קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה מנהלית נגד אישור תכנית: העתירה מכוונת לביטול החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב הדרים (להלן: "הועדה המקומית"), מיום 15.1.02, בעניין אישור תוכנית הר/מק/485/9/א (להלן: "התכנית"). הנסיבות הנסיבות הסובבות את העתירה הן כדלקמן. המקרקעין הידועים כחלקה 40 בגוש 6444 (להלן: "המקרקעין") מוחזקים בידי שלושה בעלים: משפחת שדות (להלן: "העותרים"), המשיבים 2 - משפחת מצקביץ (להלן: "מצקביץ") והמשיבים 3 - משפחת רובינזון (להלן: "רובינזון"). מצקביץ יזמו תכנית לחלוקת מקרקעין, היא התכנית והגישוה לועדה המקומית. התכנית פורסמה להפקדה ביום 30.9.01. לתכנית צורפה טבלת חלוקה מאושרת בחתימה על ידי שמאי התכנית. העותרים הגישו התנגדות בהתאם לדין, אך התנגדותם נדחתה ביום 15.1.02 והוועדה המקומית החליטה ליתן תוקף לתכנית "בכפוף לאישור של שמאי הוועדה ... לטבלת ההקצאות...". על פי הוראת סעיף 152 לחוק התכנון והבניה רשאי הרואה עצמו נפגע מהחלטת הועדה להגיש עליה ערר תוך 30 ימים מקבלת ההחלטה. הוראה זו צויינה בגוף ההחלטה מיום 15.1.02. העותרים לא השיגו על החלטת הועדה המקומית בערר. בין ינואר 02' לבין ראשית מרס 02' נבדקו לוח ההקצאות וטבלת האיזון בידי שמאי הוועדה המקומית ובידי שמאית התכנית. ולאחר שתוקנו ההערות השונות פורסמה התכנית וביום 30.5.02 ניתן לה תוקף. עיון במסמכי התכנית מראה שבשולי טבלת ההקצאות ואיזון שבה נכתבה הערה: "החזר הזכויות מאוזן ללא תשלומי איזון בין הבעלים...". במועד כלשהו בשנת 2001, הגישו המשיבים מספר 2 (טוביה וישראלה מצקביץ - להלן "מצקביץ") תובענה לפרוק שיתוף במקרקעין (שיתוף עם העותרים). הדיון בתובענה הופסק עד לאישור תכנית החלוקה היא התכנית דנן. משחודש הדיון במרס 2003, היינו לאחר שהתכנית קיבלה תוקף העלו העותרים טענה לפני בית משפט השלום בכפר סבא שיש למנות שמאי שיכריע בסוגיית תשלומי האיזון. אז הסתבר, מפי מצקביץ, שהתכנית כוללת גם הכרעה בתשלומי האיזון. העותרים ערכו מאמץ לקבל מן הועדה המקומית את כל המסמכים הכרוכים בתהליך קבלת ההחלטה בעניין תשלומי האיזון והסתייעו לשם כך בהחלטות של בית משפט השלום בכפר סבא (ייאמר כי הוועדה המקומית לא היתה צד להליך בבית משפט השלום). אחת ההחלטות של בית המשפט, שניתנה ביום 25.3.03, אומרת כי בהחלטת הועדה המקומית מיום 15.1.02 אין התייחסות לנושא תשלומי האיזון בצורה מפורשת וברורה. כל שנאמר בהחלטה הוא שהוחלט לאשר את התכנית למתן תוקף בכפוף לאישור שמאי הוועדה. ב-17.9.03 הגישו העותרים בקשה לבית משפט זה למתן פסק דין הצהרתי (הפ/1120/03) אולם, ביום 3.3.04 מחקה כב' השופטת גרסטל, בהסכמת הצדדים (בהליך זה היתה גם הועדה המקומית בגדר צד), את התובענה. השופטת לא ציינה מדוע נמחקת התובענה אך מן העתירה דנן מתבקש כי הצדדים, לרבות ב"כ העותרת, הסכימו שהסמכות לדון בסוגיה נושא התובענה מוקנית לבית המשפט לעניינים מנהליים). אחרי שהסתבר לב"כ העותרים שעליו להביא את עניינם של העותרים לברור לפני בית משפט זה, ערך והגיש ביום 18.4.04 את העתירה דנן. טיעוני העותרים העותרים טוענים לביטולה של התוכנית או ביתר דיוק לביטול חלק התכנית המתייחס לקביעת תשלומי האיזון שבתכנית ההקצאה. העתירה נובעת מכך שבמהלך ניהול התובענה בבית משפט השלום שבה העלו העותרים טענות כספיות שונות בהקשר ל"תשלומי איזון" כפועל יוצא מחלוקת המקרקעין נמסר לעותרים כי במסגרת התכנית כלולה טבלת הקצאות ותשלומי איזון שאומרת שחלוקת הזכויות מאוזנת ואין צורך בתשלומי איזון. העותרים גורסים שלא היתה להם שמץ של ידיעה על הדבר ומשום כך לא יכלו לפעול בדרכי ההשגה השגרתיות ובראשן הגשת ערר לועדת הערר. העותרים טוענים כי הקביעה בתכנית בענין תשלומי האיזון שרירותית, נעדרת הנמקה או תחשיב מקובלים וממילא גם אינה נכונה לגופה. טיעוני המשיבים הטענה העיקרית של המשיבים היא טענת שיהוי. התכנית פורסמה למתן תוקף ב-13.5.02. העותרים פתחו בהליך משפטי לא נכון (המרצת פתיחה), נגד התכנית ביום 17.9.03. זה כשלעצמו מהלך שהוגש בשיהוי ניכר. על אחת כמה וכמה השיהוי בולט אם אין מביאים בחשבון את ההליך השגוי ובוחנים את מועד הגשת העתירה דנן (18.4.04). הטיעון של העותרים שלא היתה להם ידיעה על טבלת ההקצאות ותשלומי האיזון ועל המסמכים הקשורים בכך שהם חלק מהתכנית, נראה בעיני המשיבים מופרך מעיקרו. הצעת התכנית שהוגשה לועדה המקומית, כללה מראשיתה טבלת הקצאות ותשלומי איזון. העותרים ערכו את התנגדותם לתכנית על כל מסמכיה. אחרי שנדחו ההתנגדויות התקבלה החלטת הועדה המקומית ביום 15.1.02, נקבע בה במפורש, כי ניתן אישור לתכנית הכפוף לאישור שמאי הוועדה ביחס לטבלת ההקצאות. ההחלטה נמסרה לעותרים. איך אפשר לומר שלא היתה להם כל ידיעה לעניין טבלת ההקצאות. ואם תאמר שהידיעה החסרה נגעה רק להערה שבשולי טבלת ההקצאות הסופית שאין מקום לתשלומי איזון, אף המשיבים אומרים, כי משפורסמה התכנית עמדה זו על מסמכיה והערותיה לעיון בידי צד החפץ בכך. אם העותרים נמנעו מעיון מדוקדק בתכנית אין הם נשמעים היום בטענת ה"הפתעה" הכלולה בעתירתם. הכרעה בעתירה אני סבור שטענת השיהוי המושמעת כלפי העתירה מוצדקת. מעת פרסום התכנית ועד לפניית העותרים לבית משפט זה בהליך של המרצת פתיחה חלפה שנה ו-4 חודשים לערך. בפרק הזמן הזה היו לתכנית השלכות מעשיות (ההקצאות נרשמו כדין במשרד רישום המקרקעין). אין כל טעם של ממש לשיהוי הרב (אינני מביע כאן דעתי אם נקיטה בהליך משפטי שאינו נכון מפסיקה את "מרוץ" הזמן בהקשר לטענת שיהוי פורמלית. העותרים מסבירים את האחור שבמהלכי ההשגה שננקטו על ידם בכך שדבר הכללת סוגיית תשלומי האישון בתכנית נודע להם רק לאחר שבמהלך ניהול התובענה בבית משפט השלום, קיבלו לידם, בסיוע בית המשפט, מסמכים שונים מן הוועדה המקומית וממסמכים אלה למדו את שאירע בעניין תשלומי האיזון. האינפורמציה נמסרה לעותרים ביולי 2003 בעיצומה של פגרת בתי המשפט והם פתחו בהליך של המרצת פתיחה בספטמבר 2003 מיד לפתח שנת המשפט. כיוון שתקופת הפגרה אינה באה במניינם של מועדים פורמליים לשם נקיטת הליכים משפטיים, אין לראות את הזמן שבין יולי לספטמבר כ"שיהוי". כשלעצמי אני סבור שהעותרים לא הראו בראיות מניחות את הדעת שלא היתה להם ידיעה על תכניה הרלוונטיים הסופיים של התכנית. נהיר וגלוי היה להם שהתכנית כוללת טבלת הקצאות ותשלומי איזון. הוועדה המקומית הביאה לידיעתם את תוכן החלטתה לאשר את התכנית למתן תוקף בכפוף לבדיקת טבלאות ההקצאה והאיזון. ממילא ברור היה להם שהטבלאות יאושרו או שיערכו בהם תיקונים שלא יוציאו אותם מגדר החלטת האישור לתכנית שניתנה על ידי הוועדה. מכאן שלכל היותר מתקיים בעותרים יחס של "עצימת עיניים" בהקשר לתכנית ותכני מסמכיה. הטענות בדבר המסמכים שהומצאו ביולי 2003 חסרות שייכות לעניין. כיוון שדבר מתן התוקף לתכנית פורסם היא הופכת למסמך ציבורי שיש רשות, בוודאי לצד הנוגע בעניין לעיין בו וממילא נוצרת חזקת ידיעה של תוכן התכנית. קבלת טענת השיהוי משמעותה דחיית העתירה על סף הדיון בה לגופה. בכל זאת אני מבקש להעיר כי הטענות הענייניות של העותרים אינן מגלות פגם בהליכי קבלת התכנית. הן טוענות למשגים בהקשר לתשלומי האיזון ושיטת החישוב שלהן. לא זו בלבד שלא ראיתי שהעותרים צרפו חוות דעת המוכיחות את הליקויים הנטענים אלא גם אף זו שבית משפט זה ככלל איננו מתערב בתכנים התכנוניים של תכניות, כל עוד לא נתגלית על פניה אי סבירות בתכנית. התוצאה היא שאני דוחה את העתירה. באומרי זאת אינני מכריע כמובן בשאלות שעמדו לדיון בבית משפט השלום ובשאלה האם עומדת לעותרים עילת תביעה כספית כנגד מי מבעלי הזכויות במקרקעין או כנגד הוועדה המקומית. העותרים ישלמו לכל אחד מן המשיבים 1 (הועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים") ו-2 (ה"ה מצקביץ טוביה וישראלה) סך 10,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין כהוצאות ושכ"ט עו"ד. המשיבים 3 לא הגיבו לעתירה ולא התייצבו לדיון בבית המשפט. לפיכך אינני פוסק להם הוצאות.עתירה מנהלית