האם מותר לפטר עובדת בהריון עקב סגירת העסק ומכירתו ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובדת בהריון עקב מכירת עסק: 1. לפנינו ערעור לפי סעיף 13ד. לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים) על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים (להלן - הממונה) במשרד התמ"ת. הממונה לא התירה את פיטוריה של המשיבה 2 וקבעה כי אין בסמכותה להתיר פיטורים אלה, משום שנעשו גם מחמת היריונה של גב' X. 2. המערער טוען כי החלטת הממונה שלא להתיר את פיטוריה של גב' X ניתנה עקב טעות של הממונה בהבנת הסיטואציה המשפטית, היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני, ויש לבטלה. זאת, משום שהמערער סגר את עסקו, והוא אינו מנהל עוד עסק כלשהו, ואין לו כל אפשרות להעסיק את גב' X. מוסיף המערער כי אינו יכול לכפות את העסקתה של גב' X על מי שקנה את עסקו, בין היתר מאחר שהעסק לא נמכר כעסק פעיל. פיטוריה של גב' X לא נעשו מחמת הריונה, אלא בשל סגירת עסקו של המערער, ועל כן מוסמכת הממונה להתירם. 3. מנגד טוענת המשיבה 1 (להלן - המדינה) כי החלטת הממונה הינה צודקת וסבירה בנסיבות העניין. ההחלטה ניתנה לאחר שהממונה שמעה את הצדדים, ובדקה את הראיות שמצויות בתיק. בהתבסס על ראיות אלה הגיעה הממונה למסקנה כי פעילות העסק לא הופסקה, ולמעשה מדובר באותו מקום עבודה. כך עולה גם מהסכם המכר בין המערער לבין הקונה. למעשה המערער והקונה עשו יד אחת כדי לפטר את העובדת למרות ואף בגלל הריונה. המדינה מדגישה כי החלטת הממונה חלה הן על המערער והן על הקונה, שכן ההחלטה הינה שלא להתיר את פיטוריה של גב' X מאותו מקום עבודה. 4. לפני שנפנה לדון בערעור לגופו נציין כי במהלך הדיון בערעור הועלתה ביוזמת בית הדין השאלה האם יש מקום לאחד הליך זה עם תביעה שהגישה גב' X נגד המערער ונגד הקונה. מקובלים עלינו טיעוני המשיבים כי אין מקום לאחד את שני ההליכים משום שמדובר בהליכים שונים, ומשום שהצדדים בהם אינם זהים. נוסיף כי המערער לא ביקש לאחד את ההליכים. 5. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. המערער היה הבעלים של עסק לאספקת שירותי ספא וקוסמטיקה (להלן - העסק). ב. גב' X עבדה בעסק במשך כשנתיים כקוסמטיקאית. ג. ביום 1.10.11 הודיע המערער לגב' X על הפסקת עבודתה מיום 30.10.11 (נספח ב' לכתב התשובה מטעם המדינה). ד. ביום 3.10.11 הגיש המערער לממונה בקשה למתן היתר לפיטורי גב' X (נספח ג' לכתב התשובה מטעם המדינה). בבקשתו טען כי מכר את עסקו, וצירף הסכם מכר (נספח ד' לכתב התשובה מטעם המדינה). ה. ביום 25.12.11 נדחתה הבקשה למתן היתר (נספח א' לכתב התשובה מטעם המדינה). 6. החלטת הממונה בהחלטתה מושא ערעור זה סקרה הממונה את עובדות המקרה, כפי שנפרשו לפניה, וקבעה כי הסיבה להפסקת עבודתה של גב' X הינה גם היותה בהיריון. את מסקנתה זו ביססה הממונה על תרשומות של שיחות טלפוניות עם מי שקנה את עסקו של המערער. מאחר שנמצא כי הפיטורים הינם גם בשל ההיריון, סירבה הממונה להתיר את הפיטורים. 7. המצב הנורמטיבי ערעור זה נדון על פי סעיף 13.ד. חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים) שתוקן זה לא מכבר. סעיף 13ד. לחוק מאפשר למי שנפגע מהחלטת הממונה בבקשה למתן היתר לפי חוק עבודת נשים להגיש ערעור לבית דין אזורי. מדובר, אם כן, בערעור, ולא בבחינתה של החלטת הממונה על פי עילות המשפט המנהלי. אופיו של ההליך, והיותו ערעור, מרחיב את היקף ההתערבות של בית הדין בהחלטת הממונה, שכן בית הדין אינו מוגבל עוד לבחינת סבירותה של ההחלטה. בית הדין בוחן את ההחלטה לאור הראיות שהונחו לפניה, ואת הקשר בין אלה לבין הקביעות העובדתיות ומסקנותיה של הממונה. מאחר שמדובר בהליך של ערעור, לא נשמעות ראיות בהליך זה, ובית הדין לא ימהר להתערב בשיקול דעתה של הממונה או בממצאים העובדתיים שקבעה. 8. לאחר שבחנו את החלטת הממונה כערכאת ערעור, וכמפורט לעיל, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הממונה בחנה את כל חומר הראיות שהוצגו לפניה ובכלל זה, בין היתר, את הסכם המכר שנעשה בין המערער לבין הקונה, תרשומות של שיחות עם הקונה, ופרוטוקול שיחות עם המערער והעובדת. על סמך כל אלה הגיעה הממונה למסקנה כי הקונה לא היה מעוניין להמשיך ולהעסיק את גב' X בשל הריונה. עיון בהסכם המכר מעלה כי העסק אכן נמכר כעסק חי (סעיף 2 להסכם). בסעיף אמנם אין התייחסות ספציפית לעובדים, ואולם מכירתו של העסק כ"עסק חי" מעידה על כך. טוען המערער כי המצב כפי שהיה בפועל אינו תואם את מה שהוסכם עליו בהסכם. זוהי טענה עובדתית שהיה על המערער להעלות בפני הממונה. 9. זאת ועוד. בשיחות עמו ציין הקונה כי אינו מוכן להעסיק עובדת בהיריון, חודש וחצי לפני הלידה (תרשומת שיחה מיום 23.11.11, נספח ו' לכתב התשובה מטעם המדינה). כך עולה גם מתרשומת השיחה מיום 7.11.11 (נספח ה' לתשובת מטעם המדינה). כל אלה מלמדים כי למרות השינויים שחלו בבעלות בעסק, גב' X פוטרה בשל הריונה. לא נעלמה מעינינו העובדה שהמערער הוא שהגיש את הבקשה למתן היתר, ואילו ההחלטה ניתנה, בין היתר, על סמך דברים שאמר מי שקנה את העסק. ואולם, המערער הוא שפיטר את גב' X, ומשהגיעה הממונה למסקנה כי העסק נמכר כעסק חי, ומדובר באותו מקום עבודה, הרי שהחלטתה מתייחסת למקום העבודה. כבר נפסק לא אחת כי לעובד זכויות הצומחות ממקום העבודה (דב"ע מב/3-132 להבים בע"מ - משה פרנסה, פד"ע יד 264). לפיכך חוק עבודת נשים ממשיך להעניק הגנה לגב' X, גם אם הבעלות בעסק עברה מן המערער לקונה. 11. אין צורך להכביר מילים על תכליתו של חוק עבודת נשים - לקדם שוויון בין גברים לנשים, ולהגן על העובדת, כדי שלא תימצא במצב שבו ניטל מטה לחמה בשל הריונה. בענייננו אף הדגישה גב' X כי לא תוכל למצוא מקום עבודה אחר, וכי תשמח לעבוד אצל הקונה. ההגנה הניתנת לעובדת נגד פיטורים בשל היריונה היא מוחלטת, וגם הממונה אינה מוסמכת ליתן היתר לפיטוריה, אם הפיטורים נעשו בקשר להיריון (דב"ע לו/3-78 רחל פאלק - מדינת ישראל, פד"ע ט' 197). מחומר הראיות שהוצג לפני הממונה בכללותו עולה כי הממונה הגיעה למסקנה כי פיטוריה של גב' X נעשו גם בשל היריונה, מסקנה נכונה, כפי שפורט לעיל. לפיכך כדין נדחתה הבקשה למתן היתר. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם הוצאות המשיבה 2 בסך של 1,500 ₪. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים