פיצויים לנפגעי תאונת רכבת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לנפגעי תאונת רכבת: 1. בפניי תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים (תאונת רכבת) מיום 12/6/06 (להלן:"התאונה"). התובעת ילידת 21/1/54. 2. קרון הרכבת בו נסעה התובעת ירד מהפסים והתהפך. מדובר בתאונה קטלנית בה נהרגו 5 נוסעים ועשרות נפצעו, ביניהם התובעת. ממקום התאונה התובעת פונתה לביה"ח לניאדו בנתניה, שם אובחן שהיא סובלת משברים בארבע צלעות (6, 7, 8 ו-9 משמאל) וכן מנוזל בחלל הבטן. התובעת אושפזה למשך 3 ימים ולאחר מכן שוחררה לביתה. הומלץ לתובעת על תקופת מנוחה של 3 שבועות, מעקב רופא מטפל וצילום בית חזה וביקורת לאחר שבוע. 3. לאחר השחרור מביה"ח התובעת המשיכה את תהליך ההחלמה בביתה, ללא צורך באשפוזים נוספים. זמן מה לאחר התאונה, התובעת החלה לסבול מתופעות נפשיות שונות ופנתה לטיפול רפואי. 4. בית המשפט מינה שני מומחים בתחום הרפואי. בתחום האורטופדי מונה ד"ר דורון נורמן, אשר נתן חוות דעת מיום 2/8/09. בתחום הנפשי מונה ד"ר ערן קודש, אשר נתן חוות דעת מיום 2/8/09. 5. ד"ר נורמן חיווה דעתו שהשברים בצלעות התאחו ונרפאו, וכי לא נותרה לתובעת נכות בתחום האורטופדי בגין התאונה. עם זאת ד"ר נורמן חיווה דעתו, כי התובעת סבלה מאי כושר תפקוד מלא לתקופה של 3 חודשים בשל השברים בצלעות, לאחר התאונה. 6. ד"ר קודש חיווה דעתו שהתובעת סובלת מתסמונת בתר חבלתית מתמשכת כתוצאה מהתאונה. זאת לאחר שהתובעת מסרה לו כי היא סובלת ממצב רוח ירוד, מהפרעות שינה, משחזור אירועים מהתאונה בחלימה ובעירות ומהימנעות מנסיעה ברכבת ובאוטובוס, מיציאה מחוץ לבית (במיוחד ממקומות הומי אדם) רק בליווי, מהימנעות ממעליות ונטייה לא לצאת מהבית. ד"ר קודש התרשם שהתובעת סובלת מהפרעה בתפקוד הסוציאלי ובכושר העבודה. עם זאת, ד"ר קודש חיווה דעתו שמצבה של התובעת ילך וישתפר עם הזמן. בנסיבות אלה דעתו של ד"ר קודש הייתה, שיש להעמיד את נכותה של התובעת באופן זמני על 20% לתקופה של 6 שנים לאחר התאונה. לאחר מכן הנכות תפחת ותתייצב בגובה 10%, לצמיתות. 7. הצדדים חלוקים ביחס לגובה הפיצוי שיש לפסוק לתובעת בגין התאונה. דיון 8. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה ובעלה. כן הוגשו מסמכים רפואיים, דו"ח המל"ל ביחס לתקופות העסקתה של התובעת עובר לתאונה, וכן קבלות בגין הוצאות שהסתכמו ב - 276 ₪. 9. הן מעדות התובעת והן מכלל חומר הראיות מתקבלת תמונה, שלא נותרה לתובעת פגיעה תפקודית קשה כתוצאה מהתאונה. בעדותה התובעת עשתה רושם שהיא חיונית, ערנית, מתמצאת היטב בפרטים ובעלת יכולת ריכוז טובה. התובעת הייתה קשובה לשאלות שנשאלה, ענתה באופן ישיר ללא כל קושי, התמצאה היטב בנעשה באולם ביהמ"ש והיה נראה שאין לה כל קושי לתפקד במעמד מתן העדות, הגם שאינה מורגלת במתן עדות בביהמ"ש. היה פער ניכר בין התנהגותה של התובעת באולם ביהמ"ש, לפני ואחרי מתן עדותה, לבין התנהגותה על דוכן העדים. באולם ביהמ"ש התובעת נמנעה מקשר עיין עם הסובבים אותה, נמנעה מהבעות פנים, התנהגה באופן שקט, מרוחק והימנעותי. לעומת זאת, על דוכן העדים התובעת כאמור הייתה חיונית, יצרה קשר עיין עם הסובבים אותה, התנהגה באופן מותאם לסיטואציה, התמצאה בפרטים ועשתה רושם של בעלת יכולת תפקוד טובה מאוד. התקבל הרושם של פער מלאכותי בין אופן התפקוד באולם ביהמ"ש, לבין יכולת התפקוד הטובה בפועל, שבאה לידי ביטוי בעת מתן העדות. 10. מגיליון המרפאה לבריאות הנפש עולה, שהתובעת נהגה לבטל פגישות, כי טיפלה בדודתה ז"ל המאושפזת בבית החולים וכי היא מטפלת באמה שנפלה ושברה יד. כמו כן היא עברה תאונת דרכים יחד עם בעלה, בה הם לא נפגעו אבל הרכב נהרס, מבלי שהדבר הותיר בה כל פגיעה תפקודית. כל זאת לאחר התאונה, במהלך שנת 2007. יש בדברים אלה להעיד על יכולת תפקוד טובה יחסית. 11. התובעת ביוזמתה הפסיקה את הטיפולים הנפשיים לתקופות ארוכות ומשמעותיות. יתרה מזאת, התובעת לא חזרה לטיפולים נפשיים לאחר מתן חוות דעתו של ד"ר קודש, בניגוד להמלצתו. 12. נראה אם כן שלתובעת יכולת תפקודית טובה למרות התאונה. 13. מהראיות שהובאו בפני ביהמ"ש עולה שהתובעת לא הייתה מעוניינת להשתלב במעגל העובדה מחוץ למשק ביתה, אלא באופן חלקי במשך שנים רבות, וכלל לא כשלוש שנים עובר לתאונה. התובעת עבדה במשרה חלקית כפקידת הנהלת חשבונות בעסק פרטי של גיסה עד חודש מאי 2003. במסגרת זו התובעת הרוויחה על פי עדותה כ- 3,000 ₪ לחודש ועבדה עד שעות הצהריים המוקדמות לכל היותר. לאחר מכן התובעת כלל לא עבדה, והיא מצאה את מקומה כעקרת בית וכעוסקת בפעילויות התנדבותיות שונות. 14. התובעת טענה כי לאחר שפוטרה מעבודתה אצל גיסה (עקב סגירת העסק), עשתה ניסיונות למצוא עבודה, בתחום הנהלת החשבונות, דבר שלא צלח בידה. אני דוחה טענה זו. טענה זו הועלתה ע"י התובעת באופן סתמי, ללא כל הוכחה וללא כל פירוט. יתרה מזאת, התובעת מסרה לד"ר קודש כי עד לתאונה חייה היו מלאים ומספקים, גם בתקופה בה ניהלה את משק ביתה ועסקה בפעילות התנדבותית, ולא מסרה לו כי היא הייתה בתהליך של חיפוש עבודה. יש בכך להוכיח שהתובעת לא הייתה מעוניינת לחזור למעגל העבודה ולא עשתה ניסיונות למצוא עבודה. 15. התרשמתי שהפגיעה התפקודית שנותרה לתובעת בשל התאונה, לא מונעת ממנה לעסוק במקצוע כפקידת הנהלת חשבונות בעתיד. כאמור, הרושם הוא שהתובעת חיונית, בעלת יכולת ריכוז ומתמצאת בפרטים. עבודה של הנהלת חשבונות נעשית במשרד, ללא צורך במגע עם קהל רחב (או בכלל) ובתנאים נוחים יחסית. התובעת יכולה לחזור ולעסוק במקצועה. ככל שהתובעת לא חזרה לעסוק במקצועה עד היום, מדובר בבחירתה ולא מתוך מגבלה תפקודית. 16. הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות לעבר, הינו נזק מיוחד שיש להוכיח את גובהו. התובעת המציאה קבלות ע"ס 276 ₪ בלבד. עם זאת, אני לוקח בחשבון שיתכן שלא נשתמרו אצל התובעת קבלות על מלוא הוצאותיה. כמו כן אני לוקח בחשבון שהתובעת תזדקק להוצאות נוספות בעתיד, בעיקר הוצאות נסיעה. לפיכך ייקבע סכום גלובלי בראש נזק זה, על פי הערכת ביהמ"ש. 17. התובעת נזקקה לעזרת בני משפחה תקופה מסויימת לאחר התאונה, מעבר לעזרה רגילה של בן משפחה. כמו כן התובעת העסיקה עובדת משק בית, למספר חודשים לאחר התאונה, פעם בשבוע, בעלות של 150 ₪ לפעם. אני לוקח בחשבון שהתובעת תיזקק בעתיד לעזרת צד ג', מסוימת, לא רבה, בגין התאונה. לפיכך ייקבע סכום גלובלי בראש נזק זה על פי הערכת ביהמ"ש. 18. לתובעת לא נגרם הפסד השתכרות בעבר. 19. עד היום התובעת לא חזרה למעגל העבודה, מבחירתה ולא מכורח מגבלה בשל התאונה. עם זאת, יש גריעה מסוימת מכושר עבודתה של התובעת בשל הנכות התפקודית, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר קודש. אני לוקח בחשבון נכות תפקודית של 10%, כשעור הנכות הרפואית הצמיתה. לאור הנכות הנמוכה יחסית, יש מקום לקבוע פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד על דרך הערכת ביהמ"ש. 20. לעניין קביעת גובה הפיצוי ברכיב הנזק של כאב וסבל, אני לוקח בחשבון נכות רפואית של 15%. אומנם ככלל יש לקחת בחשבון רק אחוזי נכות צמיתה (במקרה זה 10%), אלא שלאור תקופת הנכות הזמנית הארוכה יחסית, לפי חוות דעת ד"ר ערן קודש, אני מוצא לנכון להוסיף כאמור לעיל, לעניין כאב וסבל בלבד. 21. אני מעמיד את גובה הנזק כמפורט להלן: א. בגין כאב וסבל - 23,290 ₪; ב. בגין עזרת צד ג' - 17,000 ₪; ג. בגין הוצאות רפואיות ונסיעות - 7,000 ₪; ד. בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד - 30,000 ₪. סה"כ 77,290 ₪ 22. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 77,290 ₪. כמו כן הנתבעת תשפה את התובעת בגין חלקה באגרת ביהמ"ש (משוערכת להיום), תשלם לה הוצאות משפט בסך 500 ₪ וכן תשלם לה שכ"ט עו"ד בגובה של 13% מסכום הפיצוי בצירוף מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 23. הגם שהמומחה בתחום האורטופדי לא חיווה דעתו שנותרה לתובעת נכות, אינני מוצא מקום לחייב את התובעת בשיפוי הנתבעת בגין שכרו. זאת לאור העובדה שסבלה מחבלה משמעותית ובכלל זה משברים ב-4 צלעות, והיה מקום למינוי המומחה ולו מטעמי זהירות. פיצוייםרכבת