המשיב התגייס לצה"ל ב- 10.9.99. שירותו נדחה בשל היותו עתודאי. בחודש 09/00 נשלח לטירונות בבסיס זיקים, שם לקה במחלת נפש. ביום 27.9.00 נקבע לו פרופיל 21 והוא שוחרר מהשירות ב- 4.10.00 (שחרור על נפשי). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור מצה"ל על נפשי: השופטת חני הורוביץ: 1. ערעור על החלטת ועדת הערעורים (בראשות השופט בדימוס חרסונסקי) מיום 1.2.09 ב-ע"נ 377/07. הועדה קיבלה את ערעור המשיב ופסקה לו תגמולים עפ"י נכותו וכן "תגמול חוסר פרנסה" (להלן: חפ"ר) ו"תגמול טיפול רפואי" (להלן: תט"ר), הכל מיום שחרורו מהשירות (4.10.00) ואילך, בניכוי התגמולים שקיבל מהמל"ל בגין אותן תקופות. העובדות הצריכות לעניין 2. המשיב התגייס לצה"ל ב- 10.9.99. שירותו נדחה בשל היותו עתודאי. בחודש 09/00 נשלח לטירונות בבסיס זיקים, שם לקה במחלת נפש. ביום 27.9.00 נקבע לו פרופיל 21 והוא שוחרר מהשירות ב- 4.10.00. 3. באוקטובר 2001 הגיש המשיב תביעה לקצין תגמולים (להלן: ק"ת), לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959 (להלן: חוק הנכים) להכיר בו כנכה צה"ל. ב- 19.11.02 דחה ק"ת את התביעה. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לועדת הערעור בבימ"ש השלום בחיפה (ע"נ 555/02). ב- 15.9.05 ניתנה החלטת ועדת הערעור, במסגרתה נקבע כי מחלת המשיב הוחמרה עקב השירות, בשיעור שליש. על החלטה זו הוגשו ערעור וערעור שכנגד לביהמ"ש המחוזי (ע"א 1993/05 ו- 1975/05). ערעורו של המשיב התקבל ובפסה"ד מיום 17.1.07, נקבע כי שיעור ההחמרה עולה כדי 50%. 4. בין לבין, בתחילת 2004 הגיש המערער תביעה למל"ל לקבל תמולי נכות כללית. במל"ל נקבעו לו 100% אחוזי נכות זמנית, הוכרה זכאותו לקבל תגמולי נכות כללית החל מ- 24.9.03  ואילך והוא קיבלם עד 1.6.07. 5. ב- 5.2.06 הועדה הרפואית מטעם ק"ת קבעה למשיב 50% נכות רפואית מתוכם 17% (שליש) ע"ח השירות, עקב "סכיזופרניה עם ליקוי והגבלה תפקודית בצורה קשה". לאחר קביעת ביהמ"ש המחוזי בערעור, הועמדה זמנית נכותו המוכרת, על 25% (מחצית מהנכות הנ"ל). 6. ב- 9.3.06 פנה ק"ת למשיב והודיעו כי עליו להבהיר באיזה מסלול הוא בוחר, מל"ל או חוק הנכים, שכן בהתאם להוראות סעיף 36א' לחוק הנכים, לא יחולו הוראות החוק על מי שבחר בזכויות לפי חוק אחר. 7. ב- 6.6.06 הגיש המשיב באמצעות בא כוחו, תביעה לק"ת לקבל תגמולי חפ"ר. בתגובה, ק"ת חזר והודיעו (7.9.06) כי עליו להודיע באיזה מסלול הוא בוחר וכי אינו זכאי לתגמולים, לרבות תגמולי חפ"ר, "כל עוד מוכר במל"ל וכל עוד אינו מודיענו בחירתו". ב- 2.11.06 המשיב הודיע באמצעות בא כוחו כי זמנית הוא בוחר במסלול המל"ל, כיוון שנכון לאותו מועד קבל תגמול גבוה יותר מהמל"ל וביקש כי במקביל תיבחן תביעתו לתגמולי חפ"ר לגופה. הוא ציין כי הוא "שומר לעצמו את הזכות לבחור בקצבה לתגמול למחוסר פרנסה בגין אותה תקופה אם ולאחר שתאושר תביעתו בעקבות דיון בה לגופה...". ב- 30.11.06 סגן היועץ המשפטי של אגף השיקום במשרד הביטחון השיבה והבהירה למשיב בכתב, כי בחירה "זמנית" איננה מוכרת בדין ועליו להודיע אם ברצונו לבחור במסלול לפי חוק הנכים, שכן תשלום תגמול חפ"ר, משמעו "מיצוי זכויות בפועל על פי חוק הנכים... ועל כן [ק"ת] לא יוכל להתחיל לבחון זכאות לקבלת תגמול מחוסר פרנסה ולשלם תגמול שכזה למי שעדין לא הצהיר בפניו כי הוא בוחר בזכויות על פי חוקי השיקום הצהרה שהינה הכרחית לצורך מימוש הזכויות באגף השיקום". בין הצדדים הוחלפו מכתבים נוספים בנושא בחירת מסלול הזכויות. ב"כ המשיב עמד על כך שתחילה יברר ק"ת את זכאותו של המשיב לתמול חוסר פרנסה ולאחר מכן יבחר שולחו במסלול המתאים. 8. ב- 30.4.07 ובמכתבים נוספים במהלך חודש 5/07, הודיע אבי המשיב בשמו, כי ברצונו לבחור במסלול חוק הנכים, בכפוף לכך שהפסקת התגמולים מהמל"ל, תיעשה לא לפני ה- 1.6.07, שכן המשיב עמד לקבל הפרשי תשלומים מהמל"ל. אבי המשיב טען במכתביו כי יש לשלם למשיב תגמולי חפ"ר וכן הטבות נוספות באופן רטרואקטיבי, החל מ- 9/99. 9. ביום 3.6.07 הודיע ק"ת למשיב כי החל ממועד הגשת התביעה, 10.10.01 ועד ה-23.9.03 (מועד תחילת קבלת תגמולי מל"ל) ומיום 1.6.07 (מועד הפסקת קבלת תגמולי המל"ל) יקבל תגמולים לפי דרגת נכות של 25%, עד לבדיקה חוזרת שנקבעה ל- 2/008. 10. בהתאם למכתב קצין תגמולים מיום 31.7.07 המשיב קיבל תשלומים לפי הפירוט הבא: "1. מ- 16.10.01 ועד 31.12.02 שולם לך עפ"י תקנות טיפול רפואי 14א'1. 2. מ- 1.1.03 ועד 23.9.03 שולם תגמול בסיסי לפי דרגת נכות של 25% נכות בסך של 7,356.71 ₪... 3. מ- 23.9.03 ועד 31.5.07 קיבלת תשלום באמצעות המוסד לביטוח לאומי בגין אותו מאורע... 4. החל מ- 1.6.07 משולם תגמול בשיעור של 25% נכות" כמו כן הטבות. מעיקרי הטיעון מטעם המשיב עולה כי החל מ- 1.6.07 הוא מקבל תט"ר. 11. ביום 1.7.06 פנה ב"כ המשיב לק"ת וטען כי יש להכיר במשיב כ"מחוסר פרנסה" מאז שחרורו ואילך וכן הוא זכאי לתשלום לנכה בגין חונכות וטיפול הוריו במשך כל התקופה הנ"ל. 12. ב- 19.7.07 קבע רופא מחוזי מטעם ק"ת כי המשיב בלתי כשיר לעבודה לצמיתות. ב- 2.3.08 ועדה רפואית מטעם ק"ת קבעה כי נכותו הרפואית של המשיב הנה 70%, עקב סכיזופרניה עם הגבלה בתפקוד בצורה קשה, מחצית, 35%, ע"ח השירות. 13. ביום 4.9.07 הגיש המשיב ערעור (ע"נ 377/07) לועדת הערעורים, שהחלטתה הנה נושא ערעור זה. במסגרתו טען כי מאז שחרורו מהשירות, הוא מובטל ונזקק לטיפולים רפואיים ולכן מתקיימים בעניינו התנאים המזכים אותו עפ"י תקנות הנכים בתט"ר. כמו כן בכל התקופה מאז שחרורו הוא מחוסר פרנסה, למעט בתקופה בה קיבל גמלאות זמניות מהמל"ל ולכן הוא זכאי במשך כל התקופה, לתשלום גמלה לנכה מחוסר פרנסה ו/או נצרך. ב"כ המשיב (העורר, שם) טען כי יש לשלם לו הפרשי גימלאות שלא שולמו לו בשיעורים ובחלוקה לתקופות, כפי שפירט בהודעת הערר בפני ועדת הערעורים. טענותיו כמפורט להלן: א. מיום 4.10.00 ועד 15.10.01 (להלן: התקופה הראשונה) במהלכה לא שולם לו דבר, כיוון שק"ת סבר שתביעתו הוגשה בחלוף שנה ויותר מהשחרור. טענה, שלא זו בלבד שהוכחה כבלתי נכונה, היא גם קנטרנית בנסיבות. ב. מיום 1.1.03 ועד 23.9.03 (להלן: התקופה השנייה) במהלכה שולם לו תגמול בסיסי בלבד, בהתבסס על נכות של 25%. המשיב טוען כי היה זכאי גם לתט"ר או לחפ"ר בתקופה זו ולכן על ק"ת לשלם לו "הפרשים בגין שיעורם של תגמולים כאמור (תט"ר/מחוסר פרנסה) לבין התגמול הבסיסי". ג. מיום 24.9.03 ועד 31.5.07 (להלן: התקופה השלישית) במהלכה ק"ת לא שילם לו דבר, כיוון שלכאורה קיבל תגמולים מהמל"ל. המשיב טוען כי גם בתקופה זו הוא זכאי לתגמולי תט"ר או חפ"ר, מהטעם שבחירתו לקבל תגמולי מל"ל לאו בחירה היא. לדבריו, הדבר נעשה "מתוך אילוץ הנובע ממצבו של העורר שהיה מחוסר פרנסה ובמצוקה כלכלית קשה... תוך כדי ההליכים המשפטיים שניהל... כשהיה ברור כי ההליכים יימשכו עוד פרק זמן לא מבוטל... כך שהפניה למל"ל היתה לצורך קבלת סעד חירום מיידי" ונוכח סירובו של ק"ת לשלם לו תשלום כלשהו עד גמר ההליכים. החלטת ועדת הערעור 14. לגבי התגמולים הרגילים עקב נכות, הועדה מציינת (סעיף 14 לפסה"ד): "בתחילה נטענה ע"י המשיב טענת איחור בהגשת הערעור, אך המשיב חזר בו, וכיום אין חולק כי למערער [המשיב] מגיעים תשלומים בגין נכות החל מיום שחרורו מצה"ל, כלומר החל מיום 4.10.00 והכל בניכוי התגמולים שקיבל המערער מן המל"ל". באשר לתגמולים הנוספים (חפ"ר ותט"ר), נפסק: "מסכימים אנו כי המערער במצבו הרפואי, ולפי קביעת משהב"ט, לא היה מסוגל לעבודה מפרנסת מאז שחרורו (ראה עדותו של אביו בתצהיר). אין לנו סיבה לפקפק בדברי אביו שמקבלים ביסוס לאור מצבו הנפשי הקשה של המערער" (סעיף 16). ובהמשך: "אין לקבל את טענת המשיב כי המערער אינו זכאי לתגמולים חפ"ר או תט"ר..." (...) "השאלה היחידה היא ממתי זכאי המערער לתגמולים הללו (חפ"ר ותט"ר) והתשובה היא הפוכה למה שהמשיב סובר. זאת מפני שסעיף 43(ב) לחוק הנכים קובע במפורש כי 'חייל משוחרר יקבל במשך התקופה שבין הגשת תביעתו לבין הכרת זכותו כנכה, תגמול טיפול רפואי'. המחוקק הדגיש כי הזכאות לתגמול הנ"ל היא לגבי התקופה שבין הגשת התביעה להכרת זכות ועד להכרה בזכות, וכאשר החייל לא הוכר וקיבל תגמול, חלקה [חזקה] עליו להחזיר את הסכום" (סעיפים 17-19). סיכומו של דבר הועדה קבעה כי "...המערער זכאי לתגמול עפ"י נכותו המוכרת החל מיום שחרורו 4.10.00, והכל בניכוי התגמולים שקיבל מן המל"ל בתקופות חופפות. לגבי תגמולים חפ"ר ותט"ר (חוסר פרנסה וטיפול רפואי), זכאי המערער לקבל תגמולים החל מיום שחרורו 4.10.00, בניכוי כל הסכומים אותם קיבל המערער מן המל"ל. אין מקום הגיוני לטלטל את המערער בהגשת בקשות למענק תט"ר וחפ"ר, באשר אין חולק כי אינו מסוגל לפרנס עצמו בגלל מחלתו (ובכך הכיר המשיב), שכן אי אפשר לטעון מצד אחד לאי-מסוגלות ומצד שני לטעון למסוגלות, כך משתמעת עמדת המשיב זו טענה והיפוכה מטעם המשיב". טענות המערער (ק"ת) 15. הועדה שגתה משקבעה כי על ק"ת לשלם למשיב תגמולים ותגמולי קיום בתקופות שכלל לא נתבעו על ידו ולא היוו חלק מטענותיו בערעור בפניה. הועדה טעתה משקבעה כי על המערער לשלם למשיב תגמולים ותגמולי קיום בתקופות בהן כלל לא טופל ע"י ק"ת. כך שלמעשה, למערער לא הייתה דרך לבדוק את שאלת זכאות המשיב. 16. הועדה גם לא נתנה דעתה לבחירתו של המשיב במסלול המל"ל וחייבה את המערער לשלם לו תגמולים גם עבור תקופה, שבה קיבל תגמולים מהמל"ל! 17. הועדה יישמה את קביעתו של הרופא התעסוקתי מחודש יולי 2007, לפיה המשיב איננו מסוגל להתפרנס, 7 שנים לאחור, מאז שוחרר המשיב מהשירות בשנת 2000! הועדה כלל לא התייחסה לשאלות העולות מהתקופות השונות במקרה זה. לעניין תגמולי קיום, שומה על המשיב להגיש בקשה מתאימה ולעמוד בכל הקריטריונים הנדרשים עפ"י חוק. יוצא שהחלטת הועדה פוטרת את המשיב מחובת הגשת בקשה ועמידה בתנאי הסף ומשכך, היא מנוגדת לחוק, יוצרת אפליה פסולה בינו לנכים אחרים ובעלת השלכות תקציביות אדירות. 18. ככל שהחלטת הועדה מחייבת את המערער בתשלום תגמולי תט"ר וחפ"ר עבור תקופות חופפות, דינה להתבטל גם מטעם זה. שכן לא ניתן לשלם לנכה יותר מתגמול קיום אחד במסגרת אותה תקופה. המערער מדגיש כי תגמולי קיום ניתנים באופן זמני ובמקרים חריגים בלבד, מעבר לשאר התשלומים החודשיים וההטבות הרגילות להן זכאי הנכה. לכן ובשל הרציונאל העומד בבסיסם, אין להקל בהם ראש ולעקוף את התנאים המזכים הנדרשים על-פי החוק והתקנות; תגמולי קיום משולמים ממועד הגשת הבקשה ואילך (הבקשה נחשבת לתביעה חדשה); המשך הזכאות נבחנת בכל פעם מחדש והיקף התגמולים משתנה מאדם לאדם ומעת לעת. 19. לגבי התקופה השנייה, במסגרתה עלתה שאלת זכאותו לתשלומי תט"ר - מדובר בתקופת הביניים בה נדחתה תביעת המשיב ע"י המערער ולכן הופסקו תשלומי התט"ר. לטענת המערער, לאחר שהגיע למסקנה כי אין קשר בין מחלת המשיב לשירותו הצבאי ויש לדחות את התביעה, שיקול הדעת שלו היה סביר ונכון כשהחליט להפסיק למשיב את התט"ר, בהתאם לפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בירושלים בעניין רמי לוי (סומן יט' בתיק המוצגים) ואין מקום להתערב בהחלטתו. 20. לגבי התקופה השלישית, במהלכה קיבל המשיב מתגמולי מל"ל - אין חולק, כי מי שטיפל במשיב ונתן מענה לכל צרכיו הרפואיים והכלכליים היה המל"ל. זכאות המשיב לתגמולי קיום בתקופה זו נשענת על הטענה כאילו בחירתו במסלול המל"ל היתה עקב אילוץ. ואולם, מדובר בטענה סתמית, שלא הובאה בגינה שום ראייה. יתרה מכך, המערער טוען כי בפניותיו הרבות למשיב, הבהיר כי הוא נכון להכיר בו חלקית וקרא לו להסדיר את מיצוי זכויותיו לפי חוק הנכים, אך למשיב היה חשוב להמשיך ולקבל כספים מהמל"ל ובחירתו להתמיד במסלול זה הייתה מודעת ונשענה על שיקולים כלכליים. גם במישור העקרוני, המערער טוען כי יש לדחות דרישת המשיב לקבל תגמולים בגין תקופה זו, שמשמעותה העמדת תשלומי כפל למשיב. המערער חוזר ומדגיש כי תגמולי הקיום נועדו לצריכה שוטפת, הם נבחנים בזמן אמת וככלל, אין מקום לשלמם באופן רטרואקטיבי. המשיב גם לא הוכיח כי תגמולי המל"ל לא הספיקו לו ולכן נדרש ללוות כספים ממקורות אחרים למחייתו. המערער מפנה בהקשר זה ל-ו"ע (ב"ש) 2138/00 בעניין מאיר שרף,. 21. עוד טוען המערער כי גם מטעמים של מדיניות משפטית והשלכות רוחב, יש לדחות דרישת המשיב לגבי תקופה זו. הוא מפנה לתיקון 24 לחוק הנכים שהתקבל לאחרונה ונכנס לתוקף ב-25.1.08 (ולכן לא חל על המקרה, אך יש בו ללמד על כוונת המחוקק), בו נקבע מפורשות כי נכה המוכר בביטוח הלאומי זכאי אך ורק להפרשים מאגף השיקום, אם ישנם. במקרה זה, הואיל וקצבת נכות כללית שקיבל המשיב גבוהה מהתגמול הבסיסי שהיה יכול לקבל מהמערער (ולכן העדיף להישאר במסלול המל"ל), לא מגיעים למשיב הפרשים עבור תקופה זו והחלטת ק"ת סבירה, תואמת את עמדתו של המחוקק ולא היה מקום להתערב בה. טענות המשיב 22. המשיב טוען כי התביעה למל"ל הוגשה בלית ברירה, נוכח הימשכות ההליכים בעניינו והיקלעותו למצוקה כלכלית. לכל אורך הדרך טען המשיב שמחלתו נובעת מהשירות ועמד על מיצוי זכויותיו לפי חוק הנכים, לרבות קבלת תגמולים לטיפולים רפואיים ובגין היותו מחוסר פרנסה. 23. לגבי התקופה הראשונה, המשיב טוען כי מגיעים לו תגמולים לתקופה זו ובניגוד לנטען, אין כל הסכמה בין הצדדים ביחס לתקופה. עמדת המערער כאילו תביעתו של המשיב הוגשה באיחור, איננה נכונה ואיננה ראויה. המערער אומנם חזר בו מטענת האיחור בהגשת התביעה והסכים לראות ביום השחרור כמועד ממנו ישולמו למשיב התגמולים. אולם טענתו, כאילו מדובר בהסכמה "לפנים משורת הדין" היא לעג לרש. בנסיבות אלה המשיב מבקש כי ביהמ"ש יחזור ויאשר את שקבעה ועדת הערעורים בסעיף 14 לפסה"ד, כי כיום אין עוד חולק שמגיעים לו תשלומים מיום שיחרורו מצה"ל. 24. כמו כן טוען המשיב כי יש להשאיר על כנה קביעת ועדת הערעורים בסעיף 16 לפסה"ד, כי "לא היה מסוגל לעבודה מפרנסת מאז שחרורו". עוד נטען, כי מאז שהמערער החליט כי איחר בהגשת תביעתו, הוא לא הועמד בפני ועדה ו/או כל גורם מקצועי אחר לבחינת זכאותו לתגמולי חפ"ר או תט"ר. עמדת המערער לפיה הוא זכאי לתגמולים בסיסיים בלבד עבור תקופה זו, איננה עולה בקנה אחד עם אופיו הסוציאלי של החוק ועם האמור בע"א 101/90 בעניין גרינברג נסים (צורף לתיק המוצגים). 25. המשיב טוען כי מאז ששוחרר מהשירות, מתקיימים אצלו באופן רצוף שני הקריטריונים לקבלת תגמול תט"ר: 1) הוא מובטל; 2) זקוק לטיפול רפואי. המערער שילם למשיב תגמולי תט"ר מאז 10/01 והכיר בכך שמתקיימים אצלו הקריטריונים הנ"ל. כלומר, הסיבה היחידה לשלילת תשלומם בתקופה הראשונה, נעוצה ב"איחור" שלא היה בהגשת התביעה. 26. גם הקריטריונים לקבלת תגמולי חפ"ר מתקיימים אצלו: 1) דרגת נכות של 10% לפחות; 2) העדר מקור פרנסה; 3) חוסר יכולת השתכרות. המשיב הפנה ל-ע"א 387/92 (שלום ת"א) בעניין אברהם לורנץ ול-ו"ע (שלום ב"ש) 2138/00 בפרשת שרף (פסה"ד צורפו לתיק המוצגים); בפסה"ד האחרון נקבע כי יש להכיר בנכה כנכה נצרך, רטרואקטיבית, מיום שחרורו. המשיב סבור אפוא כי אין מקום להתערב בקביעת ועדת הערעורים, לפיה הוא זכאי לקבל תגמול חפ"ר או תט"ר, לפי הגבוה, עבור התקופה הראשונה. 27. לגבי התקופה השנייה, בה שולם לו תגמול בסיסי בלבד לפי נכות של 25%, המשיב טוען כי מגיע לו גם תט"ר או חפ"ר עקב מצבו. המשיב טוען כי פסה"ד בעניין רמי לוי אליו הפנה המערער, איננו רלבנטי. שם בלוי, הפסקת תשלום התגמולים נעשתה לאחר הגילוי שהמערער מתחזה ואילו במקרה שלפנינו, המשיב הוכר בסופו של דבר, הן ע"י ועדות הערעורים והן ע"י ביהמ"ש המחוזי. לפיכך, גם אין נפקות בעניינו לסעיף 43 ב(ב) לחוק כמו בלוי. סעיף, העוסק במצב זמני, בו טרם התקבלה הכרעה אם הפגיעה נובעת מהשירות, אם לאו. עצם קבלת ערעור המשיב, משמעו שק"ת טעה כשהחליט לדחות את התביעה. לפיכך, גם ההחלטה להפסיק את תגמולי התט"ר, בשעה ששאלת הזכאות תלויה ועומדת, איננה סבירה ולא ברור מדוע המערער טוען אחרת ולא מסביר מה נכנס בגדר שיקוליו. במקום תגמול תט"ר המשיב קיבל תגמול בסיסי בלבד לאורך תקופה זו. מה הרציונאל בשלילת תגמול אחד עפ"י חוק אך תשלום תגמול אחר? המשיב טוען כי גם לגבי התקופה השנייה, יש לקבוע כי הוא זכאי לתגמול תט"ר או חפ"ר (לפי הגבוה) מאותם טעמים החלים לגבי התקופה הראשונה. 28. בתקופה השלישית לא שולם לו כל תגמול ע"י המערער, כיוון שקיבל קצבת נכות כללית ולכן זכאותו כלל לא נבדקה. המשיב טוען כי הוא זכאי עבור תקופה זו לתגמולי חפ"ר או תט"ר כמו כל נכה אחר, כיוון שאין לראותו כמי ש"בחר". זהו מקרה מובהק בו פנייתו של המשיב למל"ל היתה מחמת אילוץ, עקב מצבו הכלכלי הקשה והפיכתו לנטל על הוריו. פנייתו למל"ל נעשתה אך ורק לצורך קבלת "סעד חירום מיידי וזמני", עת ברור היה שהליכי ההכרה בעניינו צפויים להימשך עוד זמן רב. הדבר עולה מפורשות מההתכתבות בין הצדדים ומתצהירים שנתן, המשיב ואביו, שלא נסתרו. המשיב הדגיש בכל מכתביו, כי בחירתו במסלול האחר הינה זמנית. עוד נטען, כי גם סעיף 323(ה) לחוק הביטוח הלאומי הדן בזכות הבחירה של הנכה, קובע כי זו תיעשה בתוך שישה חודשים מיום שנקבעה לו נכות יציבה, ואילו במקרה זה נקבעה למשיב נכות זמנית בלבד במל"ל. לפיכך, המשיב טוען כי יש להשאיר את פסה"ד על כנו. דיון 29. כבר עתה אציין כי החלטת הועדה כנוסחה, איננה יכולה לעמוד והיא בניגוד להוראות החוק והתקנות. עפ"י סעיף 6 לחוק הנכים "תגמול למחוסר פרנסה" משולם במקום התגמולים לפי סעיף 5 לחוק הנכים, הדן בתגמולים לנכה שנכותו אינה פחותה מ- 10%. גם בתקנה 14 א. (א) (1) לתקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד-1954 הדנה בתגמול החודשי בעד טיפול רפואי לנכה שלא עבד קודם להיזקקותו לטיפול רפואי, נקבע כי "לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק". לפיכך, החלטת הועדה שלמשיב ישולמו תגמולים בגין נכות וכן תגמולי חפ"ר ו- תט"ר ממועד שחרורו מצה"ל ואילך, דינה להתבטל. אציין כי גם המשיב מעולם לא טען ואיננו טוען שהוא זכאי לקבל הן תגמולי חפ"ר והן תגמולי תט"ר. כמו כן לא היה מקום ליתן החלטה לגבי תקופות להן לא טען המשיב בערעור שהגיש לועדת הערעור. 30. לגבי התקופה הראשונה, שוב אין חולק שהמשיב זכאי לתגמולים החל ממועד שחרורו ולא ממועד הגשת התביעה. כיוון שממועד הגשת התביעה ועד מועד דחייתה על ידי קצין תגמולים, הכיר ק"ת בזכותו של המשיב לתט"ר ושילם לו תגמולים לפי תקנות טיפול רפואי, יש מקום להורות כי תשלום זה ישולם לו ממועד שחרורו מצה"ל, 4.10.00 ועד יום 15.10.01, מועד שק"ת החל בתשלום תגמול זה. כאמור, תשלום תט"ר בלבד, ולא כפל תגמול. לפיכך, אם שולם בגין תקופה זו תגמול לפי סעיף 5 לחוק, יש לנכותו מתשלומי תט"ר אלו. 31. בתקופה השנייה, בה הפסיק ק"ת את תשלום תט"ר, כיוון שנדחתה תביעתו של המשיב להכיר בו כנכה צה"ל. סעיף 43 לחוק קובע: "(א) כל נכה יקבל על חשבון המדינה, בתנאים שייקבעו בתקנות, טיפול במחלה שחלה בה או בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור. ... (ב)   שר הביטחון יקבע בתקנות ענינים אלה: (1) תגמולים, או תגמולים נוספים, שישולמו לנכים המקבלים טיפול לפי סעיף קטן (א), ועקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד" ברי כי הפסקת התשלום נעשתה כדין, כיוון שהחוק מאפשר תשלום רק למי שהוכר כנכה או זמנית, עד שתתברר תביעתו בפני ק"ת ולא לאחר שזו נדחתה. סעיף 43(ב) לחוק הנכים קובע: "טיפול רפואי ותגמולים לחייל משוחרר (א) חייל משוחרר יקבל, במשך התקופה שבין הגשת תביעתו לבין הכרתו כנכה, טיפול רפואי על חשבון המדינה. (ב) היה לקצין התגמולים יסוד סביר להניח שחייל משוחרר יוכר כנכה, יורה שיקבל במשך התקופה שבין הגשת בקשתו לפי הפרק הששי לבין ההחלטה בה, תגמולים המשתלמים לנכה לפי סעיף 43; שולמו התגמולים, יחולו הוראות אלה: (1) הוכר החייל המשוחרר כנכה, רואים את התגמולים כתשלום על חשבון התגמולים המגיעים לו מכוח סעיף 43; (2) לא הוכר החייל המשוחרר כנכה, חייב הוא להחזיר את התגמולים ששולמו לו כאמור, בזמן ובתנאים שיקבע קצין התגמולים". (ראו: ע"א (י-ם) 9071/07 רמי לוי נ' קצין תגמולים,). אולם, עדיין נשאלת השאלה אם לאחר שהתברר כי דחיית תביעתו של הנכה על ידי ק"ת לא הייתה מוצדקת ונקבע כי יש להכיר בו כנכה, הוא זכאי לתגמול טיפול רפואי בהתאם לחוק ולתקנות. ועדת הערעור קבעה כעובדה, שהמשיב לא עבד במשך תקופה זו ונזקק לטיפול רפואי והמערער איננו חולק על כך. לפיכך, ראוי שק"ת ישלם לו גמלת טיפול רפואי במשך התקופה השנייה, עד למועד בו היה המשיב מטופל על ידי המל"ל. אם שולמה לו בתקופה זו גמלה לפי סעיף 5 לחוק הנכים, היא תנוכה מגמלת הטיפול הרפואי. ק"ת יברר את התקופות בהן היה המשיב מאושפז, אם היה מאושפז וזאת לצורך ישום תקנה 15 לתקנות הנכים (טיפול רפואי). 32. בתקופה השלישית, בה הוכר המשיב כנכה בדרגת 100% זמנית, והיה מטופל במסגרת המל"ל, אין בידו להוכיח "להנחת דעתו של קצין תגמולים, כי בעד אותו יום הביטול לא קיבל שכר או פיצוי עבור אבטלה ממקום עבודתו או ממקור אחר" (ההדגשה אינה במקור). תיקון משנת 2008 של תקנות הנכים (טיפול רפואי), על אף שהינו מאוחר לעניינו של המשיב, מדגיש ומבהיר את הפירוש הנכון למצוטט לעיל. בהתאם לתיקון "נכה המקבל גימלה", לרבות לפי חוק הביטוח הלאומי, זכאי רק להפרש בין התגמול המגיע לו לפי החוק, לבין גימלה זו. אלא שהגימלה מהמל"ל גבוהה יותר מזו שזכאי היה המשיב לקבל עפ"י החוק (סעיף 5) ולכן גם הוא העדיף להמשיך ולקבל קצבה מהמל"ל עד 1.6.07 ולא לפי חוק הנכים. 33. אכן, טרם שנקבעה נכות צמיתה במל"ל אין רואים את הנכה כמי שבחר בזכויות לפי המל"ל ואף ק"ת לא טען זאת. משהמשיב ויתר על המשך קבלת תגמולי מל"ל ובחר בזכויות לפי חוק הנכים, ק"ת אישר בחירתו זו ומאותה עת הוא חוסה תחת מטריית חוק הנכים, הוא בטיפולו של המערער ומקבל תט"ר והטבות נוספות. אלא, ששונה הדבר לגבי תגמולים שנועדו לסייע לנכה להתקיים בתקופה בה הוא זקוק לטיפול רפואי ולתגמולי קיום בזמן אמת. לאחר שנדחתה תביעתו של המשיב ועד שהוכרה נכותו, לא היה כאמור ק"ת רשאי לשלם למשיב תגמולים. במועד שהוכרה זכאותו, קמה זכותו לקבל את התגמולים "הקבועים" בהתאם לדרגת הנכות והיה עליו להגיש בקשות במועד קצוב לפי התקנות לקבל תגמולים שבש"ד קצין תגמולים. משהתברר בדיעבד, כי נמצא פתרונו במסגרת המל"ל והוא אף בחר, משיקולי כדאיות, להמשיך ולהחזיק בזכויות אלו עד 1.6.07, לא ניתן להחזיר הגלגל אחורה ולהעניק לו תגמולים זמניים אלו, בתקופה זו. ראו: עע"מ 7605/09 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין תגמולים, לעניין ההכרה במדיניות המערער לפיה לא מוענקות הטבות באופן רטרואקטיבי). 34. ב"כ המשיב העלה בתביעתו, "בחצי פה", טענה בדבר תגמול לפי "נכה נצרך". אלא שתגמולים מיוחדים "לנכה נצרך" משולמים למי שדרגת נכותו המוכרת עקב השירות בצה"ל עולה על 50% והמשיב איננו עומד בתנאי זה. 35. תגמול חוסר פרנסה, שלא כמו התגמול הבסיסי המשולם לפי סעיף 5 לחוק, איננו משולם באופן אוטומטי. מדובר בתגמול הנתון לשיקול דעת המערער, תגמול זמני המשולם לנכה המצוי בתהליך שיקום תעסוקתי בלשכת השיקום המטפלת בו. לצורך קבלת התגמול, על הנכה לענות על התנאים הקבועים בחוק ובתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשי"ג-1953 (להלן: התקנות). סעיף 6 לחוק הנכים קובע לאמור: "(א)  נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-10% והוא מחוסר פרנסה, ישולם לו, כל עוד הוא מחוסר פרנסה, תגמול חוסר פרנסה בשיעור המפורט בסעיף קטן (ג), במקום התגמולים לפי סעיף 5. (ב)  "נכה מחוסר פרנסה" - נכה שנתמלאו בו שני אלה: (1)  אין לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה או שהכנסתו אחרי ניכוי תגמולים אלה, פחותה ממחצית שכרו הקובע; (2)  הוכיח לקצין תגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכולתו, כדי לקבל הכנסה או להגדילה עד למחצית השכר הקובע". (ההדגשה אינה במקור). בסעיף 2 לתקנות נקבע: "נכה שאין לו הכנסה מכל מקור שהוא פרט לתגמולים לפי החוק, רואים אותו כמחוסר פרנסה לצורך סעיף 6 לחוק אם יוכיח לקצין התגמולים שנתמלאו בו תנאים אלה: (1) נרשם בלשכה תוך שבוע ימים מתחילת הזמן הקובע; (2) הגיש לקצין התגמולים, לא יאוחר משבוע מסיום הזמן הקובע, בקשה בכתב לתשלום תגמול למחוסר פרנסה לפי הנוסח שבטופס שאפשר להשיגו במשרד קצין התגמולים, החתום בידו, בצירוף תעודה מאת הלשכה המעידה כי בזמן הקובע: (I) הרשות לא הוציאה לגביו כל הודעה לפי תקנה 6 (ב) לתקנות העסקה, (II) לא סירב לקבל כל עבודה שלגביה הציעה הרשות להוציא הודעה כזאת, (III) הלשכה לא הציעה לו כל עבודה או מקור פרנסה שהוא סירב לקבלה. (IV) הלשכה לא הציעה לו לרכוש הכשרה למקצוע או לביצוע עבודה שהוא סירב לקבלה ושלדעת הרשות עליו לקבלה כדי שיהיה מסוגל לעשות עבודה שבה יועסק על פי תקנות העסקה, וכן לא הציעה שבתקופת ההכשרה ישולמו לו התשלומים המשתלמים לנכה שאושר מימון שיקומו כאמור בתקנה 13 לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (תקנות להשתלמות מקצועית במוסדות להשכלה גבוהה), תשט"ו-1955". יוצא אפוא כי את התביעה יש להגיש "לא יאוחר משבוע מסיום הזמן הקובע". "זמן קובע"- פירושו- התקופה שבה היה נכה מחוסר פרנסה שהיא לא פחות מחודש ולא יותר מחודשיים". סד זה מלמד כי מדובר בתגמול שאיננו קבוע והוא משולם רק לאחר עמידה בתנאים בזמן אמת ותוך בחינה מחודשת מעת לעת של הזכאות לו. אין מדובר בתגמול קבוע, אלא בכזה שניתן עד להשלמת שיקומו במסלול תעסוקתי, שיבחר על ידי הנכה בשיתוף עם הגורמים המשקמים, בהנחה שהינו בר שיקום. אין מדובר בתגמול שהיה מקום לשלמו באופן רטרואקטיבי. קביעת רופא מוסמך בשנת 2007, אין בה כדי ללמד שהמשיב עמד בתנאים הנדרשים בתקנה. התגמול משולם למי שנרשם בלשכה ומנסים לשקמו בדרך עבודה ולא למי שעקב הצורך בטיפול רפואי נבצר ממנו לעבוד. גם נכים בדרגות נכות גבוהות וגם חולי נפש, ניתן לעיתים לשלב בעבודה שיקומית, אם הם משתפים פעולה עם גורמי השיקום מטעם המערער. 37. חיוב המערער בתשלום תגמולי חפ"ר באופן רטרואקטיבי למשך 7 שנים, כפי שקבעה הועדה קמא, מבלי לבחון קיומו של שום תנאי, מבלי שהוגשה בקשה ב"מועד הקובע", יש בו כדי להפלות, באופן בלתי ראוי, בין המשיב לבין נכים אחרים. 38. נכון שהמשיב רשאי היה לשוב ולבחור באפיק של חוק הנכים, לאחר שנקבעה זכאותו לפי החוק, שכן במל"ל טרם נקבעה לו נכות יציבה. גם ק"ת לא טען אחרת. ק"ת כאמור הסכים שהמשיב זכאי לתגמולים הניתנים לפי סעיף 5 לחוק הנכים, תגמולים להם זכאי הנכה עפ"י החוק וללא שיקול דעת ק"ת, לאחר שהוכר כנכה על-פי החוק. אולם לעניין תגמולי חפ"ר, ק"ת רשאי וחייב להפעיל שיקול דעת ולבחון קיומם של התנאים המקדמיים שבדין. בדיקתו תיעשה ממועד שהוגשה התביעה ואילך. 39. התביעה לחפ"ר הוגשה רק ביום 6.6.06 (נספח ג' למוצגי המערער, ראו סעיף 7 בפרק העובדות לעיל). אף מנוסח התביעה שהוגשה ביום 6.6.06 עולה כי מדובר בתביעה לקבל תגמול חפ"ר מאותו מועד ואילך. זו לשון פניית המשיב באמצעות בא כוחו: "הנכה מגיש בזה תביעה זו, ובהקשר לכך יצויין כי מדובר בנכה שאינו עובד ובפועל הוא 'מחוסר פרנסה', לפי הקריטריונים הקבועים בחוק וזכאי לקבלת גמלת מחוסר פרנסה". אלא, שבאותו מועד, בחר המשיב לקבל תגמולים מהמל"ל ולכן כאמור, לא היה מקום לבחון את בקשתו. אותה עת לא היה המשיב בבחינת מי "שאין לו הכנסה מכל מקור שהוא..." כהגדרת "נכה מחוסר פרנסה" בחוק הנכים. המשיב בחר כאמור להמשיך ולקבל תגמולים מהמל"ל עד יום 1.6.07 ועד מועד זה בלבד, נסוב ערעורו בפני ועדת הערעור. לסיכום 40. הנני מציעה לחברי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת ועדת הערעורים, לא לעשות צו להוצאות ולהורות למערער לשלם למשיב: א. תגמולי תט"ר מיום 4.10.00 ועד 23.9.03 (בתקופה הראשונה והשנייה), בניכוי תגמול לפי סעיף 5 לחוק הנכים, אם שולם. ב. אין מקום לנכות למשיב תגמולי מל"ל, שכן במהלך התקופה בה קיבל תגמולי מל"ל לא הוכרו לו תגמולי תט"ר או חפ"ר. ח. הורוביץ, שופטת ש' שטמר - אב"ד אני מסכימה דר' עדי זרנקין אני מסכים ע. זרנקין, שופט לפיכך הוחלט כמפורט בפסק דינה של השופטת ח' הורוביץ, דהיינו: הערעור התקבל. פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל. אני מורים למערער לשלם למשיב תגמולי תט"ר מיום 4.10.00 ועד 23.9.03 (בתקופה הראשונה והשנייה), בניכוי תגמול לפי סעיף 5 לחוק הנכים, אם שולם. לתשלומים אלו יש להוסיף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום שהיו אמורים להשתלם. אין לנכות למשיב תגמולי מל"ל, שכן במהלך התקופה בה קיבל תגמולי מל"ל לא הוכרו לו תגמולי תט"ר או חפ"ר. בנסיבות, אין צו להוצאות בערעור. צבאשחרור מהצבא