תביעת בנק נגד לקוח על חוב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת בנק נגד לקוח על חוב: בפני תביעה כספית לתשלום סך 48,377 ₪ המהווה לטענת התובע-בנק מסד בע"מ את חובו של הנתבע כלפיו בגין יתרת חובה בחשבונותיו אצלו. על פי התביעה מורכב חובו של הנתבע מסך 718.95 ₪ שהם יתרת חובה בחשבון העו"ש ומסך 47,658 ₪ שהם יתרת חובה בחשבון הלוואה ע"ס 44,000 ₪ שניתנה לנתבע באוקטובר 1999. הנתבע הגיש בקשת רשות להגן במסגרתה טען כי שילם במזומן סך 10,000 ₪ לידי ב"כ התובע כתשלום על חשבון החוב וכן סוכם על מסירת רכבו הממושכן לתובע למעקלים מטעמו כנגד סילוק כל החוב. הנתבע טען כי למרות שהרכב נלקח והועבר למחסני נעמן,הוא לא מומש וזאת מטעמים הקשורים בתובע או מי מטעמו. בנוסף עלתה טענה משפטית בדבר התיישנות. הצדדים הגישו סיכומים בעניין בקשת הרשות להגן שנדונה בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ ומאותם סיכומים ניתן ללמוד כי אכן שולם בפברואר 2003 סך 10,000 ₪ על חשבון החוב, ב"כ התובע אישר בסיכומיו אז כי רכבו של הנתבע אכן נמכר ע"י מחסני נעמן (לא היה ברור מתי ולא היה ברור בכמה) ברם בתיק המשכון לא התקבלו כספים כלשהם. נוכח איחור בהגשת סיכומי התובע ומטעמים נוספים,ניתנה בשעתו למבקש רשות להגן. במספר החלטות שניתנו על ידי הפניתי לכך שהתיק מתנהל בעצלתיים וממילא עיקר המחלוקת משפטית. בסופו של יום הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני למתן פסק דין על יסוד מסמכים שבתיק או מתיק ההוצל"פ וללא שמיעת ראיות וההסדר קיבל תוקף של החלטה ביום 6.7.10. הצדדים הסכימו מרצונם על שמיעת עדים וחקירתם וחזקה כי שקלו את היתרונות והחסרונות שבבחירתם ואת אופן מתן ההכרעה על יסוד מסמכים וטיעונים משפטיים. בשעתו ניתן בתיק זה פסק דין בהיעדר הגשת סיכומים מטעם שני הצדדים ואשר דומה בתוכנו לחלקו הראשון של פסק דין זה ובמסגרתו נדחתה התביעה. התובע הגיש בקשה לביטול אותו פסק דין ובהחלטתי מיום 30.1.11 הוריתי על ביטולו כנגד פסיקת הוצאות בסך 3,000 ₪ לחובת התובע ועל הגשת סיכומים. סיכומי התובע הוגשו ביום 2.2.11 וסיכומי הנתבע ביום 22.5.11. במסגרת הסיכומים נפרשו טיעוני הצדדים בצורה רחבה יותר שמצדיקה שינוי וסטייה מפסק הדין הקודם שניתן בהיעדר סיכומים. ב"כ התובעת הפנה לכך שמועד מרוץ ההתיישנות איננו מתחיל מיום נטילת ההלוואה אלא ממועד ביצוע כל אחד מתשלומי ההחזר ובנוסף הפנה לכך שביום 5.2.2003 הודה הנתבע בקיום זכות התובע במסגרת הסכם להסדר החוב נשוא תיק זה (נספח א' לסיכומי התובע) ולכן בכל מקרה מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום ההודאה בקיום הזכות ולכן לא התיישנה התביעה. ב"כ הנתבע מפנה לכך שעילת התביעה היא הסכמי פתיחת החשבון/ההלוואה ולא ההסכם בתיק ההוצל"פ שנפתח כתיק למימוש משכון. הדין עם התובעת,אין צורך שההסכם שנחתם במסגרת תיק המימוש יהווה עילת תובענה,די שהוא מהווה הודאה בעילה ה"ישנה" ויתייחס אליה כדי שיהיה בו להאריך את תקופת ההתיישנות. זו משמעות ה"הודאה בזכות" הנדרשת לצורך הארכת תקופת ההתיישנות. בחלקו הראשון של הסכם הסדרת החוב נרשם ברחל בתך הקטנה: "והואיל: והחייב מצהיר כי אין לו ולא תהיינה לו בעתיד כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה כנגד הזוכה בגין החוב בחשבונו מס' 436224 סניף הבנק בהדר חיפה" התביעה שלפני הוגשה בגין החוב בחשבונו מס' 436224 סניף הבנק בהדר חיפה. משכך לא ניתן להעלות טענת התיישנות ביחס לחוב בחשבון הנ"ל ובוודאי לא תוך חלוף פחות מ-7 שנים מיום שהודה הנתבע בחוב והצהיר שאין לו ולא תהיה כל טענה ביחס אליו. מעבר לצורך,מרוץ ההתיישנות לא מתחיל מיום לקיחת ההלוואה אלא ממועדי פירעונה המוסכמים וככל שלא נפרעה. הנתבע מלין על כך שהשיהוי בהליך זה גרם לו נזק ראייתי לפחות לגבי הוכחת שווי הרכב ולטענתו הורד הרכב מהכביש בין היתר משום תפיסתו ע"י התובע. יתכן ויש שיהוי בהגשת התביעה שכן הליך מימוש המשכון איננו מסכל הגשת תביעה כספית במקביל וקל וחומר כשכבר היה ברור למדי שמימוש הרכב לא יניב דבר. מנגד יש לומר שבכל מקרה לא היה נכון לפתוח בהליך לפני שהתברר באופן ודאי שהסכם הסדרת החוב לא יקוים וזה קרה במהלך שנת 2003,הרכב נתפש בשנית בסוף שנת 2003 ולכן לכאורה כבר היה די ברור שהרכב לא יכסה את החוב כבר במהלך שנת 2004 ולא ברור למה התביעה הוגשה רק בשנת 2007. עניין השיהוי שמשמעותו גם נזק ראייתי וגם צירוף ריביות משמעותיות על סכומי הקרן יילקח בחשבון בהכרעה הסופית. התובע מאשר כי אכן שולם ע"י הנתבע בשעתו סך 10,000 ₪ וסכום זה הופחת מסך החוב והפנה לנספח ב' לסיכומים-הקטנת חוב בתיק ההוצל"פ ביום 21.11.03 (התיק שנפתח למימוש הרכב הממושכן). יש לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח את סכום החוב כולל ההפחתות בגין תשלומים ששולמו. אשר לרכב שמומש במסגרת תיק ההוצל"פ הנ"ל,גם כאן מאשר התובע שהרכב אכן נמכר במחיר נמוך מאד-1220 ₪ בלבד אלא שזה היה ערכו של הרכב במימוש כזה נוכח קילומטרז' גבוה,יד רביעית ומצב טכני לקוי והפנה לכך שהרכב הורד מהכביש ע"י לשכת התנועה בשל ליקוי טכני עוד כ-9 חודשים לפני שנתפש ולכן היה קושי אמיתי במימושו ונדרשו 4 מכרזים עד שנמכר. התובע מאשר שבתיק המשכון לא התקבל דבר ממכירת הרכב נוכח עלויות האכסון. התובע מפנה לכך שגם אם שווי הרכב היה גבוה יותר מזה בו נמכר עדיין היה נותר חוב ועובדה היא שהנתבע לא פעל כלל לברר מה קורה עם רכבו,מה קורה עם חובותיו ומה עלה בגורל תיק המימוש. הנתבע טוען בסיכומיו כי תפישת הרכב בהליך המשכון היא הסיבה לרישום ההורדה מהכביש ואם היה ליקוי תחבורתי היה זה ליקוי קל שניתן היה להסדירו. הנתבע מפנה לכך שהתובע לא הגיש חוות דעת ביחס לערך הרכב שנמכר. גם בנקודה זו (ובהתחשב בדרך הדיונית שהוסכמה) על ההכרעה לקחת בחשבון את טיעוני הצדדים ואין מקום לקבל רק טיעוניו של צד אחד,מחד היה מקום לנסות ולממש את הרכב הממושכן,מאידך משניטל מאדם רכושו על פי הסכם משכון (כלומר שאפשרותו של האדם למנוע את ההליך מוגבלת מאד) רובצת על המממש אחריות מוגברת, לא כל תפוש חייבים למכור, אם נתוניו של הרכב היו כה גרועים,אם איש לא רצה בו במשך לפחות 3 שנים אזי אולי היה צריך להחזירו לנתבע או לפחות להציע לו לפדות את הרכב כנגד הסכום הזעום שהוצע עבורו. הנתבע טען כי לא הוצע לו לפדות הרכב וטענתו זו לא נסתרה ולא הוצג שום מסמך המאפשר לו לעשות כן (קל חומר מסמך שמסירתו לנתבע מתועדת כדין). אשר לערך הרכב,הרכב הורד מהכביש לא בגלל ש"נתפש" ע"י ההוצל"פ אלא בגלל שבבדיקות משטרה שנעשתה הוחלט כנראה שהוא מסוכן. הנתבע מצידו לא ניסה ולא התאמץ להחזיר לכביש את הרכב שהיה כל כך "יקר" לליבו ולכיסו ושכב אצלו כאבן שאין לה הופכין כ-9 חודשים ועוד כ-3 שנים במחסני ההוצל"פ ולכן גם חוות הדעת שהגיש משקלה נמוך מאד שכן היא חוות דעת "מטעם" המציגה ערך מחירון ולא ערך שוק או חשוב מכך,ערכו של הרכב הספציפי שרישיונו בוטל. יש לומר שעל פי הרישיון העתק רישיון הרכב שהוצג והונפק ביום 16.2.10 הרי רישיונו של הרכב פג כבר ביום 11.12.2002 קרי עוד לפני שהורד מהכביש ע"י המשטרה. נראה שאין חולק שהנתבע לא עמד בתנאי הסדר החוב מעבר לתשלום אותו סך של 10,000 ₪ ואין שום ראיה שהתשלומים המפורטים בו שולמו (2,242 ₪ הוצאות תפישת רכב +תשלומים חודשיים ע"ח היתרה+העברת המשכורת לחשבון+המצאת ערב). הנתבע בסעיף 13 לתצהירו מודה למעשה שלא עמד בתשלומי ההסדר. בסיפא לפסק הדין הקודם הועברה ביקורת על התנהלות התובע בתיק ועל השיהוי הלכאורי שננקט מצידו כמו גם על הפער שבין ערכו של הרכב (לכאורה ועל פי טענות הנתבע) ולבין שווי המכירה שהתקבל בפועל. רק במסגרת הבקשה לביטול פסק דין ובסיכומים מטעם התובע הוצגו מסמכים ונטענו ראיות היכולים להסביר חלק מאותם עניינים שלגביהם הופנתה הביקורת בפסק הדין הקודם ומשכך תהייה תוצאת פסק דין זה שונה אם כי בשים לב למכלול הנסיבות אין להחמיר דווקא עם הנתבע. יש לזכור כי בזמנים הרלבנטיים עבד הנתבע,כיום הוא פנסיונר ואמצעיו מוגבלים יותר. אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 16,000 ₪ כולל הוצאות ושכ"ט,מסכום זה יש להפחית 3,000 ₪ בגין הוצאות ביטול פסק הדין. הסכום ישולם תוך 40 יום מיום המצאת פסק הדין לב"כ הנתבע שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. בנקחובלקוחות