קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה פגיעה בכתף: 1. מדובר בתביעה להכיר בפגיעה שארעה לתובע בכתפו השמאלית כ"תאונת עבודה" עקב "אירוע תאונתי" שהתובע טוען כי אירע לו ביום 2/3/08 . 2. התובע עבד כאיש אחזקה באולם האירועים "הורדוס" בבאר שבע, המצוי גם בבעלותו של אח התובע, מאז הקמתו ובמשך כשבע שנים. 3. התובע טוען כי ביום 2/3/08, במהלך עבודתו באולם בעת שהלך בשטח האולם ליד המטבח, כשהוא נושא בידו מכשיר לחיתוך ברזל (דיסק), החליק ונפל וכתוצאה מכך נפגע בכתפו השמאלית. לטענתו, עובד האולם, סאמרה מנאור היה עד לנפילה והוא סייע לו לקום, הושיבו בכסא והביא לו כוס מים ולאחר שהתובע התאושש המשיך בשגרת יומו. 4. התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי באופן מידיי שכן סבר כי מדובר בכאב חולף. לטענתו פנה לקבלת טיפול רפואי כעבור מספר ימים. 5. הנתבע טוען כי יש לדחות תביעת התובע שכן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. עוד נטען כי הפגימה בכתפו השמאלית של התובע אינה תוצאה של תאונת עבודה. 6. בעקבות הגשת תביעתו נחקר התובע על ידי חוקר המוסד, כן נחקר אחיו של התובע, מר משה זינו , העובד סאמר מנואר והעובדת שושנה סמואלה, מנהלת החשבונות באולם. המצב המשפטי: 7. הכלל הוא, כי באירוע אשר מייחסים אותו לתאונת עבודה על המבוטח להראות ראשית ראיה לקיום התאונה. הראיה יכולה להיות ישירה, זו המועלית על ידי המבוטח עצמו, וככל הנדרש - בסיוע של עדים אשר נכחו בעת התאונה. הניסיון מלמד כי במרבית המקרים מעלה הנפגע בעת האשפוז את הרקע לפגיעה, הן ביזמתו והן על פי שאלות הרופאים, וזאת על מנת לתת תמונה מלאה של האירוע ולקבל את הטיפול הרפואי המתאים (ר' דב"ע מט/23-0, המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן; פד"ע כ', 349, 352; דב"ע נו 288-0 אורי עמר - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) והפסיקה המאוזכרת בפסק הדין). הניסיון גם מלמד שיש לייחס משקל אף להעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בעת האשפוז. עם זאת, ברור כי העדר התייחסות כאמור אין פירושו תמיד אי קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המוגשות לבית הדין. בנושא זה יש אפוא לתת משקל רב להתרשמותה של הערכאה הדיונית מהראיות שהיו לפניה (ראה דב"ע נד/37-0 ציון גירת - המוסד לבטוח לאומי (לא פורסם). 8. לאחר עיון בטענות הצדדים, בפרוטוקול הדיון, ברישומים הרפואיים שהוצגו לתיק, לרבות התרשמותי מן העדויות שנשמעו בפניי, מסקנתי היא כי התובע לא עמד בנטל להוכיח קיומו של "אירוע תאונתי" הנטען על ידו, זאת מכמה טעמים ובשל סתירות מהותיות בגרסתו אשר אינן מתיישבות אף עם הרישום בתיקו הרפואי וכפי שיפורט להלן. 9. התובע טען כי האירוע התאונתי התרחש ביום 2/3/08. בנוסף בעת חקירתו בפני חוקר המוסד, העיד כי פנה לקבלת טיפול רפואי לראשונה , יום למחרת האירוע בשעה 17:00 אחה"צ וכלשונו: " ש. מתי פנית לטיפול רפואי לראשונה ת. יום למחרת. קיבל אותי אחה"צ ב-17:00 אבל הייתי בעבודה באותו היום, אבל הרופא אמר לי שיכול להיות שהגיד קרוע וצריך צילום" (נ/5). 10. בתצהירו ציין התובע כי לא פנה מיד לקבלת טיפול רפואי ראשוני ובשעות הערב גברו כאביו ולפיכך פנה למחרת היום למנהלת החשבונות של המעסיק, הגב' סמואלה בכדי לקבל טופס בל 250. עוד הצהיר כי רק כעבור מספר ימים ומשלא חלפיו כאביו פנה מיוזמתו אל פיזיותרפיסט וביקש ממנו שיעסה את כתפו, זה בדק אותו ומסר לו כי ייתכן וקרע גיד בכתפו והמליץ לו לפנות לרופא המטפל וביום 11/3/08 פנה לקבלת טיפול רפואי. 11. ואילו בעדותו בפנינו העיד כי "פניתי לטיפול רפואי לא באותו יום או למחרת כי התחילו הכאבים ואפילו אחרי יומיים, אך לא זוכר בדיוק מתי אך לא באותו יום" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 19/10/10) 12. התובע לא ידע להסביר בעדותו הסתירות בגרסאותיו השונות. התובע אשר הצהיר כי פנה לפיזיותרפיסט טרם פנייתו לרופא המטפל, לא הביאו לעדות ולתמיכה בגרסתו ואף עניין זה פועל לחובתו. 13. זאת ועוד. מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי רק ביום 11/3/08, כפי שציין בתצהירו. בתיאור האירוע צוין כי "החליק ונחבל בכתף שמאל לפני יומיים". יצוין כי במועד זה, לא צוין ברישום הרפואי כי התובע נפל והחליק במסגרת ובמהלך עבודתו באולם. 14. גם ביום 18/3/08 פנה התובע לקבלת טיפול רפואי ואף במועד זה לא ציין כי המדובר באירוע תאונתי בעבודה. רק ביום 1/4/08 , הצהיר התובע לראשונה בפני הרופא המטפל כי נפל בעבודה ביום 2/3/08. 15. עוד יצוין כי במועד זה (1/4/08) קיבל התובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע ובה ניתן לו אי כושר לתקופה מיום 2/3/08-8/3/08 באופן רטרואקטיבי, בעוד שעל פי רישומי כרטיסי הנוכחות, לא נעדר מעבודתו בתקופה זו. התובע העיד בעניין זה בפני חוקר המוסד כי נעדר מעבודתו לאחר הפגיעה בכתף כשבוע ימים משום שלא חש בטוב (נ/5) ואילו בעדותו בפנינו ולאחר שהוצגו בפנינו כרטיסי הנוכחות שלו מהם עולה כי לא נעדר מן העבודה בימים שלאחר הפגיעה כפי שטען, העיד כי לא נעדר מעבודתו בשל תפקידו החיוני, אך נעזר באנשים העובדים עימו באולם (עמ' 2 לפרוטוקול) 16. מכל אלה עולה כי הרישומים הרפואיים בתיקו של התובע, סותרים את גרסתו לעניין התרחשות האירוע הנטען וכן למועד פנייתו הראשונה לקבלת טיפול רפואי ראשוני. התובע לא העלה כל הסבר הגיוני המתיישב עם סתירות אלה ואין בידינו לקבל גרסתו בעניין זה. 17. זאת ועוד. התובע העיד בפני חוקר המוסד כי היה עד אחד לאירוע הנטען, מר סמארה מנואר שעבד במטבח ואילו בעדותו בפנינו העיד כי "היו 3 עדים שנוכחים שניתן לחקור אותם". סתירות התגלו גם בין גרסת התובע לבין גרסת העד מנואר. בעוד שהתובע העיד כי האירוע התרחש בצהריי היום וכי היו אנשים נוספים בקצה השני של המטבח, (עמ' 1 לפרוטוקול ; נ/1) בעוד שמר מנואר העיד כי "הנפילה של התובע היתה בתחילת היום ואני חושב שלא היה אף אחד". (עמ' 4 לפרוטוקול). גם בעדותו בפני חוקר המוסד העיד העד מנואר כי לא היה איש במקום מלבדו ומלבד התובע (נ/6). 18. עוד יצוין בעניין זה כי מעיון בכרטיסי הנוכחות של העד עולה כי זה כלל לא נכח ביום 2/3/08 בעבודה. העד אמנם העיד כי מעולם לא החתים כרטיס נוכחות וכי הפקידו ת במקום היו אחראיות על רישום שעות עבודתו, אך אין בידינו לקבל עדות מנהלת החשבונות הגב' סמואלה שושנה כי חתמה על כרטיס הנוכחות במקום העד באותו היום , שכן זו העידה בפני חוקר המוסד כי אינה זוכרת אם החתימה א ת הכרטיס במקום העד מנואר ואילו בעדותה בפנינו העידה כי היא זוכרת שכרטיס הנוכחות של מר מנואר הוחתם באותו יום באיחור על ידה. (עמ' 4 לפרוטוקול). בעניין זה אנו מעדיפים את עדותה בפני חוקר המוסד ולא א ת גרסתה המאוחרת. 19. נוסיף ונציין כי גרסתו של התובע לוקה בסתירות גם ביחס לדיווחו על הפגיעה בעבודה למעסיקו, מר משה זינו שהוא גם אחיו. בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע )(נ/1) ציין כי הודיע למעבידו על הפגיעה כבר ביום האירוע, היינו ביום 2/3/08. ואילו בעדותו בפנינו העיד כי הודיע לאחיו על הפגיעה רק למחרת, כלשונו:"למשה זינו הודעתי למחרת על האירוע ואז פתחנו מצלמות וראינו מקום הנפילה. טבעי שנלך לראות מה המצלמה תיעדה (עמ' 2 לפרוטוקול). ואילו אחיו של התובע העיד בעניין זה כי התובע דיווח לו מיד ע ל קרו ת האירוע וכך העיד: "המילה "מיד" בסעיף 5 בתצהירי כוונתי שהוא עלה למשרד הודיע שהוא נפל , שאלתי את העובד שלי, לא הסתכלתי כמה דקות לא עמדתי עם סטופר" (עמ' 2 לפרוטוקול). 20. לאור כל האמור לעיל ובשים לב לסתירות שהתגלו בגרסתו של התובע ביחס למועד התרחשות האירוע ולמועד בו פנה לקבל טיפול רפואי ראשוני, אשר עומדים בסתירה לרישומים הרפואיים הקיימים בתיק , כמו גם הסתירות שבין גרסתו לגרסת העדים שהובאו מטעמו, מסקנתנו היא כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח התרחשותו של אירוע תאונתי בעבודה. 21. לפיכך, דין התביעה להידחות. 22. אין צו להוצאות.כתפייםתאונת עבודה