קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי רופא ילדים:   הנשיא סטיב אדלר:   [1] ערעור זה, לאחר נטילת רשות (בר"ע 1303/04) מוסב כנגד החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; בש"א 1046/04 בתיק עיקרי עב 4518/03), שהורה למערערת (להלן: משרד הבריאות) ולמשיבה 2 (להלן: האגודה) להשיב את המשיבה 1 (להלן: ד"ר X) לעבודתה כרופאת ילדים במוסדות חינוך באזור אשקלון, לאור "פגמים בהליך קבלת ההחלטה על פיטוריה".    תמצית עובדות המקרה והחלטת בית הדין האזורי   [2] משרד הבריאות, במסגרת שירותי הבריאות עליהם הוא מופקד, מפעיל לשכות בריאות, המספקות, בין היתר, שירותי רפואה בבתי הספר. האגודה מספקת שירותי כוח אדם למשרד הבריאות. ד"ר X הועסקה על ידי האגודה כרופאה לבריאות הציבור בלשכת הבריאות באשקלון בתקופות הבאות: נובמבר 1994-יולי 1995; אוקטובר 1995-יוני 1996; נובמבר 1996-אוגוסט 2003.   בחודש אוגוסט 2003 קיבלה הממשלה החלטה על קיצוץ בהוצאותיה. בעקבות כך, הוחלט על קיצוץ בשירותי הרפואה הניתנים באמצעות האגודה. בסוף אותו חודש קיבלה ד"ר X מכתב פיטורים מהאגודה. כחודשיים מאוחר יותר, ביום23.10.2003, הגישה ד"ר X תביעה כנגד פיטוריה. לאחר הגשת התביעה, ביום 5.11.2003, נערך לד"ר X שימוע על ידי נציג האגודה. השימוע לא הביא לשינוי ההחלטה, ומשכך התקיים דיון ראשון בבית הדין האזורי. בסיום הדיון, שנערך ביום 8.12.2003, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה לד"ר X יערך שימוע נוסף, בו יטלו חלק באי-כוחה, נציגי משרד הבריאות והאחראים להעסקתה. שימוע זה נערך ביום 15.12.2003, ואף בו לא היה כדי לשנות את ההחלטה בדבר הפסקת העבודה. משכך, שבה ד"ר X ופנתה לבית הדין האזורי.   בית הדין האזורי, במסגרת בקשה לסעד זמני בו נתבקש להורות על החזרתה של ד"ר X לעבודה ולהצהיר כי משרד הבריאות הוא המעביד במקרה שלפנינו, קבע כי ההשגות המקצועיות בנוגע לתפקודה של ד"ר X לא היו הסיבה להפסקת עבודתה; כי בשלב גיבוש רשימת המפוטרים במסגרת צמצום היקף המשרות בחודש אוגוסט 2003 לא ניתנה לד"ר X זכות שימוע; כי השימוע שנערך ביום 5.11.2003 היה למראית עין בלבד; וכי במסגרת השימוע שנערך ביום 15.12.2003 לא ניתן משקל כלשהו לנסיבותיה האישיות של ד"ר X. לפיכך, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי הפגמים בהליך קבלת ההחלטה בדבר הפסקת עבודתה של ד"ר X מצדיקים את ביטול ההחלטה. זאת, מבלי להיכנס בשלב זה, בו נדונה הבקשה לסעד זמני, לשאלת זהות המעביד בנסיבות העניין. כנגד החלטה זו מוסב ערעור משרד הבריאות.   הדיון בבית דין זה   [3] לאחר שהעלתה טענותיה במסגרת בקשת רשות הערעור, ומשניתנה הרשות, הודיעה באת-כוח משרד הבריאות לבית הדין כי על מנת להביא את הסכסוך בין הצדדים לכלל סיום, ומבלי להודות בטענה מן הטענות אותן העלתה ד"ר X, היא תהיה מוכנה כי בית דין זה יפסוק לפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שאומץ בבית הדין לעבודה מכוח הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. באי כוחה של ד"ר X ביקשו לברר אפשרות לפיה היא תשובץ בתפקיד חלופי. משהודיעה האגודה כי לא נמצא מקום עבודה חלופי בו ניתן לשבץ את ד"ר לפיקוביץ, הודיעו באי כוחה כי אף הם מבקשים שבית דין זה יפסוק לפשרה.   [4] משניתנה הסכמת הצדדים כי בית הדין יפסוק לפשרה, ולאחר שנתנו דעתנו לתקופת עבודתה של ד"ר X, לגובה שכרה במהלך שנות העסקתה ולכלל נסיבות המקרה, אנו פוסקים כי תוך שלושים יום ישלם משרד הבריאות לד"ר X סך 70,000 ₪, וזאת לסילוק סופי ומוחלט של כלל תביעותיה של ד"ר X כנגד משרד הבריאות והאגודה בגין הפסקת עבודתה, לרבות תביעתה לפיצויי פיטורים והוצאות משפט. קטיניםרפואהפיטורים