קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על נזקי מלחמה: 1. ההליכים הקודמים בין הצדדים הערעור שבפניי הוגש על פי הוראות סעיף 12א לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזקי מלחמה ונזק עקיף) תשל"ג- 1973 (להלן: "התקנות"). המערער, אשר מפעיל צוות בידור במלון, קיבל ביום 11.10.06 פיצוי אוטומטי בגין נזק מלחמת לבנון השנייה (להלן: "המלחמה") בסכום 10,782 ₪. הפיצוי אשר התקבל על ידי המערער חושב בהתאם למסלול המחזורים הקבוע בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזקי מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה) תשס"ו - 2006 (להלן: "הוראת השעה"). הפיצוי חושב על יסוד נתוני העסק המצויים במחשבי רשות המיסים. ביום 1.2.07 הגיש המערער תביעת פיצויים יזומה לתיקון חישוב הפיצויים לפי "מסלול שכר" בגין נזק עקיף בענף המסחר במסלול הירוק. התביעה הוגשה כחודש ימים לאחר חלוף המועד להגשת התביעות, מבלי לצרף בקשה להארכת מועד. במכתב הפנייה בגין תביעה זו, אשר הוגש על ידי יועץ המס של המערער מר ברזל איתי, נספח ד' לערעור, נאמר כי המערער נתון במצב כלכלי קשה וכי התשלום על בסיס השכר מגיע לו על פי החוק. ב- 11.7.07 שלח אותו יועץ מס מכתב נוסף למשיב, בו נאמר כי סיבת האיחור בהגשת התביעה נבעה מאחר והמערער הניח שיקבל את הפיצוי כפי שהוגש בחודש יולי לפי שכר עבודה. מאחר והועבר פיצוי בחודש אוגוסט לפי שיטת המחזורים - הוגשה תביעה בגין ההפרש לאחר 31.12.06. בסיום המכתב נאמר "לאור האמור אבקש בכל לשון של בקשה, אף לפנים משורת הדין, לאשר התביעה ותשלומה" בקשה זו נדחתה על ידי המשיב ביום 23.7.07 תוך כדי קביעה כי התביעה הוגשה לאחר חלוף המועד החוקי. ביום 22.8.07 הגיש בא כוחו של המערער ערר על ההחלטה מיום 23.7.07. בערר נאמר כי המערער, אשר קיבל פיצוי באופן אוטומטי בגין מסלול מחזורים, הסיק כי המייצג שלו יגיש בקשה לתיקון הפיצוי והמסלול לפי עובדים, הוא המסלול על פיו ביקש להגיש תביעה לפיצויים כפי שהגיש פיצוי לחודש יולי 2006. בערר נאמר כי אין מחלוקת באשר לגובה הפיצוי המבוקש, כל מה שנותר לדון בו הוא בבקשה להארכת מועד להגשת הפיצוי. למרות שהמייצג לא הגיש במסגרת הבקשה לפיצוי בקשה להארכת המועד, אין בכך כדי לייתר את התביעה וראוי כי רשות המיסים לא תיתפס לעניין הטכני של המועדים. מדובר בפיצוי עבור נזקי מלחמה ואין צדק באי הפיצוי. עוד נאמר בערר, כי די שנגרם נזק בגין המלחמה ואין צורך כי רשות המיסים תכביד על האזרח, כאשר היא טוענת שאי הגשת בקשה במועד תגרום לדחיית הבקשה לפיצוי. כמו כן, נטען כי אין באי הגשת בקשה להארכת מועד לקבוע כי דין הבקשה להידחות אלא בנסיבות חריגות. המערער לא התרשל באי הגשת הבקשה שכן קיבל פיצוי ראשוני כבר בחודש אוקטובר 2006. המערער סבר כי לא יכולה לקום טענת התיישנות שכן החל כבר בהליך לפיו הוא זכאי לפיצוי. כמו כן הוגשה בקשה להבהרה מדוע אינו מקבל את הפיצוי המגיע לו באמצעות יועץ המס. הפיצוי החלקי שניתן על ידי רשות המיסים גרם אצל המערער לבלבול ולחוסר הגשת הבקשה הנוספת להבהרה במועד. המערער טען כי מן הראוי היה שבהודעה אשר ניתנה לו בדבר הפיצוי החלקי, תנתן הבהרה לפיה הוא יכול לערער או להגיש בקשה אחרת לפיצוי בהתאם למסלול עובדים. המערער חזר וסבר כי דחייה של בקשה מטעמים של סדר דין, אינה מצדיקה שלילת את הזכות לפיצוי. ועדת הערר דחתה את הערר שהוגש על ידי המערער. הוועדה הבהירה כי הפיצוי בגין הנזק העקיף הועבר על ידי המשיב לחשבון המערער ביום 11.10.06, לפי המסלול האוטומטי, ללא הגשת תביעה מטעם העורר. כחודש ימים לאחר חלוף המועד החוקי הגיש המערער את תביעתו לפיצוי בגין הנזקים העקיפים לפי מסלול שכר. כמו כן צויינו טענות המערער. במסגרת הדיון קבעה הוועדה כי אין חולק שהתביעה הוגשה לאחר חלוף המועד, ואין מחלוקת על עצם זכאותו של העורר לפיצוי. השאלה שעלתה היא האם בנסיבות העניין היה על המשיב לקבל את התביעה תוך מתן אורכה להגשת כתב התביעה. המועד אשר נקבע להגשת תביעה לפיצויים נקבע בסעיף 36 א(ב) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א - 1961. ביום 31.10.06 פורסמה הודעה לפיה הוארך המועד להגשת התביעות בגין נזקי המלחמה עד ליום 31.12.06. גם מועד זה חלף בטרם הוגשה תביעת העורר. הוועדה קבעה כי לא לחינם קבע המחוקק את סדרי הדין וההוראות בדבר המועדים ואין לראות באיחור עניין טכני גרידא אלא עניין מהותי. הוועדה אף דחתה את טענתו של המערער כי רשות המיסים גרמה לבלבול וכי היה מקום שבהודעה בעניין הפיצוי החלקי - יובהר כי ניתן להגיש בקשה אחרת לפיצוי בהתאם למסלול עובדים. הוועדה קבעה כי המשיב ציין באופן מפורש את זכותו של העורר להגיש תביעה עבור יתרת נזקיו העקיפים לפי מסלול שכר, וזאת בסעיף 4 להחלטה מיום 31.10.06. הוראה דומה מצוייה באופן מפורש בתקנה 5 להוראת השעה. לאור זאת, קבעה הוועדה כי העורר עצמו או יועץ המס שלו הם אלה שהתרשלו ולא הגישו את התביעה במועד. למשיב קיימת אומנם סמכות למתן אורכה להגשת תביעה לפיצויים. אולם, המשיב דחה בצדק את התביעה שכן לא נמצאה סיבה סבירה או מוצדקת למחדליו אלא ניסיון לגלגל את הכדור לפתחו של המשיב. עוד נאמר בהחלטה כי טופס תביעת הפיצויים בגין נזק עקיף אשר הוגש על ידי המערער בחודש יולי 2006 כן הוגש במועד. כמו כן, טופס תביעת הפיצויים בגין אוגוסט נחתם על ידי העורר עוד ביום 10.10.06 ולא ניתן הסבר מדוע הוגש הטופס באיחור. מכאן עולה כי העורר היה מודע לעצם קיום המועדים להגשת תביעת הפיצויים ולמרות זאת הגיש את תביעתו בחלוף המועד. 2. נימוקי הערעור בהודעת הערעור פורטו ההליכים אשר צויינו לעיל. כמו כן נאמר כי ההודעה בדבר העברת הפיצוי האוטומטי נושאת תאריך של 17.10.06. המערער טען כי לא ברור לו מתי התקבלה אצלו או אצל מייצגו ההודעה, ואצל המשיב היתה אנדרלמוסיה. המשיב האריך את המועד להגשת התביעות עד לסוף שנת 2006 ואף מעבר לזה, כאשר בפועל גם תביעות אשר התקבלו במהלך ינואר 2007 התקבלו ולא נטענה נגדם טענת התיישנות. הוועדה לא הביאה בחשבון את הנזקים אשר נגרמו למערער. כמו כן, נאמר כי היו טפסים ותקנות רבות אשר הותקנו בעת המלחמה ולא כל אדם מן הישוב יכול היה להבין אותם כדי לקבל את הפיצוי. המערער חזר וטען כי לא התרשל מאותם טעמים אשר פורטו לעיל. המערער העלה אף טענות בדבר מועד הקמת וועדות ערר. המערער העלה טענה על פיה היה על המשיב להגיש תשובתו לוועדת הערר תוך 60 יום ולא ידוע לו אם המשיב הגיש את התשובה במועד. כמו כן, נטען כי החלטת הוועדה ניתנה בהעדר הצדדים. למרות שהוועדה רשאית לדון בערר על יסוד החומר הכתוב, היה ראוי להזמין את העורר על מנת שלא לקבל החלטה שרירותית המפלה את המערער על פני מערערים אחרים. כל רצונה של הוועדה הוא לסגור תיקים מבלי לתת משקל לטענות העוררים. במקרה הנוכחי, אין מחלוקת באשר לזכות הפיצוי. גם אם הבקשה לתיקון הפיצוי הוגשה לאחר המועד החוקי, מדובר בתוצאה של צירוף נסיבות אומלל או אי הבנה או בהיסח הדעת. נכון וראוי לקבל את הבקשה להארכת מועד בהעדר כל מחלוקת באשר לתחשיב הפיצוי. 3. סיכומי הצדדים בסיכומי המערער חזר למעשה המערער על האמור בהודעת הערעור. בסיכומי המשיב הבהיר המשיב את מתן הפיצוי האוטומטי לציבור הניזוקים, ללא צורך בהגשת תביעה מטעם הניזוק כאשר הפיצוי מחושב בהתאם למסלול המחזורים. קבלת הפיצוי האוטומטי אינה חוסמת את דרכו של הניזוק להגיש תביעה עצמית במסלול שכר לפי הוראת השעה, לשם קבלת יתרת הפיצוי המגיע לו ובמקרה כזה הפיצוי האוטומטי ייחשב כמקדמה. הוראה ברורה בעניין זה מצוייה על גבי הודעת התשלום. המועד להגשת התביעות הוארך על ידי המשיב כחודשיים, כך שניתן היה להגיש תביעות עד יום 31.12.06. רק ביום 1.2.07 בחר כאמור המערער להגיש את התביעה מבלי לצרף בקשה להארכת מועד, כאשר הטופס נחתם כבר ביום 10.10.06. אין כל מקום לטענות המערער כי יש להטיל את האשמה על פיתחו של המשיב, שכן המערער לא הציג כל סיבה עניינית לאיחור במועד. המערער עצמו אינו חולק על כך שהמחדל קשור בו או במייצגו. אין בדברים אלה כדי להצדיק את הארכת המועד מעבר לתקופת הארכה אשר ניתנה בפועל לאחר המועד שנקבע בחוק. עם תום המועד להגשת התביעות רשאי היה המשיב להניח כי אין הוא נדרש למתן פיצויים נוספים, והוא נערך בעניין זה מבחינה תקציבית ומערכתית. אין גם מקום לטענתו של המערער כי הארכת המועד הוא עניין של מה בכך, ואין טענה זו ראויה ליישום. נקבע בפסיקה כי עקרון סופיות הדיון חשוב פי כמה לגבי כלל ציבור משלמי המס ויוצר יציבות. צדקה וועדת הערר כאשר קבעה שיש להקפיד עם המועדים. אותה הקפדה במועדים חלה גם על המשיב. כך למשל, כפי שקבע בית המשפט העליון, מקום שהחלטה בהשגה הגיעה למענו של הנישום מעבר לשנה ממועד הגשת ההשגה, יש לראות את ההשגה כמתקבלת. עוד נאמר כי התמצאות לקויה בדין אינה מהווה טעם להארכת מועד. זאת במיוחד כאשר הוראת השעה היא ברורה ואף הוענק זמן לכל הניזוקים על מנת שירכשו בקיאות באופן הגשת התביעה למשיב. יתרה מזאת, המערער הגיש תביעה במסלול שכר לחודש יולי. לכן, קיימת חזקה כי ידע היטב מה עליו לעשות על מנת לקבל את הפיצוי אותו דרש עבור חודש אוגוסט. באשר לטענה כי מדובר באיחור של ימים בודדים בלבד, שכן המשיב נכון היה לקבל תביעות אשר הוגשו בחודש ינואר, הרי שטענה זו לא הוכחה ולא נטענה בפני וועדת הערר ונטענת עתה בעלמא. המשיב היפנה להלכה שנקבעה בבג"ץ 8803/06 גני חוגה בע"מ נ' שר האוצר,. עוד נאמר כי לא היתה מניעה מליתן החלטה בהעדר הצדדים, שכן אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים. 4. דיון והחלטה אין מקום לקבל את טענותיו של המערער. אין מחלוקת בין הצדדים כי תביעתו של המערער לא הוגשה במועד הקבוע והוגשה רק ביום 1.2.07, כחודש לאחר המועד, מבלי שהוגשה בקשה כלשהי להארכת מועד המנמקת את הסיבה לפיה מוגש הערעור באיחור. לעובדה שאינה במחלוקת בדבר האיחור בהגשת התביעה, יש לצרף מספר גורמים נוספים שיש בהם כדי להצביע באופן חד משמעי על כך שעניינו של המערער איננו מצדיק הארכת מועד. הגורם הראשון הוא העובדה כי המערער עצמו הגיש תביעה במסלול שכר בגין חודש יולי 2006, ולכן אין מקום לטענתו כי נוצר אצלו בלבול. חזקה על המערער, כפי שגם טען המשיב, כי אם ידע להגיש תביעה במסלול המועדף עליו בגין חודש יולי, ידע כי עליו לעשות זאת גם בגין חודש אוגוסט 2006. כמו כן, מטופס התביעה אשר הוגש בסופו של דבר ביום1.2.07, עולה כי המערער חתם על הטופס עוד באוקטובר 2006. בנסיבות אלה, אין מקום לטענתו כי חשב שהמייצג יפעל לתיקון. בכל מקרה, גם אם סבר כך הרי שהיה ער לעובדה כי עליו להגיש התביעה במועד וכך אמור היה לדעת גם המייצג אשר הגיש בסופו של דבר את הטופס באיחור ניכר. העובדה כי המייצג היה ער לחלוטין לכך שאין למעשה כל סיבה של ממש והצדקה להגשת התביעה באיחור, עולה מהדברים שהובאו על ידי לעיל אשר נאמרו במכתבו של המייצג על פיהם מוגשת התביעה "בכל לשון של בקשה" וכי האישור מתבקש "אף לפנים משורת הדין" כמו כן, יש לחזור ולציין את ההוראה המצויה בסעיף 4 להודעה בדבר התשלום האוטומטי. בסעיף זה נאמר במפורש כי ניזוק שקיבל פיצוי במסלול המחזורים באופן אוטומטי אך בוחר להגיש תביעה ידנית במסלול השכר, בכפוף למועדים שנקבעו בחוק, הרי שסכום הפיצוי שאושר לו ייחשב כמקדמה. המערער כבר הגיש תביעה לפיצוי במסלול השכר בגין חודש יולי, והיה מודע לדרך ההגשה ואף אין ספק כי קרא את ההוראה הברורה המצוייה באותו סעיף 4. בנסיבות אלה, אין כל מקום לשלל הטענות אשר הועלו על ידי המערער באשר למכשולים ששם המשיב בפני הניזוקים כדי למנוע מהם לקבל פיצוי בגין נזקם. עוד יש לדחות את טענתו של המערער כי אין לדחות את תביעת הפיצוי בגין טענות פרוצדוראליות בענייני מועדים. אין ספק כי קביעת מועדים, במיוחד בענייני מיסים, הינה קביעה מהותית שיש לתת לה משקל של ממש. סופיות דיון בתחום המס יוצרת יציבות שהיא מסד הכרחי בניהול משק כלכלי במישור המשק הפרטי, כמו גם במשק הציבורי. ראה ע"ש (חיפה) 1108/07 יעקב אלון נ' מנהל מס ערך מוסף,. כך גם מוטלת על הרשות המנהלית החובה לקבל החלטה תוך פרק זמן קבוע, על מנת לצמצם את חוסר הוודאות המשפטית בה שרוי אדם כאשר טרם ניתנה בעניינו החלטה. ראה ע"א 5954/04 פקיד שומה ירושלים נ' משה סמי,. כמו כן מקובלת עלי לחלוטין הפניית המשיב לקביעות בית המשפט העליון בעניין גני חוגה, בו נקבע כי בכל מקום בו נקבעים גבולות ותחומים, בין אם מדובר בתחום גיאוגרפי, במשקל או בזמן, תמיד יהיה מי שימצאו את עצמם מחוץ לתחום. דווקא הענות לבקשת הדחייה של המערער בנסיבות העניין שבפני, תביא לאותו אי שוויון לגביו טען המערער. קבלת התביעה תיצור אפליה בינו לבין ניזוקים אחרים אשר לא הגישו את תביעתם בזמן. באשר לטענת האפליה אשר הועלתה על ידי המערער, לפיה הכיר המשיב בתביעות אשר הוגשו גם במהלך חודש ינואר 2007, הרי שטענה זו הועלתה כטענה בעלמא. היא לא נטענה בפני המשיב בהודעת הערעור הארוכה אשר נשלחה לוועדה, ואין היא נתמכת בכל מקרה בתשתית עובדתית כלשהו. התוצאה מכל האמור לעיל, כי דין הערעור להידחות. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.פיצוייםמס רכוש - נזקי מלחמה