האם אפשר לקבל פיצויים על תאונת עבודה עם סכין ? מה היקף אחריות המעסיק לתאונות עבודה עם סכין ? באילו מקרים ניתן להגיש תביעת נזיקין בגין תאונות חיתוך בעבודה ? ##אחריות המעסיק על תאונות עבודה עם סכין:## לפי ההלכה אין מחלוקת כי המעסיק חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו בעבודות מטבח עם סכינים וזאת על מנת למנוע התרחשותן של תאונות עבודה צפויות, וזאת בהתחשב בהיותו מעביד סביר אשר עליו לחזות הסכנות הצפויות מראש במיוחד כאשר אופי העבודה נחשב ל"מסוכן" מטבעו. ##תאונת עבודה עם סכין בגלל סביבת עבודה לא בטיחותית:## בתא 14728-01-12, תוך כדי הכנת שיפוד שווארמה בתוך מטבח המסעדה, בעודו אוחז סכין בידו, החליק התובע בשל שומן ומים שהיו על רצפת המסעדה, נפל ארצה ונפגע. בנסיבות העניין, בית המשפט קבע כי המעביד הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו ובכך הביא להתרחשות התאונה וגרימת נזקי התובע. גישת בית המשפט היא כי הימצאותם והצטברותם של המפגעים האמורים על רצפת המטבח, שממילא הייתה חלקה ושחוקה, יצרה אפוא סביבת עבודה לא בטיחותית הכרוכה בסיכונים בלתי סבירים ובלתי רגילים שהיו צפויים, ושמחייבים את המעביד להזהיר עובדיו מפניהם ולנקוט אמצעי זהירות להגנה עליהם. ראו לעניין זה ע"א 471/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם. ##אשם תורם של העובד:## בתביעות פיצויים רבות המוגשות ע"י עובדים שנפגעו בתאונת עבודה תוך כדי שימוש בסכין, עולה הטענה כי למרות חובת המעביד לדאוג לשלומו של התובע כעובד ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות, אשמו התורם של התובע הנו מכריע עד כדי 100% ולכן בתביעות מסוג זה הוכחת נסיבות התאונה הספציפיות הן קריטיות מאוד ומשפיעות באופן דרמטי על גובה הפיצויים שהעובד יקבל. נסיבות התאונה נבדקות לעומק ע"י בית המשפט תוך בדיקת המסמכים הרפואיים, הגרסה בטופס דיווח על תאונת עבודה (בל 250) ועדויות של עובדים אחרים. ##פיצויים למרות אשם תורם של הנפגע:## עם זאת, גם במקרים בהם יש לעובד אשם תורם, ייתכן שיהיה זכאי לפיצויים שכן על המעביד לדאוג לספק לו כלי עבודה ומכשירי עבודה שלא יהיו בהם סיכונים, ולהדריכו כיצד להשתמש בהם, ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות. על המעביד לקחת זאת בחשבון, שעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך העבודה ובלהט העבודה, אף אם הוזהר מפני סיכונים (ראה ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה (2) 593). ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה עם סכין:## במהלך קילוף תירס נחתך התובע על ידי הסכין. לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין בעילת הרשלנות בגין תאונת עבודה שארעה לתובע יליד 1972. הנתבע 1 הוא המעביד, המפעיל והמחזיק בתקופה הרלבנטית של חנות ירקות. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבע 1 בחבות מעבידים. התובע תיאר את קרות התאונה בכתב התביעה באופן הבא: ביום 16.4.04 עת עבד בחנות הירקות נדרש לקלף תירס בסכין חדה, במהלך קילוף התירס הראשון נחתך על ידי הסכין בגליל האחרון של אצבע מספר 2 ביד שמאל (להלן: "התאונה"). התובע טוען כי על הנתבעים לפצותו עקב נזקיו וזאת בשל הרשלנות אותם מייחס לפתחם בכך שלא הדריכו אותו כיצד לבצע עבודתו בצורה בטוחה, לא הנהיגו נהלי בטיחות בעבודה לצורך ביצוע עבודות חיתוך ירקות. לא הדריכו את התובע באשר לסכנות הטמונות בכל אחד משלבי עבודתו. נמנעו מלספק לתובע כפפות ברזל אשר היו מונעות את הפגיעה ולא נהגו כמעביד סביר וזהיר. לאחר התאונה פנה התובע לבית החולים "איכילוב" שם אובחנה הקטיעה בגליל הסופי של אצבע 2 ביד שמאל. אצבע התובע נתפרה והוא הומלץ לטיפול תרופתי וימי אי כושר. התובע פנה לוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 6.25% לאחר הפעלת רבע מתקנה 15.הצדדים הסכימו לקבוע נכותו הרפואית של התובע בשיעור 5% לצמיתות. שאלת האחריות: התובע טוען כי את חיתוך התירס ביצע באמצעות סכין אשר סופקה לו על ידי המעביד ללא כל כפפות ברזל כאמצעי הגנה אשר היו יכולות להגן מפני הפגיעה. התובע טוען כי כל אותה עת הלחיץ וזירז המעביד את העובדים בכללותם וגם אותו ובשל דרישתו כי כל פעולה תתבצע במהירות ללא בטיחות - ארעה התאונה. מנגד, טוענים הנתבעים כי, מקרה זה הוא ביטוי קלאסי לעקרון לפיו לא לכל נזק יש אחראי, מקום בו הפעולה שהתבצעה היא יומיומית שהסיכון בצידה ידוע לכל אדם סביר האוחז בסכין בעת קילוף ירקות ולו היה התובע נזהר בביצוע הפעולה - האירוע היה נמנע. התובע העיד באשר לנסיבות התאונה , כאשר אחז בתירס וביקש חתוך אותו ללא כפפות חתך באמצעות הסכין את האצבע. בנוסף ציין כי: לעניין ניסיונו : עובר לתאונה עבד כשמונה חודשים בחנות הנתבע, העבודה כללה פריקת הסחורה שהגיעה סידורה ומכירתה ללקוחות. לפני העבודה בחנות הנתבע עבד בחנות ירקות אחרת למשך תקופה דומה, ציין כי חיתוך ירקות הייתה פעולה בלתי נפרדת מעבודתו בחנות הירקות מידי יום, סוגים שונים של ירקות ופירות. בעברו עבד יחד עם אביו במכירת ירקות בשוק בפתח תקווה. לעניין לימוד חיתוך הירקות: ציין כי בעבודתו בחנות הירקות הקודמת לחנות הנתבע למד ממעבידו הקודם כיצד לחתוך את הפרי /ירק בבחינת איזה חלק בו להוריד.. לעניין הכפפות: התובע העיד כי גם בחנות הירקות האחרת בו עבד לא הורו לו ללבוש כפפות. הוא בעצמו מעולם לא חשב ללבוש כפפות היות והן מגבילות את העבודה ואף אחד מהעובדים לא לבש אותן. הכפפות לא הוצעו לו ולא נאמר לו ללבוש אותן. באשר למספר קלחי התירס אותם קילף עובר לתאונה ציין התובע כי, קילף כל עת הגיעה הסחורה ובסך הכול על פי זכרונו נדרש לקלף מספר מועט של פעמים ירקות מסוג תירס. האם נזקיו של התובע הנם תולדת רשלנותם של הנתבעים כלפיו? על פי ההלכה אין מחלוקת כי המעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו וזאת על מנת למנוע התרחשותן של תאונות עבודה צפויות, וזאת בהתחשב בהיותו מעביד סביר אשר עליו לחזות הסכנות הצפויות מראש. הנתבעים אינן מכחישים בסיכומיהן את החובה המושגית של נתבע 1 כמעביד לדאוג לשלומו של התובע כעובד ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות אולם טוענות כי אשמו התורם של התובע הנו מכריע עד כדי 100%. על המעביד לדאוג לספק לו כלי עבודה ומכשירי עבודה שלא יהיו בהם סיכונים, ולהדריכו כיצד להשתמש בהם, ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות. על המעביד לקחת זאת בחשבון, שעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך העבודה ובלהט העבודה, אף אם הוזהר מפני סיכונים (ראה ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה (2) 593). אולם לא די בכך, יש לשאול האם ניתן להחיל במקרה דנן את חובת הזהירות הקונקרטית. למקרא סיכומי הנתבעים עולה כי, אינם מתכחשים לחובת הזהירות הקונקרטית המוטלת במקרה דנן ומרכזים את העיקר באשמו התורם של התובע. חובת הזהירות הקונקרטית במקרה דנן, מוטלת על הנתבעים לאור עדותו של נתבע 1. בעדותו ציין הנתבע 1 כי, ביקש מהתובע ללבוש כפפות עת עבד בחנות מחד, אולם סיפק לעובדיו אך כפפות דקות מסיליקון מאידך. כפפות הסיליקון סופקו בעיקרם על מנת לשמור על ניקיון ולא על בטיחות ידי העובד, היות ועל פי עדותו , ציין נתבע 1 כי סכין החיתוך יכולה לחתוך ידי העובד הלובש כפפות אלה. נראה כי נכון לעשות הבחנה בין דרישה מעובד לחתוך ירקות בסכין - פעולה כשלעצמה אינה נדרשת שימוש בכפפות ברזל ואולי אף לבישת כפפות אלה עלולה להפריע ולהגביל את העובד, לבין המקרה דנן, בו נדרש התובע לחתוך ירק קשה- כגון תירס, חיתוך אשר מטבעו צורך אחיזה חזקה יותר והפעלת כוח. יתירה מזאת, על פי עדותו של התובע חיתוך תירס הייתה פעולה שלא הייתה בשגרת העבודה, אותה נדרש לעשות מספר פעמים מצומצם. היות ונתבע 1 העיד כי מודע לכך כי כפפות ברזל משמשות הגנה טובה כנגד חיתוך הסכין, היות והודה כי לא סיפק לעובדיו כפפות מסוג זה, היות וציין כי ידע שעובדיו חותכים ירקות קשים כגון תירס ללא שימוש בהגנה כלשהי - סביר בעיניי להטיל אחריות קונקרטית לפתחו. אשם תורם: בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי, יש בהתנהגות התובע אשם תורם מכריע המנתק את הקשר הסיבתי הנטען בין התנהגות נתבע 1 לבין נזקי התובע. טענה זו מושתתת על הנחת הנתבעים כי התובע אחז בחלקו העליון של קלח התירס באופן שהותירו את אצבעותיו של התובע סמוכות לנקודות החיתוך. הנתבעים טוענים כי לתובע ניסיון רב בחיתוך ירקות בכלל ובתירס בפרט. התובע עבד בחנות ירקות נוספת עובר לעבודתו בחנות הנתבע 1. הנתבעים מפנים לעדותו של התובע לפיו למד כיצד לבצע חיתוך ירקות ממעבידו הקודם. מנגד טוען התובע כי אין לייחס לו כל אשם תורם, את העבודה ביצע בלחץ היות ומעבידו האיץ בו. סבורני כי יש מקום לקבל חלקית את טענות הנתבעים ויש מקום להטיל אשם תורם על התובע. התובע עבד מגיל צעיר על פי עדותו בתחום הירקות, הן בשוק בפ"ת והן בחנות ירקות עובר לעבודתו בחנות הירקות של הנתבע 1. התובע ידע כי עבודה בסכין חיתוך דורשת זהירות ואחיזה נכונה. בחקירתו הנגדית הודה כי היה אמור להחזיק את קלח התירס במרכזו ולא בחלקו העליון. התובע ביצע פעולה זו מספר פעמים לפני יום התאונה. מנימוקים אלו החלטתי להטיל אשם תורם בשיעור של 30%. נזקים: נכותו הרפואית של התובע הנה בשיעור 5%. התובע ציין כי שב לעבודתו לאחר חמישה חודשי אי כושר, לאחר מכן טען שפוטר מעבודתו בשל קושי בנשיאת משאות כבדים. השתלב שלושה שבועות לאחר מכן בבית הדפוס "יצייג"- שם עבד עם מכונת דפוס כאשר התפקיד כלל התאמות צבע ובחירת פונקציות הדפסה ועבודה על מחשב. לאחר מכן עבד גם במינימרקט במשך חצי שנה, ובמסגרת תפקידו נדרש לסדר סחורה למכור ללקוחות ולהיות אמון על הקופה. עבד גם בחברת הפצה של דואר ישראל שם- נדרש להיות אחראי על נהגים שעסקו בחלוקת דואר, מענה טלפוני ותיאומים עם לקוחות. התובע תיאר כי כיום הוא עובד אצל יבואן למכשור ציוד רפואי במשך 9 שעות ביום. התובע ציין כי אין לו בעיה לעבוד כיום במכירות טלפוניות, אולם הוא מחפש עבודה בתחום אחר היות ולמד הנהלת חשבונות. עדותו הכנה של התובע מלמדת כי נכותו הרפואית אינה נכות תפקודית. התובע יכול להשתלב במגוון רחב של עבודות כפי שעשה בפועל, הן מבחינה פיסית והן עבודות המצריכות שימוש משרדי כמו עבודה מול מחשב או על קופה. ראשי הנזק: כאב וסבל- לאחר התאונה טופל התובע בבית החולים איכילוב, אצבעו נתפרה הומלצו לו 3 חודשי אי כושר כאשר נכותו נקבע הבשל קטיעת הגליל הסופי. אני סבור כי ראוי לפסוק לתובע סכום של 30,000 ₪ בגין ראש נזק זה. אובדן השתכרות לעבר- בעבור שלושת חודשי אי הכושר יש לפצות התובע בסכום של 36,517 ₪ (על פי ממוצע הכנסה עובר לתאונה בשערוך ליום זה). אובדן שכר לעתיד- בהעדר נכות תפקודית לא מצאתי לקבוע פיצוי בגין פרק זה. עזרת צ ד ג' לעבר- פיצוי בגין ימי אי הכושר בסך של 3,000 ₪. פני עתיד איני סבור כי יש מקום לפצותו. סך הכול לתביעה זו- 69,517 ₪ בניכוי אשם תורם 30%- 48,662 ₪. בניכוי מענק נכות- בסך של 13,588 ₪ משוערך ליום זה לסך של 17,688 ₪. סך הכול לתשלום לתביעה זו לאחר הניכוי- 30,974 ₪. סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובע סך של 30,974 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישלמו שכר טרחת עו"ד בסך של 20%. הנתבעים ישלמו את הוצאות המשפט, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ןעד לתשלום בפועל זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. סכיןתאונת עבודה