ציפיות שכר בראיון עבודה

לטענת התובעת בראיון העבודה עם נציג הנתבעת נשאלה לציפיות השכר בגין עבודתה והשיבה כי מבקשת היא שכר בסך של 6,000 ₪ למחרת בפגישה לבירור העניין, נטען כי המושג "ציפיות שכר" מציג את הציפיות העתידיות של העובד לשכרו, אולי לשנתיים עבודה הבאות וכי מאחר והיא עדיין לומדת את שיטות העבודה שלהם, לא מוצדק לשלם השכר שביקשה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ציפיות שכר בראיון עבודה: א. ביום 24/02/09 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבעת לתשלום הפרשי שכר ונזק עקיף. לטענתה, בראיון העבודה עם נציג הנתבעת (ג'ול בנו של בעל הבית), נשאלה לציפיות השכר בגין עבודתה והשיבה כי מבקשת היא שכר בסך של 6,000 ₪ לא כולל נסיעות וזכויות נלוות למשרה בת 7.5 שעות ליום עבודה (להלן: "הראיון"; "ג'ול"). על כך השיב ג'ול, כי הנתבעת תוכל לעמוד בדרישות שכרה, כשהחודש הראשון הוא בבחינת ניסיון וש"תיקח את הזמן" בהתלמדות על המערכת החדשה ושיטת העבודה. בראיון לא נאמר לה דבר לגבי שכר שונה במהלך החודש הראשון. ביום 11/02/09 נמסר לתובעת תלוש שכר בגין עבודה בת 11 יום בחודש ינואר, אז גילתה כי שכרה הינו נגזרת לשכר המינימום באותה העת ולא כמוסכם. למחרת, כשנפגשה עם ג'ול לבירור העניין, טען כי המושג "ציפיות שכר", מבחינתו, מציג את הציפיות העתידיות של העובד לשכרו, אולי לשנתיים עבודה הבאות וכי מאחר והיא עדיין לומדת את שיטות העבודה שלהם, לא מוצדק לשלם השכר שביקשה. כך הוסיף כי העסק אינו יכול להרשות לעצמו לשלם משכורת כנ"ל. שיחתה זו עם ג'ול - הוקלטה (להלן: "השיחה"). התובעת ציינה כי היא בעלת תואר וניסיון עשיר של 12 שנה בתחום והטעם היחידי לתחילת עבודתה כשכירה הוא היותה אם לילדים צעירים. לאור האמור, תבעה הפרשי שכר בגין עבודתה בחודש ינואר ובחודש פברואר (במידה ושכרה לא ישולם כמוסכם) (4,030 ₪). כן תבעה סך של 5,000 ₪ בגין נזק עקיף הכולל בחובו: עוגמת נפש, תסכול מהניצול, פגיעה בבטחונה העצמי כשכירה לאחר שנים בהן הייתה עצמאית והזמן בו יכולה הייתה לעבוד במקומות אחרים שהוצעו לה באותו מועד. ב. ביום 06/05/09 הגישה הנתבעת הגנתה, וטענה כי בראיון ציין ג'ול כי המשכורת אותה מבקשת התובעת אינה אפשרית, אלא לאחר מספר חודשי ניסיון במהלכם תשתכר שכר מינימום, תלמד את העבודה ותהפוך לפרודקטיבית, אם בכלל, לנתבעת. העסקה בשכר מינימום של גרפיקאית במשך מספר חודשים ראשונים הינה בבחינת מדיניות הנתבעת. ג'ול יישם מדיניות זו ולא התחייב לדבר אחר. בראיון ביקשה התובעת לעבוד בתקופת הניסיון יום עבודה מקוצר 08:00-15:30 (תחת 08:00-17:00) והנתבעת הסכימה לכך לאור העובדה כי אינה מפיקה מהתובעת, בתקופה זו כמתלמדת - דבר. אף על פי כן, שולם לתובעת שכר מינימום בגין יום עבודה מלא. תקופת עבודתה של התובעת הייתה 20 ימי עבודה בפועל (קרי: פחות מחודש עבודה שלם). בשיחה שנערכה בין התובעת לג'ול הובהר לה, כי טעות בידה, כי לא הבינה דבריו (משלא הבטיח לה שבחודשים הראשונים תקבל שכר של 6,000 ₪ אלא רק לאחר השלמת מס' חודשי ניסיון). התובעת הודיעה לו על התפטרותה וג'ול ביקש ממנה לבוא בתחילת חודש מרץ לקבלת השכר ותלוש משכורת בגין 9 ימי העבודה בחודש פברואר בסך של 1,488 ₪, ואלה ממתינים מזה מספר חודשים במשרדי הנתבעת. התובעת מנסה להתעשר על חשבון הנתבעת ואין הדעת סובלת מצב בו תתבע בנוסף להפרשי השכר לכאורה, נזק עקיף בסכום העולה על שכר חודש שלם (אף לשיטת התובעת). ג. ביום 17/09/09 ניתן פסק דין המוחק את התביעה (כב' הרשמת מ. מרגלית), משלא התייצבה התובעת וביום 10/11/09 בוטל פסה"ד. ביום 23/03/10 נערך דיון בפני כב' הרשמת בו נקבע ההליך להוכחות, משהצדדים לא הגיעו לכלל פשרה. בדיון ביום 23/09/10 העידו בפנינו התובעת וג'ול (להלן: "הדיון"). לאחר הדיון הוגש תמליל השיחה ולנתבעת ניתנה זכות להגיב על התמליל - אלא, שלא הוגש דבר. ד. לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו, להלן הכרעתנו - 1. בדיון טענה התובעת כי ג'ול ידע שהוקלט בשיחה, כי הטלפון הנייד היה על השולחן וכי הייתה מדי פעם צריכה לחדש ההקלטה, משזמן ההקלטה קצוב ל-3 דקות. ג'ול טען לעומתה כי לא ידע שהוא מוקלט וכי הדבר לא נאמר לו. 2. הפרשי שכר עילת התביעה היא הסכמת הצדדים בראיון העבודה. אין בפנינו הסכם עבודה, או הודעת מעביד על תנאי העבודה. הצדדים חלוקים על ההסכמה שהושגה: טוענת התובעת כי ביקשה (וכך סוכם) 6,000 ₪. הנתבעת טוענת כי לא כך סוכם, אלא סוכם על שכר מינימום לחודשי הנסיון ולהיקף המשרה שסוכמה. הנטל בזה על התובעת. לתמוכין הגישה התובעת קלטת שיחה שביצעה ו"תמליל". דא עקא, ה"תמליל" אינו כזה - אלא תאור / הסבר / הערכות של התובעת... וקטעים מסויימים מצוטטים. בנסיבות אלה - לא היה מנוס מלהאזין לה: אין ללמוד מהקלטת (בתמליל) כי אכן סוכם על שכר כנטען. גם אין ללמוד מטענות התובעת בהתייחס לת/1 - ראשית, אין מדובר בשכר ראוי. שנית, אין בפנינו טענה הכיצד "גובשו" נתונים אלה ושלישית והעיקר - עסקינן בנתון "עירום", שאין קשר בינו למשרה הנדונה. די אם נזכיר כי עסקינן בתחום ספציפי ויחודי (טענה שלא הוכחשה) ולמשרה מצומצמת. לא נדע מדוע סבורה התובעת כי קמה לה זכאות לשכר מלא בגין "משרת אם", ומכל מקום, אין בפנינו בסיס משפטי לכך. התמליל הינו לשיחה שלאחר קבלת שכר ינואר. מוכנים אנו להניח משאין בפנינו הקלטה לראשית השיחה ואין בפנינו אישזהי ראייה לכך, כי ג'ול ידע על ההקלטה - אלא, שאין לכך משמעות כלשהי, שהרי מכך עולה כי שני הצדדים הביעו עצמם בידיעה שהשיחה מוקלטת - משמע, אמרו דבריהם לתעוד. אלא, שחרף כך אין הוכחה כי אכן סוכם, כנטען בתביעה! נציין כי אין בפנינו איזשהי ראייה לכך כי כל 3 דקות צריך להתחיל מחדש ההקלטה. עוד ראוי לציין כי שכר לעובד נקבע בהסכמה, על בסיס נתונים שונים: הצע וביקוש, ותק מקצועי, ידע, ידע ספציפי, נסיון אבחון וכו'. העובדה שלעובד יש ותק של 10 שנים - אינה מביאה בהכרח להסכמה כי ישתכר כעובד אחר בעל ותק זהה! ממילא, בכל הכבוד לוִתקה ויכולותיה של התובעת - אין לדעת מהו השכר המוסכם. בל נשכח כי התובעת עצמה אישרה בתמליל כי לעסקה של הנתבעת - יכולותיה / הידע שלה "לא רלוונטי", כטענת הנתבעת, וכי עיסוקה של הנתבעת הוא בתחום שאינה מכירה. עוד נזכיר כי חרף הנטען בפנינו בסיכומים - אישרה התובעת (בתביעה ובתמליל) כי דובר על נסיון, הגם לחודש (ולא לחודשים, כטענת הנתבעת). אין בפנינו ראיות כדי לקבוע אם במהלך תקופת עבודתה הקצרה, הפגינה התובעת יכולת עבודה כמצופה - אם לאו. ממילא, אין עסקינן בנתון רלוונטי להכרעתנו. ומנגד, חרף כל אלה - אין בפנינו המתחייב מחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002. 3. כך, לא הוכחו בפנינו הצעות עבודה בסכומים זהים (לטענת התובעת) או כי דחתה הצעות דומות במקומות עבודה אחרים. בפועל, אין בפנינו איזשהי ראייה ולו לשכר במקום עבודה אחר, שהוצע לתובעת - הגם שניתן להבין כי התובעת חשה נפגעת - הן מה"פחיתות" במעמדה (מול וִתקה / נסיונה קודם לעבודתה בנתבעת) - אין בפנינו איזשהי ראייה לפגיעה ממשית, מעבר לאי נחת מחילוקי דעות בין עובד ומעביד, שכאן - באו לסיומם במהרה, ושהתובעת, לפי דבריה (שאף להם אין הוכחה) - דוקא היטיבה עם עצמה והצליחה בעבודתה - עיסוקה אח"כ. בהתאם - נדחית התביעה ברכיב הפיצוי בגין עגמת נפש וכו'. נזכיר כי בית הדין פוסק פיצוי בגין עוגמת נפש במקרים חריגים ואין המקרה דנא נמנה עליהם. 4. לאור כל האמור - משלא הוכיחה התובעת הנטען בתביעתה - אין לנו אלא לדחות התביעה. לאור תוצאת ההליך ישא כל צד בהוצאותיו. ראיון עבודה