קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בבית הדין לעבודה נגד חברה בהקפאת הליכים: השופטת א' חיות:   1.        בפנינו ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ג' גינת), מיום 24/7/2002, בה נדחתה בקשת המערער להתיר לו להמשיך בהליכים נגד המשיב, בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.   2.        עובדות המקרה הן, בתמצית, כדלקמן: המערער שימש כמרצה במסגרת קורסים לנהיגה נכונה, שערך המשיב - המכון הארצי לתחבורה. בשנת 2000 הושעה המערער מתפקידו, לאחר שהוגש נגדו כתב-אישום. ביום 15.5.2002 הגיש המערער נגד המשיב ונגד משרד התחבורה תובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב ובה עתר לתשלום פיצויי פיטורין וכן לתשלומים נוספים. המערער ביסס את תביעתו על הטענה, כי נקשרו בינו לבין המשיב יחסים של עובד ומעביד ואילו המשיב, מצדו, הגיש כתב הגנה ובו טען, בין היתר, כי המערער הועסק כ"משתתף חופשי".    3.        ביום 30.7.2000 ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה צו הקפאת הליכים, שתוקפו למשך 45 ימים, בעניינה של המועצה הלאומית למניעת תאונות בע"מ (להלן: המועצה), אשר המשיב הוא גוף מייסודה. החלטה זו ניתנה בהתאם להוראת סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק), על-מנת לאפשר למועצה לגבש הסדר נושים.   בהחלטה מיום 10.9.2000, הוארך תוקפו של צו ההקפאה ב- 60 ימים נוספים ובמסגרת החלטה זו, הורה בית-המשפט כי הצו יחול גם על המשיב. בהחלטה נוספת, מיום 14.10.2000, הוארך הצו בשנית וביום 7.12.2000 אישר בית-המשפט המחוזי את הסדר הנושים והורה על "הקפאת ההליכים עד ליום 28.2.2001 ובמשך כל תקופת קיומו של הסדר הנושים". משמעות ההקפאה למשך "כל תקופת קיומו של הסדר הנושים" הנה כי ההליכים הוקפאו למשך ארבע שנים. כמו-כן, קבע בית-המשפט כי "לא ניתן יהיה לפתוח בכל הליך או להמשיך בכל הליך או לממש כל חוב, אלא באישור בית משפט זה הדן בתיק ההסדר".   4.        המערער הגיש, בחודש אוקטובר שנת 2000, הוכחת חוב לנאמן, שמונה לביצוע צו ההקפאה ולמימוש הסדר הנושים (להלן: הנאמן). אולם, לטענת המשיב, לא צורפו על-ידי המערער מסמכים לאימות הנטען בהוכחת החוב ולביסוס הסכום הנדרש. עוד טוען המשיב, כי המערער לא השיב לפנייתו של הנאמן אליו, ובבדיקה שנערכה בספרי המשיב לא נתגלתה יתרה כלשהי לזכות המערער. מטענות הצדדים, ומן המסמכים המצויים בתיק, לא ניתן להבין האם, בפועל, נדחתה הוכחת החוב של המערער על-ידי הנאמן, אם לאו.   לנוכח הקפאת ההליכים כמפורט לעיל, פנה המשיב אל בית הדין האזורי לעבודה, וביקש לעכב את המשך הדיון בתובענה שהגיש המערער, עד לאחר תום תקופת הסדר הנושים. בית הדין (כבוד השופטת ע' פוגל) נעתר לבקשה, בקובעו, ביום 10.4.2002, כי:   "כל עוד מצוי צו הקפאת הליכים כנגד הנתבע 1 [הוא המשיב], אין אפשרות לנהל הליך כנגדו אלא אם ימציא התובע החלטה מכב' בית-המשפט המחוזי בחיפה המרשה לו להמשיך את ההליכים כנגד הנתבע 1". או אז פנה המערער לבית-המשפט המחוזי בחיפה, וביקש כי יוּתר לו להמשיך בהליכים בבית הדין האזורי לעבודה. בקשתו נדחתה ובית-המשפט קיבל את עמדתו של המשיב בקובעו, כי:   "המבקש [המערער] היה צריך למצות זכויותיו במסגרת הגשת הוכחת חוב לנאמן וערעור על החלטה של הנאמן לבית המשפט. אין מקום, בשים לב להליכי ההקפאה, לאפשר למבקש ניהול הליכים בבית הדין האזורי לעבודה".   מכאן הערעור.   5.        המערער, שאינו מיוצג, פורשֹ בערעורו את טענותיו בדבר אופן העסקתו אצל המשיב, וגורס כי בינו לבין המשיב נתקיימו יחסי עובד-מעביד. הוא מלין על אופן התנהלותו של המשיב בכלל, ובעניינו האישי בפרט ולטענתו, אין מקום לעכב עוד את הדיון בתובענה, שהגיש בבית הדין האזורי לעבודה.   המשיב, מצדו, טוען, כי במסגרת הבקשה שהגיש המערער לבית-המשפט המחוזי, להתיר לו להמשיך בהליכים בבית הדין האזורי לעבודה, הוא נמנע מלגלות כי המשיב שיגר לבית הדין מספר הודעות בדבר קיומם של צו ההקפאה והסדר הנושים. הודעות אלה מלמדות, כך טוען המשיב, כי המערער היה מודע זמן רב לקיומם של הצו וההסדר אך בחר להתעלם מכך. המשיב מוסיף וטוען כי המערער הסתיר מבית-המשפט את דבר הגשת כתב האישום, אשר עמד ביסוד השעייתו מתפקידו כמרצה. המשיב גורס עוד, כי המערער לא מיצה עד תום את זכויותיו ביחס להוכחת החוב שהגיש ואילו טענותיו של המערער לגוף התביעה בבית הדין האזורי, כך טוען המשיב, אינן רלוונטיות להליך דנא, ומכל מקום - אין בהן ממש.       6.        ברי, כי המחלוקת הנטושה בין הצדדים בדבר מעמדו של המערער עת הועסק אצל המשיב - האם היה זה מעמד של עובד או שמא של "משתתף חופשי" - אינן צריכות דיון והכרעה בערעור שבפנינו. הערעור מופנה אך ורק כנגד החלטתו של בית-המשפט המחוזי, שלא להתיר למערער להמשיך בהליכים בבית הדין האזורי לעבודה, במהלך תקופת הסדר הנושים (והקפאת ההליכים במסגרתו). בעניין זה, אין בפי המערער כל טענה משפטית, והוא אינו מגלה בערעורו כל עילה להתערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי. על כן, ראוי כי החלטת בית-המשפט המחוזי תעמוד על כנה והטיפול בתובענה יעוכב עד לאחר תום תקופת הסדר הנושים והקפאת ההליכים בגדרו.    יחד עם זאת, לנוכח המסקנה העולה מן החומר שהוצג, לפיה מעולם לא ניתנה החלטה מפורשת של הנאמן בדבר דחיית הוכחת החוב של המערער, נראה כי יש לאפשר למערער למצות הליך זה. על כן, יוכל המערער להמציא את המסמכים הנדרשים לנאמן תוך 30 ימים, והנאמן יתן את החלטתו בעניין זה, כנדרש.     הערעור נדחה ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.            ש ו פ ט ת    השופט אור:   אני מסכים.             ש ו פ ט   השופט ריבלין:   אני מסכים.             ש ו פ ט     נקבע כאמור בפסק-דינה של השופטת א' חיות.  הקפאת הליכיםבית הדין לעבודה