פינוי בן של שוכר מדירת עמידר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פינוי בן של שוכר מדירת עמידר: התביעה לפני תביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבע מדירת מגורים ברח' ויצמן 16 בטירת הכרמל (להלן "הדירה"), ותביעה לתשלום שכ"ד ראוי בסך 3,605₪. הנתבע (להלן: "הנתבע") הוא בנו של המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") שחתם על הסכם שכירות עם התובעת ביום 16/09/1988. טענות הצדדים לטענת התובעת, לאחר מות המנוח ביום 06/07/07 לא היה איש זכאי לקבל את זכויות המנוח בדירה. לטענתה, הנתבע פלש לדירה בניגוד להסכמתה ובניגוד לכל דין. מעולם לא ניתנה לנתבע רשות להחזיק בדירה. יתר על כן ביום 31/07/07 ועדה מרחבית דחתה את בקשתו להתגורר בדירה. בנוסף היא זכאית לדמי שימוש ראויים מיום הפלישה ועד לפינוי העומדים ביום הגשת התביעה ע"ס 3,605 ₪ . לטענת הנתבע הוא מתגורר בדירה משנת 1995 ומאחר והתגורר בנכס תקופה העולה על 3 שנים טרם הפטירה, הוא עונה על הגדרת דייר ממשיך כמשמעו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1988 (להלן: "החוק") ולכן הוא זכאי להיות בעל הזכות לשכירות של דייר ממשיך לפי סעיף 3 לחוק. עוד טוען הנתבע כי שכר הדירה ששולם על ידי אביו הוא 200 ₪ לחודש ואין באפשרות התובעת לחייב אותו בשכר דירה גבוה יותר. מצב משפטי לשם הכרעה בתיק, יש לבדוק אם הנתבע עונה על הגדרת דייר ממשיך כמשמעו בסעיף 1 לחוק ואם עונה על תנאי הזכאות שבסעיף 3 לחוק: "דייר ממשיך" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ: "בן זוג של זכאי שנפטר... וכן ילדו ... ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של 3 שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי ...". סעיף 3 לחוק קובע: א. נפטר זכאי ..., יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין. ב. הוראות סעיף אלו יחולו על דייר ממשיך אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי... וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים. לצורך הזכות לשכירות של דייר ממשיך על הנתבע להוכיח כי גר בדירה עם אביו 3 שנים לפני פטירתו ובנוסף כי 5 שנים לפני פטירתו לא היתה בבעלותו ו/או דירה נוספת. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות ובחנתי את הראיות אני סבורה שהתובעת לא הרימה את הנטל הנדרש במשפט האזרחי ודין תביעתה להדחות, כפי שאפרט להלן: לפני כניסה לניתוח הראיות ראוי להקדים רקע קצר. הנתבע הוא בן להורים גרושים, שניהם קשיי יום ונתמכים בקצבת נכות מהמל"ל שחיו בעוני ודלות. הנתבע התגורר בילדותו במשפחות אומנות לאחר שבן זוגה של אמו זרק על ביתם רימון ולאחר מכן עבר להתגורר אצל דודתו ובמשך שנים גר אצל אביו בדירה מושא התביעה, בטרם האב נפטר ואף לאחר מכן. לעניין מגורי הנתבע בדירה, הגישה התובעת תצהיר של מר חי נבון, המשמש רכז שטח אצל התובעת. על פי תצהירו (ת/1) בכל ביקורי השטח שערך בחמש השנים שקדמו לפטירת המנוח, מצא כי בדירה התגורר המנוח בלבד. לתמיכה בטענתו צרף דוחות על ארבעה ביקורים כנ"ל בתאריכים 15/5/01, 25/11/02, 26/10/03, 18/07/04, ומיום 23/11/05 עוד צורפו לתצהירו מכתב ששלח המנוח לתובעת במאי 2007 בו התלונן על מטרדים שונים וציין כי הוא גר לבד. בנוסף גם אימו של הנתבע היא דיירת מוגנת ובהליך שנוהל נגדה נמצא כי הנתבע מתגורר איתה התובעת צירפה את פסק הדין בעניין (נספח "ה" לת/1 ). מר נבון נחקר על אופן עריכת הדוחות. מסתבר כי הדוחות בין השנים 2001-2003 הודפסו עוד בטרם היציאה לשטח ונחתמו רק מספר חודשים לאחר ביצוע הביקור, כך ביחס לדו"ח מה-18/2 " בתאריך 18 לפברואר ב-6 לנובמבר 2002 ביצעתי ביקור בדירה...אף אחד לא נכח בדירה לכן רשמתי למטה את התאריך שביקרתי בנכס. לאחר מכן בתאריך 25 לנובמבר 2002 אני בעצם מצאתי את הדייר בתוך הדירה ואז בעצם החתמתי אותו" (עמוד 5 שורות 30-33) עולה שהדו"ח הוחתם 10 חודשים לאחר ביצוע הביקור, ואותו דבר לעניין הדוח של ה - 26/03/03, תקופה של 7 חודשים בין הביקור לבין החתמת הדייר. ממילא אין מקום להתייחס לביקורים משנת 2002-2003 כראיה שכן הדרישה על פי דין היא לשלוש שנים בלבד. בדוח משנת 2004 נכתב כי המנוח מתגורר בדירה לבדו. בדו"ח מיום 2005 מסומנת הרובריקה לפיה" כן" מתגורר לבד בנכס. וגם בדוחות אלו יש פער של מספר חודשים בין הביקור לבין חתימת המצהיר. ביחס לביקור מעגל משנת 2006 היה רשום ברובריקה: "האם גר לבדו": לא ומילה זו נמחקה ונכתב כן. העד מר נבון מתבקש להסביר את פשר שינוי הכיתוב ומעיד: "נכון, מחקתי את ה'לא'. סימנתי את ה'כן' ומחקתי את ה'לא'. השארתי את מה שנכון". עמ' 9 לפרו' ש' 22-26). סתם ולא פירש... ואף לא טרח להחתים את הדייר על השינוי שערך בדיעבד. הדברים נותרו עלומים וללא הסבר. לשאלת בית המשפט מדוע לא קיים ביקור משנת 2007 ענה מר נבון כי מבחינת עמידר "מיום הפטירה לוקחים 5 שנים אחורה" (עמ' 14 לפרו' ש'2-25). ההסבר סתום ולא מניח את הדעת. פסק הדין שהגישה התובעת (נספח "ה" לת/1) ניתן בהעדר הגנה, לא נקבעו קביעות עובדתיות כלשהן בעניין מגורי הנתבע. יתר על כן, ביקורי המעגל בדירת האם (נספח ז לת/1) נערכו בשנים 95-98 ואינן מעידות דבר על 3 השנים עובר לפטירת המנוח ואם לא די בכך הרי שטענת התובעת לפיה הנתבע גר אצל אמו גם היא אינה סבירה נוכח העובדה שרשויות הרווחה הוציאו אותה מהדירה לאחר שבן זוגה זרק רימון על דירת המגורים ומאז הוצא הנתבע מדירתה. ביחס למכתב המנוח אל התובעת (נספח בלת/1), בהתאם להחלטה שניתנה במהלך ישיבת ההוכחות המכתב התקבל רק כראייה לכך שהוא התקבל ותויק בתיק עמידר ואינני סבורה כי יש ליתן משקל כלשהו לתוכנו, וכך גם מכתב העובדת הסוציאלית (נספח ו לת/1). כנגד ראיות התובעת, העיד אלי בן עזרא אחיו של הנתבע (נ/1) על כך שאחיו התגורר בדירה והוא עצמו גם ישן מדי פעם בדירה, אך לא באופן קבוע (עמוד 17 שורה 25). עוד נחקרה השכנה, הגב' רות לוי (נ/2) שהעידה כי הנתבע התגורר בדירה לפחות 12 שנים, (עמ' 19 שורות 30-31). גם העדה קרן חלבי בת זוגתו של האח (נ/3) הצהירה כי הנתבע מתגורר בדירה 12 שנים וכי גם היא התגוררה בדירה לפני כעשר שנים. לאחר מכן התגוררה בתל-חנן ורק לאחרונה עברה לדירה הסמוכה לדירה נשוא התביעה. העדה שרונה ביטון (נ/4) העידה כי היא מכירה את הנתבע מאז היו ילדים, וכי הוא ואביו התגוררו בדירה, ורק הם. גם לפי עדותה הנתבע מתגורר בדירה 12 שנה. היא העידה כי יש בדירה 2 מיטות וכך גם העידה הגב' טובי (נ/5). לבסוף נחקר הנתבע על תצהירו (נ/6). לטענתו, לא הצהירו כי הוא גר שם כי חששו שהנחת הדייר היחיד תתבטל והם יצטרכו לשלם עוד כסף שלא היה להם. עוד העיד כי הוא ישן בסלון ואביו במיטה, וכי בתקופה שאחיו ובת זוגתו התגוררו גם הם בדירה הייתה מיטה נוספת. הנתבע סיפר על הרקע הקשה בו גדל וכיצד הגיע לגור עם אביו ועל כך שעם הזמן אביו קיבל את הדירה בגלל שבאו לגור איתו (עמוד 37 שורות 8-17 לפרוטוקול). לעניין ההנחה נחקר שוב העד נבון שהעיד כי טענה זו לא נכונה כיוון שעל פי הנחיות משרד הבינוי והשיכון ברגע שדייר חוזי מתגורר עם בנו, והבן לא עובד, ומוגש תצהיר על כך שאין לו הכנסות, הוא לא צריך לשלם. בשקלול הראיות, אני מעדיפה את גרסת הנתבע שנתמכה בעדויות העדים מטעמו, על פני מסמכים הערוכים על ידי התובעת. לא ניתן הסבר מניח את הדעת מטעם התובעת מדוע נחתמו הדוחות רק חודשים לאחר הביקור. כן יצוין כי התובעת לא דאגה להביא לעדות, שכנים אחרים בכדי להזים את עדויות עדי הנתבע. מתוך מסכת הראיות שפניי עולה תמונה לפיה נוכח נסיבות חייו הקשות הנתבע התגורר עם אביו בדירה. בנוסף לעדויות לפיהן התגורר בדירה הביא הנתבע ראיות אובייקטיביות לכך שנתן כתובת זו לגורמים שלטוניים כך למשל: תמצית רישום אוכלוסין עוד משנת 1995, אישור מס הכנסה משנת 2002, דפי בנק של חשבונו עם הכתובת של הדירה, תכתובת עם משרד התחבורה משנת 2006 , אישור משטרה משנת 2006 ותכתובת עם המוסד לביטוח לאומי משנת 2006. אני סבורה כי אף אם האב הצהיר כי הוא מתגורר לבד, הצהרה זו לא תאמה את המצב העובדתי ואני מוכנה לקבל את טענת הנתבע כי פחד שציון שמו של דייר נוסף יוביל להעלאת דמי השכירות. בשים לב לכל האמור, ניתן לקבוע כי הנתבע עונה על הגדרת דייר ממשיך כמשמעו בחוק הואיל וגר עם אביו המנוח 3 שנים לפני פטירתו ולא היתה בבעלותו דירה אחרת ב-5 שנים עובר לפטירה. התוצאה של הקביעה לעיל היא כי הנתבע לא חייב שכר דירה ראוי אלא שכר דירה ששילם המנוח עובר לפטירתו וכי התובעת חייבת לחתום עם הנתבע על חוזה שכירות בסטאטוס של דייר ממשיך. אשר על כן, אני דוחה את התביעה וקובעת כי הנתבע זכאי למעמד דייר ממשיך על פי חוק הדיור הציבורי, בכפוף לתשלום דמי השכירות המוגנים עד עתה ובעתיד. התובעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבע בסך כולל של 8,129 ₪. פינוי דייר מוגןפינוי מדירת עמידרמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמיששכירותפינוי