תנובה מייצרת מוצרי חלב, ובהם גבינת עמק חצי קשה 28% שומן, עשיר בסידן (להלן: "הגבינה" או "גבינת עמק"). המשיבה הציגה מצג שווא בכך שבעוד שעל גבי אריזת הגבינה נכתב כי היא מכילה 400 גרם, בפועל משקל הגבינה היה נמוך מ-400 גרם בעשרות אחוזים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשרה בתביעה ייצוגית נגד תנובה: לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית (להלן: "הסדר הפשרה"). המבקשת עתרה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור"). תמצית הבקשה המשיבה, מייצרת מוצרי חלב, ובהם גבינת עמק חצי קשה 28% שומן, עשיר בסידן (להלן: "הגבינה" או "גבינת עמק"). המשיבה הציגה מצג שווא בכך שבעוד שעל גבי אריזת הגבינה נכתב כי היא מכילה 400 גרם, בפועל משקל הגבינה היה נמוך מ-400 גרם בעשרות אחוזים. ביום 26.6.09 רכשה המבקשת ב"מינמרקט סיסו" בחיפה את הגבינה עליה כתוב כי היא מכילה 400 גרם. המבקשת שקלה את הגבינה והסתבר כי משקלה בפועל הוא 305 גרם (צילום השקילה מצורף כנספח א'2 לבקשת האישור). ביום 2.7.09 רכשה המבקשת אותה הגבינה ב"מכולת פינקו" בחיפה ולאחר שקילתה התברר כי משקל הגבינה הוא 320 גרם ולא 400 גרם כפי שמופיע על גבי האריזה. וחוזר חלילה - שתי גבינות עמק שרכשה ביום 10.7.09 שקלו האחת 385 גרם והשנייה 350 גרם ושתי גבינת עמק נוספות שרכשה ביום 12.7.09 שקלו 375 גרם ו-345 גרם (ר' נספחים ב', ג'2, ג' 3, ד'2 ו-ה'2 בבקשת האישור). סך הכל רכשה המבקשת שש גבינות עמק שכולן שקלו פחות מ-400 גרם, הוא המשקל המוטבע על האריזה. המבקשת פנתה אל המשיבה בדרישה כי תוריד מהמדפים את אריזות הגבינה השוקלות פחות מ-400 גרם אולם נציגי המשיבה לא נענו לדרישה (ס' 10 לתצהיר המבקשת). מרבית הצרכנים אינם עורכים השוואה בין המשקל הנקוב על גבי האריזה לבין המשקל בפועל. בדרך זו גובה המשיבה בשיטתיות סכומי כסף ביתר מציבור צרכניה. העובדה שגם לאחר שהמבקשת פנתה בעניין למשיבה המשיכה זו בשיווק הגבינה מעידה כי המשיבה מודעת למחדל וממשיכה בשיווק באופן מכוון. למבקשת קמה עילת תביעה אישית בעוולה של הטעיה לפי סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); התנהגות בחוסר תום לב לפי סעיף 12 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הצגת מצג כוזב לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועוולה של הפרת חובה חקוקה; השבה מכוח סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. בנוסף טענה המבקשת כי המשיבה נהגה בניגוד לסעיפים 3(ב), 6, 17 ו-17ב בחוק הגנת הצרכן. בגין עוולות אלו תובעת המבקשת השבת הסכום של 18.84 ₪ ששילמה ביתר וכן פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה. התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית מתקיימים: הקבוצה שהיא מבקשת לייצגה היא "הצרכנים הרוכשים כיום (עד הורדת האריזות השוקלות פחות מ-400 גר' מהמדפים) ושרכשו בעבר גבינה חצי קשה, 28% שומן, עשיר בסידן, המיוצרת ע"י המשיבה וכוללת את המילים: 'משקל 400 גרם'"". מספר חברי הקבוצה המיוצגת "ראוי שיכלול את כל מי שנפגע מה'שיטה' בה נקטה ועדיין נוקטת תנובה [המשיבה]". הערכת הסעד הכספי - המשיבה מכרה ומוכרת כמיליון אריזות גבינת עמק כך שהקבוצה מונה מיליון צרכנים (צרכן הרוכש 4 אריזות, זכאי ל-4 חברויות בקבוצה המיוצגת). המשיבה גובה בממוצע סכום של 3.14 ₪ ביתר בגין כל אריזת גבינה כך שסכום התביעה הייצוגית הוא 3,140,000 ₪ (המבקשת שומרת על זכותה לעדכן את הסכום אם יתברר שהמשיבה מכרה למעלה ממליון אריזות גבינה); יש אפשרות שהשאלות המשותפות לכל חברי הקבוצה יוכרעו לטובת הקבוצה; התובענה הייצוגית היא דרך הוגנת ויעילה להכריע במחלוקת; המבקשת ובא כוחה ייצגו את הקבוצה בתום לב וללא ניגוד עניינים. תמצית טענות המשיבה אכן אירעה תקלה טכנית בתום לב בשלה חלק מהאריזות היו במשקל נמוך מהמותר על פי התקן. עם זאת, במרבית אריזות הגבינה הסטייה הייתה כלפי מעלה ובפועל נמכרו יותר מוצרים במשקל גבוה מהמשקל הנקוב על גבי האריזה; המוצרים מהחנויות לא נאספו שכן על פי בדיקה מדגמית שביצעה המשיבה, ממוצע המשקלים של הגבינות היה גבוה מ-400 גרם ועמד על 412 גרם; תקן הייצור 1059, שעניינו סיבולת המשקל והנפח של מוצרי מזון ארוזים מראש, מתיר תכולת אריזות בודדות הקטנה מהתכולה המוצהרת עד משקל של 376 גרם; על פי הבדיקה המדגמית רק 1.7% מהאריזות שיוצרו היו במשקל פחות מהמשקל המינימום המותר; מתחילת מועד הייצור ועד לתיקון התקלה, נמכרו 13,064 ק"ג של גבינת עמק. הנזק המירבי שיכול היה להיגרם מסתכם ב- 2% מכך, כלומר 260 ק"ג שבהם טווח הטעות המירבי הוא 25%, דהיינו לכל היותר 65 ק"ג גבינה שמשקלה פחות מהמותר. המשמעות הכספית של 65 ק"ג גבינה לצרכן היא 3,752 ₪ בלבד; המשיבה תיקנה את התקלה מייד עם איתורה בשבוע הראשון של חודש יולי 2009; המבקשת המשיכה לרכוש את הגבינה גם לאחר שנודע לה על הטעות ועל כן לא הוכחה עילת ההטעיה; הטעות נעשתה בתום לב ואין לייחס למשיבה זדון על כן לא ניתן להוכיח תרמית וחוסר תום לב ; אין עילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט שכן נמכרו גם יחידות במשקל עודף של גבינה; לא ניתן לנהל את התובענה כייצוגית לנוכח הלכת שטנדל שכן על התובעים להוכיח קשר סיבתי ונזק לכל אחד מחברי הקבוצה; התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה, ההולמת וההוגנת להכרעה במחלוקת; ספק אם עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב ובדרך הולמת; הנזקים הנטענים הם לכל היותר בגדר זוטי דברים שאינם מקנים זכות לסעד; השבה ניתן לדרוש מהמוכר ולא מהמשיבה. לאחר דיון שהתקיים ביום 10.12.09 הגיעו הצדדים להסכם פשרה ביום 25.2.10 והגישו בקשה משותפת לאישורו ביום 1.3.10 (להלן: "הסדר הפשרה"). הסדר הפשרה כלל בקשה לפטור אותם מהתנאים המוקדמים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. ביום 9.3.10 הוריתי לצדדים להגיש הסדר פשרה מתוקן בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות. הסדר פשרה מתוקן נחתם ביום 15.3.10 ובקשה משותפת לאישורו הוגשה ביום 16.3.10. להסדר הפשרה צורף נוסח ההודעה שתפורסם בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "ההודעה הראשונה"). ביום 22.3.10 הוריתי לצדדים לתקן את נוסח ההודעה הראשונה בנוגע למספר עניינים ולהוסיף להסדר פהשרה עניינים החסרים בו והמופיעים בבקשת הצדדים לאישור ההסדר. ביום 8.4.10 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן (שני) שנחתם באותו היום (להלן: "הסדר הפשרה") אליו צורף נוסח מתוקן של ההודעה הראשונה. ביום 12.4.10 אושר פרסום ההודעה הראשונה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, הכוללת בין היתר תיאור תמציתי של ההסדר בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות והזמנת התובעים המיוצגים להודיע בתוך 45 יום מיום הפרסום אם ברצונם להיכלל בקבוצת התובעים. כן הוריתי על משלוח העתק מההודעה הראשונה, העתק מהבקשה לאישור הסדר פשרה והעתק מבקשת הייצוג ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועץ") ולמנהל בתי המשפט. ביום 7.6.10 הודיע ב"כ היועץ כי "אין מקום להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך שבכותרת". תוך הפניית תשומת לבו של בית המשפט להחלטת בית המשפט המחוזי בת"א (מח'-ת"א) 1953/06 עמר נ' אוסם (19.3.08). הפנה ולא פירט. ביום 14.6.10, בהתאם להוראת סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות, הוריתי על מינויו של בודק, רו"ח אהוד רצאבי, על מנת שיבדוק את הסכם הפשרה. ביום 20.9.10 הוגשה חוות דעתו של הבודק . בהודעה הראשונה נכתב במפורש כי כל אדם הנמנה על קבוצת התובעים רשאי להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה או למסור הודעת פרישה מהקבוצה עליה יחול הסדר הפשרה. ביום 5.10.10 הודיעה ב"כ המשיבה בשם הצדדים כי ההודעה הראשונה פורסמה ביום 18.4.10 וכי לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה או הודעות פרישה ממנו. להלן עיקרי הסדר הפשרה שהצדדים ביקשו את אישורו: קבוצת התובעים המיוצגת תכלול את ציבור הצרכנים שרכשו את המוצר של המשיבה "גבינה חצי קשה, 28% שומן, עשיר בסידן" אשר איננה פרוסה במשקל נקוב של 400 גרם ובפועל המשקל היה נמוך מ-376 גרם (להלן: "המוצר"), בתקופה שמיום 15.3.09 ועד יום 20.9.09 (להלן:"התקופה הרלוונטית") המשיבה תפצה את הקבוצה המיוצגת באמצעות הפעולות שלהלן: ב.1. המשיבה תערוך הסדר מכירה מיוחד במשך 3 חודשים עוקבים, במהלכם תינתן הנחה בשיעור 20% על המוצר (להלן: "ההטבה"). ב.2. מועד ההנחה יהיה לפי שיקול דעתה המלא של המשיבה ובלבד שיערך במהלך השנה שמיום אישור הסדר הפשרה. ב.3. שווי ההטבה מוערך על ידי הצדדים בסכום שלא יפחת מ-110,000 ₪, למרות שהנזק שנגרם מוערך בכ- 16,500 ₪ בלבד. ב.4. הפער בין ההטבה לנזק המזערי נובע מכך שהצדדים נתנו דעתם להעדר אפשרותם של הצרכנים לקבל גבינה בחסר להוכיח זאת. כמו כן מתן פיצוי אינדבידואלי אינו מעשי, כרוך בטרחה רבה והתועלת הנובעת ממנו פחותה מהעלות הכרוכה בדבר. לפיכך ניתנת ההטבה לציבור הצרכנים כולו. בכפוף לאישור הסדר הפשרה, מוותרים המבקשת וחברי הקבוצה המיוצגת שלא מסרו הודעות פרישה מהתובענה, באופן סופי ומוחלט על כל טענה או דרישה או זכות בכל הקשור לתביעה או לבקשת האישור או עילה הנובעת או הקשורה עם המוצר ובקשת האישור או עם איזו מהטענות והדרישות הכלולות בכתבי העטנות מטעם המבקשת, לרבות כפי שפורשו על ידי בית המשפט או הנובעות מהמסכת העובדתית או מן הנסיבות או מהבקשה לאישור. לעניין גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו, מציעים הצדדים לבית המשפט כדלקמן: ד.1. גמול לתובעת המייצגת בסכום של 20,000 ₪. ד.2. שכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מאישור הסדר הפשרה והינם בנוסף להטבה לציבור הצרכנים. ההסדר מותנה ומותלה באישורו על ידי בית המשפט בשלמותו. היה ובית המשפט לא יאשר את הסדר הפשרה, כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לבטל את ההסכם לפי שיקול דעתו המוחלט. במקרה זה, הסדר הפשרה יהא בטל וחסר תוקף והצדדים אישור הסדר הפשרה הוראות החוק הרלוונטיות לאישור הסדר הפשרה: סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות: "(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות: "(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה: (א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה; (ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין; (ג) עיקרי הסדר הפשרה. (2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה: (א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; (ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן; (ג) השלב שבו נמצא ההליך; (ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5); (ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה; (ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר". הקבוצה המוגדרת בהסדר הפשרה עליה חל ההסדר היא: ציבור הצרכנים שרכשו בתקופה שמיום 15.3.09 ועד יום 20.9.09 (להלן:"התקופה הרלוונטית") את המוצר של המשיבה "גבינה חצי קשה, 28% שומן, עשיר בסידן" אשר איננה פרוסה במשקל נקוב של 400 גרם ובפועל המשקל היה נמוך מ-376 גרם. עילות התובענה נגד המשיבה: עוולה של הטעיה לפי סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן - המשיבה הטעתה את חברי הקבוצה בכך שציינה משקל של 400 גרם על גבי אריזת הגבינה בעוד שבפועל הכילה לעיתים משקל פחות; התנהגות בחוסר תום לב לפי סעיף 12 בחוק החוזים, הצגת מצג כוזב לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין ועוולה של הפרת חובה חקוקה - המשיבה מכרה ביודעין גבינה שעל אריזתה מוטבע משקל הגבוה מהמשקל בפועל; השבה מכוח סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט - המשיבה קיבלה לידיה תשלום עבור 400 גר' גבינה בעוד שבפועל ייצרה פחות ממשקל זה. בנוסף טענה המבקשת כי המשיבה נהגה בניגוד לסעיפים 3(ב), 6 17 ו-17ב בחוק הגנת הצרכן. השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה: ביצוען של עוולות הטעיה, הפרת חובה חקוקה, הצגת מצג כוזב הטעיה ועשיית עושר ולא במשפט על ידי המשיבה כלפי חברי הקבוצה. גרימת נזק כספי לחברי הקבוצה על ידי המשיבה בגביית מחיר בגין גבינה שיוצרה במשקל פחות מהמשקל המוטבע על האריזה. הפיצוי המגיע לחברי הקבוצה בשל הנזק הממוני שנגרם להם בעטיין של העוולות שבוצעו כלפיהם. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. כאמור, מיניתי בודק שיחווה דעתו באשר להסכם הפשרה בהתאם להוראת סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות. על פי חוות דעת הבודק, ההנחה שבהסדר הפשרה מגלמת הטבה צרכנית שסכומה צפוי לעלות משמעותית על הנזק שנגרם לצרכנים; סביר שהקמעונאים המשווקים את הגבינה אכן יגלגלו את ההנחה לצרכנים; רובם המוחלט של הצרכנים שנפגעו צפויים להינות מההטבה; נוכח היקפי הנזק הזניחים, אין לחייב את המשיבה "לתת גילוי לנסיבות שהביאו למתן ההנחה בנקודות המכירה". תכליתה של תובענה ייצוגית מהסוג הנדון היא לאכוף את חוק הגנת הצרכן הקובע איסור הטעיה של צרכנים בעניינים מהותיים, ובין היתר, בעניין משקלם של טובין, ולהרתיע מפני הפרתו. על פי רוב, אין צרכנים טורחים לבדוק אם המשקל המצוין על גבי אריזות המוצרים הוא משקל המוצרים בפועל. על כן יש חשיבות רבה לתובענות מהסוג שלפניי שיש בהן כדי להרתיע יצרנים מניצול מנהגם של הצרכנים שלא לבדוק את נכונות הכיתוב שעל הטובין, בפרט בנושא המשקל. נראה לי כי הסדר הפשרה מקדם תכליות אלה בצורה נאותה. נוכח האמור בחוות דעתו של הבודק, ההנחה שבהסדר הפשרה מגלמת הטבה צרכנית שסכומה צפוי לעלות משמעותית על הנזק שנגרם לצרכנים ורובם המוחלט של הצרכנים שנפגעו צפויים להינות מההטבה. ההסדר גם מביא בחשבון את נסיבות המקרה בהן המשיבה הצהירה כי מדובר בטעות בתום לב, שלא ארכה תקופה ארוכה, ושהמשיבה פעלה לתיקונה (ס' 19 לתצהיר מיכאל רבינוביץ, מנהל יחידה עסקית גבינות קשות, מלוחות ומשקאות חלב במשיבה. התצהיר צורף לתגובת המשיבה). גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע: "(ו) אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה" (הדגשה שלי- מ' נ'). סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע: "(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין. (ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ'). סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע: "(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ'). הסעיפים הנ"ל מלמדים כי עניין הגמול לתובע המייצג ושכר הטירחה לבא כוח מייצג בתובענות ייצוגיות, הם עניין לבית המשפט להכריע בו, בשל ההשלכות הציבוריות של תביעות אלה. בהקשר של תובענות ייצוגיות יש שיקולים מיוחדים שעל בית המשפט לשקול כמו התועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה ומידת חשיבותה הציבורית. עניין זה כולל לטעמי עידודן של תביעות ייצוגיות מהותיות שיש בהן להביא לתיקון תקלה משמעותית בהתנהלותו של נתבע. אני סבורה שקיימת חשיבות רבה בהגשת תובענות צרכניות מוצדקות המגלות הטעיות של ציבור הצרכנים, לא כל שכן הטעייה מהסוג שלפניי שלרב עלולה לא להתגלות כלל. אשר לאופן ניהול ההליך - המבקשת לא מיהרה להגיש את התובענה ופנתה קודם לכן למשיבה. בא כוח התובעת המייצגת הסכים להגיע להסכמות עם המשיבה ובכך להביא לסיום יעיל והוגן של ההליך. לאחר ששקלתי את העניין ומכל הטעמים שהובאו לעיל, מצאתי לאשר את הגמול לתובעת המייצגת (היא המבקשת) ואת שכר הטרחה לבא הכוח המייצג כפי שהומלצו בהסדר הפשרה. על כן, אני מורה כי הגמול לתובעת המייצגת יעמוד על 20,000 ₪ והגמול לבא כוחה יעמוד על 40,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין. אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות שבה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2). נוסח ההודעה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום ויהא בהתאם לסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. לאחר אישורה, תשלח המשיבה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות וכן לממונה על הגנת הצרכן לפי תקנה 16 בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. הפרסום יהיה בשני העיתונים היומיים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". הוצאות הפרסום תחולנה על המשיבה. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה למנהל בתי המשפט בהתאם להוראות סעיפים 14(ב) ו-19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות.תביעה ייצוגית