תאונת עבודה בדרך מהעבודה - עצירה לאכול

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בדרך מהעבודה - עצירה לאכול: הסוגיה העומדת להכרעתנו, האם נפלה התובעת תוך כדי ועקב הליכתה מהעבודה למעונה והאם הייתה הפסקה או סטיה של ממש במהלך הליכה זו. בפנינו תביעה לדמי פגיעה. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: 1. התובעת עבדה בחנות "המשביר לצרכן" בקניון איילון ברמת-גן. 2. ביום 7.7.07 בשעה 22:00 לערך סיימה התובעת את עבודתה. 3. באותו ערב, סמוך לחנות "שקם אלקטריק" בקניון איילון, נפלה ושברה את יד ימינה. טענות הצדדים: לטענת התובעת, נפילתה אירעה בדרכה לביתה, לאחר שסיימה לאכול במסעדת המזון המהיר "מקדונדלדס". לטענת הנתבע, התאונה לא אירעה תוך כדי הליכה לביתה אלא לאחר ארוחה בקניון ולחלופין טוען הנתבע כי אף אם הייתה בדרכה לביתה, עצירתה במסעדה הינה בגדר הפסקה של ממש. הכרעה: לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. המסגרת הנורמטיבית: תאונה שאירעה תוך כדי הליכתו של המבוטח מן העבודה למעונו תחשב על פי החוק כתאונת עבודה, כאמור בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"   בפסיקה נקבע כי כי תאונת עבודה תוכר שכזו ובלבד שמתקיים "קשר סיבתי עם סיכון הדרך ועם זמן הדרך, כלומר תאונה שאירעה בזמן היותו של המבוטח בדרך ועקב סיכוני הדרך" (מנחם גולדברג. עוקדן הביטחון הסוציאלי. מהדורת ינואר 2010 . עמ' 1.183). לכלל של סעיף 80 לחוק מתקיים החריג והוא סעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי: "(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו..." תאונה שאירעה בדרך ממקום עבודתו של מבוטח למעונו, לא תיחשב כתאונת עבודה אם חלה בהליכה הפסקה או סטיה ממש מהדרך המקובלת. זכותה של התובעת הייתה לעצור בדרכה מהעבודה לביתה להפסקת אוכל וזו בדרך כלל הפסקה שאם תתרחש בדרך זו תאונה תיחשב זו כתאונת עבודה. אולם בכך לא תצמח לתובעת ישועה לצורך תביעתה זו. כדי לקבוע מהי הפסקה קובעת הפסיקה ש"יש לתת את הדעת לשני גורמים: מהות ההפסקה ואורך ההפסקה... הפסקה שהיא אינצידנטלית לדרכו של אדם, בלכתו לעבודה וממנה , כגון קניית עיתון או שתית כוס מיץ או אף לארוחה קלה לא תפגע באופי התאונה כתאונת עבודה. אולם הפסקה ארוכה... אינה כשלעצמה, בהעדר ראיות על מעשיו של המבוטח באותו פרק זמן, בבחינת הוכחה להפסקה של ממש או סטיה מהדרך המקובלת. אולם המבוטח חייב להסביר בצורה המניחה את הדעת מה היו מעשיו בעת ההפסקה הארוכה יחסית" (מנחם גולדברג. עוקדן הביטחון הסוציאלי. מהדורה ינואר 2010. עמ' 1.188- 1.189).   מתי סיימה התובעת את עבודתה באותו יום? בעדותה בפנינו שינתה התובעת גירסתה וטענה כי סיימה לעבוד ב- 22:15 ולא בשעה 22:00, כפי שטענה עד הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה לצורך דיון זה. מהמסמכים שצורפו לתיק בית הדין עולה כי התובעת סיימה את עבודתה בשעה 22:00 (דבריה של התובעת לחוקר המל"ל בעמ' 1 שורות 19-18 להודעת החוקר מיום 21.9.08; סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן; סעיף י' לטופס התביעה לדמי פגיעה למל"ל). לפיכך מסקנתנו היא שהתובעת סיימה לעבוד בשעה 22:00. מתי נפלה התובעת? לטענת התובעת, היא נפלה בסביבות השעה 22:40 לאחר שאכלה. אולם עובד "ארומה" שנכח במקום, מר חגי תמיר ז"ל, הגיש תצהיר מטעמה של התובעת בתביעת נזיקין שהגישה התובעת נגד הנהלת הקניון, ובו נכתב שהתובעת נפלה בשעה 23:30 (סעיף 2 לתצהירו). זאת ועוד, מדו"ח האמבולנס עולה כי הקריאה למד"א נעשתה בין השעה 23:33 ל- 23:34, האמבולנס הגיע למקום בשעה 23:46 והתובעת פונתה בשעה 23:57. לפיכך הננו מסיקות שהתובעת נפלה בסביבות השעה 23:30 וגם אם מר חגי תמיר ניגש לרכבו על מנת להביא מצלמה ולצלם את מקום הנפילה, הרי מדובר במספר דקות טרם השעה 23:30. מה היו מעשיה של התובעת לאחר שסיימה לעבוד? התובעת חזרה בה מטענתה כי הלכה לאכול כיוון שכל היום לא אכלה (עמ' 2 להודעה לחוקר שורות 6-2) וטענה לפתע שנחה ואכלה גלידה בלבד: "ש. את אומרת שנפלת בין 30 ל- 40 דקות אחרי שעזבת את העבודה, בזמן הזה הלכת לאכול במקדונלדס ? ת.   לא אכלתי. ישבתי, נחתי אכלתי גלידה והלכתי לשירותים והלכתי הביתה - בדרך הביתה, לאוטובוס. ש.   לא אכלת ?   ב"כ התובעת: היא אכלה - גלידה.   ת.    לא. אני בטוחה. למה כתוב שאכלתי? אני לא אוכלת המבורגר. אולי פירשן את זה החוקר שאכלתי כביכול." (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 8-1) ב"כ התובעת בדיון בפני כב' השופטת אירית מני-גור בתיק 22730-11-09, שבו תבעה התובעת את קניון עזריאלי, ציין כי התובעת טיילה בקניון: "התובעת עבדה במשביר ולאחר מכן היתה לה הפסקה, והיא הלכה לסעוד ולאחר מכן טיילה בקניון." וכך גם נכתב בכתב התביעה שהוגש ע"י התובעת לבית משפט השלום בסעיף ב.1: "בתאריך 7/7/08 טיילה התובעת בקניון, כאשר לפתע נתקלה במרצפה בולטת..." משקבענו כי התאונה התרחשה בסביבות 23:30 ואולי מעט קודם לכן, אנו מסיקות כי התובעת נשארה בקניון כשעה וחצי לאחר סיום עבודתה, שהיה בשעה 22:00. לא ברור מה עשתה במשך שעה וחצי מאז שסיימה לעבוד. התאונה התרחשה זמן רב לאחר שסיימה לעבוד והתובעת, ככל הנראה, פנתה לענייניה האישיים. אשר על כן הננו קובעות כי השהיה בקניון נעשתה לצרכיה האישיים ומהווה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת. לפיכך התאונה שאירעה לתובעת איננה בגדר תאונת עבודה. משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. ניתן לערער בזכות לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. תאונה בדרך / חזרה מהעבודההשעיהתאונת עבודה