קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בעסק משפחתי: 1. לפנינו תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 30.5.02. הנתבע דחה את תביעת התובע לדמי פגיעה כאמור, משום שלא הוכח שנגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, ומשום שהפער בקבלת הטיפול הרפואי מנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין האירוע, אם היה כזה (מכתב דחיה מיום 15.12.02, נספח ד' לכתב התביעה). 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובע, יליד 1972, הינו סוכן ביטוח במקצועו. ב. התובע עובד מאז שנת 1995 בסוכנות הביטוח דורית, השייכת לאביו. ג. במשרד שבו עובד התובע שתי קומות. התובע עובד בקומה השניה. 3. טוען התובע כי: א. גם אביו של התובע נפל על אותן מדרגות, והנתבע הכיר בנפילה זו כתאונת עבודה. ב. הנמקת הנתבע במכתב הדחיה משוללת הגיון פנימי, ודי בכך כדי להביא לקבלת התביעה. ג. הטענה בדבר אי שיתוף פעולה לא נטענה בכתב ההגנה ולא הוזכרה בפלוגתאות, ואין לדון בה כעילה נפרדת. ד. מעדויות התביעה עולה כי התובע אכן נפצע בידו, וכי ארעה לו תאונה תוך כדי ועקב עבודתו, שהיא תאונה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי. ה. מן המסמכים הרפואיים עולה כי התובע נפצע בידו, ויש לדחות את טענת הנתבע כי התובע בדה את סיפור הנפילה מליבו.יש לקבל את גרסת התובע לגבי נסיבות סיום חקירתו של החוקר. מכל מקום אופן ניהול החקירה מעורר תהיות באשר למהימנותו של החוקר. 4. מנגד טוען הנתבע כי: א. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי קרה לו אירוע תאונתי כמשמעו בחוק. ב. התובע לא אפשר לחוקר הנתבע לסיים את חקירתו, ואמו של התובע שהיתה נוכחת בארוע, סירבה לשתף פעולה עם חוקר הנתבע, ולא העידה בבית הדין. כמו כן מעוררות עדויותיהם של התובע ואחותו תמיהות רבות. ג. אין ללמוד ממקרהו של האב למקרה הבן. תיקו אינו מהווה כל ראיה במקרה דנן, והוא חסר משמעות לענייננו. ד. התובע הינו סוכן ביטוח, וחזקה עליו שהוא מכיר ויודע מהלכן של חקירות. כמו כן עליו לדעת שעליו ללכת לקבל טיפול רפואי בסמוך למועד קרות התאונה, או לפחות לדווח על התאונה. 5. דין תביעה זו להידחות, משום שלא עלה בידי התובע לשכנענו כי אכן ארעה לו תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). בראש ובראשונה יש לציין כי תמוהה ביותר בעינינו העובדה שאמו של התובע, שלדברי התובע היתה נוכחת בעת שנפל במדרגות (סעיף ד' לטופס ההודעה על פגיעה בעבודה נ/1, סעיף 16 לתצהיר התובע, וראו גם דו"ח פעולה וזכרון דברים של חוקר הנתבע, נ/7), סירבה לשתף פעולה עם חוקר הנתבע (ע' 20 ש' 17-18), ולא הובאה לעדות בבית הדין. בחקירה הנגדית אמר התובע כי אמו אינה זוכרת את הנפילה, אף כי הביאה לו כוס מים לאחר שנפל (ע' 12 ש' 28-26). יש לזכור כי מדובר באירוע שארע בעסק משפחתי, בו נפל בנה מן המדרגות, ונחבל בידו, חבלה שמנעה ממנו לשוב לעבודה למשך תקופה ארוכה, כיצד נשתכח מזכרונה של האם ארוע מעין זה? מכל מקום, יש לזכור כי: ”כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו” (ע"א 548/78 פד"י לה (1) 736, שם בעמ' 760 מול ה'). אי התייצבותה של אם התובע לעדות לפנינו נזקפת לחובת התובע. 6. זאת ועוד. יש שוני רב בין גרסת התובע לארוע הנטען לבין גרסת אחותו, שלדבריו נכחה אף היא במקום, בעת שנפל. במועד החקירה הנגדית, היינו כשנה וחצי לאחר הנפילה הנטענת, לא ידע התובע אם אחותו ראתה את הנפילה עצמה, אם לאו. לשאלת בית הדין בעניין זה השיב: ”כן, היא ראתה, אני לא משוכנע, אני לא זוכר. היא היתה נוכחת בוודאות במשרד" (ע' 13 ש' 7-8). באשר למה שארע לאחר הנפילה אמר התובע כי התרומם בכוחות עצמו, ואחותו עלתה לראות שהכל בסדר, ולאחר מכן הלך לקחת קרח לשים על היד (ע' 6 ש' 5-10). הגב' שלומית משה-ברדריאן, אחותו של התובע, אמרה לעומת זאת הן בחקירה הנגדית והן בהודעתה לחוקר הנתבע (נ/4) כי עזרה לאחיה לקום (ע' 15 ש' 2). יתר על כן, התובע לא הזכיר כלל חבלה בברכיים, אלא חבלה ביד בלבד, בעוד שלדברי אחותו הוא נפגע בשתי הברכיים, אך במיוחד בברך שמאל (ע' 15 ש' 8-9, ש' 16 -18). התובע לא הזכיר פגיעה בברכיים כלל, לא בתצהירו ולא בעדותו לפנינו. יתר על כן, בהודעתה לחוקר הנתבע אמרה העדה כי "אין לנו פה קרח", בניגוד לטענת אחיה כי שם קרח על האצבע. 7. בנסיבות אלה, וכאשר נתגלו בקיעים משמעותיים בגרסתו של התובע, יש ליתן משקל לעובדה שהתובע לא פנה לטיפול רפואי, אלא 12 יום לאחר הפגיעה (סעיף 8 לתצהיר התובע). התובע טוען כי התאונה ארעה ביום 30/5/02. מיד לאחר התאונה התנפחה ידו מאוד, והוא נאלץ להישאר בביתו ולא לחזור לעבודה במשך 12 יום. אף על-פי כן לא פנה לטיפול רפואי, אלא לאחר תקופה כה ארוכה (ע' 7 ש' 15-1). כפי שטענה ב"כ הנתבע, התובע הינו סוכן ביטוח, וחזקה עליו שהוא יודע כיצד על מבוטח לנהוג כאשר הוא נפגע בתאונת עבודה. יתר על כן, התובע לא זכר אם ביטל פגישות שהיו לו בזמן שנעדר מהעבודה. לדבריו חלף זמן רב מאז הנפילה (ע' 9 ש' 19-12). גם המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסת התובע. בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה (נספח ב-1 לתצהיר התובע) נכתב כי התאונה ארעה ביציאה מהמשרד, ובכרטיס החולה של התובע מקופת חולים מאוחדת (ת/1), יש רישום מיום 12/6/02, שבו נרשם: ”נפל... לפני 3 שבועות” לא עלה בידי התובע ליתן הסבר משכנע לרישומים הנ"ל. לדבריו: ”ד"ר סרחאן לא תמיד רושם מה שאומרים לו” (ע' 9 ש' 29-23, ע' 10 ש' 10-1). נוסיף עוד כי לעובדה שתביעת אביו של התובע אושרה אין כל רלבנטיות לענייננו. סוף דבר - לא עלה בידי התובע לשכנענו כי ארעה לו תאונת עבודה כמשמעה בחוק ביום 30/5/02, ולפיכך נדחית תביעתו. התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. תאונת עבודה