הנתבע הודה באיחור באיחור של 12 יום במסירת הנכס אך מסביר זאת כשהתובע היה מודע לאיחור ונתן אף את הסכמתו לכך אביו של הנתבע נפטר והוא נאלץ לאחר במסירה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהחזרת מפתחות דירה בשכירות: בפני תביעה לפיצוי כספי בסך של 9,593 ₪ עקב הפרת הסכם שכירות. התובע הינו בעלים של דירת 3.5 חדרים שהושכרה לנתבע מס' 1 לשנה אחת, כאשר הנתבע מס' 2 היה ערב לכל התחייבות הנתבע מס' 1 עפ"י ההסכם. התובע מסמתך על הסכם השכירות שעל פיו היה אמנו הנתבע מס' 1 לפנות את הדירה עד לא יאוחר מיום 30.9.00 ולהשיבה כשהיא נקיה ועם כל המנעולים והמפתחות שלה ולשאת בכל התשלומים הקשורים לדירה. לטענת התובע הנתבע מס' 1 מסר את הדירה רק ב 15.10.00, דהיינו 15 יום איחור במסירה, לא מסר לו את כל מפתחות הדירה ואת מפתח ומתיבת הדואר. כמו כן התובע לא שילם חשבון חשמל האחרון תשלום אחריו לועד הבית, תשלום גז וכמו כן ארנונה ומיום עבור כל שנת השכירות. התובע אף טוען שכאשר מסר הנתבע את הדירה היא היתה מלוכלכת והוא נאלץ לשכור שירותי נקיון. אי לכך סכום העתירה כולל: עבור 15 יום איחור במסירה 50 לפי סעיף 14 להסכם 3,115 ₪ החלפת מנעולים 300 ₪ חשבון חשמל 144.14 ₪ חשבון ארנונה ומים 4,600.30 ₪ חשבון הגז 132.45 ₪ ניקוי הדירה 200 ₪ שכ"ט עו"ד 200 ₪ סה"כ 9,593.89 ₪ הנתבע מודה באיחור באיחור של 12 יום במסירת הנכס אך מסביר זאת כשהתובע היה מודע לאיחור ונתן אף את הסכמתו לכך אביו של הנתבע נפטר והוא נאלץ לאחר במסירה, הדבר היה ידוע היטב לתובע ולכן הציע לתובע לשלם סך של 1435 ₪ החלק היחסי של שכ"ד לחודש. כמו כן הנתבע מכחיש שמסר את הדירה נקיה, ואף טוען שכאשר קיבל אותה היתה מלוכלכת מפסולת החניה והוא אף נאלץ לשכור שירותי ניקיון שעלותם היתה גבוהה בהרבה מהנטען בכתב התביעה. החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולהלן הנימוקים לכך: 1. הוגשה תביעה על סכום משמעותי בגין סדרה של תלונות על הפרת הסכם שכירות. 2. טענה מהותית של התובע שאיחור במסירת הדירה מזכה אותו בפיצוי בסך של 50 $ עבור כל יום איחור וזאת על סמך סעיף 14 להסכם. הנתבע מודה באחריותו לענין עיכוב במסירת הדירה אך טוען שהדבר היה ידוע לתובע והיה בהסכמתו. אין ספק שהנתבע היה במצוקה עקב פטירת אביו ואין ספק שפנה לתובע והנ"ל הסכום. לעיכוב, התובע אף לא סתר עובדה זו. אך התובע טוען שהנתבע הסכום והבין שהוא יצטרך לשלם סך של 50$ עבור כל יום איחור במסירה. התובע חושב שעל אף שהסכום מגיע לו תשלום קנס ואין מדובר כדמי שכירות היחסיים. השאלה המהותית האם הנתבע נתן את הסכמתו לתשלום 50$ עבור כל יום איחור. אני סבור שהנתבע נאלץ בגלל נסיבות יוצאות דופן של פטירת אביו לאחר במסירת הנכס וספק בליבי שהנתבע היה מסכום מרצון לשיעור כה גבוה של תשלום עבור כל יום איחור. יתכן שבלהט הצער שלו עקב פטירת אביו לא שם לב לדרישה זו של התובע ולכן נתן את הסכמתו לכך. אי לכך לא מדובר בהסכמה מדעת. לכן יש לחייב את הנתבע רק בחלק היחסי שדמי שכירות שהינו 437 דולר ארה"ב. 3. יחד עם זאת היות והתובע היה צפוי לקבל את דירתו בזמן הרי שמגיע לו פיצוי סביר מעבר למחצית החודש של דמי שכירות. אותו אני קובע בגובה של 500 ₪. 4. לענין שער סכומי התביעה: 4.1 הנתבע במהלך המשפט הודה שהוא חייב לשלם תשלום לועד הבית בסך של 100 ₪. 4.2 הנתבע שילם את כל החוב לעיריה עבור ארנונה ומים עד לפני הגשת התביעה ואף הציג קבלות מתאימות המעידות על כך. התובע הסכים לכך ואף הסיר את תביעתו בענין זה. 4.3 הנתבע שילם חשבון חשמל ראשון שהיה החוב של התובע ולכן התובע הסכים להעמיד את החוב של הנתבע בגין החשמל ע"ס של 100 ₪. כל שאר העתירות נדחות. לפיכך אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 700 ₪ ועוד 437 דולר ארה"ב (לפי השער היציג היום שהוא 1809 ₪) ביחד 2509 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין ועד התשלום המלא בפועל. אין צו להוצאות.מקרקעיןשכירות