ערר רשם הקבלנים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערר על החלטת רשם הקבלנים: ביום 2.8.01 קבע רשם הקבלנים, בתשובה לבקשת העורר לשינוי סיווגו ברישום בפנקס הקבלנים, כי עליו לעבור "מבחנים מקוצרים בענפים 200 ו400-" בנושאים אותם הורה רשם הקבלנים בנספחים לקביעתו הנ"ל. הענפים 200 ו400- מופיעים בתוספת לתקנות רישום קבלנים לעבודות בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), התשמ"ח1988-, התוספת הראשונה, בקבוצת סיווג א' ובקבוצת סיווג ב'. העורר הינו קבלן רשום לפי ענפים אלו: - 100 בניה (ג 2); 200 כבישים תשתית ופיתוח (ג 2); 400 ביוב ניקוז ומים (ב 1). העורר בקש לשנות את בסיס הרישום שלו בענפים 200 ו400- מרישום עפ"י סעיף 4(א)(6) לחוק רישום קבלנים לרישום עפ"י סעיף 4(א)(3) לחוק. לאור הבקשה הנ"ל, בהתאם למסמכים שהגיש העורר ואחר שמיעת טיעוניו , החליטה רשם הקבלנים - בהמלצת הועדה המייעצת - להפנותו ל-12 מבחנים בענף 200 ול-8 מבחנים לענף 400. על החלטה זו הוגש הערר. ביום 22.10.02 הגיש העורר בקשה להוספת ראיה בערר (בתיק בש"א 18852/02) והיא: אישור מיום 29.7.02 של ממונה ומפקח עבודה אזורי (איזור הדרום) של משרד העבודה והרווחה, המופנה אל העורר, ובו נאמר: "הננו מאשרים בזאת כי לפי הרישום במשרדנו הינך רשאי להתמנות כמנהל עבודה בעבודות תשתיות ופיתוח בלבד". ב"כ המשיב התנגד לבקשה בנימוקים שונים, כמו: בזמנו נתנה רשם הקבלנים לעורר זמן מספיק להגיש מסמך על היותו מנהל עבודה, והוא לא עשה כן, ורשם הקבלנים נתנה את החלטתה עפ"י החומר שהיה בפניה (מבלי שהיה בפניה אישור של מפקח על היות העורר מנהל עבודה; וכן, בעיקר, שהמסמך (זו הראיה המבוקשת) אינה יכולה להספיק ולהטיב עם העורר, שהרי צריך הוא להראות תקופה של 6 שנים שהיה מנהל עבודה, והראיה הנוספת המבוקשת אינה מראה זאת. ייאמר כבר עתה שאנו מחליטים לקבל את הראיה הנוספת המבוקשת הנ"ל. ראשית, מדובר בעורר שהינו כבן 60 שנה, שטען כל הזמן, וגם בפני רשם הקבלנים, שאך מתוך תום לב לא שם לבו לכך שעליו לקבל בכל שנות עבודתו, אישור של "מפקח", שהוא - העורר - רשאי עפ"י כישוריו להיות מנהל עבודה. אין מחלוקת בין בעלי הדין שהעורר היה והינו קבלן רשום לפי הענפים המוזכרים, ורישומו הוא עפ"י סעיף 4(א)(6) לחוק. הוא פעל לפי החוק כקבלן עפ"י רישומו, ואישור של מפקח כפי שמבקש היום העורר להמציא כראיה נוספת, היא אופציה אפשרית שיש לתת לו. שנית, אין כל מחלוקת שהעורר עוסק בעבודות הנדסה בנאיות מזה שנים הרבה, והוא מוכר במשרד העבודה והרווחה, שהרי באישור נאמר, בין היתר, "לפי הרשום במשרדנו…". שלישית, הועדה רשאית לסטות מדיני ראיות כאשר נראה הדבר בעיניה {ראה תקנה 11(ב) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סדרי דין בועדת ערר), התשל"א1971-}, ובודאי במיוחד כאשר ניתן וראוי למצות את המהות והתוכן של חוק יסוד: חופש העיסוק. אנו נענים בחיוב, כאמור, לבקשתו של העורר לקבל את האישור האמור של המפקח כראיה בתיק זה, ובהמשך נבחן את השלכתה על הערר גופו. העורר טען, בין היתר, בסעיף 11 לערר שהגיש, כי הרשם טעה בהטילו עליו "מבחנים מקוצרים" כאמור לעיל, מאחר ותקנה 3 קובעת שאם לא נחה דעתו של הרשם מהמסמכים שהציג בפניו המבקש להירשם בפנקס, רשאי הוא להורות למבקש (וכאן, לטענת העורר - המבקש הוא העורר) להיבחן במבחנים האמורים בתוספת. העורר טוען שהתוספת מונה רק שישה מבחנים בענף 200 ושישה מבחנים בענף 400, ואילו הרשם הטיל על המערער 12 מבחנים בענף 200 ו-8 מבחנים בענף 400, ובכך חרג הרשם מסמכותו. נראה לנו כי טעה העורר בטענתו הנ"ל, בכך שערבב מין בשאינו מינו. תקנה 3 המוזכרת כנ"ל בסעיף 11 של כתב הערר, היא תקנה 3 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (ראיות ומבחנים לענפי משנה), התשמ"ט-1988, ועניינן של תקנות אלו ברישומו של קבלן בענפי משנה, וכאשר קבלן מעונין להירשם בענפי משנה עליו לנהוג בהתאם לאמור בתקנות הנ"ל, ותקנה 3 לאותן תקנות אכן דנה במבחנים שבתוספת לאותן תקנות, וכאן בתוספת זו אנו מוצאים 6 מבחנים לענפי המשנה המבוקשים. בענייננו לא מדובר ברצונו של העורר להירשם בענפי משנה, אלא מבקש הוא להגדיל ולשפר את סיווגו. הוא עצמו רשום בענפים ראשיים (200 ו400-), וכל רצונו הוא לשדרג את סיווגו עפ"י סעיף 4(א)(3) לחוק, ולשם זה היה עליו להמציא לרשם הקבלנים את המסמכים הנקובים בתקנה 5 לתקנות הקבלנים (סיווג קבלנים רשומים). גם אם נאמר שהעורר מתכוון לאמור בתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (מנהלי עבודה), התשמ"ב-1982, הרי לפי תקנה 3 דשם היה עליו להמציא את אישור המפקח על היותו מנהל עבודה מזה 6 שנים, וזאת - כאמור - לא עשה העורר, אף כי הרשם איפשר לו זאת בנותנו לו ארכה להגיש את האישור הדרוש. אנו בדעה שענין תקנה 3 לתקנות הקבלנים (מנהלי עבודה) "טובה" לענייננו לגבי הדרך שלפיה ניתן להוכיח על היותו של הקבלן מנהל עבודה במשך 6 שנים לפחות, כדי שיוכל להיכנס למסגרת האמורה בסעיף 4 (א)(3) לחוק. בהודעת הערר נטען מטעם העורר - טענה שלא ניסתרה ע"י המשיב - כי הוא העביר לידי הרשם את כל המסמכים הדרושים עפ"י החוק (מלבד אישור המפקח על היותו מנהל עבודה במשך 6 שנים), ולמעשה בגלל חוסר אישור זה לא "שודרג" העורר כבקשתו. אישור של המפקח על זכאותו של העורר להיות מנהל עבודה מגובה עפ"י מה שרשום באגף הפיקוח על העבודה במשרד העבודה והרווחה, כאמור בראיה הנוספת שהרשינו היום להביאה בפנינו. עם זאת אין באישור זה משום ראיה שהעורר זכאי היה להיות מנהל עבודה במשך 6 שנים, אף כי אין לשלול אפשרות כזאת באופן מוחלט, שהרי אין אנו יודעים ממתי קיים הרישום במשרד העבודה והרווחה, שלפיו ניתן היה לקבוע את זכאותו הנ"ל של העורר ולמשך כמה זמן. בנסיבות הענין גופו, וכאשר תפקיד הועדה הוא - בעיקר - לבחון את סבירות ההחלטה של רשם הקבלנים לגבי העורר, אין לדעתנו מקום לומר שנתקיימה כאן פגיעה בחוק יסוד: חופש העיסוק. ובהקשר זה ראוי לציין כי חוק יסוד הנ"ל חוקק בכנסת בשנת 1994 ואילו חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות חוקק בשנת 1969. הן סעיף 4 לחוק היסוד (פסקת ההגבלה) והן סעיף 8 לחוק היסוד הנ"ל אינם משפיעים כלל על תחולת חוק הקבלנים משנת 1969, מה גם שענין רישום קבלנים נעשה כדי לוודא שאכן יש לכל קבלן וקבלן כשירות ראויה - כשירות שעשויה למנוע פגיעה ונזק לזולת - וזהו בהחלט "תכלית ראויה". כאמור, תפקידה העיקרי של הועדה הוא לבדוק ולבחון את סבירות ההחלטה של רשם הקבלנים, ולאור כל הנסיבות האופפות את הענין כאן, אין כל מקום לומר שהרשם חרג מסבירות שקולה, חריגה כזו שיש להתערב בהחלטתו. אין לו לדיין אלא מה שמונח לפניו, ועפ"י החומר שהיה בפני הרשם, הוא נהג בסבירות בדחותו את בקשת העורר.   הערר נדחה. יחד עם זאת, אנו מעירים וממליצים, שיהיה זה נכון לבדוק מחדש את עניינו של העורר, אם זה האחרון יגיש בקשה חדשה לרשם הקבלנים, דומה לזו שנדחתה, ויצרף לבקשתו את המסמכים הדרושים, ובמיוחד את אישור המפקח, בדומה לראיה הנוספת שדובר עליה למעלה, כאשר יתווסף אליה - אם הדבר ניתן עפ"י הרישומים האוטנטיים והלגיטימיים - שזכאותו של העורר להיות מנהל עבודה, היתה עומדת לו כבר 6 שנים ויותר. בנסיבות הענין לא נעשה צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.סיווג קבלניםרשםקבלןערר