סעיף 50 א' (א) לחוק הנוטריונים תשל"ו- 1976 קובע כי נציגים דיפלומטיים ונציגים קונסולריים של ישראל מוסמכים להשתמש בחו"ל בסמכויות נוטריון ודין פעולה שנעשתה בידי נציג כאמור מכוח סמכויות אלה כדין פעולה של נוטריון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול אימות חתימה על ייפוי כוח בקונסוליה: 1. רקע X אזרחית ותושבת תורכיה, נפטרה כשהיא רווקה וללא ילדים (להלן: "X"). על פי צו ירושה שהוצא בישראל ב-15.8.07, והחל רק על נכסיה של X בארץ, יורשיה של X על פי דין הינם 22 בני דוד מדרגה ראשונה ושנייה. יורשים אלה הם התובעים בתביעה שלפני. דני (נתבע 1) שלמה (נתבע 2) ורחל (נתבעת 5) הם ילדיה של אורה (נתבעת 6). אליהו (נתבע 4) הוא בעלה של רחל ; זהבה היא אשתו של נתבע 2 - שלמה . בתביעה זו תובעים היורשים מדני ; שלמה ו-4 נתבעים נוספים להשיב להם כספים שהועברו על פי הוראת הנתבע 1 מחשבון X בבנק אוצר החייל, סניף הרצל ראשון לציון, ל-3 חשבונות אחרים באותו סניף המתנהלים ע"ש הנתבעים 2-6 בסכום כולל של 329,990$. נתבעים נוספים בתביעה זו הינם בנק אוצר החייל (נתבע 7), גב' רונית עדיקא (נתבעת 8) אשר שימשה בתקופה הרלבנטית כקונסולית בתורכיה, ומדינת ישראל (נתבעת 9). כנגדם נטענת טענת רשלנות. התביעה כנגד הנתבעת 7 נדחתה מכוח הכרזה לפי ס' 7 ב' לחוק הנזיקין, והנתבעת 9 באה בנעליה. בנק אוצר החייל שלח הודעת צד ג' נגד הנתבעים 1-6 שאם יחויב בתביעה ישפוהו נתבעים אלו שקיבלו את הכסף, וכנגד הנתבעים 8 ו-9- אשר בגין רשלנותם הנטענת העביר כספים לנתבעים 1-6. 2. להליך זה קדמה תובענה לצו מניעה קבוע אשר הוגשה על ידי חלק מהתובעים (כאן), נגד בנק אוצר החייל ודני (ת.א. 74972/04). באותו זמן עיכב בנק אוצר החייל 110,000 $ שטרם הועברו לאורה (נת' 6). באותה תובענה ניתנה לתובעים רשות לתקן את התביעה ולהוסיף בה סעד כספי ואף לעקל את הכספים שטרם הועברו. התובעים עתרו לעיכוב הליכים בן ששה חודשים, ומשלא תיקנו את ההליך, בין מחמת חסרון כיס ואי יכולת לגייס את סכום האגרה, ובין מחמת המתנה להליכים אחרים שהתנהלו בתורכיה, נמחקה התביעה. בשנת 2008 הוגשה תביעה זו. 3. עיקר העובדות: המנוחה X (נפטרה בשנת 2004, כשנה לאחר האירועים המתוארים) הייתה ילידת 1928. ב-1992 עברה אירוע מוחי שכתוצאה ממנו סבלה מחולשת שרירים או שיתוק חלקי בפלג גופה השמאלי (המיפרזיה) ומשיתוק חלקי בפניה, וכושר הדיבור שלה נפגע מאוד (אפזיה מוטורית). X התגוררה עם אחיה מואיז - רווק גם הוא. לשניים הייתה אחות בשם אסתר שנישאה והתגוררה בנפרד אבל גם לה לא היו ילדים. האח מואיז שהיה איש אמיד, פתח בבנק דיסקונט בארץ חשבון בשנת 1978. ב-1987 הוספה X כשותפה לחשבון זה. לפי נספח ג' 2 לכתב התביעה, באותו מועד הוסף גם שמו של שלמה , הנתבע 2, כמי שרשאי לקבל מידע ביחס לחשבון ולשנות את תקופת הפקדונות בו. באפריל 2003 נפטר מואיז, וX נותרה בעלת החשבון היחידה. עם פטירת אחיה עברה המנוחה להתגורר בבית אסתר. באותו זמן, כנראה, התדרדרה יכולת הדיבור שלה. באוגוסט אותה שנה הגיעו אורה (נת' 6) וחלק מהנתבעים לתורכיה על מנת לסייע לאחיות לטפל ברכוש המשפחה. 4. ב-19.8.2003 חתמה X על יפוי כוח (רגיל) לדני (נת' 1) אשר יפה את כוחו לפעול בחשבונותיה בבנקים בישראל. האימות הקונסולרי בוצע ב-20.8.2003 (נ/3 בתיק המוצגים) (להלן: "יפוי הכוח הראשון"). יפוי כוח זה נערך בעברית ותורגם לתורכית על ידי מתורגמן מהרבנות הראשית בתורכיה. למחרת חתמה אסתר חתמה על ייפוי כוח נוטריוני לדני ולאליהו לצורך טיפול ברכושה בתורכיה. (נספח נ/2 למוצגי הנתבעים). בטרם חזרתם לישראל פנו הנתבעים לעו"ד מקומי בשם נבי זנגינלי על מנת שיטפל עבור האחיות בירושת מואיז. 5. בסוף אוגוסט 2003 הופיע הנתבע 1 בסניף 130 של בנק דיסקונט (המכונה סניף פורקס- קיצור "מטבע זר" באנגלית), הודיע על פטירת מואיז והציג את ייפוי הכוח הקונסולרי שנחתם על ידי X. ביום 11.9.03 פתח על פי אותו ייפוי כוח חשבון בסניף שינקין. ב30.9.03 הורה בכתב על העברת הכספים מסניף פורקס לסניף שינקין- הוראה שבוצעה לאחר 10 ימים. 6. בסוף חודש ספטמבר 2003, לאחר שלא הצליחו הנתבעים ליצור קשר עם האחיות, נודע להם כי אסתר מאושפזת בבית החולים וואטן במחלקה לטיפול נמרץ וכי X מתאכסנת שם כאורחת. ביום 2.10.03 הגיעו הנתבעים 1, 4 לאיסטנבול, לבית החולים. אסתר נפטרה בבית החולים ב-3.10.2003 בשעות הערב אך הנתבעים לא גילו לאחותה אודות הפטירה. באותו יום ממש חתמה X על ייפוי כוח לדני ולאליהו המייפה את כוחם לטפל ברכושה בתורכיה (יפוי הכוח השני)- יפוי כוח זה נחתם בפני נוטריון מקומי - וכן חתמה על מכתב המורה לנתבעת אורה לחלק את כספיה המצויים בארץ לילדיה דני, שלמה ורחל כהכרת תודה על התמיכה הממושכת לאורך השנים ("מכתב המתנה"). אין מחלוקת כי המכתב נערך ונכתב ע"י נתבע 4 ונחתם ע"י X. 7. ב-8.10.2003 חזרה X וחתמה על יפוי כוח נוטריוני לדני ולאליהו (יפוי הכוח השלישי)- הפעם אישר נוירולוג מקומי שהיא כשרה לחתום. למחרת היום, ב-9.10.2003 אושפזה X באותו בית חולים. ייפוי הכוח השני, שמכוחו נמכרה דירתה בתורכיה ביום -6.10.2003 (יום כיפור), היווה בסיס להתדיינות בבתי המשפט בתורכיה. 8. ב-17.10.2003 הורו הנתבעים 1,2 לסניף שינקין של בנק דיסקונט להעביר את הכספים המצויים בחשבון X לבנק אוצר החייל, לחשבון חדש שנפתח על שמה בסניף ראשון לציון- שם התנהלו החשבונות של הנתבעים 3-6. באותו היום ניתנה הוראה להעברת הכספים לחשבונות הנתבעים , ולחלוקתם ביניהם. (לפי תצהירה של אורה כל הכסף הועבר לחשבונה וחולק על ידה בחלקים שווים בין ילדיה). 9. ב-23.10.2003 מינה בית משפט לענייני משפחה בתורכיה אפוטרופוס לX (נספח טו' 2 לכתב התביעה). המינוי התבסס על דו"ח מיום 20.10.2003 של צוות רופאים מבית החולים הממשלתי חיידרפאשה. הנתבעים שלמה ורחל פנו ב-3.11.2003 בבקשה לביטול המינוי או לחלופין - להחלפת האפוטרופוס שמונה, בנציג שלהם. בבקשתם, הסתמכו על דו"ח רפואי מבית החולים הפרטי "וטאן", מיום 15.10.2003. בקשתם נדחתה. ב-23.9.2004 מונה עו"ד אבוהב על ידי בית המשפט לענייני משפחה כאפוטרופוס לרכושה של X בישראל. באותו יום נפטרה X. 10. בבית המשפט בתורכיה התנהל הליך לביטול עסקת המכר שביצע הנתבע מס. 2 מכוח ייפוי הכוח השני. התובעים טענו כי בעת שניתן אותו יפוי כוח כבר לא הייתה X כשירה לבצע פעולות משפטיות. הצדדים, (שחלק מהם נוטלים חלק גם בהליך זה ) הביאו אסמכתאות רפואיות, זה כה וזה לכה. בסופו של יום, בית המשפט בתורכיה ביטל את ייפוי הכוח השני ואת עסקת המכר שבוצעה מכוחו. פסק הדין ניתן ב2008 וערעור עליו נדחה. ת/8 הוא "הצהרת סופיות", ביחס לפסק הדין של בית המשפט המחוזי התורכי מ-15.4.2008. יפוי הכוח הראשון מיום 19.8.03 ומכתב המתנה מיום 3.10.03 הם המסמכים הרלבנטיים לעניינינו. 11. טענות הצדדים התובעים טוענים כי בעת שחתמה על ייפוי הכוח הראשון כבר לא התמצאה X במקום ובזמן, עובדה שנוצלה לרעה ע"י נתבעים 1,4 ששהו במחיצתה. לטענתם, כאשר החתימה הקונסולית את X על ייפוי הכוח הראשון כבר לא הייתה כשירה לבצע פעולות משפטיות ולכן יש לבטלו ואת הפעולות שנעשו מכוחו. לביסוס טענותיהם הם מסתמכים על סמיכות המועדים לאשפוזה (חודש), להכרזה על היותה "פסולת דין" ומינוי האפוטרופוס (כחודשיים), על חוות הדעת הרפואיות שנתקבלו על ידי בית המשפט הזר, על מומחה מטעמם אשר בדק את התיעוד הרלבנטי וקבע את אי כשירותה המשפטית של המנוחה, על פסק הדין בתורכיה, ועל פעולות הנתבעים המעידות, לשיטתם, על רצונם של האחרונים לרשת את המנוחה הערירית בחייה ולנשלה מרכושה בארץ, כמו גם בחו"ל. לחלופין הינם טוענים כי הפגמים שנפלו בייפוי הכוח, לרבות אי הבדיקה הרפואית הנדרשת הופכים את נטל הראיה ומטילים על הנתבעים להוכיח את תקפותו. 12. כנגד הקונסולית והמדינה טוענים התובעים להתרשלות, דהיינו, כי ייפוי הכוח לא נערך ולא אומת כדבעי וכי מצבה המנטלי של החותמת, שאין עוררין כי התקשתה בדיבור וכי קשה היה להבין אותה, לא נבחן ולא אושר רפואית קודם שאומת ייפוי הכוח. עוד הינם טוענים כי האימות והתרגום לא נעשו בעת ובעונה אחת. כנגד הבנק הינם טוענים כי אסור היה לו לפעול ולהסתמך על ייפוי הכוח חסר התוקף. עוד טענו כי משיכת הכספים מחשבונה של המנוחה מספר שעות לאחר פתיחתו, והעברתם לאחרים, על פי יפוי הכוח (הראשון) אמור היה לעורר חשד בליבו של הבנק אשר אמור היה לבדוק היטב קודם שרוקן חשבונה החדש של X. 13. הנתבעים 1-6 משיבים כי התובעים לא ביקרו את X באוגוסט ואינם יודעים כלל על מצבה בעת חתימת ייפוי הכוח הראשון. עוד טענו כי כאשר נערך ייפוי הכוח נשאלה X באופן מפורש ע"י הקונסולית ואישרה בתנועות ראש כי ברצונה שהנתבע המצוין בו יהיה אחראי לניהול רכושה בארץ. בנוסף הינם טוענים כי אסתר, שהייתה בריאה באותה עת נכחה בעת החתימה ואף ערכה בנפרד ייפוי כוח דומה. לטענת הנתבעים ביטאה X בייפוי כוח זה ובאילו שבאו אחריו, לרבות מסמך המתנה, את רצונה שהנתבעים יקבלו את כספה בארץ. 14. לטענת הבנק יש להסתמך על חזקת התקינות של ייפוי הכוח. עוד טען כי היה רשאי להסתמך עליו, לפעול על פיו ולקיים אחר ההוראות שניתנו למשיכת הכספים מהחשבון. לשיטתו, חרף העובדה שנמשך סכום כסף גבוה, לא הייתה הפעולה אמורה ל"הדליק נורות אזהרה" בבנק, בניגוד למקרים אחרים בהם נקבעה אחריות כזו. למותר ציין כי הבנק טוען כי אם יבוטל ייפוי הכוח הראשון עליו הסתמך, ותתקבל התביעה, יש לחייב את המדינה כאחראית כלפיו בהתרשלות בעריכתו, ואת הנתבעים 1-6 אשר התעשרו שלא כדין בהשבת הכספים לידיו. 15. המדינה טענה לתקינות פעולותיה של הקונסולית בעת שהחתימה את X על ייפוי הכוח, שאין בו כל פגם. 16. דיון ס' 50 א' (א) לחוק הנוטריונים תשל"ו- 1976 קובע כי נציגים דיפלומטיים ונציגים קונסולריים של ישראל מוסמכים להשתמש בחו"ל בסמכויות נוטריון ודין פעולה שנעשתה בידי נציג כאמור מכוח סמכויות אלה כדין פעולה של נוטריון. לטענת התובעים נפלו פגמים פרוצדוראליים ביפויי הכוח (הראשון, שבו ואך בו מדובר). לשיטתם, החותמת שהוחתמה על הדף ראשון מתיימרת להיות מתאימה לטופס 1 של התוספת הראשונה של תקנות הנוטריונים תשל"ז- 1977, אלא שבניגוד לנדרש שם, לא פורש מקום החתימה, דהיינו, ביתה של אסתר. זאת ועוד, לטענתם אישרה הנתבעת 8 את המסמך שנערך בשפה זרה שאין היא דוברת אותה, מבלי שהתרגום של מי שהתלוותה אליה מטעם הקונסוליה אושר ע"י האחרונה בתצהיר המעיד על נאמנותו למקור. לשיטתם, הפגם המרכזי הוא העדר תעודה רפואית באשר למצבה של X בעת החתימה על יפוי הכוח (תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים). לטענתם, לנוכח גילה של X (75) ומצבה הגופני הרעוע (סיוע אח סעודי צמוד המסייע לה בניידות) בצירוף העובדה שלא הייתה מסוגלת לדבר ולתקשר אלא בתשובות מוטוריות לשאלות מילוליות, היתה הנתבעת 8 אמורה לציין את כל אלו באישור הנוטריוני, וזאת לא עשתה. 17. אינני מקבלת טענות אלו. לא מצאתי ממש בטענות הפרוצדוראליות לגבי התרגום, צורת החתימה וכיוצ"ב. כאמור בסיכומי הנתבעת 9 (מדינת ישראל) אשר נתמכו בראיות שנשמעו, הייתה הפניה לקונסוליה שגרתית, ומסוג השירות הניתן במקרים מעין אלו. ייפוי הכוח שנערך ע"י הנתבע 4 איננו שונה מהמקובל, (איננו בלתי הדיר) והוא תורגם לשפה התורכית ע"י הרב פרץ אשר השתייך לצוות רבנים שהיו בקשרי עבודה עם הקונסוליה. אל הנתבעת 8 התלוותה הגב' בנר אשר הקריאה לX את המסמך ושאלה אותה אם היא מבינה את תוכנו. ע"פ עדות גב' בנר הנהנה X בראשה. משנשאלה למי היא מעניקה ייפוי כוח על מנת שיטפל בענייניה הכספיים בארץ הצביעה על הנתבע שנכח שם. הגב' בנר העידה (עמ' 267 לפר'): "אחר כך אני שואלת אותה, אני אומרת לה במילים פשוטות, אם היא מסכימה לדברים האלה, אם יש לה את החשבונות האלה, ואם היא מסכימה שמישהו ייצג אותה כדי לטפל במה שכתוב כאן. .... היא הנהנה בראשה. ואז שאלנו אותה למי היא נותנת את יפוי הכוח הזה? אז היא הצביעה על האיש שלו היא נותנת את זה." כך העידה גם הגב' עדיקא : "אני התרשמתי שהיא מבינה כל מה שאומרים." טענה זו, לפיה היה ברור לשתי העדות כי X שמעה בשפתה את תוכן יפוי הכוח, הבינה את הנאמר לה ואישרה אותו בתנועות ראש- חזרה על עצמה מפי השתיים והנני מאמינה להן. 18. ס' 14 לחוק השליחות קובע ששליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח, במותו של אחד מהם בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו. ס' 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". ייפוי הכוח הראשון והפעולות הבנקאיות בארץ שנעשו מכוחו קדמו בכחודשיים להכרזתה של X כ"פסולת דין" אלא שלטענת התובעים, בנסיבות בהן ניתן ייפוי הכוח - זמן קצר לפני הכרזה זו, - הינו חסר תוקף ובטל . 19. התובעים והנתבעים 1-6 תמכו טענותיהם הרפואיות במומחים. (שני המומחים נתנו את חוות דעתם והסיקו את מסקנותיהם מתיעוד רפואי מבלי לבדוק, כמובן, את X, שכבר נפטרה באותו זמן). המומחים ד"ר פלדינגר ופרופ' נוי תמימי דעים כי אפזיה מוטורית, ממנה סבלה X היא פגיעה ביכולת הדיבור אך איננה בהכרח אי כשירות. פרופ' נוי, מטעם התובעים כתב בחוות דעתו כי "קביעת כשרותו של אדם לנהל את ענייני רכושו מחייבת בדיקת מצבו הקוגניטיבי והנפשי באופן כללי תוך התייחסות ספציפית ליכולתו להבין את משמעותה של צוואה (או כל פעולה אחרת), היקף רכושו ואת השלכות הפעולה על הנפשות המעורבות. במקרה הנדון לא נערכה כל בדיקה שכזו סביב התאריך הנדון." (בעדותו הבהיר כי כוונתו הייתה למועד מתן ייפוי הכוח, כמו גם למועד מכתב המתנה). הנני סבורה כי הדיון הרפואי מקומו בניתוח מצבה של X ביום כתיבת מכתב המתנה, אולם לא ניתן ללמוד ממנו, בהעדר תיעוד רפואי רלבנטי על מצבה הרפואי של X כחודש וחצי לפני כן. 20. אינני מקבלת גם את טענת התובעים כי יש להחיל את קביעת בית המשפט התורכי לפיה הייתה X בלתי כשירה משפטית ביום 3/10/03 על מצבה ביום חתימת ייפוי הכוח ביום 19/8/03. (טענות הצדדים לעניין פסק הדין הזר וההכרה בו תיבחנה בפרק המתייחס למסמך המתנה). לעניין זה יש להיזקק לחזקת כשרות פעולות הנוטריון, כאמור בס' 19 לחוק הנוטריונים הקובע כי "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ומעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכול כאמור באישור" (ור' גם ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי פד מ"א (2),477). 21. הטוען לבטלות ייפוי הכוח, עליו הראיה להוכיח את הטענה. התובעים טענו כי אם לא יוכר פסק הדין הזר לצורך ביטול ייפוי הכוח, למצער יהפוך את נטל הראיה ויטילו על הנתבעים. את עניין הנטל המתהפך שואבים התובעים מפסיקה בקשר לצוואות לפיה "צוואה שאין בה פגם מבחינת הצורה חזקה עליה שצוואת אמת היא והטוען שאין לה תוקף - עליו הראיה והוא הדין להיפך: צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה בחזקת עומדת והטוען שיש לקיימה - עליו הראייה תחילה שצוואת אמת היא" (ר' סעיף 22 לסיכומיהם). 22. טענה זו איננה יכולה להתקבל בכל הנוגע לנתבעים 7,9 (המדינה והבנק) שכנגדם נטענת טענת הרשלנות. בעילת התביעה כנגדם, מוטל הנטל על התובעים להראות כי חרגו מסטנדרט הזהירות המקובל בעת שאישרו את חתימת X על ייפוי הכוח (המדינה) או בעת שפעלו על פיו (הבנק). נתבעים אלו אינם אמורים להוכיח את כשירותה המנטלית של X או את גמירות דעתה. 23. גם אם אקבל את טענת התובעים לעניין היפוך הנטל (לנתבעים האחרים) תומכות הראיות החיצוניות בגרסת האחרונים: ביום 19/8/03 שהתה X בבית אחותה, אסתר, שאיש אינו מערער על מצבה הנפשי. אסתר גם היתה נוכחת בעת חתימת ייפוי הכוח והיא עצמה חתמה על מסמך דומה (לעניין רכושה בתורכיה) יום לאחר מכן. הוסף לכך את העובדה שהאח מואיז, שעליו סמכו האחיות, הסמיך אף הוא בעבר את שלמה לפעול במידה מסוימת בחשבון ולמד כי מבחינתן של השתיים, לא היתה מניעה כי שלוחיהן יטפלו בענייני X בארץ, ובאילו של אסתר- בחו"ל. 24. זאת ועוד, באותו זמן טרם אושפזה אסתר (שהסיבה לאשפוזה היתה, ככל שהבינותי, נטילת תרופה שגויה) וגם לאחר מכן, כשאושפזה, התלוותה אליה X כמלווה ולנה במלונית סמוכה. דהיינו שבסיוע מטפל, לא הייתה מרותקת למיטה כפי שטענו התובעים. כל אלו מצביעים לכאורה על כשירות מנטלית וגמירות דעת, שבגינם אין להורות על בטלותו של ייפוי הכוח. המסקנה הנובעת מכך- כי אינני מקבלת את טענות התובעים להתרשלות הגב' עדיקא. משהגעתי למסקנה זו, אינני נזקקת לשאלת הקשר הסיבתי בין ייפוי הכוח לנזק הנטען, אשר נותק, לטעמי, ע"י מסמך המתנה. דין התביעה כנגד המדינה- להידחות. 25. הנתבעים 1-6 הנתבעים מודים בסעיף 97 לסיכומיהם כי "נקודת המוצא היא כי ייפוי הכוח אינו יוצר את הזכות. הוא רק מכשיר לביצועה. בעניינינו- למימוש המתנה." דהיינו, שללא מסמך המתנה לא היו רשאים ליטול את כספה של X. ס' 8,10 לחוק השליחות תשכ"ה- 1965 קובעים כי "קיבל עליו אדם להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו"..."כל נכס שבא לידי השלוח עקב השליחות מוחזק בידו כנאמן של השולח." ללא ספק היו הנתבעים ערים לכך שהרי עם קבלת ייפוי הכוח העבירו את כספה של X מבנק לבנק ומסניף לסניף, לחשבונות שנפתחו על שמה, ורק לאחר שנחתם מסמך המתנה (שלא הוצג לבנק), העבירו את כספי X לחשבונותיהם ולשליטתם. גם את הגנתם כנגד תביעת ההשבה הינם מבססים על מכתב זה ועל רצונה של X להעניק את כספה לילדי חברתה אורה, כאות והכרה למסירות תודה. 26. מסמך המתנה: בשונה ממועד המסמך הקודם, לעניין מועד מתן מסמך המתנה מצויים בידינו מסמכים רפואיים, עובדת מינוי אפוטרופוס לX שהתרחש כשבועיים לאחר מכן, ופסק הדין התורכי שקבע כי עסקה שנעשתה על פי ייפוי כוח אחר שנערך ביום עריכת הסכם המתנה- בטלה. וזהו נוסח מכתב המתנה: "אורה יקרה, בהתאם לרצונו של אחי המנוח, מואיז דה צ'יפרוט ובהתאם לרצוני, עבור הקרבה האמיתית שהראיתם לנו, בימים קשים ובימים ם במהלך שנים ארוכות, בגלל שהייתם האנשים היחידים על ידם יכולנו להיתמך בחיינו, אנא, חלקי בבקשה את כספינו המופקד בישראל, בחלקים שוים לילדיך האהובים, דני שלמה ורחל, אוהבת אתכם מאוד, לעולם לא אשכח אתכם X דה צ'יפרוט איסטנבול 3.10.03 (חתימה)." 27. לעניין מעמד נתינת המתנה העיד הנתבע 4: "אחרי שיצאו התורכים מהחדר היא אמרה לנו להישאר לדני ולי כי היא רוצה להגיד משהו. זה היה במילים שבורות וזה היה במשיכת מילים, אבל היה אפשר להבין אותה. היה גם מלווה בתנועות ידיים. כשאני התחלתי להבין בעצם, כמעט כל מילה שנייה או שלישית, הייתי חוזר על המילה ומחכה לאישורה בתנועת ראש. היא אמרה לי תביא נייר תביא עט, לא היה בחדר ניר ויצאתי החוצה והלכתי לחדר האחיות והבאתי משם דף ריק, והיא התחילה להכתיב לי לאט מה שכתוב כאן, כל מספר מילים חזרתי על מה שהיא אמרה והיא העידה שזה מה שהיא מתכוונת, ואחר כך הקראתי לה את המסמך מתחילתו ועד סופו, ואז העברתי לה את הדף לחתימה ואמרתי לה שתקרא. להערכתי היא לא התעמקה בזה. היה ברור לי שהיא יודעת על מה היא הולכת לחתום שזה בעצם רצונה." 27. "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה" (ס' 1 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968)"כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט" (ס' 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). התובעים טוענים כי למכתב המתנה מיום 3.10.2003 אין נפקות כלשהי הואיל ונעשה על ידי X במצב של העדר כשרות משפטית. עוד טענו כי פעולות התובעים נגועות במרמה, עושק והשפעה בלתי הוגנת, וגם מכל אחד מהטעמים הללו דינו של מכתב המתנה לביטול. 28. מכיוון שX הוכרזה פסולת דין על ידי בית המשפט התורכי רק ב-23.10.2003 , מבקשים התובעים לבטל את מסמך המתנה בעילות של פגמים ברצון, עושק והשפעה בלתי הוגנת - האחת עילה מוכרת בדיני חוזים, השנייה שאובה מדיני צוואות. 29. אשר לעושק - רכיב הכרחי בעילה של עושק הוא היות "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל" (סעיף 18 לחוק החוזים חלק כללי) "עילת העושק היא בראש ובראשונה עילה כלכלית...בסיטואציה של הענקה חד צדדית, הנעדרת כל רקע כלכלי או מסחרי, יש טעם רב בהעברה של נטל ההוכחה, על פיה יוטל הנטל לסתירת קיומה של השפעה בלתי הוגנת על בעל המעמד הדומיננטי....כאשר מתקימת בין הצדדים מערכת יחסים מיוחדת, שביסודה עומדים יחסי אמון, "..נוצרת הנחה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת ועל הצד השני החובה לסתור קיומה של ההנחה לכאורה כדי לשכנע את בית המשפט כי הצד השני פעל באופן בלתי תלוי ללא השפעה תוך הבנה מלאה והערכה מלאה של מה שהוא עשה.."" (השופט בן יאיר ב-ע"א 236/84 (שעובדותיו דומות לענינינו) הלה יפה ז"ל נ' אסיא שוורץ לבית קלצ'קין (פורסם בדינים ועוד)). לשיטתו שם, במקרים שבהם מערכת היחסים בין הצדדים איננה מסחרית, אין כלים עובדתיים רציונליים לתחימת גבולותיו של ההוגן והסביר, ומכאן הקושי להוכיח כי תנאי החוזה "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". 30. השפעה בלתי הוגנת -הואיל ויש הסוברים כי אין להחיל את עילת העושק לפי ס' 18 לחוק החוזים על הסכם מתנה, טוענים התובעים גם להשפעה בלתי הוגנת. לשיטתם מהותה של ההענקה דורשת הוכחה ודאית כי המעניק נתן את מתנתו מרצון חופשי וכי לא נפל כל פגם בגמירות דעתו. בהיות המתנה עסקה ללא תמורה, הצד המקבל "..אינו זכאי לאותה מידה של הגנה הניתנת למי שתרם לעיסקה החוזית" (פרופ' פרידמן ונילי כהן, דיני החוזים, עמ' 472). "השפעה בלתי הוגנת מתייחדת לניצול פסיכולוגי הנעוץ באמון של צד אחד במשנהו, באופן המונע מהצד הנתון להשפעה להפעיל שיקול דעת עצמאי. אם הצד בעל ההשפעה מנצל את מעמדו ואת תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד שלישי יתרון על דרך של מתנה, צואה או חוזה, ניתנת הפעולה לביטול על ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה. עיקרון זה בדבר השפעה לא הוגנת חל על כל מקרה שבו נרכשת השפעה ומשתמשים בה לרעה, שבו שם אדם את מבטחו באחר וזה מאכזבו"(פרידמן, שם, עמ' 1031 ור' גם עא 1612/03 (ת"א) גרינפלד שמואל נ' בן צבי וולי אסתר ואח'). 31. בשונה מייפוי הכוח אותו אישרה X בתנועות ראש, כאן נטען כי המכתב הוכתב על ידה לנתבע 4. אינני יכולה לקבל טענה זו שכן הוכח בוודאות כי כושר הדיבור ניטל ממנה ודיבורה היה על דרך של מלמולים והברות בלבד (אליבא דשני המומחים והגדרת קומוניקציה באמצעות תגובות מוטוריות כפי שעולה מהדו"ח הרפואי של בי"ח ווטאן מה-15.3.2003, עליו בין היתר מסתמכים הנתבעים.) 32. גם תוכן מכתב המתנה איננו מדויק שהרי אחיה של X לא הביע רצונו בהענקת מתנה לנתבעים או מי מהם, ואף הגביל את יפוי הכוח שנתן בחשבון להארכת תוקף הפיקדונות ולקבלת דואר בלבד. זאת ועוד, מדוע בחרה X להעניק את כל כספה בארץ כמתנה וזאת כחודשיים בלבד לאחר שנתנה ייפוי כוח המתיר למיופה כוחה לפעול בחשבונה- לטובתה? 33. אין ספק כי אורה וילדיה היו כבני משפחה לX, כי הרבו לבקרה, תמכו בה בעת מחלת אסתר ואף היו נוכחים בביתה באותה עת, בשונה מיורשיה התובעים, אולם לכאורה עובדות כתיבתו של המסמך מעוררות חשד באשר להבנתה של X אותו ורצונה בהענקת המתנה. לעניין זה נותר ספק בליבי שהנתבעים לא הצליחו להסירו. 34. התובעים מתייחסים גם לדרך פעולתם של הנתבעים (הכונה למי מהם שנכח באותו ארוע) המעוררת חשד, הן במכירת דירתה תוך יום אחד, בסמוך ליום הכיפורים, העלמות התמורה ממכירה זו, טענת הנתבע 4 אשר התנגד להליכים המשפטיים בתורכיה וטען כי הוא בן משפחה של X בעוד שאיננו כזה, והעברת הכספים התמוהה מבנק לבנק, מסניף לסניף ומחשבון לחשבון). חרף טענת הנתבעים כי התכוונו להביא את X ארצה ולשכנה במוסד ראוי, לא מצאתי הסבר לצעדים אלו. 35. פסק הדין התורכי החלק הרלבנטי לעניינינו, מתוך פסק הדין הינו: "רישומי בתי חולים, מסמכי המעקב והדוחו"ת אורגנו בתיק והתיק נשלח למינהלת המכון לרפואה משפטית. בדו"ח מספר 4293 של הוועדה מספר 4 במנהלת המכון לרפואה משפטית מתאריך 28.11.07 נקבע שX דה ציפרוט אשר נפטרה בתאריך 23.09.04 לא הייתה בעלת כושר שיפוטי בעת עריכת ייפוי הכוח בתאריך 03.10.03. בא כוחה של התובעת ביקש שתביעתם תתקבל. בא כוחם של הנתבעת נורטן טוזג'ו והנתבע אליהו הודיעו שאינם מקבלים את הדו"ח. מאחר ודו"ח הרפואה המשפטית תואם את התביעה הוא מהווה בסיס לפסק הדין. ... בתאריך 3.10.03 נתבקש ננוטריון מספר 31 בבאקירקוי בשם התובעת X דה צ'יפרוט לערוך יפוי כוח. בשל חוסר אפשרות של התובעת להגיע לנוטריון, נסע הנוטריון למען שלה הנמצא בקאדיקוי, ג'אדבוסטאן..ועשה יפוי כוח. מאחר וX דה צ'יפרוט הינה ילידת 1928 ומצבה לא איפשר לה להגיע לנוטריון, סודר יפוי הכח במענה. מתברר שבשל גילה ומחלתה ועל מנת לברר את כשירותה לממש זכויותיה היה חובה להצטייד בדו"ח מרופא פסיכיאטר ונוירולוג. הנוטריון לא ציית לכך ואכן הדו"ח הרפואי של בית החולים ללימודים ולמחקר חיידארפאשה מאריך 20.10.03 שניתן זמן קצר לאחר מתן יפוי הכוח ביום 3.10.03 קבע שX דה צ'יפרוט אינה כשירה לממש זכויותיה ולפי הדו"ח הרפואי מינוי אפוטרופוס נמצא כדין. הוברר שגם על הנוטריון וגם על אליהו היה לדעת פרטים אלה. והוברר שהרוכש את הנדל,ן חוסנו אלטונטאש היה צריך לבדוק את ייפוי הכוח ורק לאחר מכן לרכוש אותו, אך לא עשה כן. כמו כן, הנתבעים לא הצליחו להוכיח למי ובאיזה אופן מסרו את תמורת הנכס שנמכר". 36. לפני בית המשפט הזר עמדו שני ייפויי כוח עליהם חתמה X, ואחד מהם אף נתמך באישור רפואי. כן הוצגו לו דוחות רפואיים מבית החולים ווטאן ומביה"ח חיידארפאשה מיום 20.10.03. האחרון קבע כי יכולתה המנטלית של X מוגבלת וקיים צורך למנות לה אפוטרופוס. בית המשפט התורכי ביטל את עסקת המכר על פי ייפוי הכוח הפגום מיום 3.10.03 . 37. חוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 מתיר לכל בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ "אגב דיון בעניין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו עניין... אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן" וזאת, גם בהעדר הסכם בדבר הכרה הדדית עם אותה מדינת חוץ (סעיף 11 (ב). "בית משפט מכיר בפסק חוץ כאשר הוא מתייחס אל הפסק- למטרה כלשהי- כקיים ובר תוקף, היינו, כאשר הוא מייחס לפסק- לצורך איזשהו- נפקות. הכרה יכולה שתוענק לפסק חוץ אגב אורחא (במסגרת דיון שיפוטי שאינו סובב סביב הפסק דווקא) יכול שתהיה ראשונית וישירה (על ידי מתן פסק דין הצהרתי, המאשר את קיומו ותוקפו של פסק החוץ)...ההכרה אגב אורחא בפסק חוץ לפי סעיף 11 מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המקומי, ה"רשאי" להכיר בפסק "אם ראה שמן..הצדק לעשות כן". כלום הייתה כוונת המחוקק להקנות לבית המשפט שיקול דעת מוחלט בנדון, או שמא יש כאן הפנייה- במפורש או במרומז- למערכת של עקרונות וכללים משפטיים, שינחו את בית המשפט בבואו לשקול אם להכיר בפסק החוץ אם לאו? סעיף 11 מורה, כאמור, שרשאי בית המשפט להכיר בפסק חוץ "אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן". את המונח "דין" יש לפרש, לפי הגדרתו בפקודת הפרשנות, ככולל את סימן 46 לדבר המלך במועצתו, 1922, על ההפנייה למשפט המקובל שבו. הואיל ואין בדין המקומי הסדר משפטי לעניין ההכרה בפסקי חוץ, שומה עלינו לשעות אל המשפט המקובל באנגליה ולהזקק להוראותיו בנדון". ((הכרה ואכיפה של פסקי חוץ, פרופ' עמוס שפירא). "לבית המשפט העליון נזדמן לא פעם לדון במטרת סעיף 11(ב) וחשיבותו. תחילה עשה זאת הנשיא אולשן בקובעו: "אלמלא הסעיף 11, בהתקיים דיון בתביעה שהוגשה בישראל, בבית משפט ישראלי, אי אפשר היה להתיר לאחד הצדדים להגיש פסק חוץ כראיה והיו דוחים נסיון נסיון כזה תוך הנימוק שכל עוד פסק החוץ לא 'הוכר' על ידע אכרזה כפסק איכוף, או על ידי מתן פסק דין על סמך פסק החוץ עקב תביעה שהוגשה- אין בית המשפט רשאי ' להכיר' בו. לכן בא סעיף 11 ומתיר את הדבר אגב דיון בעניין אחר, אם בית המשפט מוצא שמן הצדק לעשות כן- וזאת על אף העובדה שלא ננקטו צעדים להשיג אכרזה כנ"ל או שלא הוכרזה תביעה על סמך פסק החוץ."(הכרה ישירה של פסק זר בישראל והכללים החלים עליה, פרופ' מנשה שאוה). 38. 2 מ-6 מהנתבעים כאן (דני ואליהו ) היו צדדים להליך בבית המשפט המחוזי התורכי (אם כי ביחס לדני נקבע בפסק הדין "נדחה לעתיד"), ובינם לבין יתר הנתבעים מקבוצה זו, קיימת קרבה משפחתית ומשפטית. אליהו כפר בסמכותו של בית המשפט התורכי וטענותיו בעניין זה נדחו. פסק הדין אינו קובע מפורשות, כממצא עצמאי, שX הייתה פסולת דין ב-3.10.2003. מאידך קבע שהדו"ח של המכון לרפואה משפטית "תואם את התביעה ומהווה בסיס לפסק הדין" דהיינו, שהדו"ח אומץ על ידי בית המשפט. עם זאת, בית המשפט נאחז לצורך ביטול עסקת המכר - בנימוקים נוספים: א. יפוי הכוח שמכוחו נמכרה הדירה לא היה תקין משום שבשל גילה ומחלתה ועל מנת לברר את כשרותה לממש זכויותיה הייתה חובה להצטייד בדו"ח מרופא פסיכיאטר ונוירולוג" והנתבעים היו מודעים לכך ב. הנתבעים לא הצליחו להוכיח למי ובאיזו אופן מסרו את תמורת הנכס שנמכר. 39. עולה אפוא שפסק הדין יכול לשמש ראיה וחיזוק לטענת אי כשרותה של X ב-3.10.203. מכאן, שיש להיזקק גם לחוות הדעת הרפואיות שעמדו לפני , נסיבות האירועים ומהימנות העדים. 40. התובעים הגישו חוות דעת רפואית של פרופ' ש. נוי (ת/1), ממנה עולה שX הייתה פסולת דין הן בתאריך ייפוי הכוח הראשון מיום 19.8.03 והן ב-3.10.2003 וכך אף אישר בחקירתו. חוות הדעת ניתנה לצורך קביעת כשירותה של X ביום עריכת ייפוי הכוח באוגוסט 2003. המסמכים הרפואיים שהוצגו לפני פרופ' נוי כללו: מסמך המתאר כי אושפזה ביום 3.10.03 עקב קשיים נשימתיים ולקוי בהזנה ונוירולוג שבדקה ביום 10.10.03 הסיק כי חרף קשיי ההתבטאות שלה אין היא בלתי כשירה, דו"ח הוועדה הרפואית של משרד הבריאות מיום 20.10.03 אשר כלל בדיקות בתחומים רפואיים שונים, ואשר מצא כי הינה זקוקה לאפוטרופוס, ומסמך רפואי של הועדה מטעם משרד המשפטים התורכי מנובמבר 2007, אשר כלל אף הוא חוו"ד מומחים מתחומים שונים וקבע רטרואקטיבית כי ביום 3.10.03 לא היתה X כשירה לבצע פעולות משפטיות. חוות הדעת של פרופ' נוי קובעת מימצאיה כמסקנות מנתונים אלו: "אדגיש כי הוועדה הרפואית באוקטובר 2003 כבר קבעה כי מדובר בליקויים קוגניטיביים וגם מעובדה זו סביר להניח כי נבעו מדמנציה וסקולרית. באבחנה זו גם סביר להניח שחודשיים קודם לכן ועל רקע עברה הרפואי היו קיימים כבר ליקןייים קוגניטיביים כאלו. חשוב לציין כי המנוחה היתה, בשל מצבה הגופני, תלויה בסביבתה ונזקקה לסיעוד ותמיכה מיידיים. זאת ועוד, בשל קשיי התקשורת איתה דווח על קושי בשיתוף פעולה. סביר להניח שאם קושי זה בא לידי ביטוי בפקודות פשוטות בעת אשפוזה בבית חולים, הוא היה בא לידי ביטוי גם בהבנת תהליכים משפטיים- כלכליים מורכבים." בחוות הדעת ביקר המומחה את חוות דעתו של הנוירולוג שאישר את כשירותה של X וציין כי קביעה כזו מחייבת בדיקה מדוקדקת יותר ואמצעי בדיקה מיוחדים המתייחסים לקשיי הדיבור שלה. כזכור, בית משפט התורכי אף הוא לא אימץ חוות דעת זו. בעדותו הבהיר כי מכלול הסימנים הכוללים גם חולשה גופנית, קשיים בבליעה, היזקקות לזולת מתקיים מצב של תלות. "כאשר לא בורר וכאשר יש פגיעה כל כך נרחבת, לא נעשה בירור לגבי האפשרות שיש אפזיה סנסורית, וסביר להניח שגם היתה פגיעה כזו." 41. ד"ר פלדינגר מטעם הנתבעים קבע כי כתוצאה מהנזק המוחי המשני (אפזיה) הייתה אמנם פגיעה ביכולת השפה והדיבור, אולם אין זה מוביל בהכרח למסקנה כי X סבלה גם מאפזיה סנסורית, הבנתית. "ארוע מוחי, לכשעצמו, אינו שולל באופן אוטומטי את זכותו של אדם לחתום על מסמכים משפטיים. לאור כל זאת ובהסתמך על התיעוד שהועמד לרשותי, ניתן לקבוע כי ביום 3/10/03 המנוחה X דה ציפרוט הייתה בדיעה צלולה ויכלה להבין את משמעות המסמך עליו חתמה." המומחה הסתמך על חו"ד אותו נוירולוג, על העובדה כי במסמכיה לא אובחנה כסובלת מדמנציה וכי בזמן אמת לא קיים כל תיעוד המצביע על אי מסוגלותה להבין את שחתמה עליו, או שהדבר נעשה בכפיה שלא מרצונה החופשי. 42. הנני סבורה כי לו צריך היה להכריע בתובענה זו על פי שתי חוות הדעת הנוגדות בלבד, הייתה ההכרעה נשענת על נטל ההוכחה ואולם מכלול הראיות (נסיבות הכתבת מכתב המתנה- שלא התקבלו על ידי, פסק הדין הזר, והתנהגות הנתבעים) מטה את הכף לטובת התובעים, עד כדי פסילתו של מכתב המתנה. 43. כבר ציינתי כי התיאור לפיו הביעה X את רצונה לנתבע 4 איננו מתיישב עם ההיגיון ועם מצבה של X כפי שתואר ע"י כל הרופאים, המסמכים והעדים. גם העברת הכספים מסניף לסניף בבנק דיסקונט ולאחר מכן לבנק אוצר החייל אין לה כל הסבר למעט החשד בנתבעים כי עשו כל שביכולתם לבצע את הפעולה הבנקאית מבלי שתתקל בהתנגדות הבנק. כך למשל נשאלו הנתבעים 1,2 לסיבת פתיחת החשבון בסניף שינקין והשיבו כי קיוו לתנאי שירות ם יותר, ו/או לפתרון בעיות החניה. יש לזכור כי החשבון בסניף פורקס התנהל ע"י מואיז שנים רבות, וסביר להניח כי לא ניתן היה ליתן בו הוראות חורגות הניתנות ע"י מיופה הכוח מבלי לעורר חשדו של הבנק. 44. 7 ימים לאחר פתיחת החשבון בסניף שינקין נפתח חשבון נוסף ע"ש X, הפעם בבנק אוצר החייל (הנתבע 8). חשבון זה נפתח לאחר מסמך המתנה אולם הנתבעים לא הציגוהו לבנק. פעילות הנתבעים 1,4 הפועלים בצוותא עד להקצאת הכספים לבני משפחתם - מעוררת תמיהה שלא הובהרה וחשד שלא סולק. הנני קובעת על סמך העדויות שנשמעו, פסק הדין הזר ומכלול הנסיבות כי הנתבעים 1-6 חייבים להשיב לתובעים, יורשי X, את הסכום של 329,990$ לפי שער הדולר ביום הגשת התביעה כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום הגשתה באופן שרחל ואלי , שלמה וזהבה - כל זוג מהם יוגבל ל-110,000$ , בעוד שהשלוח, כמו גם האם אשר חילקה לטענתה את הכספים, אחראים למלוא הסכום, סולידרית עם הנתבעים האחרים. 45. הנתבע 8 התלבטתי האם התרשל הבנק בעת שהעביר, על פי ייפוי הכוח, את כספי X לחשבונות אחרים, שאינם של מיופה הכוח. השאלה, שהתובעים והבנק התייחסו אליה הינה, האם הופרה חובת הזהירות שחב הבנק לX לקוחתו. כל עוד הועברו הכספים מחשבון אחד של X למשנהו, נשמרו האינטרסים של האחרונה. לטענת התובעים היה על הנתבע 7 לקבל פרטים על בעלת החשבון, בעת פתיחתו , לחקור ולדרוש כאשר הגיעה הוראה חריגה לחלוקת הכספים, ולמצער להיוועץ עם המחלקה המשפטית קודם שביצע את הוראות מיופה הכוח. התובעים, כמו גם הנתבע, מסתמכים על ע"א 636/89 כחולי נגד ברקליס דיסקונט, ודנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ' פרוסט ואח' (פד מ"ז (5) 31) אשר קבעו את חובת הזהירות של הבנק בפעולות מיופה כוח בחשבון. "עמדנו על ההבחנה הנדרשת בין פעילות פרעונם של שיקים לבין פעילויות אחרות ביחסים שבין בנק ולקוחו, בייחוד פעילויות שהמהירות בביצוען אינה תנאי הכרחי בהן. הגורם המייחד אותן פעילויות אחרות הינו, בעיקרם של דברים, ה"חד פעמיות" שבהן (גם אם הן חוזרות ונישנות), אם תרצה, היותן חורגות ממסגרת היחסים השגרתיים שבין בנק לבין לקוחו. בצד פעילויות אלו ניתן למנות פעילויות בלתי שגרתיות אחרות ביחסים שבין בנק לבין לקוח פלוני, ולעניין זה נאמר כי השאלה אם פעילות מסוימת נראה בה פעילות "שגרתית" אם לאו, תבחן על רקע מערכת היחסים הקודמת שבין הבנק לבין לקוחו.."(שם, ס' 38). 46. אין מחלוקת כי הפעולה שבוצעה הייתה חריגה ובסכום גדול ולא הייתה בה כל דחיפות. לו היה הבנק בודק זאת, היה תמה לצורך מה נפתח למספר שעות בודדות החשבון ע"ש X ושימש כמקפצה להעברת הכספים לאחרים. מר עובדיה מטעם הבנק הודה כי היום היה הבנק נזהר יותר, אולם הסתמך על הרגולציה הקיימת ועל חוק הלבנת הון והתקנות שתוקנו מכוחו. לעניין זה אזכיר כי פסק יהדין הנ"ל, כמו גם חוק הלבנת הון התש"ס -2001 היו ידועים שניהם לפני שהתרחשו האירועים המתוארים כאן. 47. להגנתו טען הבנק להבדלים בין פס"ד כחולי, בו ניתן היה לאתר את השולח בקלות, על מנת לקבל אישורו לפעולות שבוצעו ע"י השלוח בניגוד עניינים בולט לשולחו, לאלו שבעניינינו, וציטט : "לא יתכן שכל הוראת תשלום תיתקל בחשד, ואף שעל פניה היא נראית כשרה, יהיה מוטל על הבנק לדרוש ולחקור, אם הפעולה נעשתה בהרשאה וללא כוונת תרמית. לו כך היה נדרש מבנק לנהוג, היה הדבר משבש את פעילותו הסדירה של הבנק ואת כיבודן המהיר והיעיל של הוראות הלקוח. כמו כן יש לקחת בחשבון שפעולות בנק מבוססות על ההנחה שנותני ההוראות הם אנשים ישרים, ולגבי פעולה שעל פניה היא כשרה, אין בסיס לחקירה ודרישה של הבנק בדבר כשרות הפעולה". 48. ייפוי הכוח התיר לנתבע 1 לפעול בשמה ובמקומה של X. הוראתו לחלק את הכספים מחשבונה החדש לאחרים הייתה פעולה חריגה שצריכה הייתה להדליק "נורות אדומות" אצל הבנק. משכך, הנני קובעת כי הבנק התרשל כלפי התובעים. שיעור ההשבה שוננה מזה בו חייבתי את הנתבעים שכן בהליך הקודם עיכב הבנק סכום של 110,000 $. סכום זה שוחרר לנתבעים רק לאחר ויתור התובעים על צו המניעה מבלי שעיקלו את הכסף המעוכב (חרף המלצת בית המשפט לנהוג כן). לפיכך, חיובו של הבנק, הסולידרי לזה של הנתבעים, הינו ל219,990 $ בלבד. 49. הודעת צד ג' הנתבעים 1-6 קיבלו מהבנק כספים, שעל פי קביעתי, אינם זכאים להם. משכך, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט הינם מחויבים בהשבת כל סכום שישלם הבנק לתובעים, (ובמגבלות הסכום שעליהן הוריתי לגבי חלק מהנתבעים) וזאת בנוסף לשיפוי בכל סכום שישלם הבנק לתובעים בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. 50. הוצאות ההליך המשפטי היה מורכב, הצריך תרגום, עדים מומחים ועוד. הנתבעים 1-6 ישאו בהוצאות המשפט (אגרה ושכר עדים). הנני קובעת כי הנתבעים 1-6 ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסכום של 45,000 ₪. הבנק ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪. התובעים יישאו בהוצאות המדינה בסכום של 15,000 ₪. הצד השלישי (נתבעים 1-6)ישלם לבנק את הוצאותיו (אגרות המשפט ששילם) וכן ישא בשכ"ט בשיעור של 10,000 ₪. אימות חתימהמסמכיםייפוי כוח