פגיעה בצוואר כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בצוואר כתאונת עבודה: 1. בפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע (להלן-המוסד) מיום 18.2.02 שדחה תביעתו לדמי פגיעה בגין אירוע תאונתי שארע לו ביום 21.9.01. על פי החלטת המוסד אין קשר סיבתי בין הנזק ממנו סובל התובע ואי הכושר להם הוא טוען לבין אותו אירוע. 2. העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלו: א. התובע יליד 1948. ב. התובע עובד במכולת "יזדי", במשך 18 שנים. עבודתו של התובע מתמצית בהעברת סחורה מהמחסן לחנות ובסידורה על המדפים בתוך החנות. ג. אחיו של התובע והתובע עובדים שניהם בחנות. העוזר הוא אדם נוסף. כשצריך לשבת ליד הקופה, התובע יושב ליד הקופה. ד. ביום 21.09.01 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, היה לחץ בחנות, והתובע תוך כדי העברת הסחורה מהמחסן לחנות כדי לסדר אותה במדפים, הרגיש לפתע כאב עז ביד ובצוואר, הרגיש שמשהו לא בסדר איתו, קיבל סחרחורת. התובע נח מעט שתה משהו והלך הביתה. כאבים עזים במיוחד הרגיש התובע בערבו של אותו יום. ב- 22.9.01 היה שבת, לכן פנה לטיפול רפואי ב- 23.9.01 שהיה יום ראשון. כל הלילה שבין שבת לראשון סבל התובע מכאבים חזקים מאוד בכתף וביד ימין. הרופאה הפנתה את התובע לאורטופד, אבל הואיל והתובע הרגיש כאבים חזקים, באותו ערב הוא פנה למגן דוד, שהפנה אותו לבית החולים שערי צדק. התובע עבר בדיקות בבית החולים, ושוחרר עוד באותו לילה. המוסד הכיר בכאבים שבכתפו של התובע ככאבים הקשורים עם האירוע התאונתי. 3. בית הדין מינה את המומחה היועץ הרפואי ד"ר דוד אנג'ל למתן חוות דעתו. ואלו הן השאלות שנשאל המומחה ותשובותיו בהתאמה: ש. מהי הבעיה הרפואית ממנה סובל התובע. ת. התובע סבל מכאבים בצוואר, בכתף וביד ימין. בכתף לא נמצאה מחלה. בצוואר נראו שינויים ניווניים וכן פריצת דיסק בגובה C5-4 בעיקר. (ב- C.T היה חשד לבלט גם בגובה C3-4 וב MRI בגובה C5-6. ש. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין האירועים שארעו לתובע בעבודה כמתואר בפרק העובדות שלעיל לבין הבעיה רפואית ממנה הוא סובל. ת. מחלת הצוואר שהיא מחלתו העיקרית אינה קשורה בקשר סיבתי לאירוע בעבודה. שינויים ניווניים בצוואר נראו בצילום כבר ביוני 96. עבודת העברת סחורה בחנות אינה מפעילה עומס על הצוואר ולכן אינה יכולה לתרום למחלתו. בבדיקה הראשונה במיון בתאריך 23.9.01 היו ממצאים של כאב והגבלה בתנועה בכתף. לא היה ברור אז אם יש אכן גם פגיעה בכתף והיה חשד לקרע בשרוול המסובב בכתף. בירור בכיוון מחלת כתף (צילומים ואולטרסאונד) לא מצאו פגיעה בכתף. היות שבבדיקה זו היו ממצאים בבדיקת הכתף והיות שהעברת סחורה בחנות מפעילה עומס על הכתף אני ממליץ להכיר בקשר סיבתי בין האירוע לכאבים והגבלה בכתף מיד אחרי האירוע. הרישומים בתקופה מאוחרת יותר מתייחסים רק לצוואר. מחלה נמצאה בצוואר והטיפול הניתוחי הומלץ לצוואר. מאחר שלדעתי יש מקום להכיר בכאב הכתף מיד אחרי האירוע אולם לא במחלת הצוואר, אני ממליץ להכיר רק ב- 7 ימי אי כושר שהומלצו בבדיקה ב- 23.9.01 כקשורים לאירוע בעבודה. כל אי כושר אח"כ ומחלת הצוואר שהיא מחלתו עיקרית אינם קשורים בקשר סיבתי לאירוע במקום העבודה. 4. על פי בקשת התובע הוצגו בפני המומחה שאלות הבהרה. ואלו הן השאלות שהוצגו, ותשובות המומחה, בהתאמה: ש. הינך מתבקש להבהיר מדוע קבעת כי מחלת הצוואר נראתה בצילום הצוואר כבר בשנת 1996, ולא ע"פ הצילום בשנת 1996 המחלה היתה בגובה C5-6 ואילו ב- MRI שנעשה לתובע לאחר הפציעה, נתגלתה המחלה בגבוה C4-5. ת. צילומי צוואר ב- 23.6.99 הראו שינויים ניווניים ודיסקופטיה גובה C5-6. צילום צוואר מיד לאחר האירוע (ב- 23.9.01) נראה שינויים ניווניים בדיוק באותו גובה. כך שאין הבדל בין הצילומים לפני האירוע לצילום אחריו. בדיקת MRI לא בוצעה לפני האירוע כך שלא ניתן לדעת מה היתה מראה בדיקה זו לו בוצעה לפני האירוע. בבדיקת ה- MRI ראו מחלה בדיסקים C5-6 ו- C4-5. ש. על מה הסתמכת בקביעתך שעבודת העברת הסחורה בחנות אינה מפעילה עומס על הצוואר ולכן אינה יכולה לתרום למחלתו, של התובע. ת. בזמן שאדם נושא משקל בידיים, עובר העומס מהידיים לכתפיים ומשם לשכמות, לגב, לאגן ולרגליים. אין העברת כוחות או עומסים לכיוון הצוואר והראש (להבדיל לשם דוגמא מאנשים שנושאים משאות על הראש כמו סבלים בנפאל או נשים באפריקה), שם עובר העומס מהראש לצוואר ויכול לתרום למחלת צוואר). 5. לטענת התובע יש להכיר באירוע התאונתי שארע לו ביום 21.9.01 כתאונה בעבודה. ואלו הם עיקרי טענותיו: א. עד לאירוע היה התובע אדם בריא בגופו ובנפשו. מעולם לא נזקק לטיפולים מיוחדים ותרופות מיוחדות. ב. את היותו של המאמץ רגיל או בלתי רגיל יש לשקול מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו היו בעת האירוע. ג. קביעתו של המומחה אינה אמורה להיות סוף פסוק. בית הדין הוא הקובע. ד. המומחה טעה כשקבע כי אין קשר בין הרמת משאות כבדים על הצוואר שכן מיד עם הרמת המשא הרגיש התובע כאבים בצווארו. מדובר בפעולה של הפעלת לחץ על הצוואר וביצוע תנועות בצוואר היכולים לגרום לכאבים עזים בצוואר. ה. גם אם היו אצל התובע שינויים ניווניים כבר ביוני 99 אין זה דבר חריג ועל כן אין ליחס לאותו צילום חשיבות מאחר שרוב האוכלוסיה סובלת משינויים ניווניים בצוואר. ו. ההחמרה במצבו הרפואי של התובע נבעה מעבודתו. 6. ואלו הם עיקרי טענותיו של המוסד המבקש לדחות את תביעת התובע ככל שהיא מתייחסת לפגיעה בצווארו: א. כעולה מחוות דעתו של המומחה, מחלת הצוואר אשר הינה מחלתו העיקרית של התובע אינה קשורה בקשר סיבתי לאירוע בעבודה. המומחה הבהיר כי עבודת התובע אינה מפעילה עומס על צווארו של התובע, ואין לה כל השפעה על הצוואר. ב. כבר נפסק כי בשאלות הרפואיות בית הדין יסמוך את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן. לאור האמור בחוות דעת המומחה בית הדין מתבקש לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לפגיעה בצוואר. ג. על אף שהסכמת הצדדים למינוי מומחה היתה רק בגין המחלה בצוואר, התייחס המומחה גם לסוגיית הכתף, וקבע כי בפגיעה זו יש להכיר כקשורה בעבודת התובע. הנתבע הכיר בשעתו בפגיעה בכתף אולם לא אישר לתובע תקופת אי כושר בגין פגיעה זו. מאחר שהמומחה מטעם בית הדין סבור היה כי יש לאשר 7 ימי אי כושר בגין הפגיעה בכתף יפעל המוסד בהתאם לקביעת המומחה לענין זה. ההכרעה 7. אכן, חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין ברורה וחד משמעית. לפי העולה מחוות דעת המומחה, מחלת הצוואר שממנה סובל התובע אינה קשורה לאירוע שארע ביום 21.9.01. המומחה מבהיר כי צילומי הצוואר של התובע במועדים שלפני האירוע ואחריו הראו שינויים ניווניים בדיוק באותו גובה, כך שאין הבדל במצבו של התובע לפני האירוע ואחריו. מחוות דעתו של המומחה אף עולה שלילה של אפשרות החמרה במצב צווארו של התובע עקב אותו אירוע. המומחה אף מבהיר כי בנשיאת משאות בידיים כפי שקרה בעת האירוע אין העברת כוחות או עומסים לכיוון הצוואר והראש. 8. התובע לא הביא בפני בית הדין כל טענה או ראיה שיש בה כדי להפחית ממשקלה הראייתי של חוות דעת המומחה שמינה בית הדין. אין בפני בית הדין כל תשתית רפואית או משפטית שיש בה כדי לבסס את תביעת התובע. טענת התובע כאילו הוא כמו רבים אחרים סובל משינויים ניווניים בצווארו, אינה תומכת בתביעתו, אלא מחזקת את המסקנה בדבר דחיית תביעתו. 9. הנה כי כן, דין תביעתו של התובע ככל שהיא מתייחסת לליקוי ממנו הוא סובל בצווארו, להדחות. נקבע בזאת, על יסוד חוות דעת המומחה ובהסכמת המוסד, כי התובע זכאי ל- 7 ימי אי כושר בגין הפגיעה בכתפו. צווארהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה