לדברי אימו של התובע, עקב התאונה הועבר התובע מבית ספר רגיל לבית ספר לחינוך מיוחד ולדבריה עקב התאונה מצבו השתנה מן הקצה על הקצה, קודם לתאונה הוא היה ילד רגיל ולאחריה התנהגותו נעשתה חריגה עד אשר היא אינה יכולה להשאירו בלא השגחה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי בהתנהגות הילד לאחר תאונה: התביעה שבנדון מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). 1. התובע, קטין יליד 1986, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.09.96, אין חולק על החבות המחלוקת היא בשאלת הנזק. בית המשפט מינה מספר מומחים לבדיקת התובע, את ד"ר דינה רוט כמומחית בתחום הפסיכיאטרי, את ד"ר הרמתי כמומחית בתחום הפה והלסת ואת ד"ר שטרנברג בתחום הכירורגיה הפלסטית. ד"ר רוט- קבעה לתובע 5% נכות לצמיתות מחמת הספק. לאחר חקירה נגדית לא התנגדה להעמיד את התובע לבדיקה נוירופסיכיאטרית ולבדיקה ע"י נוירוכירורג. ואולם כבר יאמר שבסיומו של יום ולאחר שעמדו בפניה חוות הדעת הנוספות נשארה דבקה במסקנתה שיש לקבוע לתובע 5% נכות לצמיתות. פרופ' שליט- שמונה ע"פ המלצת ד"ר רוט קבע שאין לתובע נכות נוירולוגית עקב התאונה. ד"ר הרמתי- קבעה שאין לתובע נכות צמיתה עקב התאונה, היא קבעה לו נכות זמנית של 10% למשך שבוע ימים. ד"ר שטרנברג- קבע לתובע 6% נכות לצמיתות לפי סעיף 75 (2) ב לתקנות. 2. משמעות הנכות לדברי אימו של התובע, עקב התאונה הועבר התובע מבית ספר רגיל לבית ספר לחינוך מיוחד ולדבריה עקב התאונה מצבו השתנה מן הקצה על הקצה, קודם לתאונה הוא היה ילד רגיל ולאחריה התנהגותו נעשתה חריגה עד אשר היא אינה יכולה להשאירו בלא השגחה, בנוסף, לדבריה, התובע סובל "מכאבים והגבלה בתנועות האגן... מהפרעות בעת אכילה והגבלה בתנועות הלסת, עד היום כאמור, נותרה בסנטרו של התובע צלקת גדולה מכוערת ומכאיבה המשמשת מושא ללעגם של חבריו לבית הספר ולשכונה.. במיוחד סובל התובע מאז התאונה מחרדות ושינוי התנהגות דרסטי, שינוי שבעקבותיו נזקק התובע לטיפולים נוירולוגים ונפשיים, בין היתר, הפך התובע לילד אלים וחסר מנוחה בכתלי בית הספר עד שבית הספר הרחיק אותו מלימודים ובשמונת החודשים האחרונים יושב התובע בביתו בלא שאיזו מסגרת חינוכית תסכים לקבלו..." (סעיפים 6-10 לתצהיר עדותה שניתן באוגוסט 98) דברים אלו ונוספים עליהם העידה אמו של התובע כולל הרטבה בלילה, חרדות ופחדים ממכוניות ועוד, אינם מתיישבים עם מסקנותיה של ד"ר דינה רוט שכאמור קבעה לתובע 5% נכות בשל הספק, מטעם זה זומנה ד"ר רוט להיחקר על חוות דעתה . ד"ר רוט הבהירה בחקירתה שבזמן התאונה קרו ארועים דרמטיים בחיי המשפחה שללא ספק השפיעו על התובע, אימו חזרה בתשובה והתגרשה, סבא וסבתא נפטרו ועוד. מנגד התובע לא נפגע פגיעת ראש וגם הפגיעה הגופנית האחרת לא היתה חמורה במיוחד, ד"ר רוט ביססה קביעתה על העובדות שצוינו לעיל, כמו גם על התייחסות התובע לארועים שקרו ותיאוריו אותם, לדבריה נושא התאונה לא הטריד אותו "בתכנים והתיחסות רגשית התאונה לא תפסה מקום לעומת זאת בבדיקה היתה התייחסות לאלימות במשפחה, בנוסף לזה ההתנהגות שלו היתה אופינית לילד שאבחנה יכולה להתאים למה שמודגם ילד היפראקטיבי הוא לא ישב בשקט וקפץ מנושא לנושא" (עמ' 2 ו-8 לפרוטוקול). ד"ר רוט הבהירה שלא מצאה לנכון לשלוח את התובע לבדיקות אבחנה כיון שלדעתה אין להפרעות ההתנהגות מהן סובל קשר לתאונה. במהלך עדותה חזרה על עמדתה שאין מקום לשלוח לבדיקות נוספות, אך לא היתה החלטית נגד העניין, משכך ולבקשת ב"כ התובע איפשרתי לערוך אבחון נוירופסיכיאטרי במימון התובע (החלטה מיום 28.9.98). לצורך עריכת האבחון מונתה ד"ר רעיה ורטמן - אלעד, אשר מצאה שהתובע סובל מבעיות קוגניטיביות ורגשיות, היא סברה שיש אפשרות שהממצאים מושפעים מחבלת ראש לאזור המצח, או שנגרמו על ידי פגיעה מוחית רב מוקדית, בהמלצתה ולצורך בחינת השאלות הללו מונה פרופ' שליט אשר בחוות דעתו, כאמור לעיל, שלל פגיעה נוירולוגית כלשהי ובלשונו: "... עם קבלתו לחדר מיון, התובע היה נינוח ורגוע, לא היו כל סימנים של פגיעה מוחית כגון הרגשת בחילה או הקאה, כאבי ראש או ערפול הכרה, הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה מיד לאחר התאונה וכן בבדיקתו של פרופ' ארגוב בתאריך 26.11.97 ובבדיקתי בתאריך 24.2.00" 3. לפנינו אפוא קטין כבן 15 שאובחן כסובל מלקוי קוגניטיבי ורגשי ואולם שלושה מומחים שמונו ע"י בית המשפט לא קבעו קשר סיבתי לתאונה, פגיעה נוירולוגית נשללה ע"י פרופ' שליט, גם ד"ר רוט שללה קשר בין מצבו לתאונה, אם כי היא היתה נכונה להכיר בתרומה כלשהי של התאונה, ליתר דיוק היא העידה שאינה יכולה לשלול שלתאונה היתה תרומה כלשהי ולפיכך ובשל הספק קבעה לו 5% נכות צמיתה עקב התאונה. דומני שבתיק זה נעשה כל שאפשר לצורך בירור השאלה האם מצבו של התובע הוא עקב התאונה, ד"ר רוט סבורה היתה שאין מקום לערוך איבחונים או בדיקות נוספות בהקשר לתאונה ואולם כיון שספק כלשהו נותר, איפשרתי לערוך אותן בדיקות, כיום לאחר שהתובע אובחן ונבדק דומני שאותו ספק קל הותר ומשמעות הדבר שיש לקבוע את שקבעה ד"ר רוט בחוות דעתה שלא ניתן לשלול שלתאונה היתה תרומה כלשהי למצבו של התובע ואת אותה "תרומה" יש להעריך ב-5% . באשר לטענה של אמו של התובע שמצבו של התובע השתנה, עובדתית, לאחר התאונה, מתקשה אני לקבל דברים אלו לאור הקביעות של כל המומחים בתיק זה, לא למותר יהיה להעיר שאנני משוכנעת שהדברים שנאמרו על ידי האם לא היו נטולי פניות, כך למשל בתצהירה כפי שצוטט לעיל העידה שבשל הצלקת התובע מושם ללעג וקלס בעיני חבריו, אך בעדותה בבית המשפט בתשובה לשאלה "איך יחס הילדים אליו" השיבה "הילדים בסדר גמור" (עמ' 4 לפרוטוקול) ועוד. התמונה שצוירה ע"י האם איננה משתלבת עם הקביעות הרפואיות ואיני מוצאת סיבה שלא לקבל את הקביעות הרפואיות, עוד אוסיף שגם אם אקבל את דברי האם שעובדתית השינוי בהתנהגות התובע החל לאחר התאונה, לא די בכך כדי לקשור את השינוי לתאונה, לא די בקשר עובדתי, על התובע להוכיח גם קשר סיבתי ולעניין זה נעזר בית המשפט במומחים ואלו כאמור, אמרו את דברם. אני מקבלת אפוא את קביעתה של ד"ר רוט שלתובע נכות בשיעור 5% עקב התאונה. בנוסף לתובע נכות בשיעור 6% עקב הצלקת בסנטר, אינני סבורה שלנכות זו משמעות תיפקודית, הנכות תוארה על ידי לפרוטוקול (עוד בטרם מנוי סברתי שניתן להסתפק בפיצוי בגין כאב וסבל, פרוטוקול מיום 1.02.98 ). באשר לנכות שקבעה ד"ר רוט, המדובר בנכות נפשית לפי סעיף 34, המדובר בקטין שלגביו רב הנסתר על הנגלה יותר מאשר לגבי כל קטין אחר, הערכה מה תהיה השפעת התאונה על מהלך חייו ועל יכולת השתכרותו היא בבחינת הבלתי אפשרי ומשכך יש לילך אחר ה"חזקות" שנקבעו בפסיקה לעניין זה ולפסוק לתובע פיצוי על בסיס אחוזי הנכות והשכר הממוצע במשק. אני פוסקת אפוא לתובע סך של 70,000 ₪ . 3. נזק מיוחד 3.1 על סמך הראיות וטיעוני הצדדים אני פוסקת לתובע בגין טיפולים רפואיים ונסיעות ולרבות בגין הטיפול ביחידה הנוירופסיכולוגית סכום של 5,600 ₪, כערכם כיום . אמנם בכתב התביעה נטען להוצאות של 1,000 ₪ בלבד, ברם ההוצאות הנוספות הוצאו במהלך הדיון והאם הצהירה עליהם בתצהיר עדותה ולפיכך אין מניעה לפסוק אותם. 3.2 מתקשה אני לקבל טענת האם שעקב התאונה נאלצה להפסיק עבודתה בנקיון, נכונה אני לקבל שימים מסוימים נאלצה להעדר מהעבודה לצורך לקיחת התובע לטיפולים רפואיים ואני מוצאת לפסוק לה פיצוי בסך 2,500 ₪ כערכם כיום. גם הוצאה זו לא נטענה בכתב התביעה אך התובעת הצהירה לגביה בתצהיר עדותה, נחקרה לגביה וגם הוצאה זו מתייחסת בעיקרה למועדים שלאחר הגשת התביעה. 3.3 ד"ר שטרנברג ציין בסוף חוות דעתו שקימת אפשרות לבצע ניתוח לשיפור הצלקת בעלות של 2,000 &, דע עקא שלא הובאה בפני כל ראיה כאילו בכוונת התובע לבצע את הניתוח, אמו לא העידה על כוונה כזו וכפי שצויין לעיל אין מדובר בצלקת בולטת שיש לאמר לגביה שאדם סביר היה עושה ניתוח על מנת לשפרה. בהעדר ראיה על כוונה לבצע את הניתוח אין מקום לפסוק את עלות הניתוח. 4. מכל הנאמר לעיל אני פוסקת לתובע כדלקמן: 4.1 בגין הנזק הלא ממוני- בגין נכות בשעור 10.7% כקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976, בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. 4.2 בגין הוצאות רפואיות - 5,600 ₪ 4.3 בגין אבדן השתכרות לאם - 2,500 ₪ 4.4 בגין אבדן כשר השתכרות - 70,000 ₪ בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ בשיעור 13% בתוספת מ.ע.מ. כחוק. מהסכום שיתקבל ינוכה התשלום תכוף כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום. באשר להוצאות המשפט שעל הנתבעת לשאת בהן ובהתייחס לטענות הנתבעת בנדון בסיכומיה, המינוי של ד"ר הרמתי היה מוצדק הגם שהיא לא קבעה לתובע נכות ולפיכך הנתבעת תשא בו. המנוי של ד"ר שטרנברג היה מוצדק ( בכפוף להערת בית המשפט בפרוטוקול מיום 1.02.98 ) ולפיכך הנתבעת תישא בו. שונים הדברים לגבי המנוי של ד"ר ורטמן- אלעד ופרופ' שליט , כפי שכבר הוסבר לעיל לא היה צורך במנויים אלו בהקשר לתאונה ולפיכך על התובע לשאת בשכר טירחתם, באשר לחקירת ד"ר רוט , נתלבטתי, מחד, בסופה של חקירה לא נשתנה דבר, המומחית נותרה איתנה בדעתה , מאידך , מדובר בקטין ובית המשפט רחב לב לגבי קטינים בכל הנוגע לכל בירור הקשור בהם, לפיכך נראה לי לקבוע שבשכר עדותה וחוות דעתה הנוספת ישאו הצדדים שווה בשווה. הסכום שנפסק לתובע בניכוי ההוצאות ושכ"ט יופקד בחשבון חסכון שיפתח ע"ש התובע והכספים לא ימשכו אלא לאחר הגיע התובע לגיל 18, או באישור בית המשפט. קטיניםהסכם התנהגות