קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעת משאית בכבל טלפון:   1. התובעת הינה חברה המספקת שירותי תקשורת והפועלת על פי חוק הבזק תשמ"ב - 1982.   ביום 17/7/01 קיבלה התובעת הודעה על גרם נזק לרשת בזק במושב "רנן", בסמוך לצרכניה הנמצאת בישוב. בעקבות הדיווח האמור, נפתחה פקודת עבודה שמספרה 427800, ולמקום נשלח טכנאי מטעם התובעת. הנתבע הינו הבעלים של כלי רכב מסוג משאית, מספר רישוי 3246500. כעולה מהודעת הנזק, נמצא כי הנתבע או מי מעובדיו שנהג במשאית, שעליה היה מוצב קונטיינר, פגע בכבל טלפון ובעמוד טלפון השייכים לתובעת, וגרמו להם נזק.   שיעור נזקי התובעת עומד על סך 8,684 ₪, נכון ליום 22/10/01, ועל כך לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים.   2. טוענת התובעת, כי הנזק נגרם בשל רשלנותו של הנתבע או מי מעובדיו, בכך שלא נהג בזהירות, לא נהג בתשומת לב מספקת, נהג בקלות ראש, ולא נהג כפי שנהג סביר ומנוסה היה נוהג בנסיבות העניין ולפיכך ביקשה להטיל את מלוא האחריות על הנתבע.   לחילופין טענה, כי יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן לטענתה הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע או מי מטעמו שליטה מלאה עליו ולתובעת אין ידיעה ו/או יכולת לדעת מה היו הנסיבות המדויקות שגרמו לנזק, וכי המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה, שהנתבע לא נקט באמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה שנהג בזהירות סבירה ולפיכך עליו הראיה שלא התרשל.   3. הנתבע מנגד טען, כי הנזק ארע בשל אחריות התובעת, כשלטענתו התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותה של התובעת, שלא דאגה להתקין את כבלי הטלפון בגובה המותר ולא דאגה לתחזק את הכבל, שלא ישקע מהגובה המותר. בנסיבות אלו, טען הנתבע, כי התובעת היא זו אשר הפרה את הוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב - 1982, תקנותיו וההוראות שמכוחו.   4. כאמור, השאלה היחידה שעמדה במחלוקת בתיק זה, נגעה לשאלת האחריות לנזק. שאלת גובה הנזק לא עמדה במחלוקת.   גם אם יש מקום להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, סבורתני כי הנתבע הוכיח כי לא התרשל בנסיבות העניין ואסביר דבריי.   בעקבות האירוע נפתח תיק משטרה בתחנת משטרת אופקים, אשר חקרה את נסיבות האירוע. מדו"ח פעולה המצוי בתיק המשטרה מיום 26/8/01, עולה כי גובה המשאית הינו 4.10 מטר, ושוכנעתי כי פרט לקונטיינר, לא היה על המשאית כל מנוף או חפץ אחר כפי שביקשה התובעת לטעון. מהודאת נציג התובעת, מר יחיאל בן חמו, בעדותו בבית המשפט בפני, גובה הכבל מעל פני הקרקע צריך להיות לפחות 5.30 מטר. לפיכך, ניתן לומר כי במצב הרגיל לא צריכה להיות כל מניעה שכלי הרכב מסוג זה שבבעלות הנתבע, יעבור מתחת לכבלים של התובעת המתוחים על עמודים.   משהוכח בפני, כי גובה המשאית באופן קבוע הינו 4.10 מטר, אזי ניתן לומר כי האירוע ארע בשל העובדה כי הכבלים של התובעת נמצאו בגובה נמוך מן המותר.   נשאלת השאלה, האם יש לייחס לנתבע ו/או לנהג מטעמו, אשם תורם לאירוע הנדון, שכן על פי טענת התובעת היה זה מחובתו כנוהג בדרך להזהר גם מפני מכשול המונח בדרכו. במילים אחרות, היה על נהג הנתבע להבחין בכבל הנמוך ולהימנע מלעבור תחתיו.   ככלל, נכון הוא הדבר, שכן כל הנוסע בדרך מחויב לנהוג במשנה זהירות מפני כל מכשול המונח בדרכו, בין אם מדובר בהולך רגל החוצה את הכביש או כל מפגע אחר שמפניו מחויב הנהג לנקוט במשנה זהירות.   במקרה שבפני, סבורתני כי אין לייחס לנהג, הנתבע, חוסר זהירות, כאמור. נהג הנתבע אשר מסר עדות בפני, ציין כי היה מודע לכבלי הטלפון שמתוחים בתוך הישוב, אך סבר כי יוכל לעבור עם כלי הרכב, המשאית, כפי שעשה יום קודם וכן מידי יום ביומו לפני כן. לדבריו, האירוע ארע בסמוך לצרכניה שבמושב "רנן", שם נוהג הוא להעמיס סחורה חקלאית אותה הוא מוביל לבית אריזה במקום אחר בישוב.   לדברי הנהג לא הבחין בכל תופעה חריגה בכבלי הטלפון, ולפיכך סבר כי יוכל לעבור בנקל כפי שעשה זאת בעבר. יתכן ובשל מזג האויר החם ששרר באותו יום, כדברי הנתבע, רפו כבלי הטלפון וירדו לגובה נמוך מן המותר, וכך נגרמה התאונה. שוכנעתי, כי היה זה גובה נמוך באופן גבולי שעין אדם כדוגמת זו של נהג הנתבע, לא יכולה הייתה להבחין בכך כמכשול. לפיכך, לא שוכנעתי כי נהג הנתבע התרשל בנהיגתו.   לאור כל האמור לעיל, סבורתני כי הנתבע הוכיח כי לא התרשל והתובעת לא הוכיחה את תביעתה.   5. אשר על כן, אני דוחה את התביעה.   התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,200 ₪, כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.נזקי רכושטלפוןכבל טלפוןמשאית