קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תנאי זכאות לנכות זמנית / דחיית תביעה לנכות זמנית: 1. תביעת התובעת לנכות זמנית נדחתה ע"י הנתבע בטענה שהכנסותיה לא צומצמו בשיעור 50% והן בסכום העולה על 25% מהשכר הממוצע ולכן אינה מוגדרת כנכה לפי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי (להלן החוק). 2. אין חולק שהתובעת חלתה במחלה קשה ונאלצה לעבור טיפולים קשים כולל כריתת רחם ושחלות ונקבעה לה נכות זמנית בשיעור 100%, מיום 23.9.02 ועד 28.2.04, אך בכך לא סגי, כדי לזכות בגמלת נכות. השאלה במקרה דנן האם כושרה של התובעת להשתכר כמו גם השתכרותה בפועל צומצמו ב 50% או יותר, כנדרש בס"ק 195 (2) לחוק. 3. יצוין כי לתובעה תואר שני מבריה"מ שהוכר כשקול לתואר שני בארץ והנתבע הפעיל את תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות, צמצום השתכרות) תשמ"ד - 1984, (להלן התקנות). 4. המחלוקת בין הצדדים הינה כיצד לחשב את צמצום ההשתכרות בפועל, בתקופה הרלבנטית מחודש 10/02 ואילך. 5. התובעת הגישה תביעתה כשהיא לא מיוצגת מאחר והמחלוקת בעיקרה היתה משפטית, הורנו על הגשת סיכומים. לאחריהם בשל כך שהוספו מסמכים שונים, נדרשנו להתיחסות וקיימנו דיון נוסף ביום 11.1.04 בו השמיע התובעת דבריה בפרוטרוט ולאחר מכן הוסיפה השלמות לסיכומיה. כך עד יום 22.3.04. 6. פסק דין סעיף 195 לחוק מגדיר נכה כדלקמן: "נכה" - מבוטח, למעט עקרת בית, כשתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה: (1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלוח יד ואינו משתכר סכום השווה ל 25% מהשכר הממוצע; (2) כשר להשתכר מעבודה ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בת אחת ובין בהדרגה, ב 50% או יותר. הכל לפי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה (לאי כושר או לצמצום הכושר כאמור יקרא להלן - אי כושר להשתכר);" בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות) נקבעו ההגדרות הבאות: "1. הגדרות בתקנות אלה - "פקודה" - פקודת מס הכנסה; "הכנסה מעבודה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 (2) לפקודה; "הכנסה ממשלח יד" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 (1) ו (8) לפקודה, ששימשה יסוד לתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 164 לחוק; "רבעון" - תקופת רבע שנה שתחילת ב 1 בחודשים ינואר, אפריל, יולי או אוקטובר; "השכר הממוצע" - כמשמעותו בסעיף 1 לחוק; "התאריך הקובע" - כמשמעתו בסעיף 127 כא לחוק; "התקופה הקובעת" - כמשמעותו בתקנה 3;". בתקנה 2 נקבע דרך החישוב של הצמצום בהשתכרות כדלקמן: "לשם קביעת שיעור הצמצום בהשתכרותו של מבוטח, לענין הגדרת "נכה" שבסעיף 127 כא לחוק, תובא בחשבון הכנסתו של המבוטח מעבודה או ממשלח יד בתקופה הקובעת, וכן הכנסתו החדשית מעבודה או ממשלח יד לאחר התאריך הקובע, כדלקמן: (1) ההכנסה שהיתה למבוטח בתקופה הקובעת תחושב באחוזים מהשכר הממוצע כפי שהיה בתוקף באותה תקופה (להלן - ההכנסה הקובעת); (2) ההכנסה שהיתה למבוטח לאחר התאריך הקובע תחושב באחוזים מהשכר הממוצע כפי שהיה בתוקף בתקופה שבה היתה למבוטח אותה הכנסה (להלן הכנסה לאחר התאריך הקובע); (3) שיעור הצמצום יקבע בהתאם לנוסחה הבאה: 100 X הכנסה לאחר תאריך קובע - 100 ההכנסה הקובעת מה ההכנסה הקובעת: המונח "הכנסה" הוגדר בסעיף 195 לחוק כדלקמן: "195" הגדרות "הכנסה" - הכנסה שהשר קבע באישור ועדת העבודה והרווחה ומתאריך שקבע, וכל זמן שלא קבע כאמור - "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הכל למעט קצבת ילדים לפי פרק ד, ולמעט הענקות מכוח סעיף 40 (ב1) (2) לחוק חיילים משוחררים. 7. לנוכח קביעות אלה של המחוקק ומחוקק המשנה קבעה הפסיקה כי: תשלומים ממשרד הבטחון, אף אם הם משולמים כתגמול חסד, דינם הכנסה, והוא הדין בדיוודנד מקרנות נאמנות בבנקים הפטור ממס הכנסה (תב"ע ת"א 991-0 אברהם פיצון נ' המוסד פד"ע יג צט). תשלום מאת מעביד לעובדו בעד ימי חג, ימי שבת, חופשה, ימי כוננות ימי גשר וכיוצא באלה מצבים שבהם אין הוא עובד ממש, הם בגדר "שכר עבודה" (דב"ע לח 146-0 המוסד נ' לבנה נוביקוב פד"י 271; דב"ע שם/ 43-0 בנימין גולדשטין נ' המוסד פד"ע יב 23). "הכנסה" , לענין תקנות אלה, כוללת תגמול למשרת במילואים (דב"ע נד/ 131-0 דוד רוזנלבט נ' המוסד פד"ע כט 410). 8. ומן הכלל אל הפרט. נציין כי תקנה 6 לתקנות אינה רלבנטית שהרי היא עוסקת רק במי שתקנה 3 אינה חלה עליו. תקנה 3 חלה על התובעת ואין צורך להיזקק לתקנה 6. בכל אופן אף אם הינו עושים כך היינו מגיעים לאותה תוצאה של דחית התביעה. 9. כאמור המחלוקת אינה כיצד לקבוע את השכר שקדם למועד הקובע, ושביחס אליו יש לבדוק את ההשתכרות. שכר זה נקבע לפי שני רבעונים שבחר המבוטח מתוך 18 החודשים קודם לתאריך הקובע. אין חולק כי הנכות נקבעה לה מיום 23.9.02 דהינו יש לקחת בחשבון 18 חודשים לפני מועד זה וראה ס' 208 (א) לחוק. במקרה זה שילם המעביד לתובעת שכר ברוטו שכלל בתוכו תשלום בגין ימי מחלה עפ"י חוק דמי מחלה וכן שילם לה על חשבון ימי החופשה וזאת כדי להשלים את שכרה. השכר אותו יש לקחת בחשבון הינו השכר ברוטו, וממנו נגזר גם שכרה נטו. טענתה לפיה השכר בפועל בכל מקרה היה זהה בין אם נכלול בתוכו את פדיון ימי החופשה ובין אם לאור אינה מובנת ואינה מתיישבת עם העולה מהתלושים שצירפה. יפה עשה מעסיקה של התובעת, שפדה למעשה ימי חופשה ושילם לה השלמה לימי מחלה, ע"י פדיון ימי החופשה כך שקיבלה שכר כמעט מלא וזאת בשעה קשה לה, כדי שלא תפגע. יחד עם זאת לדאבון הלב יש לראות זאת (פדיון ימי החופשה) עפ"י הוראות ס' 195 כחלק מהשכר אותו יש לקחת בחשבון בבואנו לבחון האם יש צמצום בהשתכרות בפועל (וזאת בשונה מדמי המחלה כאמור בסעיף 207 לחוק). מעיון בטבלאות התחשיב שהוגשו ע"י הנתבע וע"י התובעת עולה כי אין צמצום בהשתכרות בשיעור העולה על 50% לעומת השכר שהיה לפני המועד הקובע. 10. לנוכח ההגדרות להכנסה שנקבעו ע"י המחוקק הראשי ומחוקק המשנה יש לכלול (למרבה הצער במקרה זה) את החזר פדיון ימי המחלה המופיע תחת הרכיב קזוז העדרות וכך גם את תשלום דמי המחלה כחלק מההכנסה. כיון שכך הרי שאין צמצום של השתכרות בפועל של 50% או יותר. 11. לנוכח האמור אין מנוס מדחיית התביעה. עדותה של התובעת היתה נוגעת ללב, וניכר כי התובעת הגיעה לידי מחסור, בתקופה קשה בחייה. מצווים אנו לא להדר פני דל, ובמקרה זה אין מנוס, לנוכח הוראות הדין, למרבה הצער, לדחות התביעה. סוף דבר התביעה נדחית. אין צו להוצאות. נכות זמנית