בית המשפט ציין לעניין צבירת עונשים כי חישוב העונש אינו פעולת כפל אריתמטית על פי מספר הקורבנות. יש לבחון כל מקרה ומקרה, על פי המבחן המהותי-המוסרי ולקבוע על פי כלל נסיבות העניין ובהתאם לחומרת האירוע העברייני, האם צבירת העונשים הינה ראויה. רק חומרה עבריינית מיוחדת תצדיק צבירת עונשים. בהתאם לכך, היותה של העבירה המדוברת עבירת רשלנות, עשויה להוות נסיבה המפחיתה מחומרת המעשה, ולכן מפחיתה גם את ההצדקה לצבירת העונש. עם זאת, אל מול טיבו הרשלני של היסוד הנפשי, יש לשקול את יתר נסיבות האירוע ואת חומרת ההתנהגות העבריינית." סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), קובע: "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהובאו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה". סעיף 304 לחוק העונשין קובע כדלקמן: "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו - מאסר שלוש שנים". ניתן ללמוד מלשון הסעיף כי הדגש הוא בתוצאה, גרימת מותו של אדם, ולא במספר הפעולות שהובילו לתוצאה. המעשה אינו הפעולות שביצע נאשם אלא התוצאה, גרימת מותו של אדם. ערך השמירה על חיי האדם שם את הפגיעה בחיים במרכז העבירה ולא את המעשה הספציפי שגרם למוות. בע"פ 8748/08 ירון ברכה נ' מדינת ישראל (10.10.11), נדחה ערעור הנאשם, אשר הורשע בביצוע שש עבירות הריגה, לאחר שנקבע כי נהג ברכב במהירות מופרזת ותחת השפעת סמים ואלכוהול והביא במעשיו למותם של ששה אנשים. שם נפסק: "השאלה מהו מעשה אחד נבחנת בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו ואמת-המידה לעניין זה איננה רק פיזית אלא גם נורמטיבית-ערכית. שניים הם מבחני העזר אשר פותחו בפסיקה לצורך הכרעה בסוגייה זו: המבחן הצורני-עובדתי הבוחן האם הפעולות, אף שהן עוקבות ובוצעו ברצף, נפרדות וניתנות לפיצול; והמבחן המהותי-מוסרי, בגדרו יש לבחון, בין היתר, את חשיבותו של הערך הנפגע, את ריבוי הנפגעים ואת השיקול המוסרי אליו מצטרף גם שיקול ההרתעה (ראו: רע"פ 4157/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 2-4 (, 25.10.2007); ע"פ 9804/02 שר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 461, 467 - 474 (2004)) [...] בענייננו מדובר באירוע תאונה אחד ובמובן הפיזי לא ניתן אכן לפצלו לפעולות נפרדות. אולם, סבורני כי המבחן המהותי-מוסרי מחייב במקרה דנן את המסקנה כי אין לראות במעשיו של המערער מעשה אחד לצורך גזירת העונש. " [ע"פ 8748/08 ירון ברכה נ' מדינת ישראל (10.10.11) פסקה 32]. בע"פ 9826/05 ג'מאל מחאג'נה נ' מדינת ישראל (9.7.08), נדון עניינו של הנאשם שהסיע המחבלת שביצעה את הפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה. הנאשם הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ועבירות נוספות. בית המשפט קבע כי ניתן לגזור עונשים מצטברים גם בגין התנהגות רשלנית. הדברים שעניינם בהלכה סוכמו ותומצתו בפסקה 18 כדלקמן: "כבר הובהר בפסיקתנו, כי המושג "אותו מעשה" בסעיף 186 הנ"ל איננו עוסק אך במעשה הפיזי של הנאשם, אלא מדובר במושג נורמטיבי, הנקבע על פי כלל נסיבות המקרה הספציפי. השאלה האם מעשיו של נאשם מהווים "מעשה אחד" אם לאו, מוכרעת באמצעות שני מבחני עזר: המבחן הצורני-העובדתי והמבחן המהותי-המוסרי ((ע"פ 9804/02 שר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 461 (להלן: פרשת שר), 470 (2004)). המבחן הצורני-עובדתי מנתח את מכלול עובדות האירוע הפלילי, ובוחן האם התנהגותו העבריינית של הנאשם הינה בגדר פעולה פיזית אחת בלתי-ניתנת לחלוקה, או שמא מדובר ברצף של פעולות הניתנות לפיצול, שניתן להבחין ביניהן. המבחן המהותי-מוסרי בוחן את אופי הפגיעה לה גרמה העבירה הספציפית, את מהות האינטרסים המוגנים על ידי העבירה, את חשיבותו של הערך הנפגע, ואת אופי השיקולים המוסריים העומדים בבסיס ההגנה על קורבן העבירה. במסגרת האמורה, נשקלים גם שיקולים הרתעתיים, שעניינם מתן משקל לחומרת העבירה במסגרת ענישת העבריין, לשם העברת מסר מרתיע לעבריינים פוטנציאליים. לעניין היחס בין שני המבחנים, כבר נקבע בפסיקתנו, כי כאשר מדובר בעבירות המתה, יש ליתן משקל נכבד למבחן המהותי-מוסרי, ואין להסתפק במסקנות המבחן הצורני-העובדתי. כאמור, על פי המבחן המהותי-מוסרי, יש לבחון את מהות האינטרסים המוגנים על ידי העבירה. לפיכך, בעבירות המתה, מספר מעשי ההמתה עשוי להיות כמספר הקורבנות שהומתו ולא כמספר פעולותיו הפיזיות של העבריין, וזאת בשל הערך של קדושת חיי אדם (פרשת שר לעיל, בעמ' 473; ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 289 (1997)). עיקרון כללי זה חל הן בעבירות שהיסוד הנפשי בהן הוא של מודעות פלילית, ואף כוונה, והן בעבירות שהיסוד הנפשי הנדרש בהן הוא של רשלנות. בעניין זה יצוין כי עוד בפסק הדין בעניין זלום, העיר הנשיא שמגר כי האפשרות לפצל את מעשה ההמתה על פי מספר הקורבנות, איננה מוגבלת אך לעבירות רצח או המתה זדונית, והצטברות הענישה במקרים המצדיקים זאת, אפשרית גם כאשר מדובר במקרי מוות מרובים שהיו תוצאתה של פעולה רשלנית (ע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום, פ"ד מו(2) 187, 191 (1992)). לאחרונה, הפכה גישה זו להלכה פסוקה מפי המשנה לנשיאה ריבלין (רע"פ 4157/06 פלוני נ' מדינת ישראל (, 25.10.2007) (להלן: עניין פלוני)). באותו עניין נפסק כי גם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, צבירת העונשים בהתחשב בריבוי קורבנות העבירה הינה אפשרית, אך עליה להיעשות בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו. ובלשונו של המשנה לנשיאה ריבלין: "לא בכל מקרה שבו התנהגות רשלנית מצד הנאשם הביאה למותם של מספר אנשים, מוצדק יהיה להטיל עונשים נפרדים ומצטברים. לא תמיד נכון להתייחס באותו אופן, בהקשר הנדון, למעשה-המתה מכוון ולמעשה-המתה רשלני" (עניין פלוני לעיל, בפס' 4). ברע"פ 4157/06 פלוני נ' מדינת ישראל (25.10.2007), הנאשמים הורשעו בשלוש עבירות של גרימת מוות ברשלנות ועבירות נוספות, משום שהסיעו מחבל מתאבד שגרם למותם של שלושה ולפציעת רבים אחרים. עונשם של המערערים נגזר למאסר בפועל של 3-5 שנים, תוך שבוטאה העמדה כי ניתן לקבוע עונשי מאסר מצטברים בגין ריבוי עבירות של גרימת מוות ברשלנות. אם כי צוין בסעיף 4 לפסק הדין כדלקמן: "כפי שכבר נכתב, מבחני העזר אינם מספקים כלל הכרעה ברור, ו"דווקא יישומם באופן מצטבר זה לזה, תוך התחשבות במכלול הנסיבות המאפיינות את האירוע העברייני, הוא אשר מנתב את דרכנו אל הפתרון הראוי, וממנו נגזר עונשו של הנאשם". על כן, "המשקל שניתן לכל מבחן, הוא פועל יוצא של טיב העבירה בה חטא המבצע, נסיבות ביצועה ונתונים נוספים" (ע"פ 2454/02 טיקמן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 2646). לא בכל מקרה שבו התנהגות רשלנית מצד הנאשם הביאה למותם של מספר אנשים, מוצדק יהיה להטיל עונשים נפרדים ומצטברים. לא תמיד נכון להתייחס באותו אופן, בהקשר הנדון, למעשה-המתה מכוון ולמעשה-המתה רשלני. הכל תלוי בנסיבות, בהתאם לגישה הפרגמאטית - כלשונה של השופטת דורנר בעניין פופר הנ"ל - הנקוטה על-ידינו." בת"פ (חי) 16705-05-09 מדינת ישראל נ' חמיס סאלם (4.3.2011) הנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות ובעבירות שונות נוספות. בהתאם לכתב האישום, הנאשם גרם בנסיעתו ועת היה תחת השפעת אלכוהול למותם של שלושה אנשים. השופט שיף גזר על הנאשם "...בהתחשב בכל הנסיבות ולקולא ולחומרא, אני גוזר על הנאשם 40 חודשי מאסר, מתוכם 28 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מותנית, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, או עבירה של נהיגה בזמן שכרות". כפל עונש / מאסר מצטבר