קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להכרה כנכה נזקק לפי תקנה 18 א: מהות התביעה והליכי הדיון בה 1. תובענה זו מכוונת כנגד החלטתה של "הרשות" כמשמעה בתקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שתיקרא להלן: "תקנה 18א"), שלא להכיר בתובע כ"נכה נזקק" (כמשמעות מונח זה בתקנה 18א), לתקופה שמיום 1/10/11 ועד יום 29/2/12, תקופה שלגביה נקבע כי לתובע יש דרגה זמנית של נכות מעבודה. 2. למעשה, בעניינו של התובע ניתנו שתי החלטות באותו נושא. החלטה אחת ניתנה על ידי "הרשות" בהרכב מסויים, ביום 20/12/11, והחלטה שניה ניתנה על ידי "הרשות" בהרכב אחר, ביום 31/1/12. לטענת ב"כ התובע (סעיף 2 לכתב התביעה), ההחלטה השניה ניתנה לאחר "ערעור" שהוגש על ההחלטה הראשונה, אלא שהליך של "ערעור" על החלטת "הרשות" שנדון בפני "הרשות" עצמה (בהרכב שונה), אינו קיים. הדרך להשיג על החלטתה של "הרשות" היא בפניה בתובענה לבית הדין (כפי שנעשה על ידי התובע בהגשת תובענה זו). 3. בשל כך, עם הגשת התביעה, ניתנה ביום 28/2/12 החלטה שבה התבקש הנתבע להסביר כיצד ארע ששני הרכבים של "הרשות" דנו באותו ענין של התובע. 4. בהודעתו מיום 6/3/12, הודיע הנתבע שבמכתב מיום 20/12/12, שהוצא לאחר החלטת ההרכב הראשון של "הרשות", הודע לתובע על כך שיש "כוונה" לדחות את תביעתו, וכי אם ברצונו להשיג על כך, הוא זכאי לעשות זאת תוך 45 ימים. התובע אכן הגיש מכתב השגות, אשר הובא אל "הרשות" בהרכב אחר, לדיון בכך, אך גם הרכב זה של "הרשות" החליט לדחות את התביעה. 5. בהחלטה מיום 6/3/12 הובעה שביעות רצון מכך שהנתבע החליט (סוף סוף) להפנים את העובדה שיש למצות את זכות הטיעון של המבוטחים בטרם החלטת "הרשות" בעניינם, אך הומלץ לנתבע לפעול כפי שנראה שמתחייב מהדין, בכך שזכות הטיעון תהיה לפני קבלת ההחלטה ולא לאחר מכן, וכן, שלא לראות את זכות הטיעון ככזו שמוצתה במקרה שההחלטה השניה התקבלה על ידי הרכב אחר של "הרשות". בשל מה שנראה היה שארע בעניינו של התובע, הומלץ לצדדים להסכים לכך ששתי ההחלטות שניתנו בבקשתו של התובע לא יעמדו על כנן, אלא עניינו של התובע יובא לדיון בפני "הרשות" אשר תחליט בו, לאחר שתינתן לתובע זכות לטעון את טענותיו (בין בכתב ובין בעל פה) בפני ההרכב של "הרשות" שאמור להחליט בה. 6. ההמלצה שבהחלטה מיום 6/3/12 - לא התקבלה. 7. לפיכך, הדיון בתובענה נמשך, ובהתאם להחלטה שניתנה עוד לפני כן - הוגשו טיעונים בכתב מטעם הצדדים. נכה נזקק 8. תקנה 18א קובעת כך: "(א) בתקנה זו - 'הרשות' - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על-ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; 'נכה נזקק' - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית ושהרשות המציאה ביחס אליו לועדה על פי בקשתו או מיזמתה היא אישור כי אין, לדעתה, לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה כאמור בתקנה זו או בתקנה 16א; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע.". 9. העולה מהאמור בתקנה 18א הוא כי אם "הרשות" היתה מאשרת שבתקופה שמיום 1/10/11 ועד יום 29/2/12, לא היה לתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה וכי אין לו הכנסה מהתעסקות, היא היתה רשאית לקבוע כי לתובע נכות זמנית בשיעור של 100%. 10. מטרתה של תקנה 18א היא למנוע מצב שבו מי שעקב פגיעה בעבודה אינו יכול לעסוק בעבודתו הרגילה, לתקופה מוגבלת, ימצא עצמו מחוסר מקור פרנסה, שכן ייתכן כי סיכוייו למצוא עבודה אחרת באותה תקופה - הם אפסיים, וזאת אף אם מצבו הרפואי באותה עת אינו מצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור 100%. חובת "הרשות" לפעול על פי עיקרי הצדק הטבעי 11. "הרשות" היא גוף מעין שיפוטי, שאמור להכריע בענייניהם של מבוטחים. משכך, בטרם קבלת החלטתה של "הרשות" בעניינו של מבוטח כלשהו, עליה לאפשר לו לטעון בפניה את טענותיו, כדי שהיא תוכל להתייחס אליהן. כדי ש"הרשות" תוכל לבצע כראוי את המוטל עליה, היה עליה לאפשר לתובע לטעון בפניה (בכתב או בעל פה) את טענותיו בענין סיכוייו למצוא עבודה, וזאת - בטרם קבלת ההחלטה בעניינו. 12. בפסקי דין רבים (להערכתנו - לפחות עשרות פסקי דין) שניתנו בבית דין זה, נקבע העקרון של חובת "הרשות" למצות את זכות הטיעון של המבוטחים בטרם קבלת החלטתה בענייניהם. במשך שנים, באופן עקבי, היה נראה כי הנתבע אינו מסכים עם קביעה זו. הוא חזר שוב ושוב על טענותיו שלפיהן אין צורך בזכות טיעון נפרדת מעבר למילוי טופס הבקשה להכרה במבוטח כב"נכה נזקק". טיעוני הנתבע לא הביאו לשינוי בתוכן פסקי הדין שניתנו בבית דין זה. כשהנתבע טען טענות מעין אלה, הובהר בפסקי הדין שלא ניתן לראות את טופס הבקשה ככזה שבו מתמצית זכות הטיעון. הוסבר כי הגשת הבקשה נועדה לשם תחילת הדיון בענין הבקשה להכרה כ"נכה נזקק" ולשם מתן פרטים ראשוניים. הוסבר שקבלת טענת הנתבע תהיה דומה למצב שבו ייאמר שערכאה שיפוטית מוסמכת לפסוק על בסיס כתב התביעה וכתב ההגנה בלבד, מבלי לאפשר לצדדים להשמיע טענות כלשהן. כן הופנתה תשומת לבו של הנתבע לכך שטופס הבקשה עצמו אינו כולל מקום לטעון את מלוא הטענות שהמבוטח מעוניין לטעון וכי לא ניתן לדעת, על ידי עיון בטופס, שלאחר מכן לא תינתן ההזדמנות לטעון טענות כלשהן. למרות שפסקי הדין בענין זה חזרו על עצמם, נותר גם הנתבע במשך שנים עקבי בעמדתו, ובמשך שנים נמנע (מטעמיו) במשך שנים מלהביא את הענין להכרעה בבית הדין הארצי לעבודה. התנהגותו האמורה של הנתבע הביאה לתמיהה, אשר בשנים האחרונות כבר זכתה להיות מובעת במפורש בפסקי דין שניתנו. הובהר לנתבע שאין זה מצב תקין שבו הנתבע יהיה מודע להחלטות שיפוטיות הנוגדות את עמדתו, יבחר שלא לערער על אותן החלטות, אך ימשיך להתנהג בניגוד לאותן החלטות. 13. על כן, כאמור כבר בסעיף 5 לעיל, היתה בבית הדין שביעות רצון רבה מכך שלאחר שנים רבות, הגיע הנתבע סוף סוף למסקנה שנכון לאפשר למבוטח לטעון את טענותיו בפני "הרשות". 14. אולם, בחינת האופן שבו הנתבע התיימר לתת לתובע את זכות הטיעון בתובענה זו, מעלה כי הוא לא פעל כשורה. לכך - אתייחס להלן. בחינת התנהלות הנתבע בעניינו של התובע 15. כאמור לעיל, התובע הגיש בקשה להכיר בו כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 1/10/11 ועד יום 29/2/12. הבקשה האמורה מולאה על גבי טופס שנועד לכך, בלא שבטופס נאמר דבר מה על כך שהאמור בטופס ממצה את הטענות של התובע. על כן, כאמור, ניתן היה לצפות שהתובע יוכל לטעון לאחר מכן את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט בעניינו (כלומר: "הרשות"). כאמור לעיל, נראה שהנתבע כבר אינו חולק על כך. 16. בקשת התובע הובאה ביום 20/12/11 לדיון בפני "הרשות" בהרכב מסויים (ל"רשות" בהרכב זה ייקרא להלן: "הועדה הראשונה"). הועדה הראשונה החליטה ביום 20/12/11 לדחות את בקשתו של התובע להכיר בו כ"נכה נזקק". הפרוטוקול שערכה הועדה הראשונה מלמד באופן ברור על כך שמדובר ב"החלטה", ולא ב"טיוטת החלטה" ואף לא ב"כוונת החלטה" או דבר מה דומה. מאחר שהועדה הראשונה היא זו שהיתה מוסמכת להחליט בעניינו של התובע, ברור כי למעשה, ביום 20/12/11, הוחלט לדחות את בקשתו של התובע להכיר בו כ"נכה נזקק". החלטה זו ניתנה על ידי הועדה הראשונה בלא שניתנה לתובע הזכות לטעון את טענותיו בפני הועדה הראשונה, לא בכתב ולא בעל פה. 17. ביום 20/12/11 שלח הנתבע מכתב לתובע, שבו הודיע לתובע על דחיית בקשתו. עם זאת, המכתב איפשר לתובע להגיש "השגות" על ההחלטה האמורה. כך, בין השאר, נאמר במכתבו של הנתבע: "אנו מביאים לידיעתך, כי התביעה להכיר בך כ'נכה נזקק' ... נדונה על ידי 'ועדת הרשות' בישיבתה ב-20/12/2011. ... ועדת הרשות החליטה לא להכיר בך כ'נכה נזקק' לתקופה: מ-01/10/2011 עד 29/02/2012 מאחר שלדעת הועדה יש לך סיכוי סביר לעבודה לפיכך דוחה הוועדה את תביעתך. לידיעתך, באפשרותך להשיג על החלטה זו בתוך 45 ימים מיום קבלת מכתבי זה, ולהמציא אסמכתאות מתאימות התומכות בטענותיך. אם לא תתקבל השגה על החלטה זו, תוך פרק הזמן הנזכר לעיל, תקבל החלטה זו תוקף כהחלטה סופית, והאפשרות לערער עליה תהיה אך ורק בפני בית הדין האזורי לעבודה ...". 18. העולה מהמכתב האמור הוא שהודע לתובע על כך שכבר הוחלט בעניינו. מה שהתאפשר לו להגיש, היו "השגות" על ההחלטה שכבר התקבלה. מכאן, שטענת הנתבע בסעיף 3 להודעה שהוגשה לבית הדין ביום 6/3/12 על כך שכביכול הודע לנתבע שיש "כוונה" להחליט בעניינו, אינה מדוייקת (בלשון המעטה). כך גם טענת הנתבע בסעיף 9 לסיכומיו. 19. גם טענת הנתבע על כך שניתנה לתובע "זכות טיעון" אינה נכונה. משמעותה של זכות הטיעון הנובעת מעיקרי הצדק הטבעי, היא לאפשר למי שעומדים להחליט בעניינו לטעון את טענותיו בטרם קבלת ההחלטה בעניינו. אמנם, במקרים מסויימים משהתברר כי זכות זו לא ניתנה, אפשר - בדיעבד - לאשר מצב שבו זכות הטיעון תינתן לאחר קבלת ההחלטה. זאת, כאשר ניתן להבטיח שמקבלי ההחלטה יהיו מוכנים לדון בענין מחדש, תוך שהם מוכנים להתייחס לטענות בנפש חפצה, ומבלי לתת משקל לכך שכבר התקבלה ההחלטה. בכל מקרה, אין להשלים עם מצב שבו מלכתחילה, הנוהג הוא שלא לתת זכות טיעון, אלא רק לתת זכות להשמיע "השגות" לאחר קבלת ההחלטה. 20. הסתפקות במתן זכות להגיש השגות על החלטה שכבר התקבלה, מלמדת על כך שנקודת המוצא שתהיה לאחר הגשת ההשגות, היא נקודת המוצא שכבר התקבלה החלטה, וכעת יש לבחון אם ההשגות מצדיקות לבטל את ההחלטה שהתקבלה. מובן שאין בכך משום מיצוי זכות הטיעון. זכות טיעון אמיתית מתקיימת כאשר מאפשרים למי שאמורה להתקבל החלטה בעניינו, לטעון את טענותיו בטרם קבלת ההחלטה. גם כאשר מאשרים, במקרים המתאימים, כשהתברר שלא ניתנה זכות טיעון לפני ההחלטה, את האפשרות לטעון לאחר קבלת ההחלטה, אמורים לדאוג לכך שבחינת הטיעונים תהיה "בראש נקי", כלומר - שנקודת המוצא לבחינת הטיעונים תהיה כאילו טרם התקבלה החלטה, ולא כפי שהדברים נעשים כאשר מאפשרים להשיג על החלטה שכבר התקבלה. 21. התוצאה מהאמור לעיל היא שההחלטה מיום 20/12/11 התקבלה שלא שניתנה לתובע זכות טיעון בטרם קבלתה. גם לאחר קבלת ההחלטה האמורה, לא התיימר הנתבע לתקן את המעוות ולתת זכות טיעון, אלא איפשר לתובע להגיש "השגות" על ההחלטה שכבר התקבלה, השגות שמטבע הדברים לא ישנו את נקודת המוצא שבה הן ייבחנו, כלומר - נקודת המוצא תהיה לבחון אם יש בהשגות כדי להביא לביטול ההחלטה שכבר התקבלה, במקום שנקודת המוצא תהיה שעדיין אין החלטה תקפה, ויש להחליט החלטה על סמך טיעוני התובע. 22. לאחר קבלת מכתב הנתבע מיום 20/12/11, הגיש התובע טיעונים מטעמו, באופן שהוכתר על ידי באת כחו בלשון "ערעור". אכן, "ערעור" או "ערר" הם מונחים הולמים להשגות על החלטה שכבר התקבלה. (בשונה, כמובן, מהעלאת טיעונים בטרם קבלת ההחלטה). 23. אותו "ערעור" שנכתב על ידי ב"כ התובע, היה אמור להיות מובא לבחינה על ידי הועדה הראשונה, אלא שבשל מה שהנתבע כינה "טעמים פנימיים" הוא הובא ביום 31/1/12 לדיון בפני "הרשות" בהרכב שונה מההרכב שדן בעניינו של התובע ביום 20/12/11. הרכב זה של "הרשות" ייקרא להלן "הועדה השניה". 24. גם הועדה השניה החליטה לדחות את בקשתו של התובע להכיר בו כ"נכה נזקק". מהחלטתה של הועדה השניה, לא ניתן להבין אם היא ראתה את עצמה כמי שאמורה לבחון את החלטתה של הועדה הראשונה לאור הטיעונים שהועלו במכתב ה"ערעור", או שמא אם היא החליטה את החלטתה בלא קשר להחלטת הועדה הראשונה. לא ניתן להבין מהחלטה הועדה השניה אם הם קראו כלל את המסמך שהוכתר בכותרת "ערעור" ואת נספחיו, או אם לאו. החלטת הועדה השניה, היתה דומה מאד להחלטת הועדה הראשונה ונאמר בה כי מגבלתו של התובע היא קלה וכי היא אינה אמורה למנוע ממנו לחזור לעבודתו או לבצע עבודות אחרות. אין בהחלטה התייחסות כלשהי לטיעוניה של ב"כ התובע ב"ערעור" או אף רמז לכך שהועדה השניה היתה מודעת לקיומם של אותם טיעונים. 25. התוצאה מהאמור לעיל היא שאין אנו יכולים לראות את ההחלטות שהתקבלו בעניינו של התובע, לא על ידי הועדה הראשונה ולא על ידי הועדה השניה, כהחלטות שהתקבלו כדין. גורל התביעה 26. העובדה שההחלטות שהתקבלו בעניינו של התובע על ידי "הרשות" בשני הרכביה לא היו כדין, אינה מלמדת שיש לראות את התובע כ"נכה נזקק". הסמכות להחליט בענין זה נתונה ל"רשות", ולא לנו. 27. לפיכך, אנו מקבלים את התביעה בכך שאנו מצהירים על בטלות החלטתה של הועדה הראשונה מיום 20/12/11 ועל בטלות החלטתה של הועדה השניה מיום 31/1/12. משההחלטות האמורות בטלות - יהיה על הנתבע להביא את עניינו של התובע אל "הרשות" אשר תחליט מחדש בבקשתו להכיר בו כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 1/10/11 ועד יום 29/2/12. על הנתבע לדאוג לכך שבטרם מתן ההחלטה על ידי "הרשות", יקבל התובע זכות לטעון את טיעוניו בפני הרשות (בכתב או בעל פה), בכל הנוגע לשאלה אם יש לו סיכוי סביר למצוא עבודה. ההחלטה המחודשת שתינתן על ידי "הרשות" בעניינו של התובע, תהיה מנומקת, ותיכתב כך שיהיה ניתן להבין ממנה ש"הרשות" היתה מודעת לטיעוני התובע. החלטת "הרשות" תביא בחשבון את הערכת סיכויי התובע לעבודה כלשהי, ביחס לנכות והפגיעה בעבודה, אל מול נתוניו האישיים של התובע. 28. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/12, אם לא ישולם לפני כן. 29. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.נכה נזקק