קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת הסכם גירושין סמכות עניינית: .1זוהי הפעם השניה שבה נזקק בית המשפט לשאלת הסמכות העניינית לדון בתיק זה. .2אסקור תחילה את השתלשלות העניינים שהובילה עד הלום: א. הצדדים חתמו על הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין של בית הדין הרבני. בין היתר הוסכם ביניהם כי הזכויות בבית פלוני, הרשומות כיום על שמם של שני הצדדים, יועברו על שמו של המבקש (הבעל) כנגד סכום אלמוני שישלם הבעל למשיבה (האשה). המבקש טוען כי המשיבה אינה מקיימת את חלקה בהסכם למרות שהוא עצמו עשה כן. המשיבה טוענת כי טרם התקיים התנאי לכך שהיא תמלא את חלקה בהסכם שכן המבקש לא קיים את החיוב שהוטל עליו. ב. המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש. ג. המבקש פנה לבית משפט זה, על דרך של המרצת פתיחה (ה"פ 361/95), ועתר לסעד הצהרתי ולסעד על דרך של צו עשה: הצהרתי - היינו, כי בית המשפט יצהיר שהמבקש מילא אחר כל התחייבויותיו כלפי המשיבה על פי הסכם הגירושין מיום 5.7.91"ובמיוחד שהוא שילם למשיבה את הסכום של -.000, 130ש"ח לפי סעיף 3לאותו הסכם". צו עשה - היינו, כי בית המשפט יחייב את המשיבה לחתום על יפוי כח בלתי חוזר ועל כל המסמכים הדרושים לשם העברת זכויותיה של המשיבה בבית שברחוב היסמין ברמת ישי, הידוע כחלקה 25בגוש 11182(להלן - "הבית") על שם המבקש. ד. המשיב קם ופנה, ביום 30.5.92, בתביעה בפני בית הדין הרבני שבה עתר לחייב את המשיבה לחתום על יפוי כח שבאמצעותו ניתן יהיה להעביר את הזכויות בנכס על שמו (תיק נא/6663). ה. בכתב ההגנה שהגישה המשיבה כנגד התביעה הנ"ל בבית הדין הרבני, התגוננה בטענה כי המבקש לא קיים את חלקו בהסכם וכי הוא עדיין חייב לה סכום של -.000, 75ש"ח. ו. עוד ההליך בבית הדין הרבני תלוי ועומד, חתמו הצדדים, בסיועו של מכר משותף, על הסכם (הסכם מיום 13.9.93, נספח ה' לתובענה). המבקש טען בתצהירו התומך בתובענה כי הוא היה נכון למלא אחר תנאי ההסכם, נספח ה' "ואף ערכתי צוואה העונה על האמור בהסכם בענין זה, אך המשיבה שוב עשתה התחייבותו קלסטר ולא חתמה על המסמכים להעברת חלקה בבית על שמי". ז. בנסיבות אלה, טען המבקש בתובענתו, חזר ופנה לבית הדין הרבני ובקש ממנו לחייב את המשיבה להעביר את הבית על שמו. בית הדין קבע מועד לדיון ואז, בישיבה שהתקיימה ביום 23.2.95"העלה בא כח המשיבה, לראשונה, את טענת חוסר סמכותו של בית הדין לדון בענייני ממון לאחר הגירושין ומשום כך נדחה שוב הדיון". ח. על שום כך פנה המבקש לבית משפט זה בתובענה שבהמרצת פתיחה 361/95ובקש את הסעדים שפורטו לעיל. ט. בפתח הדיון בתובענה העלה בא כחה המלומד של המשיבה, עו"ד אפרים ארנון, את הטענה כי בית משפט זה חסר סמכות עניינית לדון בתובענה. לדבריו - "בית משפט נכבד זה אינו המקום הראוי לבירור טענותיו של המבקש והמקום הנאות והראוי הוא בלשכת ההוצל"פ ואם לא נראתה החלטת יו"ר ההוצל"פ למבקש אז הוא יכול לפנות לבית המשפט המחוזי דרך ערעור על החלטת יו"ר ההוצל"פ". י. טענתו הנ"ל של עו"ד ארנון נדחתה על ידי, בהחלטתי מיום .31.7.97ברם, באותה החלטה ציינתי, מיוזמתי, כי - "לכאורה, ולאור העקרון בדבר המשכיות השיפוט (בג"צ 566/81אליהו עמרני נגד בית הדין הרבני הגדול ואח’, פד"י לז' (2) עמ' 1) צריכה התובענה שלפני להתברר בפני בית הדין הרבני". יא. על שום כך, ובהסתמך על אמירתי הנ"ל בהחלטה מיום 31.7.97, טוען עתה עו"ד ארנון כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה וכי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני. .3בא כחה המלומד של המשיבה, עו"ד שמעון טסלר, מתנגד לטענת חוסר הסמכות. לדבריו, טענה זו נטענת בחוסר תום לב. עו"ד טסלר הזכיר לבית המשפט כי בא כח המשיבה טען בפני בית הדין הרבני כי בית הדין האמור מחוסר סמכות לדון בתובענה ואילו עתה הוא טוען, בפני בית המשפט המחוזי, כי בית משפט זה חסר סמכות לדון בה. עו"ד טסלר הדגיש בטענותיו כי כל פנייתו של המבקש לבית משפט זה לא באה לעולם אלא משום שהמשיבה טענה כפי שטענה בבית הדין הרבני. לגוף הענין טען בא כח המשיבה כי בנסיבות העניין לא חל כאן הכלל בדבר המשכיות הדיון. זאת, משום שאין כאן צורך לדון בשאלה של מי הדירה. הסעד המבוקש כאן הוא סעד הצהרתי בדבר השאלה אם המבקש מילא אחר התחייבויותיו על פי הסכם הגירושין שקבל תוקף של פסק דין אם לאו. .4אכן, צודק עו"ד טסלר בטרוניתו. המשיבה היא זו שגרמה לכך שהמבקש יגיש את תביעתו בפני בית משפט זה למרות שהמבקש כבר הגיש תביעה מתאימה בפני בית הדין הרבני. והנה, גם כאן שבה המשיבה וטוענת לחוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה ועתה היא טוענת כי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני. ואולם, אני סבור כי אכן אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה, והסמכות נתונה לבית הדין הרבני. די לי בכך שאביא כאן דברים שנאמרו על ידי כבוד השופט אלון בפסק הדין שניתן בבג"צ 566/81אליהו עמרני נגד בית הדין הרבני הגדול ואח’, פד"י לז'(2) עמוד 1, בעמוד 8, לאמור: " .10משמצאנו כי ענין דירת המגורים במקרה דנן נכרך כדת וכדין בהליך הגירושין שבין בני הזוג שלפנינו, ומתוך כך נתונה בידי בית הדין סמכות השיפוט בעניינה, ממשיכה סמכות שיפוט זו להשאר בידי בית הדין, גם לאחר שסיים את הדיון בענין, והוא חוזר ומתעורר כעבור זמן, אף לאחר מתן הגט, משנתברר, שלא הגיע בעניינולפתרון סופי ומוחלט. עקרון זה של המשכיות השיפוט נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין בבית משפט זה, שהוא "מן הכוחות הטבועים בסמכותו של בית הדין" (...) ו"סמכות זו (כשנכרך ענין דירת המגורים בהליך הגירושין - מ' א') נשארת בידי בית הדין, אף משזה סיים את הדיון בענין והוא מתעורר שנית כעבור זמן" (...)". אף בענייננו כך: בני הזוג אמנם כבר התגרשו אך מתברר כי הסכסוך בענין הדירה, שלגביו פסק בית הדין את שפסק, טרם הסתיים וטרם נאמרה בו המילה האחרונה. על שום כך, נתונה הסמכות בענין לבית הדין הרבני, מכח כלל המשכיות הדיון ובנסיבות הענין, ומטעם זה בלבד, ומבלי לקבוע כל עמדה לגוף הסכסוך, אני דוחה את התובענה שבתיק המרצת פתיחה 361/95מחוסר סמכות עניינית לדון בה, ומתוך כוונה שהסכסוך שהועלה כאן יידון ויתברר בפני בית הדין הרבני. .5סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה מחוסר סמכות עניינית לדון בה. בשל כך שהמבקש נזקק להגשתו של ההליך הנוכחי רק בשל טענתה של המשיבה, בפני בית הדין הרבני, על כך שבית הדין האמור מחוסר סמכות עניינית לדון בה, אני סבור שהיא זו שצריכה לשאת בהוצאות המשפט על הליך הסרק שננקט כאן ועל כן אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך כולל של-.000, 6ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. פיסקה 5של פסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד טסלר, בא כח המבקש והמבקש בעצמו ובהעדר המשיבה ובא כחה שהוזמנו כדין בישיבה שהתקיימה ביום .14.12.97 חוזהסמכות ענייניתגירושיןהסכם גירושיןאכיפת חוזה