קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחה אקטואר: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' יעקובוביץ) מיום 30.8.09 (ת"א 4843/07), שבו חויבה קרן הגמלאות של עורכי הדין בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") לשלם למערער 25,000 ₪ (כולל מע"מ), שכר ראוי עבור שירותים שהעניק לה כאקטואר. א. רקע בשנת 1997 פנה נציג המשיבה למערער בהצעה שישמש אקטואר של המשיבה. בתגובה לפנייה זו שלח המערער למשיבה, ביום 12.11.1997, הצעת מחיר למתן שירותי ייעוץ אקטוארי (להלן:"הצעת 1997") שבה פירט את השירותים הבסיסיים שיתן למשיבה - עריכת מאזן אקטוארי, דו"ח תזרים מזומנים ל- 80 שנה ודו"ח סטטיסטי, ואת שכרו השנתי 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. באותה הצעה ציין המערער שירותים אפשריים נוספים שביכולתו להעניק למשיבה: ליווי מקצועי בהחלטות ניהוליות בעלות השלכות אקטואריות, שינוי תקנון קיים, הקמת קרן חדשה (בניית תקנון וקביעת תעריפים) ייצוג לפני השלטונות בנושאים אקטוארים ועוד. תמורת השירותים הנוספים הציע המערער כך: "עלות השירותים הנוספים: על בסיס פרויקט ולפי מחיר לשעת עבודה של 300₪ בתוספת מע"מ, כאשר בכל מקרה שיתאפשר הדבר, תימסר מראש הערכת זמן עבודה נחוץ. כל המחירים צמודים למדד יוקר המחיה של חודש נובמבר 1997. ובאשר לתקופת ההסכם: ההסכם ייערך לתקופה של שלוש שנים עם אפשרות הערכה (כך במקור, א.ש.ש) לשלוש שנים נוספות". במכתב מיום 1.12.1997 אישרה המשיבה את מינוי המערער אקטואר הקרן והוסיפה: "התמורה ושאר התנאים, כמפורט בהצעתך למתן ייעוץ אקטוארי מתאריך: 12.11.1997". על יסוד ההצעה וההסכמה שימש המערער אקטואר הקרן הוותיקה של המשיבה והעניק לה את ה"שירותים הבסיסיים". כשנתיים לאחר מכן, ביום 21.12.1999, בתשובה לפניית המשיבה ששקלה הקמת קרן פנסיה חדשה, שלח המערער למשיבה הצעה לבניית תעריפים לקרן פנסיה חדשה לצורך הגשתם לאישור הגורמים המוסמכים במשרד האוצר (להלן:"הצעת 1999"). זו לשון ההצעה: " ... זו תהיה קרן מסוג 'זכויות מוגדרות' ותעניק כיסוי מקיף: לזקנה, שארי פעיל ושארי גמלאי, לנכות ושארי נכים. התעריפים החדשים יהיו בהתאם להוראות החוזר הנ"ל וימסרו לכם תוך 90 יום מתאריך האישור. בין היתר תכלול עבודה זו חישוב לוח צבירת זכויות פנסיה, ערכי פדיון ומקדמים להקדמה או דחייה של מועד הפרישה, היוון ועוד. שכ"ט הינו 80,000 ₪ בתוספת מע"מ, צמוד למדד חודש דצמבר 1999, והוא כולל את כל הישיבות עם אנשי האוצר ככל שיידרש הדבר עד אישורו הסופי של התעריף. התשלום יהיה: 20% בתום החודש, 30% בתום חודשיים והיתרה עם אישור התוכנית ע"י משרד האוצר". ביום 13.6.2000 הגיש המערער למשיבה, במסגרת שירותיו לפי הצעת 1999, מסמך שכותרתו "תוכנית אקטוארית של קרן פנסיה חדשה וקרן משלימה". המסמך מוען אל הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן: "הממונה") ונמסר למשיבה לצורך הגשתו לאישור הממונה. ביום 11.3.2001 הגיש המערער למשיבה תוכנית מתוקנת. המשיבה לא הגישה את התוכנית לאישור הממונה כלל. ביום 12.3.2001 הוציא המערער חשבונית עיסקה בסכום של 23,333 ₪ בצירוף מע"מ, על חשבון שכרו בקשר עם הקמת קרן פנסיה חדשה. ביום 26.3.2001 השיב לו יו"ר המשיבה במכתב הנושא כותרת "מכתב הסכמה", שבו הסכים לשלם את סכום החשבונית ובלבד שבכך יהיה תשלום מלא של שכרו של המערער. המערער לא הסכים ל"הסכמה" זו, והמשיבה לא שילמה את סכום החשבונית. ביום 20.9.01 הגיש המערער תובענה נגד המשיבה לתשלום שכרו בעד עבודתו על התוכנית של הקרן החדשה. נטען כי המערער עבד על התוכנית 180 שעות לפי 382.40 ₪ לשעה (כולל מע"מ) ובסך הכול 68,832 ₪ וליום הגשת התביעה 70,570 ₪. המשיבה התגוננה בטענה כי לשכת עורכי הדין היא זו שהזמינה את שירותיו של המערער. הגנתה התקבלה ותביעת המערער נדחתה ביום 3.5.2005. ביום 7.10.2007 קיבל בית משפט זה את ערעורו של המערער (ע"א 2409-08-07), קבע שהמשיבה חבה בשכרו, ביטל את פסק הדין והחזיר את העניין לדיון בבית משפט קמא לקביעת שיעור השכר המגיע למערער. ב. פסק הדין של בית משפט קמא בית משפט קמא סקר את חומר הראיות שבא לפניו, לרבות עדות מומחה מטעם המערער לעניין מספר השעות הנדרשות לכתיבת תוכנית כפי שהגיש המערער למשיבה, וקבע שהמערער לא הוכיח את מספר שעות העבודה הנטען. חרף זאת, סבר בית משפט קמא כי המערער זכאי לתשלום שכר ראוי בעבור עבודתו עד למועד שבו הגיש את התוכנית. בית המשפט ציין כי הצעת 1999 נקבה בשכר כולל, להבדיל משכר על פי שעות עבודה. עם זאת המשיך בית המשפט ובחן את טענות המערער בדבר 180 שעות עבודה. בית המשפט דחה את חוות דעתו של אקטואר מומחה מטעם המערער, באשר למספר שעות העבודה הנדרשות להכנת תוכנית מעין זו שהכין המערער, וקבע כי בחקירתו הנגדית "נשמטה הקרקע תחת קביעה זו" (עמ' 4 בפסק הדין). בית המשפט הוסיף כי עדותו של המומחה "בקעה בקיעים של ממש בקביעות" שבחוות דעתו, והצביע על סתירות ופגמים נוספים שנפלו בחוות דעתו (עמ' 5 בפסק הדין). מכאן שהמערער לא הוכיח את כמות שעות העבודה שנדרשו להכנת התוכנית. אף על פי שהמערער לא השלים את מלאכתו מצא בית המשפט שעדיין הוא זכאי לתשלום בעד עבודתו. על פי הראיות שבאו לפניו, לרבות עדות המומחה והצעת 1997 (שבה כזכור הציע למערערת את שירותיו לכתיבת תוכנית להקמת הקרן החדשה בעבור 300 ₪ בתוספת מע"מ לשעת עבודה), פסק בית המשפט למערער, על דרך האומדנה, סכום של 25,000 ₪ כולל מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.4.01. ג. טענות הצדדים בערעור המערער טוען כי המשיבה הפרה הסכם שנכרת בין הצדדים בהצעת 1999, משלא פרעה את התשלומים כמתחייב ממנו, ולא העבירה את העבודה לאישור משרד האוצר. לטענתו, כשל בית משפט קמא מלהבין את מהות עבודתו של אקטואר, הסיק מסקנות מוטעות כתוצאה מהטעיית ב"כ המשיבה את המומחה מטעמו, ולא העריך נכונה את שעות העבודה שהיו נחוצות כדי להוציא מן הכוח אל הפועל רעיון תיאורטי כגון הקמת הקרן החדשה, עבודה שדרשה כתיבת תוכנות מחשב מסובכות ושגזלה זמן רב. המערער מבקש לחייב את המשיבה בהוצאות לטובתו בגין ההליכים הרבים שנדרשו להוכחת זכותו, לאחר שהמשיבה לא נשאה בשכרו כלל, וכן הוצאות לדוגמא בגין התנהלותה במהלך התביעה והערעורים. המשיבה טוענת כי שגה בית משפט קמא בפסקו שכר ראוי למערער כאשר תביעת המערער הייתה תביעה לתשלום שכר מכוח הסכם ולא תביעה לשכר ראוי. לטענתה המערער לא הוכיח שהמשיבה קיבלה הצעתו משנת 1999, ולא הוכיח את מספר שעות העבודה שעבד. לטענת המשיבה טעה בית המשפט כאשר הסתמך על הצעת 1997 לעניין קביעת השכר הראוי. על המערער היה להוכיח בראיות מטעמו את היקף השירותים שסיפק, את חלק העבודה שביצע מתוך התוכנית המלאה, ואת התמורה שעליה הוסכם, אך הוא לא עשה כן. ד. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור והערעור שכנגד להדחות. כאמור, בעלי הדין הסכימו, בשנת 1997, על מינויו של המערער אקטואר של המשיבה ופעלו על פי הסכמתם. ההצעה שעמדה ביסוד ההסכמה כללה כזכור גם אופציה לשירותים נוספים ונקבה בתמורה הנדרשת לשם הכנת תקנון וקביעת תעריפים לקרן חדשה - 300 ₪ לשעת עבודה בתוספת מע"מ. גם הצעת 1999 מעידה על הסכמה מסוימת, כעולה הן מההצעה גופה שנכתבה בתשובה לבקשת המשיבה הן מתשובתו של יו"ר קרן הגימלאות ב"מכתב ההסכמה" מיום 26.3.2001 (יותר משנה לאחר משלוח ההצעה ולאחר שהמערער כבר הספיק לעבוד על התוכנית), שבו כתב מפורשות: "בהמשך להסכמתך בעל פה לבצע עבור לשכת עורכי הדין בישראל את העבודה האקטוארית הכרוכה בהגשת בקשה לאגף שוק ההון ... לקבלת רישיון לקרן פנסיה חדשה ..." (ההדגשה שלי - אש"ש) אמנם באותו מכתב הודיעה המשיבה שאין היא מוכנה לשלם מעל ומעבר לסכום החשבונית שהוציא המערער (23,000 ₪), אלא שבד בבד יש במכתב אישור למתן שירותי המערער, למיצער עד לאותו מועד. מכאן שעצם קבלת שירותיו, ולו החלקיים של המערער, איננה במחלוקת. המחלוקת היחידה עוסקת בשאלה מהו שכר הטרחה שהמערער זכאי לו. בית משפט קמא מצא כי ניתן להסתמך על תנאי הצעת 1997 (ראה עמ' 5 בפסק הדין, ש' 23-28) באשר לקביעת השכר לשעת עבודה. קביעתו בעניין זה מקובלת עליי משום שבהצעת 1997 צפו הצדדים את הצורך בתוכנית להקמת הקרן החדשה. לא מצאתי בטענות המשיבה שטעה בית משפט קמא בקובעו כך. אף על פי שבית משפט קמא קבע שהמערער לא הוכיח את היקף שעות העבודה, כנטען בכתב התביעה, היה בית המשפט מוסמך לקבוע למערער שכר ראוי על דרך האומדנה, שהרי מצא כי המערער פעל לפי הסכם בעל פה, שהושתת על הצעת 1999 שנקבה מחיר גלובלי מלא עבור כלל השירותים שפורטו בה, מבלי להידרש לקביעת שכר לפי שעה. אמנם המערער ניסח תביעתו כתביעה לשכר לפי שעת עבודה, אך אין חולק שהוא שקד על המלאכה, טרח וכתב תוכנית בהתבסס על הכשרתו המקצועית וניסיונו. חרף המחלוקת בדבר שיעור התמורה המגיעה בעד עבודתו, הרי שאין לשולחו ריקם, ואין לפטור את המשיבה מתשלום שכר הוגן בעד עבודתו (בעניין תשלום שכר ראוי מכוח דיני היושר ראה דברי כב' השופט ס' ג'ובראן בע"א 1068/07, אינג' יוסף רייטן נ' מרכזי שליטה בע"מ, 31.12.09, סעיף 49). נכונים הדברים שבעתיים שעה שהמשיבה עצמה הסכימה, במכתבה מיום 26.3.2001, כי למשיב מגיעה תמורה בסך 23,000 ₪ כולל מע"מ עבור עבודתו זו. השכר שקבע בית משפט קמא על דרך האומדנה, מתיישב עם עבודתו של המערער כפי שהוכחה ועם שכרו לשעת עבודה כפי שנקבע בהצעת 1997. השכר מתיישב גם עם הצעת 1999, שלא התקבלה על דעת המשיבה, שבה ביקש המערער 20 אחוזים משכרו בתום חודש לעבודתו ועוד 30 אחוזים משכרו בתום חודשים לעבודתו. אפילו עשה המערער, לשיטתו, את מרבית עבודתו, עדיין לא השלים חלק מהותי ממנה; כאמור בית משפט קמא לא מצא שנדרשו לו שעות עבודה כפי שטען. אזכיר כאן דברים שאמר המומחה מטעם המערער, שחרף קביעות בית משפט קמא שדחו את עדותו באשר למספר שעות העבודה שנדרשו למערער, ראה בית המשפט לנכון להסתמך על עדותו לצורך האומדנה, ולו בהסתייגויות שהסתייג בית משפט קמא מדבריו. ואלו הדברים: "טבלאות שהתובע צירף לי אלא טבלאות שנעשו מיד לאחר מהפיכה שלימה בשוק והם היוו תחילתו של תהליך לקראת גיבוש התקנות החדשות. מעולם במדינת ישראל עד הרפורמה הזאת לא השתמשנו בלוחות גריעה.. נעים, .. כלומר לקח לו זמן למידה עד שגיבשנו את זה לתקנונים מחייבים". (עמ' 8 בפרוטוקול, ש' 6-9) וכן: הטבלאות שערך התובע הספיקו לקבל את האישור העקרוני של המפקח להמשך העבודה. המוצר הסופי שבסופו של דבר יוצא לשוק הוא מוצר שכולל עוד מסלולים ונספחים. לכל מסלול מתבטא בנספח. למפקח לא מגישים את המוצר הסופי והוא חותם. מקבלים את האישור העקרוני שלו לשיטת העבודה החשיבה של הקרן ואז מגישים לו את המוצר הסופי .." (עמ' 8 בפרוטוקול, ש' 15-19). לא נסתרו עדות המערער ועדות המומחה מטעמו כי עבודת המערער גזלה זמן ומחשבה, משום שנדרשה התמודדות עם תקנות חדשות שהוציא שר האוצר. בקביעת השכר על פי אומדנה אין בית המשפט נדרש לחישובים מפורטים כטענת המשיבה, ודי בקביעת סכום כולל אשר יימצא שיש בו כדי ליתן מענה בנסיבות המקרה ובהתחשב בשתי ההצעות. סבורני כי פסיקתו של בית משפט קמא נמצאת במתחם הסביר של שיקול דעתו ואיני רואה מקום להתערב בה, לא לביטולה כדרישת המשיבה ולא לפסיקת סכום נוסף כדרישת המערער. המשיבה טענה כי לאחר שהתגלעה המחלוקת בין הצדדים, העבירה בקשתה לבניית תוכנית לקרן החדשה לאקטואר אחר אשר דרש עבורה תמורה נמוכה מהתמורה שדורש המערער. טענה זו לא נתמכה בעדות האקטואר המחליף. כך גם טענת המערער כי המשיבה חבה לו את הסכום כולו שכן, כפי שקבע בית משפט קמא, לא הובאו ראיות בדבר שעות העבודה שהשקיע בתוכנית, והוא לא הוכיח כי המשיך בפעולותיו בקרן החדשה לאחר שהגיש את התוכנית למשיבה. המערער ביקש לפסוק לו את הוצאותיו מאחר ונדרשו הליכים רבים עקב האופן שבו התגוננה המשיבה. המערער לא היה מיוצג באמצעות עורך דין. את הוצאותיו פסק בית משפט קמא וכן נפסקו לו הוצאות בערעור הקודם. ה. סוף דבר עולה מן האמור לעיל שדין הערעור והערעור שכנגד לדחייה והם נדחים. אין צו להוצאות. העירבונות יוחזרו. אקטואריהשכר טרחה