האם יש שכר טרחה מקסימלי לעורך דין ? התובע טען כי הסכם שכר הטרחה אשר חתם עם עורך הדין אינו הוגן. במקרה זה התובע לא חלק על העובדה כי הוא חתם על הסכם שכר טרחה בגובה של 25%. בית המשפט ציין כי כללי לשכת עורכי הדין, אינם קובעים שכר מקסימלי שניתן לגבות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחה מקסימלי עורך דין: התובע פנה אל הנתבע, עו"ד במקצועו, לשם ניהול תביעה אשר ניהל התובע כנגד חברת הביטוח שלו בגין גניבת רכבו. לטענת התובע, הנתבע ניהל ברשלנות את תביעתו, אילצו אותו להגיע לפשרה עם הנתבעת באותו תיק, חברת הביטוח , ובכך נגרם לו נזק כספי. בנוסף טען התובע כי הסכם השכר אשר חתם עם הנתבע אינו הוגן. לטענת הנתבע, אין לתובע כל עילת תביעה כנגדו. לטענתו, הן הסדר הפשרה והן הסכם שכר הטרחה, היו בהסכמת התובע. לאחר שמיעת הצדדים ועיון במסמכים שהונחו בפני, הגעתי למסקנות כדלקמן: פנייתו של התובע אל הנתבע, הייתה לאחר שלא היה מרוצה מניהול התיק אצל עו"ד אחר. סך תביעתו של התובע בתביעה המקורית עמד על סך של כ - 16,000 ₪. הסכום אשר נפסק לתובע לאחר אישור הסכם הפשרה מצד השופטת שישבה בדיון היה כדלקמן: 1. סך של 8,190 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מירבית, החל מיום 28/12/95 ועד התשלום בפועל. 2. סך של 750 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מירבית, החל מיום 1/6/96, ועד לתשלום בפועל. לטענת התובע קודם לפניית הנתבע, הייתה מונחת בידיו הצעה מהנתבעת באותו תיק, לפיצוי בסך של 7,000 ₪. לטענתו, הצעת הפשרה שהנתבע הסכים לה בדיון, בתביעה המקורית, בסכום כולל של כ 9,000 ₪, מהם נשא התובע בהוצאות של חוות דעת מומחה, אשר שילם מכספו וכן בדיקה במכונת אמת, סה"כ הפחתה של 1,600 ₪. לטענתו, פעולתו של הנתבע, שלחץ על התובע להסכים להסדר הפשרה, החמירה את מצבו. טענתו של התובע הינו, בגין "אי הגינות" מצד הנתבע, בדרישה לשכר טירחה בגובה של 25% וכן התחייבות שלא מומשה על ידי הנתבע, כי הוא יזכה במלוא סכום תביעתו. לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנות כדלקמן: דין התביעה להדחות. התובע לא חלק על העובדה כי הוא חתם על הסכם שכר טרחה בגובה של 25% ולענין זה ראוי לציין שכללי לשכת עורכי הדין, אינם קובעים שכר מקסימלי שניתן לגבות. לא מצאתי בראיות כל ראיה לעושק או אילוץ מצד הנתבע כלפי התובע ולפיכך, דין טענה זו להדחות. אף טענתו של התובע לענין הרשלנות דינה להידחות. התובע לא הניח בפני כל הצעה שהייתה מונחת בפניו אשר הוצעה לו מהנתבעת בתביעה המקורית. זאת ועוד, אף אם הייתה לו הצעה שכזו הרי שלא הוכח כי ההצעה כללה את הפחתת בדיקות הפוליגרף וחוות הדעת. הנתבע טען כי נערכו בעניינו של התובע מס' דיונים ועל כך לא חלק התובע. בין היתר, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש אשר חיווה דעתו לגופו של ענין. חוות דעת זו הייתה , ככל הנראה, הבסיס להסכם הפשרה ולפיכך, אין בסיס אם לטענת התובע בדבר אילוץ שכאילו אילץ אותו הנתבע לחתום על הסכם הפשרה. בין כך ובין כך, גם בלא חוות דעת, ניתן לומר כי הפשרה שהושגה באולם ביהמ"ש, הושגה בהסכמת התובע, שהינו בגיר ואחראי להחלטותיו ואין בה כדי להעיד על כך שהושגה תחת אילוץ. מכל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ההסדר אשר הנתבע הגיע אליו, החמיר את מצבו או נכפה על התובע. הנתבע לא חולק כי הסכום בו זכה התובע בסך של 11,727 ₪, מצוי בחשבון הנאמנות אותו מנהל הנתבע, אלא שלטענתו, התובע לא בא לקבל את הסכום גם לאחר שנמסר לו כי הסכום עומד לרשותו. הנתבע אף לא מכחיש את טענת התובע כי שילם לנתבע סך של 500 ₪, בשלב כזה או אחר. לאור כל האמור לעיל, התובע רשאי לפנות לנתבע לקבל את הסכום העומד לרשותו ובנוסף, ישלם לו סך של 500 ₪. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בקשת זכות להגשת ערעור תוך 15 יום, לבית משפט המחוזי.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין