הנתבע הינו חבר ילדות של התובע, הנתבע הפסיק את עבודתו בסוכנות הביטוח. לטענת התובע, לאחר הפסקת עבודתו של הנתבע, בוטלו מרבית הפוליסות ששווקו על ידו, והוא (התובע) נאלץ להשיב את העמלות שנגבו במסגרת המשכורות ששולמו לנתבע, לידי הסוכנות. אי לכך, הגיש התובע את התביעה דנן ובה עתר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 44,677 ₪ בגין הסכומים שהלווה לנתבע לטענתו לצורך שכירות רכב, הוצאות פלאפון, ביגוד וכו'. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד חבר ילדות: 1. התובע הינו סוכן ביטוח במקצועו אשר נתן שירותי ביטוח לסוכנות ביטוח "מור קורן בע"מ" כדבריו (להלן "סוכנות הביטוח" או "הסוכנות") בתקופה הרלוונטית לתביעה, ושימש בה בתפקיד ראש צוות. 2. הנתבע הינו חבר ילדות של התובע, אשר החל את עבודתו בסוכנות הביטוח בחודש 11/05. לטענתו, התובע הוא זה שהעסיק אותו, ועימו סוכמו תנאי העסקתו בסוכנות. 3. עבודתו של התובע היתה בחלקה עבודה משרדית ובחלקה הארי עבודת שטח, ושכרו החודשי הורכב משכר בסיס, וסכום נוסף בגין עמלות להן היה זכאי עקב מכירות פוליסות ביטוח על ידו. 4. לטענת התובע, זמן קצר לאחר תחילת עבודתו, התברר לו שהנתבע הינו לקוח מוגבל, ומשכך סוכם ביניהם כי הנתבע יפעל באמצעותו למימון שכירת רכב, תשלום לחברות סלולריים, תשלומי דלק, אוכל, ביגוד וכו', וכי התובע יקבל סכומים אלה חזרה דרך "התחשבנות חודשית עם הסוכנות" כדבריו. 5. על פי סיכום זה הלווה התובע לנתבע סכומים שונים לטענתו, שחלקם קיבל חזרה באמצעות קיזוז מהשכר שהיה מגיע לנתבע מהסוכנות, שכר שכלל כאמור, עמלות בגין פוליסות שנמכרו על ידי הנתבע. כאן המקום לציין כי התובע לא הבהיר בתצהיריו הכיצד בוצעה "ההתחשבנות עם הסוכנות" לשיטתו, מהם הסכומים שנתקבלו על ידו במסגרת התחשבנות זו, ומכח מה בוצעה התחשבנות זו, בשים לב לטענתו כי אינו משמש כבעלים של הסוכנות, וטענותיו בעניין זה היו כלליות ולאקוניות. עוד יצוין כי בסיכומיו העלה התובע לראשונה טענה שהוא קיבל מהסוכנות חלק משכרו של הנתבע בהתאם לסעיף 6 (א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אולם טענה זו, מעבר להיותה הרחבת חזית אסורה, לא הוכחה, שכן לא הוכח קיומה של הוראה בכתב מטעם הנתבע להעברת השכר המגיע לו מהסוכנות, לידי התובע, כדרישת סעיף 6 (א) הנ"ל. 6. בחודש 6/06 הפסיק הנתבע את עבודתו בסוכנות. לטענת התובע, לאחר הפסקת עבודתו של הנתבע, בוטלו מרבית הפוליסות ששווקו על ידו, והוא (התובע) נאלץ להשיב את העמלות שנגבו במסגרת המשכורות ששולמו לנתבע, לידי הסוכנות. אי לכך, הגיש התובע את התביעה דנן ובה עתר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 44,677 ₪ בגין הסכומים שהלווה לנתבע לטענתו לצורך שכירות רכב, הוצאות פלאפון, ביגוד וכו'. 7. הנתבע הכחיש את טענותיו הנ"ל של התובע ואת הסכומים הנתבעים, וטען כי חלק מההוצאות שנשא בהן התובע כמו שכירות רכב, הוצאות פלאפון וכו', היוו חלק מתנאי ההעסקה שסוכמו בין הצדדים, ומשכך לא חלה עליו כל חובת השבה בגינן. לגבי החלק הנותר כמו הוצאות בגין עלות משקפיים, ביגוד וכו', הן שולמו לתובע דרך קיזוז מהמשכורות שלו. במצב דברם זה טען הנתבע כי אין הוא חייב כספים לתובע. עוד הוסיף הנתבע וטען כי מעולם לא סוכם כי מוטלת עליו חובת השבה בגין עמלות ששולמו לו על ידי הסוכנות, למקרה והפוליסות בוטלו. 8. ההליכים בבית הדין האזורי לעבודה מעדויות הצדדים וחומר הראיות שהוגש התברר כי בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה מתבררות שתי תביעות בנוגע להעסקתו של הנתבע. התביעה הראשונה היא תביעתו של הנתבע כנגד הסוכנות וחברה נוספת הנמצאת בבעלות מנכ"ל הסוכנות, לתשלום הפרשי שכר, ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת וכו'. וההליך השני הוא תביעה נגדית שהגישה הסוכנות (והחברה הנוספת) כנגד הנתבע ושבה "הן תובעות את חלקן בפרמיות שבוטלו" כדברי ב"כ התובע בדיון מיום 31.5.09. 9. העדויות מטעם התובע העידו התובע ועוד ארבעה עובדים שעבדו בסוכנות. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. 10. דיון אפתח ואומר כי לא בנקל ניתן היה לעמוד בצורה ברורה על עילת תביעתו של התובע לאור העדר פירוט מספיק ו/או ברור של טענותיו, ורק לאחר שמיעת עדותו ניתן היה להוציא את הבר מן התבן. במה דברים אמורים? 11. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא קיבל את הכספים שהוא הלווה לנתבע דרך "ההתחשבנות עם הסוכנות", אך לטענתו, הוא נאלץ להחזיר סכומים אלה לסוכנות לאחר הפסקת עבודתו של הנתבע וביטול הפוליסות שנמכרו על ידו (ראה עדותו בעמ' 18 ש' 10-7). אולם התברר כי טענתו הנ"ל הועלתה בעלמא וללא כל תשתית ראייתי התומכת בה, שכן הוא לא הוכיח כמה פוליסות בוטלו, ומהם הסכומים שהוא נאלץ להחזיר לסוכנות לגרסתו, ומכח מה הוחזרו סכומים אלה על ידו לסוכנות. ודוק, לשאלה אם יש בידו הוכחה שהוא החזיר את הכספים הנ"ל לסוכנות, הוא השיב כי הוא "יכול להביא באמצעות פקס הוכחה לכך" (עמ' 18 ש' 21), ברם, הוכחה כאמור לא הומצאה על ידו. בניסיון להשלים חסר ראייתי זה, הוא צירף לכתב סיכומיו כרטסת ממוינת של הנהלת חשבונות (נספח ה/1), אולם כרטסת זו אין בה כדי ללמד על ההחזר הנטען על ידו. לשאלה מדוע היתה מוטלת עליו חובה להחזיר סכומים אלה לסוכנות חלף הנתבע, לא ניתנה על ידו תשובה משכנעת "אני לקחתי אותו בתור חבר, ואז לקחתי את כל האחריות עליו" (עמ' 16 ש' 6-4). 12. להמחשת הבעייתיות בגרסת התובע הנני מפנה לסעיף 13 לכתב תביעתו שבו טען כי " .. הוא זה אשר נאלץ להשיב כספים לסוכנות ואף ייאלץ להשיבם בעתיד תוך התחשבנות עם הסוכנות". סעיף זה מלמד כי עילת תביעתו של התובע, ולכל הפחות חלק ממנה, טרם נתגבשה. לא זו אף זו, אלא שהצהרת בא כוחו מיום 31.5.09 שלפיה הסוכנות הגישה תביעה כנגד הנתבע בבית הדין האזורי לעבודה שבה היא "תובעת את חלקה בפרמיות שבוטלו", אינה מתיישבת עם עילת תביעתו בהליך שבפנינו, המתבססת כאמור על טענתו שלפיה הוא זה שנאלץ להחזיר פרמיות אלה לסוכנות. 13. ואם לא די בכך, הבעייתיות בהגשת התביעה במתכונת שבה הוגשה מתחדדת לאור העובדה ששאלת זכותה של הסוכנות בקיזוז העמלות ששולמו לנתבע עבור הפוליסות שבוטלו, טרם הוכרעה בבית הדין האזורי לעבודה. שכן ממה נפשך? אם תדחה טענתה של הסוכנות בדבר זכותה לקבל מאת הנתבע את העמלות בגין הפוליסות שבוטלו, מתאיינת בכך זכותו של התובע לדרוש מהנתבע את החזר העמלות שהוא שילם לסוכנות על פי גרסתו, חלף הנתבע. 14. המסקנה מכל האמור לעיל היא, משהודה התובע בקבלת הסכומים שהוא הלווה לנתבע, עובר עליו הנטל להוכיח כי הוא השיב סכומים אלה לסוכנות כתנאי לביסוס עילת תביעתו כנגד הנתבע, וכי השבה זו היתה על פי חובה שבדין, אולם בנטל הזה, התובע לא עמד. 15. אי לכך, הנני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו, ומשכך דין התביעה להדחות. 16. התוצאה היא שהנני דוחה את התביעה. לעניין ההוצאות - עדים לא מעטים נשמעו במסגרת הליך זה. מסמכים רבים נערמו בתיק בית המשפט אשר הגדילו את נפחו למימדים בלתי סבירים, וזאת בנוסף לשני הליכים המתנהלים בבית הדין האזורי לעבודה ושבהם מתעוררות חלק מהסוגיות שהתובע העלה במסגרת התביעה דנן. למרות זאת, ולאור העובדה שהתביעה נדחתה על פי נטל הראיה ולא כתוצאה מהעדפת גרסתו של הנתבע על פני גרסת התובע, ובשים לב שבעדותו של הנתבע התגלו סתירות ו/או אי התאמות, הנני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו. עמלות סוכן ביטוחסוכן ביטוח