האם מותר לפטר חייל משוחרר ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של חייל משוחרר: זהו ערעורה של חברת ארטפרו בע"מ (להלן: "המערערת" או "המעביד") לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) התש"ט - 1949 (להלן: "חוק חיילים משוחררים" או "החוק"), על החלטת ועדת התעסוקה (להלן: "הוועדה" או "המשיבה") מיום 8.1.12 (להלן: "ההחלטה"). זו קבעה כי אין מקום להורות על התליית ההליכים המתנהלים בפניה עד למתן פסק דין בתיק ס"ע 629-08-11 שהוגש כנגדה על ידי מר זיו בית אור (להלן: "המשיב" או "העובד") ומתנהל בבית דין זה. להלן העובדות הרלוונטיות: המערערת הינה חברה בע"מ, העוסקת בעיקר בייצור מוצרים שונים מברזל לבית ולחוץ. המשיב הועסק אצל המערערת החל מיום 9.9.07 ועד ליום 30.6.10. מיום 25.4.10 ועד ליום 13.5.10 יצא המשיב לשירות מילואים. לאחר ששב העובד משירות מילואים וביום 31.5.10, נמסר בידי המשיב מכתב על הפסקת עבודתו אצל המערערת החל מיום 30.6.10. המשיב הגיש ביום 14.7.11 תביעה לועדת התעסוקה, בהתאם לסעיף 21 לחוק, בטענה כי פיטוריו נעשו במהלך התקופה האסורה לפיטורים בהתאם לחוק חיילים משוחררים. ביום 1.8.11 הגיש המשיב תביעה כנגד המערערת בבית דין זה, בה הוא עותר לסעדים שונים הנובעים מתקופת עבודתו אצל המערערת ומנסיבות הפסקת עבודתו אצלה. ביום 18.12.11 התכנסה הוועדה ובו העלתה המערערת בקשתה להתליית ההליכים המתנהלים בפניה עד למתן פסק דין בהליך המתנהל בבית הדין. ביום 8.1.12 נתנה הוועדה החלטתה שבה היא קבעה כי אין מקום להורות על התליית ההליך המתנהל בפניה. כנגד החלטה זו מופנה הערעור דנן. דיון והכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן נימוקיי: סמכותה של ועדת התעסוקה מעוגנת בסעיף 21(א) לחוק חיילים משוחררים, הקובע לאמור: "אדם הטוען שחוק זה מקנה לו זכויות ושזכויותיו אלה הופרו (הנקרא: להלן: "תובע"), רשאי תוך זמן המתקבל על הדעת לפנות לועדת תעסוקה בבקשה שתפסוק בכל ענין הנוגע לזכויותיו האמורות". ההלכה קובעת כי ועדת התעסוקה מהווה טריבונל מעין שיפוטי (ר' פסק דינה של כב' הש' (בדימוס) אלישבע ברק אוסוסקין ע"ע 300116/98 סביון - משחקי יצירה בע"מ, מיום 3.4.05). מסקנה זו עולה גם מההוראות השונות הקבועות בחוק חיילים משוחררים שדנים בהרכבה ובסמכויותיה של ועדת התעסוקה (ר' לעניין זה ע"ע 268/07 איגור רובינשטיין נ' מובילי סלע בע"מ (מיום 11.9.08; להלן: "עניין רובינשטיין"). "תפקידה של הוועדה כאמור בסעיף 21(א) שנזכר לעיל הוא לפסוק בכל עניין הנוגע לזכויות המעוגנות בחוק. והחשוב מכל - כפי שעולה מהוראות החוק, תפקידה העיקרי של הוועדה הוא להכריע במחלוקת בין שני צדדים באשר לשאלה, האם הופרו הזכויות המוקנות מכוח החוק האמור. בכך נבדלת הוועדה מרשויות מינהליות" (ר' עניין רובינשטיין לעיל). מעצם מעמדה של ועדת התעסוקה, ומעצם היותה טריבונל מעין שיפוטי, נגזרת היקפה של הביקורת השיפוטית המופעלת על ידי בית הדין בבואו לדון בערעורים המוגשים אליו כנגד החלטות ועדת התעסוקה. בעניין זה קובע סעיף 23(א) לחוק חיילים משוחררים לאמור: "על כל החלטה ועל כל צו של ועדת תעסוקה אפשר לערער לפני בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 תוך עשרים ימים מיום מסירת ההודעה על ההחלטה או הצו לתובע ולנתבע". וסעיף 24 לחוק קובע: "בית דין אזורי רשאי לדחות את הערעור, או לבטל את ההחלטה או את הצו שעליו מערערים ולהחליט כל החלטה ולתת כל צו שועדת תעסוקה מוסמכת להם". סמכותו של בית הדין בערעור המוגש על החלטת ועדת התעסוקה היא רחבה, ודומה לסמכותו של בית משפט רגיל הדן בערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה (ר' עניין רובינשטיין לעיל). בית המשפט העליון פסק כי: "בעוד הביקורת השיפוטית אמורה לבדוק אם לא נפלה טעות בהחלטה המינהלית, הביקורת בהשגה או בערר נערכת על-פי רוב כדיון מחדש ומאפשרת מתן החלטה אחרת במקום זו שניתנה על-ידי הרשות המקורית. באופן כזה רשאית הרשות הדנה בהשגה להעמיד את שיקול-דעתה במקום שיקול-דעת הרשות המקורית, וזאת כל עוד אין מתפרשת כוונה אחרת מהחוק המיוחד החל על הענין" (רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, ניתן ביום 12.9.2000). בעניין רובינשטיין נפסק, כי הלכה זו רלוונטית גם בכל הנוגע להיקף הביקורת שעל בית הדין לעבודה להפעיל בבואו לדון בערעורים על החלטות ועדות התעסוקה, וזאת לאור לשונו ותכליתו של סעיף 24 לחוק חיילים משוחררים ובשל מעמדה של ועדת התעסוקה ואופי הדיון בה. לאור האמור לעיל, בבוא בית הדין לבחון את החלטת ועדת התעסוקה, אין הוא נדרש לצמצם עצמו לעילות ההתערבות בהחלטות מינהליות, אלא רשאי הוא לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של ועדת התעסוקה. כל זאת, ככלל, על בסיס התשתית העובדתית שפרשו הצדדים בפני ועדת התעסוקה. עם זאת, הגם שהיקף התערבותו של בית הדין בהחלטות ועדת התעסוקה רחבה מהיקף ההתערבות בהחלטות מינהליות, אין משמעות הדבר כי בית הדין ימהר להתערב בהחלטותיה. זאת, בדומה להיקף ההתערבות של ערכאת ערעור בשיקול הדעת של ערכאה נמוכה יותר (ר' עניין רובינשטיין לעיל). אין חולק, כי במקרה הנוכחי המדובר בערעור על החלטת ביניים של הוועדה ולא על החלטה סופית בהליך שבפניה. עולה השאלה, האם סעיף 23(א) לחוק, כמצוטט לעיל, פירושו מתן אפשרות ערעור גם על החלטות ביניים של הועדה ולא רק על החלטות סופיות בהליך המתנהל בפניה. לכאורה, נוסחו של הסעיף נוקט בלשון: "... על כל החלטה ועל כל צו של ועדת התעסוקה.." (הדגשה הוספה) המלמד על מתן אפשרות ערעור גם בקשר להחלטות ביניים הניתנות על ידי הוועדה. עם זאת נראה, כי בדומה לערעורים על החלטות ביניים של ערכאות נמוכות, הרי ששיקול הדעת מסור בעיקרו לוועדה ובית הדין ימעט להתערב בהחלטותיה הדיוניות (השווה/י לע"ע (ארצי) 270/99 עמותת בית החולים הכללי משגב לדך ואח' - רמי לוי פד"ע ל"ד 637, 645 (1999). כך או כך, לא מצאתי מקום להכריע בשאלה זו, שכן גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש בהחלטת הוועדה טעות משפטית או אחרת המצדיקה התערבות בה. ואנמק: אכן, כטענת המשיבים, סמכותה של הוועדה, בדומה לסמכותה של הממונה על חוק עבודת נשים, לפסוק ולהכריע בשאלה האם פיטוריו של עובד היו בשל שירותים מילואים, אם לאו. וכך קובע סעיף 41א.(ד): "בהליך לפני ועדת התעסוקה לפי סעיף 21, על בעל המפעל הראיה שהפיטורים כאמור בסעיף קטן (א) היו בשל טעם שאינו שירותו של העובד במילואים". ברי לי כי לצורך הכרעה בעניין המובא לפניה, מוסמכת הוועדה לבחון האם נסיבות הפסקת עבודתו של עובד היו בשל שירות מילואים, או בשל כל סיבה אחרת שאין בינה לבין שירותו של העובד במילואים דבר. זאת ועוד, קביעה כי יש מקום להורות על התליית הליכים בפני הוועדה עד להכרעת בית הדין בסוגיית סיום יחסי עובד ומעביד, משמעה ריקון מתוכן של הסמכות הייעודית המוקנית לוועדה מכוח החוק, וכן ניסיון לעקוף את ההחלטות אותן מוסמכת הוועדה לתת. אין חולק כי החלטותיה הסופיות של הוועדה, כאמור, בדומה להחלטותיה של הממונה על חוק עבודת נשים, נתונות לערעור בפני בית הדין וכפופות לביקורתו השיפוטית. מכאן שבסופו של ההליך בפני הוועדה וככל שיהא צורך, פתוחה בפני המערערת הדרך לפנות פעם נוספת לבית הדין בערעור על החלטת הועדה. בשולי הדברים אציין, כי ייתכן ומוטב היה שהמשיב היה ממתין להכרעה סופית של הוועדה וימצה זכויותיו בפניה וזאת בטרם פנייה לבית הדין. ואם לא עשה כן אולי ביה"ד ייעל לעכב הדיון אצלו טרם שהוכרע העניין בועדה. אולם, זה לא היה מה שהובא להכרעתי בהליך דנן. סוף דבר: הערעור נדחה, והמערערת תשלם למשיב סך של 2,000 ₪ הוצאות שכ"ט עו"ד. זכות ערעור: תוך 30 יום. צבאחיילים משוחרריםפיטוריםחיילים