תאונת דרכים חייל בחופשה

מה הדין בסוגיית תאונת דרכים חייל בחופשה ? האם תאונת דרכים חייל בחופשה נחשבת לתאונה במסגרת משרד הביטחון ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עקב שירות צבאי: השופט י' כהן: 1. בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן - "חוק הנכים"), שליד בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש' שר, יו"ר, וה"ה ד"ר ג' וליש וד"ר א' זילברמן) מתאריך 18.11.2008 בתיק ע"נ 42/06. 2. המשיב שלפנינו, יליד שנת 1984, גויס לשירות חובה בצה"ל בתאריך 15.8.2002, והוצב לשרת כנהגו האישי של ראש אגף התכנון בצה"ל, האלוף (בדימ') יצחק הראל. בתאריך 22.3.2003, שהיה יום שבת, בשעה 4:40 לפנות בוקר, ובעת שהמשיב היה בחופשת סוף שבוע מאושרת, נפגע המשיב בתאונת דרכים בעת שנהג במכונית של מפקדו (מכונית מסוג לנדרובר דיסקברי). 3. בעקבות הפגיעה שנפגע, הגיש המשיב למערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים, ותביעתו נדחתה. בהחלטתו מיום 3.7.2006, קבע המערער, כי החבלה שנחבל המשיב בתאונה לא אירעה עקב שירותו הצבאי של המשיב, אלא בשעה שהמשיב שהה בחופשה ונהג במכונית מפקדו ללא אישור. 6. המשיב ערער על החלטת המערער, ובמהלך הדיונים בפני ועדת הערעור קמא, הוסיף בא כוח המערער וטען, שהתנהגותו של המשיב הייתה "התנהגות רעה חמורה", כמשמעות הדבר בסעיף 9 לחוק הנכים. ואולם, בפסק הדין שניתן על ידי ועדת הערעור נקבע, שהמשיב נפגע בעת שהכין את מכונית מפקדו לקראת נסיעה שהיה עליו לבצע ביום א' בבוקר (23.3.2003), שאז היה על המשיב לאסוף את מפקדו בשדה התעופה במחניים. על כן, ועדת הערעור קבעה, כי "התאונה אירעה במהלך שירותו הצבאי של [המשיב] ועקב מילוי תפקידו, בין אם אושרה נסיעתו באותו היום ובין אם לאו, זאת כאמור מעצם השארת הרכב אצל ה[המשיב] בסוף השבוע לצורך איסוף ראש האגף ביום א'". נוכח קביעות אלה קיבלה ועדת הערעור את ערעורו של המשיב, וקבעה כי יש להכיר בזכותו לפי חוק הנכים. על פסק דינה של ועדת הערעור הוגש הערעור שלפנינו. 7. בא כוח המערער טען בפנינו, כי התנהגותו של המשיב הייתה "התנהגות רעה חמורה", במובן סעיף 9 לחוק הנכים, שכן המשיב קיבל הוראות מפורשות שאסור לו לנהוג את המכונית בחופשת סוף השבוע. התאונה אירעה בליל שבת, בשעה 04:40 לפנות בוקר, ובחקירת מצ"ח הודה המשיב שהתאונה אירעה כתוצאה מאשמתו שלו. בא כוח המערער הוסיף וטען, כי התברר, שלא היה זה אירוע חד פעמי בו המשיב השתמש במכונית מפקדו ללא אישור בחופשת סוף השבוע, אך המשיב הסתיר עובדות אלה, דבר המוסיף חומרה למעשיו. בא כוח המערער הוסיף וטען, כי על פי הראיות שעמדו בפני ועדת הערעור, לא היה מקום להגיע למסקנה שהמשיב נפגע תוך כדי שירותו ועקב שירותו בצה"ל, שכן תדלוק המכונית נעשה בסמוך לשעת חצות, בה בשעה שהתאונה אירעה כארבע שעות לאחר מכן. עוד הוסיף בא כוח המערער וטען, כי לא היה מקום להקל עם המשיב, אלא היה צורך להעביר מסר תקיף וברור כדי הן כדי להביא לקיום פקודות הצבא והן כדי להביא להפחתת מספר תאונות הדרכים. לחילופין טען בא כוח המערער, כי לכל היותר היה מקום לקבוע, שהמשיב זכאי לזכויות לפי חוק התגמולים לחיילים ובני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ב - 1982. 8. בא כוח המשיב טען, כי אין מקום להתערב בממצאיה העובדתיים של ועדת הערעור. לטענת בא כוח המשיב, המשיב יצא לחופשת סוף שבוע מאושרת עם מכונית מפקדו, שכן בתום החופשה, ביום א' בבוקר היה עליו לאסוף את מפקדו בשדה התעופה במחניים. על כן, בליל שבת, נסע המשיב לתדלק את המכונית ולבדוק את כמות השמן במנוע ואת לחץ האוויר בצמיגים. לטענת המשיב, ניתן למלא דלק במכונית צבאית רק בתחנות דלק מסוימות, והמשיב חשש שאם לא יתדלק את המכונית בליל שבת, יאלץ להתעכב בתחנת התדלוק ביום א' בבוקר, בשל תור המכוניות בתחנה, וכך עלול הוא לאחר למפגש עם מפקדו. לטענת בא כוח המשיב, משקיבלה ועדת הערעור את גרסת המשיב בעניין זה, אין מקום להתערב בהחלטתה, מה עוד, שמטעם המערער לא הונחו בפני ועדת הערעור כל ראיות אחרות הסותרות את טענת המשיב, כי נסע לתדלק את המכונית לקראת הנסיעה הצפויה ביום א' בבוקר. על כן, לטענת בא כוח המשיב, יש לדחות הערעור, ולהותיר את החלטת ועדת הערעור על כנה. 9. כעולה מהראיות שהונחו לפני ועדת הערעור, התדלוק הרלבנטי לענייננו, נעשה על ידי המשיב בתאריך 21.3.2003 (יום ו') בשעה 23:58, בתחנת הדלק של חברת "פז" במרכז הכרמל בחיפה. לעומת זאת, התאונה בה נפגע המשיב, אירעה כארבע שעות וחצי לאחר מכן, ביום שבת, בשעה 04:40 לפנות בוקר. המשיב הוא תושב המושב "גבע כרמל", דרומית לחיפה, והתאונה אירעה בדרך מחיפה לכיוון בית מגוריו של המשיב. המשיב בחקירתו הנגדית בפני ועדת הערעור נשאל על פרק הזמן שחלף בין התדלוק ובין התאונה, והשיב, כי היה עם חבר, ולאחר שסיים לתדלק את המכונית, השניים אכל ושתו בתחנת הדלק, שם שהו עד שהחלו בנסיעה חזרה לביתם. 10. לפני ועדת הערעור עמדה עדות אחת ויחידה, היא עדותו של המשיב, ועל סמך עדות זאת נקבעו הממצאים העובדתיים שעמדו בבסיס פסק הדין קמא. אמנם, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, הנקבעים על ידי הערכאה הדיונית, אך נראה כי במקרה שלפנינו מתקיים החריג המצדיק התערבות בממצאים העובדתיים. גם אם אין בפנינו אלא עדותו היחידה של המשיב, אין אנו פטורים מלבחון עדות זאת אף במבחנים של שכל ישר, על רקע כל נסיבות העניין, ולשקול מה הייתה המטרה העיקרית של נסיעת המשיב במכונית מפקדו באותו לילה, ומה הייתה המטרה הטפלה לה. 11. המשיב מתגורר במושב "גבע כרמל" דרומית לחיפה, ומעדותו עולה, כי נסע בליל שבת למרכז הכרמל בחיפה, במהלך חופשת סוף השבוע שניתנה לו, כדי לתדלק את המכונית ולהכינה לקראת הנסיעה הצפויה ביום ראשון. דרך כה ארוכה עשה המשיב, בליל שבת, רק משום שרצה לחסוך את הצורך לעמוד בתור המכוניות ביום ראשון בבוקר, ולהבטיח שיוכל להגיע לשדה התעופה במחניים בשעה עליה הורה לו מפקדו. ואולם, בדו"ח התאונה שנרשם בעקבות התאונה, בתאריך 23.3.2006, נכתב מפי מפקדו של המשיב, כי נסיעתו של המשיב לא אושרה, ועוד נרשם: "הרכב אמור היה לחנות אצל החייל עד יום א' בבוקר. לחייל ידוע שאסור בתכלית האיסור לבצע נסיעות שלא במסגרת תפקידו ...". המשיב ידע שאסור לו לעשות שימוש במכונית מפקדו שלא לצורך מילוי תפקידו, ולהבדיל מעדותו בפני ועדת הערעור ומטענות בא כוחו בדיון שהתקיים לפנינו, מסר המשיב לחוקר המשטרה הצבאית שחקר אותו, כבדים הבאים: "ש: האם ידוע לך כי אסור לנהוג ברכב הצבאי ללא אישור כ"ע (כרטיס עבודה - י"כ)? ת: כן, ידעתי. ש: האם יכולת לחכות עד יום ראשון ולאשר את הנסיעה ולתדלק? ת: כן, יכולתי לחכות ולחתום על כ"ע יום ראשון." 12. את ההסבר שמסר המשיב, על כך שהחליט לבצע את הנסיעה להכנת המכונית בליל שבת, לקראת הנסיעה הצפויה ביום ראשון, יש לבחון לאור הנסיבות הבאות: (א) הנסיעה בוצעה בליל שבת, והתדלוק עצמו בוצע בשעה 23:58, דהיינו בשעת לילה מאוחרת. (ב) כעולה מהודעה שמסר לחוקר המשטרה הצבאית, המשיב ידע שהנסיעה אינה מאושרת, ואסור לו לבצעה. (ג) לא היה שום חסכון בנסיעה, שכן התדלוק שבוצע היה כרוך בנסיעה ארוכה, בדרך ממושב גבע כרמל לחיפה וחזרה, והטרחה הכרוכה בה כלל אינה שקולה כנגד האפשרות האחרת שהייתה פתוחה בפני המשיב, והיא לצאת את ביתו ביום ראשון מספר דקות מוקדם יותר, ולתדלק את המכונית באחת מתחנות התדלוק הצבאיות בדרכו לשדה התעופה במחניים. (ד) לא רק יעד הנסיעה בליל שבת - מרכז הכרמל, המהווה אחד ממוקדי הבילוי בחיפה - מעיד על מטרתה האמיתית של הנסיעה, אלא אף העובדה שהמשיב נסע לשם ביחד עם אחד מחבריו, ולאחר שהתדלוק הסתיים, השניים שהו במרכז הכרמל עוד כארבע שעות עד שהחלו לעשות דרכם בחזרה למקום מגוריהם, שהרי התאונה אירעה בשעה 04:40 לפנות בוקר. 13. התנהגותו של המשיב, על רקע הנסיבות שתיארתי לעיל, מובילות למסקנה, שהמטרה העיקרית של הנסיעה הייתה לצאת עם חברו לבילוי בחיפה, במכונית מפקדו. תדלוק המכונית והכנתה לקראת הנסיעה ביום ראשון הייתה מטרה תפלה לנסיעה שבוצעה. המשיב יכול היה לוותר על תדלוק המכונית בשעת לילה מאוחרת ולבצעו ביום ראשון בשעת בוקר, ומבלי שהדבר ייחשב כהפרת הפקודות שקיבל המשיב, שלא לנסוע במכונית מפקדו שלא לצורך מילוי תפקידו. גרסתו של המשיב, לפיה התאונה אירעה בשעה שמילא את תפקידו, היא תירוץ עלוב ושקוף, שנועד לנסות ולהסתיר את מטרתה האמיתית של הנסיעה לבילוי במרכז הכרמל, שבוצעה בליל שבת. ואולם, התירוץ הוא כה שקוף, שאינו יכול להסתיר דבר, ודי בכך שהמשיב נסע עם חברו, לאחד ממוקדי הבילוי בחיפה, ועשה דרכו בחזרה לביתו כארבע שעות לאחר שהתדלוק הסתיים, כדי להציג את האמת במלוא מערומיה. על כן, אציע לחברי למותב לקבל את ערעור המערער, ולקבוע, כי נסיעתו של המשיב, במהלכה אירעה התאונה, לא נעשתה לצורך מילוי תפקידו, אלא נעשתה בניגוד להוראות שקיבל המשיב ממפקדו, שלא לעשות שימוש בכלי המכונית לנסיעות פרטיות. 14. עתה בא אני לבחון, האם התנהגותו של המשיב היא "התנהגות רעה" או שמא עולה היא כדי "התנהגות רעה חמורה", כמשמעות הדבר בסעיף 9 לחוק הנכים. על פי סעיף 9 לחוק הנכים, "נכה שהתנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו, לא יחולו עליו הוראות חוק זה ...". נוסח זה מלמד, שהמחוקק ראה לנגד עיניו שתי דרגות של התנהגות פסולה של נכה התובע זכות לפי חוק הנכים. הדרגה האחת היא "התנהגות רעה" (כלומר - התנהגות "רעה סתם"), והדרגה השניה היא "התנהגות רעה חמורה". קשה לקבוע היכן עובר הגבול בין הדרגה הקלה יותר לדרגה החמורה יותר, ובכל מקרה של ספק, צריך שהספק יפעל לטובתו של הנכה. במקרה שלפנינו, ולא בלי היסוסים, אציע לחברי לקבוע, כי התנהגותו של המשיב הייתה "התנהגות רעה", אך כדי רמתה של "התנהגות רעה חמורה" לא הגיעה. אמנם, המשיב הפר הפקודות שקיבל בנוגע לאיסור השימוש במכונית במהלך חופשת סוף השבוע, ואולם, לא כל הפרת פקודת תחשב ל"התנהגות רעה חומרה". על מנת שהתנהגות "רעה" תחשב ל"רעה חמורה" צריך שידבק בה פגם מוסרי חמור או התנהגות פלילית חמורה, כגון: פגיעה עצמית במתכוון, שימוש בנשק שלא כדין, שימוש בסמים מסוכנים, נהיגה ללא רישיון נהיגה או מעשים מסוכנים הנעשים מתוך זדון שסכנת נפשות בצדו (וראה לדוגמה: ע"א 490/78 קצין התגמולים נ' אילן רונאל, פ"ד ל"ג(1) 512 (1979); ע"א 158/79 יוסף קנוט נ' קצין התגמולים, פ"ד ל"ד (1) 541 (1979); ע"א 308/86 יהושע כרפיש נ' קצין התגמולים, פ"ד מ"א (3) 464 (1987); ע"א 738/88 עזבון המנוח פאיז עבדאל גאני ז"ל נ' קצין התגמולים, פ"ד מ"ג (1) 167 (1989); רע"א 94/06 אביעד נ' משרד הבטחון (2006)). ספק בעיני אם על רקע פסקי הדין שניתנו ביחס לסעיף 9 לחוק הנכים, ניתן לייחס למשיב "התנהגות רעה חמורה", ועל כן, אצא מהנחה הנוחה יותר למשיב, היא ההנחה, שהתנהגותו הייתה "התנהגות רעה", שלא הגיעה כדי דרגתה של "התנהגות רעה חמורה". 15. התאונה בה נפגע המשיב אירעה בשעה שהמשיב היה בחופשת סוף שבוע. במצב דברים זה, חל על הנכה, הטוען לזכויות לפי חוק הנכים, חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח - 1988 (להלן - "חוק התגמולים"). זכאותו של המשיב לתגמולים על פי חוק זה, תלויה בהתקיימם של תנאים שונים, אותם על המערער לבדוק. על כן, אציע לחברי לקבל את הערעור במובן זה, שנבטל את פסק דינה של ועדת הערעור, ונחזיר את עניינו של המשיב לשולחנו של המערער, על מנת שיבחן האם המשיב זכאי לתגמולים מכוחו של חוק התגמולים. 16. אשר על כן, אם תתקבל דעתי, נקבל את הערעור, ונורה כדלקמן: (א) פסק דינה של ועדת הערעור יבוטל, ונקבע, כי המשיב לא נפגע תוך כדי ועקב שירותו בצה"ל, אלא נפגע בעת חופשתו, ובשעה שלא נעדר מן השירות ללא רשות. (ב) עניינו של המשיב יוחזר למערער, על מנת שיבחן האם התקיימו במשיב התנאים המזכים את המשיב בתגמולים מכוחו של חוק התגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקידו), תשמ"ח - 1988. (ג) אציע לחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות הערעור בסך 6,000 ₪. י' כהן, שופט השופט ר. שפירא: אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי השופט כהן ולנימוקיו. אוסיף עוד, כי לטעמי יש לפרש את הוראות סעיף 9 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") פירוש מרחיב המטיל על הטוען לזכויות מכוח החוק חובות להתנהגות טובה, שאינה בגדר האמור בסעיף. בדרך זו של פרשנות יש כדי להגן על הקופה הציבורים המתדלדלת ועל ציבור הנכים שנפגע בפעילות ממשית במהלך השירות הצבאי ובמסגרת מילוי התפקיד. זאת על פני חלוקת כספי ציבור למי שנפגעו עקב התנהגות שאינה מתישבת עם מילוי תפקידם, תוך הפרת הוראות ושימוש במשאבי הצבא שלא למטרה לה יועדו. בהתאם גם יש לראות את התנהגות הטוען לזכות מכוח חוק הנכים, בכל הנוגע לאירוע שבגינו נפגע, כמכלול. יתכן רצף של מעשים הקשורים בתאונה שגרמה לנכות שכל אחד מהם, לכשעצמו,  אינו בגדר של "התנהגות רעה" או "רעה וחמורה" שגרמה לנכות. ואולם הצטברותם של המעשים הקשורים זה לזה הופכים את המכלול להתנהגות השוללת את הזכות לקבלת פיצוי מכוח חוק הנכים. כך לטעמי המקרה שבפנינו. הפרת הוראות ביודעין ושימוש ברכב צבאי לצורך בילוי שאינו קשור לצרכי התפקיד הצבאי מהווה "התנהגות רעה", כאמור בפסק דינו של חברי. כמו חברי סבור אף אני כי על פי העובדות, כפי שהובאו בפני ועדת הערעור, המסקנה המתבקשת היא כי המשיב נפגע בעת שיצא לבילוי ברכב מפקדו. זאת ללא כל קשר למילוי תפקידו, בניגוד להוראות וכאשר הבילוי היה המטרה העיקרית לנסיעתו ולא הצורך בתדלוק הרכב. אין מדובר בהתערבות בממצאים עובדתים אלא במסקנה המשפטית אליה הגיע ועדת הערעור על בסיס העובדות כפי שנקבעו על ידה. בסיכומו של דבר אני מצטרף לדברי חברי ולתוצאה אליה הגיע. ר' שפירא, שופט סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג [אב"ד]: אני מצטרפת לדעתו של חברי, השופט יצחק כהן, לפיה יש לקבל את הערעור ולקבוע, שהמשיב לא נפגע עקב שירותו בצה"ל. כמו כן, מצטרפת אני להערתו של חברי השופט רון שפירא, כי התערבותה של ערכאה זו אינה בקביעת ממצאים עובדתיים השונים מאלה שנקבעו על ידי ועדת הערעור, אלא בהסקת מסקנות משפטיות. במובן זה, לא חרגה ערכאת ערעור זו מן ההלכה הנוהגת. בנוגע להגדרת התנהגותו של המשיב, מבקשת אני להסתייג ולומר, כי יש לראות את התנהגותו כ"התנהגות רעה חמורה", גם על דרך של הרחבת הפסיקה לעניין זה. בעת הזו, ראוי כי בית המשפט יאמר דברו בלשון ברורה וחד משמעית: יש להקפיד על הוראות צה"ל ולציית להן, בכלל, ובכל הנוגע לשימוש ברכב בחופשות, בפרט. ש' וסרקרוג, ס' נשיאהאב"ד אשר על כל האמור לעיל הוחלט כדלקמן: (א) פסק דינה של ועדת הערעור יבוטל, ובמקומו אנו קובעים, שהמשיב לא נפגע תוך כדי ועקב שירותו בצה"ל, אלא נפגע בעת חופשתו, ובשעה שלא נעדר מן השירות ללא רשות. (ב) עניינו של המשיב יוחזר למערער, על מנת שיבחן האם התקיימו במשיב התנאים המזכים את המשיב בתגמולים מכוחו של חוק התגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקידו), תשמ"ח - 1988. (ג) אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער הוצאות הערעור בסך 6,000 ₪.צבאתאונת דרכיםחיילים