כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בחלקי גוף שונים, בעיקר פגיעות קלות על פי המסמכים הרפואיים. הפגיעה העיקרית היתה שבר באפו של התובע ולגביו נקבעה לו נכות בשיעור של 0% לצמיתות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר באף ללא אחוזי נכות: 1. התובע, יליד 1973, נפגע בשתי תאונות דרכים, האחת ביום 28.10.94 (להלן: התאונה הראשונה) והשניה ביום 24.3.96 (להלן: התאונה השניה). תביעתו היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונות. נתבעת 2 (להלן: הנתבעת) איננה חולקת על חבותה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונות, אך קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלת גובה הפיצויים. 2. כתוצאה מהתאונה הראשונה נפגע התובע בחלקי גוף שונים, בעיקר פגיעות קלות על פי המסמכים הרפואיים. הפגיעה העיקרית היתה שבר באפו של התובע ולגביו נקבעה לו נכות בשיעור של 0% לצמיתות על ידי ד"ר הימלפרב. על פי חוות דעת המומחה, לאחר התאונה טופל התובע בחדר המיון בית החולים הדסה עין כרם בירושלים. הוא אובחן כסובל מחתך בעור גשר האף ובשבר בעצם האף. בהרדמה מקומית בוצעה החזרה של שברי העצם למקומם ותפירת החתך. צויין כי אף שהתובע מתלונן על קשיי נשימה דרך האף והחמרה בתגובה האלרגית של אפו, ואף שהתובע מוטרד ממראה אפו, לא נצפתה בבדיקה כל הפרעה במעבר האויר דרך האף, ואילו מתגובה אלרגית סבל התובע עוד קודם לתאונה. צויין כי התובע ידוע כסובל מאלרגיה מגיל 13 וכן הוא סובל מאסטמה אלרגית. נכות בשיעור 0% נקבעה בשל השינוי בצורת האף, אשר לגביו צויין כי פגם זה ניתן לתיקון כירורגי. 3. לתובע השגות על חוות דעתו של המומחה. לטענתו, ד"ר הימלפרב אשיר בחוות דעתו כי קיימת בליטה קטנה בגב האף מימין וכי קיימת סטיה קלה של עצם האף ימינה. כמו כן אישר כי קיימת סטיה קלה של מחיצת האף שמאלה. התובע חולק על קביעתו של ד"ר הימלפרב כי אין כל הפרעה במעבר האוויר באפו של התובע. לטענתו, המומחה הסתמך על "מבחן המראה" אשר איננו מבחן אמין, אינו מבחן מדוייק והוא מתבסס על ראייתו וזכרונו של הבודק ולא על מדד מדוייק כלשהו. לדבריו, המומחה אישר כי קיימים מכשירים אחרים להבדיקת תקינות הנשימה, ואף שבדיקה כזו נערכה לתובע ואישרה את טענותיו, נמנע המומחה להתייחס לבדיקה אף שזו סתרה את ממצאיו. עוד טען כי המומחה אישר בחקירתו שהיות והתובע סובל מאלרגיה, הרי בעת התפרצות אלרגיה, הוא סובל ממצב של גודש באף ואי מעבר חופשי של אוויר. לפיכך, לטענתו, היה על המומחה לפסוק לתובע נכות בשיעור 10%. טענותיו של ב"כ התובע אינן מקובלת עלי. לענין מכשיר הבדיקה העיד המומחה כי מדובר במכשיר יום יומי ומקובל בקרב רופאי א.א.ג. בארץ. לדבריו ישנם מכשירים אחרים לבדיקה, אולם הם אינם נפוצים ואינם נותנים הרבה יותר אינפורמציה מהמראה. קיימים מכשירים גדולים יותר אך הם משמשים יותר למחקר. לענין הבדיקה עצמה ציין כי זו בדיקה רגילה של כל רופא לבדיקת מעבר האויר באף. לדבריו ניתן לראות בבדיקה הבדלים בין נחיר לנחיר, ובמקרה זה לא מצא בסיס לטענת התובע כי נחיר אחד במצב גרוע יותר מהשני. ניתן גם לבדוק אם האף סתום או פתוח והדבר נבדק. לענין הסטיה של מחיצת האף צויין כי זו יכולה להמצא במקרים רבים לא בהכרח כתוצאה מחבלה. עוד אישר כי בבדיקה לקח בחשבון את כל תלונותיו של התובע וכי אלרגיה ואסטמה אלרגית יכולים לגרום לגודש באף, רגישות בדרכי הנשימה וצורך לנשום יותר מהפה מאשר דרך האף. לענין הניתוח אליו התייחס בחוות דעתו, ציין המומחה כי ניתוח נכלל בסל הבריאות. דבריו של המומחה אמינים ומבוססים, הוא התייחס לכל תלונותיו של התובע והגיע למסקנה אליה הגיע. בנסיבות אלה נותרת קביעתו של המומחה לפיה לתובע 0% נכות, ובהתחשב בנתון זה יש להתייחס לנזקים הנטענים על ידי התובע. 4. התובע תובע פיצוי בפרטי הנזק הבאים: בגין התאונה הראשונה - כאב וסבל, הפסד השתכרות בעבר, הוצאות רפואיות ועזרה וסיעוד בעבר והפסד השתכרות בעתיד. בגין התאונה השניה הפסד השתכרות בעבר וכאב וסבל. להלן אדון בכל אחד מפרטי נזק אלה. 5. לגבי התאונה הראשונה: נזק לא ממוני: הנזק הלא ממוני יחושב לפי 0 אחוזי נכות שנקבעו על ידי המומחה. תילקח בחשבון הפגיעה בתובע בגין התאונה בכללותה, העובדה שמשך כחודש ימים נעדר התובע משירותו הצבאי בשל פציעתו בתאונה, יילקחו בחשבון שני ימי אישפוז וכן התקופה בה היה אפו של התובע חבוש בגבס ובתחבושת. לפיכך, בגין ראש נזק זה אני פוסקת לתובע סך 5,000 ₪. לסכום הפיצוי יש להוסיף ריבית מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. הפסד השתכרות בעבר: בזמן התאונה היה התובע חייל בשירות סדיר. לאחר העדרות של כחודש מהצבא, חזר התובע לשרת למשך כחודש וחצי ואז השתחרר מהצבא. לטענתו הוא לא מצא עבודה משך שלושה חודשים לאחר שחרורו, כתוצאה מהתאונה. התובע לא הציג כל מסמך רפואי הנוגע לתקופה שלאחר שובו לצבא או לאחר שחרורו מהצבא. לא הוצג כל מסמך שיעיד על תלונות בגין כאבים או אישור רפואי כלשהו, ולא הוצגה כל ראיה לגבי מיגבלה לאחר תום תקופת אי הכושר שנמשכה כחודש ימים או לאחר תום השירות הצבאי של הנאשם. למעשה לא הוכח כל קשר שהוא בין הקושי למצוא עבודה כחייל משוחרר לבין התאונה. לפיכך לענין זה דין התביעה להדחות. הוצאות רפואיות, עזרה וסיעוד: למעט מספר נסיעות למרפאות, לצורך קבלת טיפול, לא הוכחו כל הוצאות רפואיות. מלבד טענה כללית בדבר הוצאות, אין גם כל פירוט לדרישת התובע לפסוק לו 3,000 ₪. לגבי העתיד יכול התובע לקבל את כל הטיפולים הנדרשים במסגרת קופת חולים. גם לגבי עזרה וסיעוד אין כל פירוט אלא טענה כללית בלבד. לא הוכח, כנטען על ידי התובע, כי הוריו סעדו אותו על חשבון זמנם, מעבר למקובל בין בני משפחה, ואין כל הסבר באיזו עזרה חריגה מדובר ומדוע היה בה צורך, מלבד ליווי לביקורים במרפאות. לפיכך, בגין ראש נזק זה, אני פוסקת לתובע סך 250 ₪. הפסד השתכרות בעתיד: טענותיו של ב"כ התובע מתבססות על נכות בשיעור 10%. משנדחתה טענתו לענין גובה הנכות, ובהעדר כל ראיה לגבי הפסד כושר השתכרות של התובע, שהינו עורך דין, אלא להיפך, התובע עצמו מודה כי לאחר התאונה הראשונה היה סטודנט למשפטים ובמקביל עבד, אין מקום לפסוק תובע פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. 5. לגבי התאונה השניה: כאב וסבל: מעיון בתעודת חדר מיון, נספח י"ב לכתב התביעה המתוקן, עולה כי בבדיקה נמצאה נפיחות קלה בראש ונפיחות קלה ורגישות בירך שמאל. הומלץ על מעקב רופא וקומפרסים. לטענת התובע נגרמו לו עוגמת נפש וסבל כתוצאה מהתאונה, לאחר שבמשך שבוע נעדר מעבודתו ומלימודיו ולאחר מכן נאלץ להשקיע זמן וכסף במאמץ להשלים את הלימודים שהחמיץ. בהתחשב בכך שמדובר בתאונה קלה ביותר, אין מקום לפסוק לתובע מעבר לסכום סימלי בסך 500 ₪. הפסד השתכרות: לטענת התובע, בשל התאונה, בה נפגע בירכו השמאלית, הוא נעדר מעבודתו ומלימודיו במשך כשבוע, במהלכו הפסיד הכנסה בשיעור 720 ₪ נכון למרץ 1996. בתעודת חדר מיון שצירף התובע אין כל המלצה על ימי מחלה או חופשה כלשהי. ההמלצה היחידה היא למעקב רופא וקומפרסים. מלבד זאת, התובע גם לא המציא כל מסמך המעיד על העדרות מהעבודה או על הפסדי שכר כלשהם בתקופה שלאחר התאונה. בהעדר קביעת ימי מחלה ובהעדר מסמך כלשהו לגבי הפסד השתכרות, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בענין הפסד השתכרות. 6. הוצאות מומחה: אף שבסופו של דבר נקבע כי אין לתובע נכות, היה בסיס למינוי מומחה, בהתחשב בכך שבגין התאונה סבל התובע משבר באפו. לפיכך אינני רואה מקום לחייב את התובע להשיב לנתבעת את הכספים ששילמה כשכר טרחת המומחה. לעומת זאת, הזמנת המומחה לחקירה נגדית התבררה כבלתי דרושה, ולפיכך לא יוחזרו לתובע הוצאותיו בגין התשלום ששילם למומחה. 7. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: נזק לא ממוני בגין התאונה הראשונה - 5,000 ₪ בתוספת ריבית מיום התאונה. נזק לא ממוני בגין התאונה השניה - 500 ₪ בתוספת ריבית מיום התאונה. הוצאות נסיעה בסך 250 ₪. בנוסף ישולם לו שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצוי + מע"מ. אחוזי נכותנכותאףשבר