אי תשלום משכורת על חודש אחד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי תשלום משכורת על חודש אחד: .1התובע תובע את שכר עבודתו לגבי חודש נובמבר 95בסך 3000ש"ח בתוספת פרמיות. .2התביעה מופנית כנגד שלושת הנתבעים. .3התובע לא הוכיח בעדותו ובראיותיו מהו סכום הפרמיות המגיע לו לטענתו ולכן אין יותר כל צורך לעסוק בענין זה. .4אשר לשכר היסוד בן 3000ש"ח, הנתבעת מס' 3לא הגישה כתב הגנה ולא הופיעה לישיבת ההוכחות ולא היתה מטעמה כל התנגדות לרכיב זה של התובענה, גם לא באמצעות הנתבעים 1ו- 2שהם בעלי כל המניות בה. .5לפיכך, יש לחייב את הנתבעת מס' 3לשלם לתובע את שכר היסוד האמור. .6השאלה היחידה שנותרה היא, האם יש לחייב גם את בעלי המניות בנתבעת מס' 3, הם הנתבעים 1ו- 2בחיוב זה. .7הנתבעים טוענים טענת חוסר יריבות. מההסכם מוצג נ/ 4מתברר כי שלושה ימים לפני שהתובע החל את עבודתו אצל הנתבעת, רכשו הנתבעים את מניות הנתבעת משני מיסדיה, יהודה אליהו ומי שכנראה הינה חברתו, ראיסה סופו. החברה עצמה נוסדה כחמישה חודשים קודם לכן, ב- .16.5.95 הנתבעים רכשו את המניות בחברה ביום .26.10.95 .8ברור כי התובע ידע שהתקבל לעבודה בחברה הנתבעת ולכן לא יתכן לקבוע שבין התובע לבין הנתבעים 1- 2או מי מהם, התקיימו יחסי עובד-מעביד באופן אישי. התובע העיד בעמוד 2שורה 5: "אני ידעתי שאני הולך לעבוד בחברה." .9התובע בעדותו גם העיד שהתקבל לעבודה על ידי יהודה, אשר מתברר כי הינו אותו יהודה אליהו שלמרות שמכר לנתבעים את מניות החברה המשיך לתפקד בה כמנהל, הן למעשה והן להלכה באשר הוא וחברתו נשארו רשומים כמנהלי החברה במרשם אצל רשם החברות, גם לאחר ביצוע העברת המניות. מתברר כי במקביל להעברת המניות, לא בוצעה החלפת מנהלים. בכלל מוזרה מאד מעורבותו זו של יהודה אליהו בעניני החברה לאחר שכבר מכר את מניותיה, כאשר הוא מנהל אותה בפועל ותוך כך גורם לה להוצאות, אך אין הוא אחראי יותר לחובותיה, שהרי בסעיף 11להסכם העברת המניות נאמר שהחברה חייבת לבנק סכום של 000, 130ש"ח ובסעיף 21לאותו הסכם התחייבו הנתבעים לשחרר את יהודה אליהו מערבותו האישית לחוב זה, תוך 48שעות ממועד חתימת ההסכם. .10התובע העיד שיהודה הוא זה שסיכם איתו על שכרו והוא זה שנתן לו טופס 101לחתימה ורק לאחר מספר ימי עבודה הוא ראה את הנתבעים וגם הם ביחד עם יהודה נתנו לו הוראות בעבודה. לאחר עבודה של חודש ושלושה ימים, פוטר התובע על ידי הנתבעים אשר אמרו לו שיש בעיות והם לא צריכים אותו והם יעבדו בעצמם על המשאיות. .11מתברר כי לתובע יש גישה מוטעית, לפיה הוא זכאי לחייב באופן אישי את מי שמפעיל את החברה בה הוא מועסק. בעמוד 2שורה 23הוא אומר: "אני תובע את הנתבעים 1ו- 2באופן אישי מכיוון שאני רוצה את הכסף המגיע לי". בעמוד 2שורה 30הוא אומר כי אם היה יודע שיהודה אליהו הוא בעל החברה, הוא היה תובע אותו. בעמוד 8שורה 11הוא אמר שהוא רואה במי שקנה את מניות החברה, אחראי לשלם את שכרו. .12הדברים אינם כפי שהתובע מציג אותם. קיים עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד ובכלל זה החברה. האישיות המשפטית של התאגיד היא אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מזו של בעלי התפקידים השונים בתאגיד, לרבות בעלי מניות ומנהלים. .13משהתברר כי לא נוצרו בין התובע לבין הנתבעים 1ו- 2יחסי עובד-מעביד, נותרה רק דרך אחת לחיוב הנתבעים הללו והיא הדרך של הרמת מסך ההתאגדות במובן זה של חיוב בעלי המניות באופן אישי בחובות החברה. .14קביעה שיפוטית של הרמת מסך ההתאגדות כאמור, היא נדירה והיא תעשה רק כאשר מוכח ניצול לרעה של מסך ההתאגדות, כנגד צדדים שלישיים ובראש ובראשונה כנגד התובע. כל עוד לא הוכח שעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומסך ההתאגדות נוצלו כדי לקפח זכויות אחרים, לא תעשה הרמת מסך ההתאגדות. .15במקרה הנדון כאן, התובע לא הוכיח ולמעשה אפילו לא התחיל להוכיח כי הנתבעים ניצלו לרעה את מסך ההתאגדות ואת קיומה של החברה, כדי לקפח את זכותו של מישהו ובוודאי לא כדי לקפח את זכותו של התובע. .16להיפך, נראה כי אכן לנתבעים 1ו- 2קיימות ראיות המחזקות את טענתם כי יהודה אליהו, אשר הקים את החברה רק חמישה חודשים קודם לכן, הטעה אותם ורימה אותם כאשר מכר להם את מניות החברה, אשר היתה במצב כספי גרוע יותר מאשר הוא גילה להם. .17התובע עצמו העיד כי הנתבעים פיטרו אותו לאחר כחודש עבודה, בגלל הקשיים ומכיוון שהחליטו שהם בעצמם יעבדו במקום העובדים השכירים. אילו היתה לנתבעים כוונת מרמה וכוונה לעשות רווחים על חשבון החברה ועל חשבון עבודתו של התובע, הם היו ממשיכים להעסיק אותו ולא היו מפטרים אותו והכל כדי להגדיל את רווחיהם. .18העובדה שהנתבעים הללו מהרו לפטר את התובע, כבר לאחר חודש של החזקת המניות על ידם, מלמדת על הגינות ועל רצון להקטין ככל הניתן את נזקו של התובע כתוצאה מכך שהחברה היא חברה כושלת, אשר מכירת המניות של יהודה אליהו וחברתו לנתבעים, רק סיבכה אותה עוד יותר במערכת יחסיה עם הלקוחות ואולי גם עם הספקים. (החברות שמכרו לנתבעת את המשאיות שבבעלותה בתנאי שכר - מכר, כאשר לא ברור מתי ידעו הנתבעים את פרוטם המדויק של תנאים אלה ואת ההגבלות המצויות בהם). .19לא ניתן לדרוש מהנתבעים לפעול פעולה מהירה יותר כדי לשמור על זכויות התובע ולכן ברור שהתנהגות הנתבעים היא התנהגות בתום לב. מעשה זה של הפיטורים המידיים, המאפשר לתובע לעבור מהר ככל האפשר ולעבוד במקום רווחי שיכול לשלם את שכרו, מעיד כי הנתבעים פעלו כנדרש ולא היתה כל כוונת מרמה או כוונה לקפח את התובע. חוסר היכולת לשלם את שכרו של התובע, נבע אכן, ממצבה הכספי הגרוע של החברה ולמעשה מאוד יתכן שגם אילו יהודה אליהו היה נותר בעל השליטה הפורמלית בחברה הנתבעת מס' 3, גם אז, לא היתה נתבעת זו מצליחה לשלם לתובע את שכרו. .20כאמור, קיימים תימוכין בחומר הראיות לטענת הנתבעים כי רומו על ידי יהודה אליהו. ראשית, קיים מצב לא תקין, אשר התובע בעצמו מעיד עליו כי למעשה יהודה אליהו המשיך לנהל את החברה, למרות שמכר לנתבעים את מניותיה והוא היה הפעיל בקבלת התובע לעבודה. העד בנימין דשבסקי שעבד אצל הנתבעת במשך שלושת החודשים הקודמים לתקופת עבודתו של התובע, ידע לספר כי יהודה אליהו ניהל את החברה מביתו וכי במהלך התקופה הקצרה האמורה, התחלפו שתי חברות בניהול העסקים, כאשר על המשאיות לא היה רשום בכלל אף שם של החברה. .21מההסכם נ/4, הסכם העברת המניות ברור שמדובר בחברה שאין לה רכוש ונכסים של ממש, אלא יש לה חובות רבים וכל הסיכוי לקיומה תלוי בעבודה אשר אמורה להכניס כספים שיספיקו לכיסוי החובות, להוצאות השוטפות ולאחר מכן גם לרווחים. נראה כי הרכוש האמיתי המשמעותי היחיד של אותה חברה, הוא הסכמי העבודה עם הלקוחות ומכאן שהפרת הסכמים אלה על ידי הלקוחות, אכן מביאה למכת מוות מידית לחברה. מהסכם זה נראה בבירור שאכן מדובר באותן שתי חברות שהעד דשבסקי העיד לגביהן, כאשר החברה האחרת היא חברת בת של החברה הנתבעת. כמובן, שמרחפת מעל כל אלה השאלה מדוע היה צריך יהודה אליהו להקים שתי חברות תוך תקופת זמן קצרה, כפי שעולה ממספרי החברות ומדוע היה צריך למכור את שתיהן למעשה, תוך פחות מחצי שנה לאחר הקמת החברה השניה. נראה כי לא כל עסקיו של יהודה אליהו בנושא זה, ניתנים להסבר פשוט והדבר רק מחזק את טענת הנתבעים כי נפלו בפח שטמן להם אליהו. .22סופם של דברים הוא כי התובע לא הוכיח כל עובדה שיכולה לבסס את הרמת מסך ההתאגדות ופגיעה בעקרון האישיות המשפטית של התאגיד ומולו עוד הוסיפו הנתבעים לחזק את גירסתם כי פעלו בתום לב וכי מדובר בכשלון עסקי של חברה, אשר כאשר קנו את מניותיה, כבר היתה במצב עסקי גרוע, אלא שהם, בגלל אמונם ביהודה אליהו, לא היו מודעים למלוא חומרתו של המצב ולא צפו התפתחויות עתידיות שרק יחמירו מצב זה. .23מסקנת הדברים היא כי כל שניתן וצריך לעשות במקרה זה הוא לחייב את הנתבעת מס' 3בלבד לשלם לתובע את שכרו בסך 3000ש"ח, שהוא כאמור, הסכום היחיד שהתובע הצליח להוכיח שאכן מגיע לו מאותה נתבעת. .24נקבע בזה כי התובענה כנגד הנתבעים 1ו- 2, נמחקת בזה, ללא צו להוצאות. .25לאור כל האמור לעיל, מחוייבת בזה הנתבעת מס' 3לשלם לתובע את הסך 3000ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.12.95ועד מועד התשלום בפועל. .26כמו כן, מחוייבת בזה הנתבעת מס' 3לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 400ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .27על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.משכורת