פרסום הגשת תלונה - לשון הרע

האם פרסום הגשת תלונה באינטרנט מהווה לשון הרע ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסום הגשת תלונה - לשון הרע: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת א' לושי-עבודי) מיום 9.11.09 (ת"א 4037/06), שבו דחה בית המשפט תביעה לפיצויים בסכום של 100,000 ₪ בגין לשון הרע שלטענת המערער הוציא עליו המשיב. בית המשפט חייב את המערער לשלם למשיב את הוצאות התביעה ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. רקע המערער ראש עיריית רמלה מאז שנת 1993. המשיב תושב העיר רמלה, חבר מרכז מפלגת הליכוד ו"יריב פוליטי" של המערער. ביום 28.10.03 נערכו בחירות לעיריית רמלה. המערער התמודד בבחירות בראשות רשימה עצמאית. לצורך התמודדותו המציא ערבות בנקאית בסכום של 200,000 ₪ שהעמידה לרשותו מפלגת הליכוד. המערער נבחר שוב לראשות העיר. ביום 2.8.06 שלח המשיב, באמצעות בא כוחו עו"ד שי גלילי, מכתב תלונה (להלן: "התלונה") למבקר המדינה, שבו ביקש לחקור חשד לעבירה פלילית שעבר המערער במסגרת ההתמודדות בשנת 2003. באותה מערכת בחירות התמודד המערער בראש רשימה, שפקיד הבחירות הגדירה "סיעה יוצאת", וששמה "הליכוד - בראשות יואל לביא". בתלונה נטען כי הגיעו לידיו של המשיב מסמכים שעל פיהם קיבל המערער ערבות בנקאית בסכום של 200,000 ₪, בקשר עם ההתמודדות, המהווה תרומה אסורה מתאגיד בניגוד לסעיף 16 שבחוק רשויות המקומיות (מימון בחירות), תשנ"ג-1993. לתלונה צורף מסמך שמלמד על התחייבות של המערער להחזיר למפלגת הליכוד כספים, אם לא יזכה בכספי מימון לאחר קיום הבחירות, ונטען כי בקבלת הערבות הבנקאית הייתה "טובת הנאה כספית בבחינת 'תרומה' או 'הלוואה' ". ביום 24.9.06, ביוזמת המשיב, התפרסמה כתבה בקשר לאותה תלונה באתר האינטרנט "ליכודניק" שבה הופיעה תמונתו של עו"ד גלילי, והוצגו פרטי התלונה. על יסוד שני פרסומים אלו, שנטען כי היו לשון הרע, הגיש המערער את תביעתו לבית משפט קמא. המערער לא חלק על עצם קבלת הערבות הבנקאית, אך טען שהוא עצמו הביא את דבר קבלת הערבות הבנקאית לידיעת המשיב, במהלך הדיון בתביעה אחרת שהתנהלה ביניהם בשנת 2005. המערער גרס שאין לראות בקבלת הערבות משום תרומה, מפני שהרשימה שבה התמודד המערער שילמה את העמלה שנדרשה בקשר עם הערבות, והדבר נעשה על יסוד הנחיות מבקר המדינה שקבע שמתן ערבות בנקאית שעלותה משולמת איננה נחשבת לתרומה. המערער הוסיף וטען שהתלונה היא תלונת סרק, שאותה הגיש המשיב באמצעות שימוש בשירותיו של עו"ד גלילי, אך כדי להכפישו ולבזותו, במיוחד כשהפרסום נעשה יומיים לאחר שתביעה שהגיש המשיב נגד המערער נדחתה. המשיב טען כי הפרסום היה אמת וכי הנחיות מבקר המדינה אינן מסמך מחייב. עוד טען המשיב לתום לב ולטענות הגנה נוספות לפי חוק איסור לשון הרע. פסק הדין נושא הערעור בית המשפט עמד על הפסיקה בענייני חוק איסור לשון הרע, בציינו כי הדעה השלטת בפסיקה היא "יש ליתן משקל רב לאינטרס הציבורי בהחלפה חופשית של מידע בענייני ציבור הנוגעים לאישי ציבור" (מדברי כב' השופט (כתוארו אז) ברק, בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 864 (1989)). לא הייתה מחלוקת כי הפירסום מהווה לשון הרע. המחלוקת העיקרית שבה דן בית המשפט הייתה באשר להגנת האמת בפרסום (סעיף 14 בחוק איסור לשון הרע). הגנה זו מעוגנת בשני יסודות: האמת שבפירסום ושהיה עניין ציבורי בו. לא הייתה מחלוקת שהיה בפרסום עניין ציבורי, שעל כן בחן בית המשפט אך את השאלה אם הייתה אמת בפרסום. בית המשפט עמד על הודאתו של המערער כי רשימתו העצמאית קיבלה את הערבות הבנקאית ממפלגת הליכוד, שעל כן מצא כי המשיב הוכיח את האמור במכתבו למבקר המדינה דהיינו: "חשד לכאורה כי מר יואל לביא, כראש רשימת מועמדים עצמאית קיבל טובת הנאה כספית בבחינת 'תרומה' או 'הלוואה' מטעם מפלגת הליכוד, בין היתר בדרך של חתימה על ערבות בנקאית מצד המפלגה לטובת רשימתו". בית המשפט עמד על המלים שהשתמש בהן המשיב - "חשד לכאורה", שימוש שמלמד על הסתייגות ראויה, וציין שהמשיב היה רשאי להציג את פרשנותו המשפטית לעובדות שביסוד המכתב. עוד ציין בית המשפט כי המערער הודה, בהליך אחר, כי הסיבה היחידה שביקש להתמודד לבחירות 2003 ברשימה עצמאית הייתה למנוע מהמשיב ומשני חברים אחרים של מפלגת הליכוד להתמודד ברשימתו, לאחר שאלו נבחרו בבחירות המוקדמות כמועמדי נבחרת הליכוד. בית המשפט סבר כי היה מקום לתחושתו של המשיב, שגילה את דבר הערבות הבנקאית רק סמוך לפני משלוח המכתב למבקר המדינה, כי מדובר בעניין שאינו תקין "בלשון המעטה". בית המשפט עמד על טענת המערער שמדובר בקבלת ערבות תמורת תשלום העמלה הבנקאית, ושהדבר נעשה לפי הנחיות של מבקר המדינה המתפרסמות באתר האינטרנט שלו. עוד עמד על כך שהמערער צירף לתצהיר עדות הראשית שלו צילום של שתי קבלות ידניות בדבר תשלום סכום כולל של 9,600 ₪ ששילם "לבקוביץ שמואל - הליכוד רמלה" למפלגת הליכוד, שיש בהן כדי להוכיח שרשימתו שילמה למפלגת הליכוד את העמלה בגין הערבות הבנקאית, כהנחיית מבקר המדינה. בית המשפט דחה את הטענות הללו מטעמים אלו: א. עצם קבלת הערבות בנסיבות שקדמו לנתינתה והיחסים שבין בעלי הדין היו בסיס ראוי למכתב התלונה למבקר המדינה. ב. המערער לא הוכיח את טענתו שרשימתו שילמה את העמלה למפלגת הליכוד כלל וכלל. בקשר לכך עמד בית המשפט על האיחור בהשמעת הטענה, שלא נטענה בתגובותיו הראשונות של המערער למכתב התלונה של המשיב ולעיתונות המקומית ואף בעדותו של המערער בהליך האחר, על כך שהטענה נטענה בעלמא, בלא לתת הסברים לזהות המשלם וזימונו למתן עדות, או לחלופין זימונו לעדות של האדם שהוציא את הקבלה מטעם מפלגת הליכוד. עוד נקבע שלא הוכח מה היה סכום העמלה שנדרש, ולא הוכח שהקבלות קשורות לערבות הנדונה. בית המשפט הטיל ספק של ממש בקבילותן של הקבלות וציין כי משקלן הראייתי אפסי. ג. נקבע כי "די היה בעצם מתן הערבות הבנקאית על-ידי מפלגת הליכוד על מנת לשמש בסיס ראוי לתלונה". בקשר לכך ציין בית המשפט כי גם לטענת המערער שולמה העמלה רק לאחר הבחירות ואף עניין זה מצריך את בדיקת המבקר. בית המשפט אף הסתייג מהטיעון של המערער שניסה "להחזיק את המקל משני קצותיו", כאשר מחד גיסא ביקש להראות שמפלגת הליכוד תמכה ברשימתו, שלפיכך מתן הערבות היה כשר, ומאידך גיסא הרחיק את עצמו ממפלגת הליכוד בטענה שרשימתו הייתה סיעה עצמאית. עוד מצא בית המשפט שעומדת למשיב הגנת תום הלב. בית המשפט הוסיף ודחה את התביעה ככל שהתייחסה לכתבה באתר האינטרנט, הן מחמת האמת שבפרסום הן מפני שפרסום הכתבה לא חרג מהאיזון הראוי באשר לשמירת חופש הביטוי בכל הקשור בפעולותיהם של אנשי ציבור. דיון והכרעה א. בית משפט קמא מצא שהמערער לא הוכיח ששילם את העמלה עבור הערבות הבנקאית, ומדובר בקביעה שבעובדה ובהתרשמות של בית המשפט, שאף הוסיף לגבי עדותו של המערער "גם לאחר עדותו נותר הנושא סבוך למדי ובמסגרת מוגבלת זו התרשמותי הייתה כי רב בעניין זה הנסתר על הגלוי, כך שכל סוגיית תשלום העמלות לא הובהרה די הצורך" (עמ' 11 בפסה"ד). מתוך טיעוניו של ב"כ המערער ברור כי אם לא הוכיח את תשלום העמלה, הרי שיש לראות בקבלת הערבות הבנקאית, לצורך הפרסומים שפירסם המשיב, משום קבלת תרומה שתמורתה לא שולמה, דהיינו תרומה אסורה גם לשיטת ב"כ המערער המשתית את טיעוניו על הנחיות מבקר המדינה. ב. כבית משפט קמא גם אני סבור כי די בעצם מתן הערבות הבנקאית ממפלגת הליכוד לרשימה עצמאית כדי להצביע על תרומה כמשמעותה בסעיף 16 הנ"ל, ואין לומר שתשלום העמלה בגין קבלת הערבות מהבנק הופכת את התרומה לתרומה מותרת. במתן הערבות הבנקאית גלומות שתי הטבות: האחת, העמלה שגובה הבנק תמורת הוצאת הערבות והשנייה, עצם מתן הערבות שהוא בעל ערך כספי, שהרי ערבות שכזו זקוקה לשעבודים כנגדה והבנק אף עלול להיות נדרש לשלמה. אם אין בקבלת הערבות הבנקאית הטבה אחרת מלבד העמלות, מדוע לא קיבל המערער או קיבלה רשימתו את הערבות הבנקאית ישירות מן הבנק? בקשר לכך אציין כי אין הנחיות המבקר המדינה, המתפרסמות במדור של שאלות ותשובות באתר האינטרנט של משרדו, בבחינת דין או אפילו נוהל מחייב, וכפי שאמר בית משפט קמא העניין נתון גם לפרשנות אחרת, כגון: שעצם מתן הערבות הוא תרומה. ג. לא מצאתי ממש בטענת המערער שהגנת סעיף 15(8) בחוק איסור לשון הרע אינה עומדת למשיב. הגנה זו שעניינה פירסום בדבר הגשת תלונה לרשות מוסמכת מסייגת עצמה במלים "אולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, דבר הגשתה או תוכנה". טענת המערער עוסקת בפירסום השני באתר האינטרנט, אלא שאין בסייג האמור כדי לשלול, בנסיבות העניין שלפנינו, את ההגנה מן המערער גם באשר לפרסום זה. ההגנה חלה על המערער מעצם ההגנה של אמת בפירסום שבה עסקנו לעיל. ד. איני רואה צורך לדון בשאר הטענות שניתנה להם תשובה מספקת בפסק הדין של בית משפט קמא, ושהמערער עצמו לא עמד עליהן בעת שמיעת הטיעונים. אכן יתכן והמערער נהג כהלכה כאשר פעל לפי הפרסומים באתר האינטרנט של מבקר המדינה, ועובדה היא שמבקר המדינה לא פעל נגד המערער ורשימתו על יסוד התלונה. אולם, עדיין היה בעצם קבלת הערבות הבנקאית יסוד לחשדו של המשיב, גם אם יתכן שבסופו של דבר החשד הופרך (דבר שכאמור לא נדון עקב אי זימון העדים הרלוונטיים והגשת הקבלות בדרך המקובלת). הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות. פרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה