תביעה להחזר הלוואה בין קרובי משפחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר הלוואה בין קרובי משפחה:   1. הנתבע הינו דודו של התובע, אחיה של אמו (להלן: "האם") וכשהתובע הגיש תביעה כספית על סך 254,142 ₪, כנגד הנתבע.   עילת התביעה, החזר הלוואה על סך 63,000 $ שהתובע טוען כי הלווה לנתבע (להלן: "ההלוואה"). הנתבע טען טענות שונות כנגד התביעה ובין השאר, טען הנתבע כי הכספים שהלווה התובע לנתבע מקורם בכספיה של האם, וכי לא מדובר על הלוואה אלא על פניה של האם לנתבע, שינסה להשיב לה את כספה וזאת באמצעות הלוואה, כביכול.   2. הצדדים הגיעו להסדר דיוני כדלקמן:   א. מוסכמת הנחה עובדתית לפיה, הכסף שנמצא אצל התובע ואשר הועבר לנתבע, הינו כספה של האם וזאת בין כפקדון ובין כהלוואה ובין בכל דרך אחרת.   ב. הנחה נוספת, כי האם טענה בפני הנתבע כי הכספים שלה וכי התובע לא ישיב לה את כספה אם תפנה אליו ישירות, ועל כן פנתה לנתבע על מנת שינסה להשיג עבורה את הכספים.   ג. הנתבע פנה אל התובע ביקש ממנו את ההלוואה וכשהתובע מעביר מיידית לנתבע את סכום ההלוואה וכן סכום נוסף.   ד. אם ביהמ"ש יקבע כי גם אם ההנחות האמורות נכונות, דין התביעה להתקבל, אזי, ינתן פס"ד.   ה. מאידך, אם ביהמ"ש יקבע כי בעקבות עובדה זו או אחרת מההנחות דלעיל אין מקום בשלב זה לקבל את התביעה, טרם הכרעה באותן שאלות עובדתיות, אזי, יקבע התיק להוכחות באותן שאלות עובדתיות הנצרכות להכרעה.   3. למעשה, ההסדר הדיוני משמעותו כעין "בחינה על הסף" של טענות ההגנה, בהנחה שאכן נכונות הן. בהתאם, הגישו הצדדים טיעוניהם.   4. שתי טענות מרכזיות טוען הנתבע בטיעוניו. ראשית, כי כלל לא גמר בדעתו ליטול הלוואה, וכשהוא פועל כשלוח של האם להשבת כספה, תוך אכן שהוא מציג מצג שווא בפני התובע. שנית, כי גם אם מדובר בחוזה הלוואה, הרי בשליחות נסתרת שכזו, רשאי התובע לתבוע או את האם או את הנתבע. אולם, הואיל והתובע חב לאם את סכום ההלוואה, הרי מול חובת ההחזרה עומדת זכות זו של האם ועל כן או שהאם קיזזה את חובה או שהחיוב פקע.   5. במקרה דנן, דין התביעה להתקבל מכל אחד מהנימוקים שיפורטו להלן ואף אם נקבל את חלקם.   6. ההנחה העובדתית, אשר הנתבע עצמו מדגיש אותה, כי אם היה יודע התובע כי הנתבע פועל בחזקת שלוחה של האם, לא היה התובע מעביר את הכספים לנתבע.   יתר על כן, עולה מטענות הנתבע עצמו, כי אם היה יודע התובע כי לא מדובר בהלוואה אלא בנסיון של האם, כביכול, לקבלת כספים מבנה התובע, באמצעות פעולות הנתבע, לא היה מעביר את הכספים לנתבע.   7. דומני, כי לנוכח הנחות עובדתיות אלו, הנסיון של הנתבע להיזקק לסעיף 7 לחוק השליחות תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), לא יצלח אם לא חמור מכך.   אם בע"א 273/78 גרוסמן נ' כספי ואח' פ"ד לג (3) 300, השלוח נמצא אחראי כשהצד השלישי ידע כי מדובר על שליחות, אולם אם היה יודע את זהות השולח לא היה מתקשר, הרי במקרה שלנו הדברים הינם על אחת כמה וכמה. כן ראה בספרו של כב' הנשיא ברק "חוק השליחות" (כרך ב') בפרק "שליחות נסתרת ודיני טעות והטעיה" עמ' 955 - 951. ברי, שבמקרה דנן מדובר לכל הפחות בהטעיה, על כל המשתמע מכך ועל כן חב הנתבע כשלוח, להשיב את אשר קיבל שלא כדין. לא למותר להוסיף, כי במקרה דנן רחוק הנתבע מתום לב.   8. יתר על כן, ספק הוא אם במקרה דנן מדובר בשליחות לביצוע פעולה משפטית. הספק נובע מההלכה כי שליחות הינה "כפעולה במסגרת הדין ולא פעולה מפרה את הדין, כגון עבירה פלילית או עוולה אזרחית...", וכמובא ברע"א 7662/00 כנען נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ ואח' תק-על 2002 (2) 2525. הספק השני נובע מהשאלה אם מדובר בפעולה משפטית וכמובא בבג"ץ 291/86 שמעון בן יעקב עו"ד, נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' פ"ד מא (1) 449; 467, הואיל ולכאורה, לא מדובר בשינוי זכויות וחובות מהפן המשפטי אלא הוצאת כסף בטענות שווא, כשהמטרה לכאורה שינוי מקום הימצאו של הכסף בדרך ערמה.   9. גם אם לא נדרש לכל האמור לעיל, כעולה מע"א 318/82 יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ ואח' פ"ד לח (4) 85 וכן ראה ע"א 422/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח משנה בע"מ ואח' פ"ד מה (5) 32 ואף אם נדרש לאמור בספרו של כב' הנשיא ברק בכרך הראשון בעמ' 84, אין בקיום השליחות לשחרר את השולח באחריות בנזיקין וכשהשאלה שנצבה מה מעמדו של השולח ביחס לצד השלישי וכשברוב המקרים מדובר כשלא ניתן להיפרע מהשלוח.   אכן, לכאורה, ההנחה העובדתית שהאם ביקשה מהנתבע לבצע עוולה ויתכן על כן שאם היתה מוגשת תביעה כנגד האם היה מקום לבחון אם יש מקום לחייבה במסגרת דיני השליחות ואף מעבר לכך.   לא בכדי אנו מוצאים במשפט העברי כי "אין שליח לדבר עבירה" הואיל ועל השלוח כבן חורין היה להימנע מביצוע עבירה ואינו יכול היה להאחז בשליחות,כביכול, להסיר מאחריותו.   שונים הדברים אם היינו נדרשים לשאלה של שליחות לדבר עבירה כשאין השלוח בר דעת וחופשי להימנע מביצוע.   במקרה דנן, לכאורה, לא יכול הנתבע לזרוק האשם כלפי האם במסגרת היחסים שבינו לבין התובע ועל אחת כמה וכמה לא יכול הוא לטעון טענות שיתכן והאם יכולה היתה לטעון אותם. כן ראה ע"א 3654/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ ואח' פ"ד נו (2) 344.   10. ככל שטוען הנתבע כי לא התכוון לחוזה למתן הלוואה, אין בכך להועיל משני פנים.   ראשית, ההצעה והקיבול הינם כפי שנחזים להיות בגילוי החיצוני וכך הוצגו הדברים בפני התובע על ידי הנתבע ושנית, מעת שמדובר אף כגירסת הנתבע, הרי על הנתבע להשיב את אשר קיבל על פי החוזה שנחזה ואשר לדידו בטל הוא.   בלשון אחרת, אם חוזה ההלוואה תקף וכחוזה הלוואה אזי, יש לפרוע את ההלוואה. מאידך, אם לא מדובר בהלוואה והעיסקה בטלה, לרבות לאור הנטען על ידי הנתבע עצמו ועל אחת כמה וכמה לאור המפורט לעיל, על הנתבע להשיב את אשר קיבל.   11. לבסוף ניתן לקבוע כי במקרה דנן התקיימו יסודותיה של עוולת התרמית שבסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וראה גם ע"א 614/84 ספיר ואח' נ' אשר ואח' פ"ד מא (2) 225, 239 וכשבמקרה דנן דומני, כי די בהנחות העובדתיות דלעיל על מנת לקבוע כי התקיימו התנאים לרבות נזק הממון.   12. לא למותר להוסיף, כי גם בחינת דיני עשיית עושר ולא במשפט מחייבים את המסקנה האמורה, ראה ע"א 4437/99 א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ נ' אפריל טקליין בע"מ פ"ד נה (2) 232.   13. נוכח כל האמור, דין התביעה להתקבל וזאת כאמור גם אם נצא מאותן הנחות עובדתיות שהנתבע טוען להם. יודגש, כי כפי שהובהר במהלך הדיון ובהתאם להסכמה, לא נזקקתי למסגרת היחסים והמשפטים בין התובע לאם.   14. לאור האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 254,142 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.9.00 ועד התשלום בפועל.   בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות (לא כולל אגרה) וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ בלבד וזאת בהתחשב בהסכמה הדיונית.   כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם את אגרת המשפט שהיה מחוייב בה התובע אלמלא הפטור שניתן, אולם מדובר במחצית הראשונה בלבד, הואיל ולא התקיימו הוכחות.  החזר הלוואההלוואה