פריצה לבית - סירוב חברת הביטוח לשלם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב חברת הביטוח לשלם על פריצה לבית: זוהי תביעה לפיצוי בגין אירוע ביטוחי, פריצה, אשר אירעה בבית התובעים בתקופה בה ביטחו התובעים את דירתם בביטוח תכולת הבית אצל הנתבעת. לטענת התובעים, משאירע אירוע ביטוחי בתקופת הביטוח הרי שהם זכאים לפיצויים. לטענת הנתבעת, היא פטורה מלפצות את התובעים וזאת מהטעם שהתובעים לא עמדו בתנאי הפוליסה, אשר על פיה נדרשו התובעים/מבוטחים בתוספת מיגון הדירה וזאת הם לא עשו. לאחר שמיעת הצדדים ועיון במסמכים שהוצגו בפני הגעתי למסקנות כדלקמן: את מסקנותי אבסס בין היתר על דו"ח השמאים, אשר אף צד לא חלק על תוכנו תיאור הדירה, כפי שמובא על ידי השמאים "חלון חדר שירותים קומה עליונה (חדר שינה הורים) הפונה לעבר גג בניין המגורים סגור ברפפות זכוכית. על גג בניין המגורים ובצמוד לחלון חדר שירותים הנ"ל שוכן מחסן מתכת סגור בכנף מתכת ננעלת במנעול תלי" אופן חדירת הגנבים, כפי שמובא על ידי השמאים "הגנבים שפעלו באירוע יצאו לעבר גג בנין המגורים.... בהמשך פנו לעבר מחסן דירת המגורים (שוכן בגג) שברו מנעול תלי דלת המחסן, נכנסו פנימה פירקו רפפות זכוכית מחלון חדר שירותים וחדרו לתוך שטח דירת המבוטחים" המיגון הנדרש, על ידי הנתבעת, אשר אין חולק בין הצדדים שלא הותקן, הנו על פי הפוליסה: "כיסוי הפריצה וגניבה מותנה בהתקנת כנף סורג במקביל לפתח היציאה למרפסת שינעל באמצעות מנעול תלי בקוטר 16 מ"מ" מהאמור לעיל, ניתן להסיק כי אירוע הפריצה ארעה ממקום אחר אשר אין לו קשר לדרישת המיגון הנדרשת, ועל כן חלה תקנה 4 תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה) [תש"ס- 1980] הדן בתנאים בדבר אמצעי הגנה. "4. תנאים בדבר אמצעי הגנה בפוליסה לביטוח רכוש יפורטו האמצעים שעל המבוטח לנקוט בהם להגנה על הרכוש וייקבע כי אם המבוטח לא נקט באמצעים כאמור תוך התקופה שהוסכמה עמו או חדל מלנקוט בהם יחולו הוראות אלה: (1) המבטח יהיה רשאי לבטל את הפוליסה לאחר שנתן למבוטח התראה על כך 30 יום לפני מועד הביטול; (2) במקרה של ביטול כאמור בפסקה (1) זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח; (3) קרה מקרה הביטוח לאחר שחלפה התקופה שהוסכמה לנקיטת האמצעים ולפני שנתבטלה הפוליסה לפי פסקה (1), אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצל המבטח בעד ביטוחו של אותו רכוש כאשר אינו מוגן באמצעי ההגנה לבין דמי הביטוח המוסכמים; הוראה זו לא תחול אם העובדה שהמבוטח לא נקט באמצעי ההגנה לא השפיעה על מקרה הביטוח; (ההדגשה שלי א.ח) על אף האמור יהיה המבטח מופטר כליל אם מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזהביטוח, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהרכוש לא יהיה מוגן באמצעי ההגנה". לאחר שהבענו את הדעה שבנסיבות המקרה אי נקיטת אמצעי ההגנה לא השפיעה על מקרה הביטוח, הרי שגם אם נקבל את טענת הנתבעת באומרה, שהתובעים לא מיגנו את דירתם על פי המחוייב בפוליסה, עדיין חלה על הנתבעת חובה לפצות את התובעים. למותר לציין, שהמבטחת לא הוכיחה את הסיפא לסעיף. מעבר לנדרש, הנתבעת לא הציגה בפני את הביטוח עצמו, אלא כל שהוגש בפני הנה כאמור, היה פוליסת הביטוח אשר על פניה לא נראתה חתימת הצדדים המעידה על הסכמת הצדדים לשינוי הנדרש. הנתבעת אשר ביקשה כבר לאחר האירוע הראשון, בתקופת הפוליסה הקודמת, לשפר את המיגון נתגלה בסירוב מצד התובעים, סירוב שהתבטא במשלוח לנתבעת מיום 7/9/99, שבו הנתבעת נדרשה לתת הסבר כיצד יש להתקין מיגון, כאשר לטענת התובעים באותו מכתב לא ניתן לבצעו מבחינה טכנית. מהאמור לעיל יש להסיק כי הנתבעת אמורה היתה להבין שהמיגון הנדרש לא הותקן בתקופה זו. כן יש להניח שגם בזמן חידוש הפוליסה, אשר בה הוכנסה התניה רטרואקטיבית לדרישת המיגון, ידעה התבעת או לכל הפחות היה עליה לדעת, שהמיגון הנדרש לא הותקן, ולמרות זאת לא ביטלה את הפוליסה. לאור זאת היא מנועה מלטעון לפטור. מנגד, לאור השתלשלות העניינים, שוכנעתי שהתובעים הסיקו בתום לב, וכדין, שהמבטחת ויתרה על תנאי מיגון הנדרש על ידה, ומכאן שתנאי הביטוח קודם לאירוע הראשון נשארו בעינם. הנתבעת אף לא הניחה בפני הוכחה להסכמת התובעים לשינוי האמור לאחר חידוש הפוליסה. גובה הנזק הנטען- אין מחלוקת בין הצדדים לעניין הציוד אשר נגנב, אלא, שכל צד טוען לחישוב שונה אשר נעשה על ידי השמאים. הנתבעת מצידה, טוענת שסכום הפיצוי הינו כערך השיפוי סך של 3,810 ₪, ואילו התובעים טוענים לפיצוי בגובה של ערך כינון- פיצוי בגובה של 4,975 ₪. לדעתי, צודקים התובעים בדרך חישובם- לאור הראיות שהוצגו בפני- הפוליסה בין הצדדים, נאמר "בסיס השיפוי לנזק רכוש- ערך כינון, אלא אם נאמר אחרת בהצעה" משלא הוצגה בפני ראיה אחרת לסתור, הרי שיש לפסוק לפי מה שעינינו רואות. על סמך האמור לעיל, אני קובע שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,975 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק. זכות הגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.פוליסהפריצהחברת ביטוח