המערערים לא מכחישים את קיומו של החוב, אולם טוענים הם כי החוב, כמו נזקים כספיים נוספים, נוצר עקב הסתמכותם על בדיקות שערך המשיב (בנק אגוד), או היה אמור לערוך על פי דין או נוהג. לפיכך, רשאים הם לקזז מהחוב את הנזק שנגרם להם עקב מעשי ומחדלי בנק אגוד. נזק זה, כך נטען, עולה על סכום התביעה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז חוב לבנק: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל - אביב (כב' השופטת ריבה ניב) (ת.א. 64452/98) אשר קיבל את תביעתם הכספית של המשיבים כנגד המערער 1 (להלן - "המערער") וכנגד המערערת 2 (להלן - "המערערת").   2. המערער ניהל אצל המשיב חשבון חח"ד (להלן - "החשבון"). המערערת 2 היא חברה העוסקת בייבוא ושווק מוצרי עץ בניהולו של המערער. המערערת ניהלה את עיקר פעילותה בחשבונו של המערער. המשיב העמיד לרשות המערער אשראי, במסגרתו נתן למערער 3 הלוואות במרק גרמני. משלא עמד המערער בפירעון ההלוואות, נוצרה בחשבונו של המערער יתרת חוב בסך 298,147 ₪. על מנת להבטיח את פירעון ההתחייבויות הכספיות, מסרה המערערת למשיב חמישה שיקים דחויים אשר נמשכו לטובתה ע"י לקוחתה העיקרית, חברת המדביק - ציפוי לבידים ופורניר בע"מ (להלן - "המדביק"), כשהיא חתומה על גבם כמסבה. סכום השיקים הסתכם בסך השווה ביום הגשת התביעה ל - 177,881 ₪. המשיב הציג את השיקים לפירעון במועד הנקוב, אולם בשל מצוקה אליה נקלעה המדביק, הם חזרו בלא שכובדו.   המשיב הגיש נגד המערער תביעה לתשלום סך של 298,147 ₪ וכנגד המערערת, ביחד ולחוד עם המערער, תביעה לתשלום סך של 177,881 ₪. המערערים לא מכחישים את קיומו של החוב, אולם טוענים הם כי החוב, כמו נזקים כספיים נוספים, נוצר עקב הסתמכותם על בדיקות שערך המשיב, או היה אמור לערוך על פי דין או נוהג. לפיכך, רשאים הם לקזז מהחוב את הנזק שנגרם להם עקב מעשי ומחדלי המשיב. נזק זה, כך נטען, עולה על סכום התביעה.   עוד נציין, כי המערערת קיבלה, במסגרת הסדר נושים, כ - 30% מחובה של המדביק כלפיה.   3. שתי מחלוקות עיקריות עמדו בפני בית המשפט קמא. המחלוקת הראשונה: האם חלה חובה על הבנק, לבדוק עבור לקוחו את מצבה העסקי של חברה, אשר השיקים שלה משמשים כביטחון לאשראי בחשבונו של אותו לקוח. בית המשפט בחן סוגייה זו בכמה היבטים - בהיבט דיני הבנקאות, בהיבט הנזיקי, ובהיבט דיני השטרות - והגיע למסקנה אחידה, כי לא חלה חובת בדיקה כאמור.   בהיבט דיני הבנקאות, קבע בית המשפט, כי לא מוטלת על הבנק חובה על פי חוק לבדוק שיקים דחויים שנמסרים לו על ידי הלקוח לביטחון. בהיבט הנזיקי, קבע בית המשפט, כי לא קיימת חובת זהירות מושגית של בנק כלפי לקוח לגבי בדיקת שיקים דחויים של צד ג', שנמסרו לו ע"י הלקוח כבטחונות כנגד מתן אשראי. בהיבט דיני השטרות, קובע ביהמ"ש קמא, כי הבנק ממלא הן את דרישת התמורה והן את דרישת תום הלב, ולפיכך יש לראות אותו כאוחז כשורה.   המחלוקת השניה, בה נדרש בית המשפט קמא להכריע הנה, האם נכרת הסכם מפורש או מכללא בין המשיב לבין המערערים, לפיו התחייב המשיב לערוך בדיקה של השיקים הדחויים שנמסרו לו לביטחון. ההתחייבות הנטענת אינה מעוגנת בהסכם בכתב והמערער ביקש להסיקה מהתנהגות הבנק ומראיות נוספות. על יסוד התשתית הראייתית ועדויות הצדדים, קבע בית המשפט, כי המערער מעולם לא ביקש מהמשיב לבדוק את מצבה הכלכלי של המדביק. בכך, העדיף בית המשפט את עדותו של מנהל הסניף, מר והב, על פני עדותו של המערער. בצד האמור, הוסיף בית המשפט, כי גם אם הייתה מוכחת טענת המערער, כי ביקש מהמשיב לבדוק את מצבה של המדביק, הרי שבמועד הבקשה, - 20.07.97 - לא ניתן היה לדעת על הקשיים הכלכליים של המדביק. על קשיים אלה ניתן היה לעמוד רק ביום 21.07.97 - 22.07.97. על כן, לא הוכח קשר סיבתי בין אי ביצוע או ביצוע רשלני של בדיקת המדביק על ידי הבנק, לבין נזקיהם הנטענים של המערערים, למעט סכום השיקים מיום 20.07.97 .   בית המשפט דחה את טענת המערער, כי לו ידע על מצבה הכלכלי של המדביק ביום 22.07.97 היו נמנעות ממנו הוצאות נוספות כגון הוצאות שחרור סחורה ואחסון, בשל ריחוק הנזק מהארוע. עוד מציין בית המשפט, כי תביעתו של המערער במסגרת הסדר הנושים בגין השיקים שהוסבו לבנק, מזכה את המשיב לתבוע את הסכום שקיבל מהמערער ומאיינת את זכותם של המערערים לקיזוז.   4. המערערים תוקפים מסקנות אלו של בית המשפט קמא. לטענתם, הפרקטיקה של בדיקת שיקים דחויים לפני מתן אשראי הוכחה, ועל כן המשיב הפר את חובת הזהירות החלה עליו משלא בדק את השיקים הדחויים.   המערערים מלינים על דחיית גירסתם, כי ביקשו מהמשיב לבדוק את מצבה של המדביק.   עוד טוענים המערערים, כי בדיקת השיקים הדחויים, בין אלו שהופקדו ביום 20.07.97 ובין אלו שהופקדו לפני מועד זה, הייתה אמורה להתבצע למחרת, ביום בו ניתן היה לדעת, אף לגישת הערכאה קמא, על מצבה הכלכלי קשה של המדביק. על כן, הוכח הקשר הסיבתי בין מחדלו של המשיב לבין הנזק, וזאת באשר לכל הממסרים הדחויים של המדביק שהופקדו, בין אם הם הופקדו ביום ה - 20.07.97 ובין אם הם הופקדו טרם התאריך הנ"ל.   המערערים טוענים, כי תביעתם במסגרת הסדר הנושים לא התבססה על שיקים בהם החזיקה המערערת, אלא נתבע כל חובה של המדביק למערערת. לעניין איון זכות המערערים לטעון לקיזוז, נטען, כי כל סכום אשר היה משולם למשיב, היה ממילא מקטין את חוב המערערים.   5. המשיב תומך בקביעות בית המשפט קמא אחת לאחת.   המשיב טוען, כי קביעתו של בית המשפט לפיה הפרקטיקה של בדיקת שיקים דחויים לפני מתן אשראי לא הוכחה, בדין יסודה. עוד טוען המשיב, כי בדין דחה בית המשפט את טענת המערער, בדבר התחייבות שהתחייב כביכול הבנק לבדוק את השיקים הדחויים.   עוד הודגש כי לא הוכח קשר סיבתי בין אי ביצוע או ביצוע רשלני של בדיקת המדביק על ידי הבנק לבין נזקיהם של המערערים, למעט השיקים שהופקדו ב- 20.07.97. אפילו הייתה חובת בדיקה של השיקים הדחויים, נזקיהם של המערערים לא היו נמנעים. המשיב מדגיש, כי המערערים תוקפים קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, הנובעות מחומר הראיות שהוצג בפניו ומהתרשמותו מהעדים וממהימנותם, קביעות שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן. למעלה מן הצורך, מציין המשיב, כי אין עילה להטיל ספק במהימנות גרסתו של מר והב, שכן גרסה זו וכן עובדות שבאו לידי ביטוי בתרשומותיו של מר והב, נתמכות בעדותו של המערער ובעדותו של מר ברוד.   לבסוף, טוען המשיב, כי המערער נהג ברשלנות עסקית בספקו למדביק סחורה במאות אלפי שקלים על סמך שיקים דחויים, בלא שבדק את השיקים בעצמו. לפיכך, אין למערער להלין באשר לנזק הכלכלי שנגרם לו אלא על עצמו.     דיון   6. המערערים מבקשים כאן למעשה כי נתערב בקביעת הממצאים העובדתיים וקביעת מהימנות הגרסאות על ידי הערכאה הראשונה. העקרונות, הידועים היטב לעניין סוגיה זו, הינם:   "ככל שמדובר במימצאים העובדתיים של הדרגה הראשונה, אין דרגת הערעור נוטה להתערב, דרך כלל, וזו ההלכה הפסוקה. עם זאת, כבר פסקנו לא אחת, שאם המימצאים אינם מתיישבים עם הראיות האמינות, שהוצגו לפני בית המשפט, או שנפלה טעות עקרונית, היורדת לשורש הדברים, בהערכת העובדות המוכחות, כי אז לא זו בלבד שערכאת הערעור רשאית - אלא יש שהיא נדרשת - להתערב גם במימצאים עובדתיים של הדרגה הראשונה. " ע"א 56/82 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה מוסה רחאל, פ"ד מ (4), 29, 33   לא מצאנו כי מתקיימים בעניננו התנאים להתערבות בממצאים העובדתיים שקבעה השופטת קמא.   מקביעת הממצאים על ידי הערכאה הדיונית, עולה כי בית המשפט העדיף את עדותו של מנהל הסניף, מר והב, ואת הגירסה שהציג המשיב על פני גרסתו של המערער.   קביעותיה העובדתיות של הערכאה קמא, ובפרט קביעתה כי לא הוכחה הפרקטיקה של בדיקת שיקים דחויים לפני מתן אשראי, מעוגנות היטב בחומר הראיות. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי יש להטיל על הבנק אחריות לחובות שנוצרו בחשבונות המערערת.   7. אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור. המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. הערבות הבנקאית תועבר לידי ב"כ המשיב, על חשבון ההוצאות.  חוב לבנקבנקקיזוזחוב