בוררות לגבי הסכם שיתוף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות לגבי הסכם שיתוף: 1. הבקשה בפניי היא לביטול פסק בוררות, אשר ניתן על-ידי הבורר רוה"ח נ' פריד, או לחלופין, להורות על תיקונו של הפסק ו/או על השלמתו, מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט, לפי סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן: חוק הבוררות). במהלך הדיון, במעמד הצדדים, הועלתה הצעה על-ידי בית המשפט (ראה החלטה מיום 12/7/01). משלא נמסרה הודעה על הסכמה להצעה זו מטעמם של התובעים, יש ליתן פסק-דין. הנסיבות הצריכות לעניין 2. בין הצדדים נכרת הסכם שיתוף ביום 19/10/99, באופן שהשניים התאחדו בעסק, בתחום של ייצור כלים לעיבוד מתכת, וזאת באמצעות חברה בע"מ (להלן: הסכם השיתוף). במסגרת הסכם השיתוף, הוצבה מכונת השחזה ממוחשבת בעלת ארבעה צירים (להלן: המכונה), השייכת לתובעת מס' 1 (להלן: ארמא), במפעלה של הנתבעת מס' 1 (להלן: הרפז). לאחר תקופה קצרה יחסית, נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, אשר גררו הגשת הליך לבית המשפט המחוזי, לצורך הפעלת סעיף הבוררות שבהסכם השיתוף ביניהם, וכן כדי לברר את זכות העיכבון של הרפז על המכונה, שהוצבה, כאמור, בחצריה של הרפז. התובעים הגישו בקשר לכך הליך לבית המשפט למתן צו לצורך מימוש תניית הבוררות ובירור שאלת העיכבון (בש"א 5084/01 - בפני כב' השופט ד"ר ביין, סגן נשיא). במסגרת ההתדיינות שם, הגיעו הצדדים לידי הסדר לפיו ימונה הבורר, כאשר זה אינו קשור לדין המהותי, לא לדיני הראיות ולא לסדרי הדין, ואולם יהיה חייב לנמק את פסקו, ואילו לגבי זכות העיכבון ניתן תוקף של החלטת בית-משפט להסדר אליו הגיעו הצדדים, לפיו יוכלו התובעים להמשיך להפעיל את המכונה בחצרים של הרפז (ראה החלטה מיום 26/3/01). הצדדים חתמו על הסדר אופן ניהול הבוררות בפני הבורר ביום 17/4/01. 3. ביום 9/5/01 ניתן פסק הבורר, בו בחן את טענות בעלי הדין, לרבות המחלוקות. במסגרת אותן מחלוקות, מנה גם את שאלת עיכבון המכונה ע"י הרפז (ראה סעיף ו' של פירוט הטענות). בסופו של דבר חוייבה ארמא לשלם להרפז 220,428.- ש"ח בגין חובות של עבודה ושירותים, כאשר סכום זה צמוד לדולר ונושא ריבית בשיעור של 7% לשנה החל מיום 31/3/01, וכן חוייבה להחזיר חוב הלוואה לרכישת חומרי גלם, בסך של 38,000.- ש"ח, הצמוד לדולר ונושא ריבית בשיעור של 7% החל מיום 1/1/00. לעניין עיכוב המכונה, נמנע הבורר מלפסוק פיצויים בשל מהלך זה, אך קבע, שיש להתחשב בעובדה שבמשך תקופה ממושכת לא הצליחו הצדדים להגיע להסדרים לישוב הסכסוך ביניהם, בהתחשב במצב לצורך קביעת עיתוי התשלומים, שארמא אמורה לשלם להרפז. הבורר הוסיף וקבע שארמא נקלעה למצב עסקי וכספי קשה ביותר, ועיכוב המכונה הוסיף נטל קשה מנשוא. לכן, כדי לאפשר לארמא לעמוד בנטל התשלומים שעליה לשלם, פרס הבורר את החוב לתשלומים, כפי שציינם בפסק הבורר, לתקופה של 6 תשלומים חודשיים, שהחלו 4 חודשים לאחר מתן פסק הבוררות. 4. לאחר מתן פסק הבורר, הגישה ארמא בקשה לתיקון, הבהרה והשלמת פסק הבורר. לטענתה, לא התייחס הבורר לעובדות, לראיות ולטענות שהוצגו מטעמה, לפיהן לא הייתה מסוגלת לבצע את ההזמנות והעבודות עקב העיכבון של המכונה, והכשלה מכוונת של הרפז לאפשר את ביצוע העבודות וההזמנות. עוד הדגישה ארמא, כי ההסדר שהושג בקשר לעיכבון המכונה, ואשר נעשה באישור בית המשפט, היה עד למועד מתן פסק הבורר, כלומר, מדובר היה בהסדר זמני של הפעלת המכונה מחצרי הרפז, עד לסיום הליכי הבוררות. ארמא טענה גם, כי הבורר לא התייחס לטענות נוספות ואחרות שהועלו על-ידה בקשר לנזקים שנגרמו עקב עבודה לקוייה כתוצאה מרשלנות ומהתנהגות של הרפז. בהחלטת בורר שניתנה ביום 7/6/01, הבהיר הבורר, כי לא מצא מקום לתקן את הפסק, לא בדרך של הבהרה, לא בדרך של השלמה, ולא בדרך אחרת. טענות בעלי הדין והגדרת המחלוקת 5. ארמא, באמצעות בא-כוחה, חזרה וטענה, כי יש מקום לחזור ולדון בזכות העיכבון של הרפז, וכי יש לראות את ההסדר, שקיבל תוקף של החלטת בית המשפט בתיק בש"א 5084/01, כהסדר זמני. משהגיעה הבוררות לידי סיום, אין עוד תוקף להסדר, ויש מקום לדון בזכות העיכבון לגופה. יתר על כן, גם על-פי פסק הבורר עצמו עולה, כי כוונת הבורר הייתה לאפשר לארמא לעבוד במשך כארבעה חודשים, על-מנת שתוכל לחזור לקצב עבודה תקין, כדי לפרוע את חובותיה. ביצוע עבודות מחצריה של הרפז איננו אפשרי, ואי-שחרור המכונה, איננו מאפשר ביצוע עבודות, וממילא מגמת הבורר, בדחיית מועד תחילת ביצוע תשלום חובותיה של ארמא, אינה יכולה להתממש. בהתייחס לעילות הביטול, מבקשת ארמא להסתמך על סעיפים קטנים (3), (5), ו- (10) לסעיף 24 של חוק הבוררות. ארמא מדגישה עוד, כי אין כל זכות עיכבון להרפז, והמשך קיומו של העיכבון, מונע עבודה תקינה ורציפה על-ידה, ובהיעדר מימוש זכות זו, אין כל אפשרות כי תעמוד בתוצאות האופרטיביות של פסק הבוררות. 6. הנתבעים מבקשים לדחות טענות אלה. הנתבעים מבהירים, כי אין כל עילה לביטולו של פסק הבוררות, ובנושא של זכות העיכבון, חוזרים הם ומפנים להסדר שהיה בין הצדדים בבית המשפט. יתר על כן, בפני הבורר לא העלתה ארמא טענה, שאם אכן יתברר שיש חוב, לא תעמוד זכות העיכבון להרפז. לעמדת הנתבעים, גם אילו היה צורך להכריע בשאלת העיכבון, היה מקום להיעתר לבקשה, שהרי על-פי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1971-, עומדת להרפז זכות העיכבון על סכום החוב, עכב ההפרה של ההסכם, כפי שקבע הבורר בפסק שנתן. עוד טוענים הנתבעים, כי ניתן היה להפעיל את המכונה מחצרי הרפז, ובפועל לא נעשה דבר כדי לממש את הזכות שניתנה להם. 7. השאלה שבפניי היא, אם קמה עילת ביטול, לפי אחת העילות המפורטות בסעיף 24 של חוק הבוררות, ובמסגרת בחינת השאלה הנ"ל, יש גם להתייחס לזכות העיכבון, שהיא למעשה הטענה המרכזית של התובעים, כפי שפורט בדיון בפניי (ראה עמ' 1 של הפרוטוקול). דיון ומסקנות 8. עילת הביטול מתייחסת לטענה, לפיה הבורר לא בחן את הטענה לפיה הכשילו המשיבים את המבקשים ועקב כך, הגיעו האחרונים למצב כלכלי קשה, וכן לא נבחנה טענת העיכבון, כאמור. משלא דן הבורר בטענות אלה, חרג מסמכותו (סעיף 24(3)), לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5)), וזו גם עילה שעל-פיה ביהמ"ש היה מבטל פס"ד סופי שאין עליו עוד ערעור (סעיף 24(10)). דינן של הטענות להידחות. 9. בקשר לאחריותם של התובעים בנזק שנגרם לארמא, הייתה התייחסות מפורשת של הבורר לטענות אלה, במסגרת בחינת טענות בעלי הדין. הטענה הועלתה תחת הכותרת: "טענות ארמא שאינן מקובלות על הרפז", ושם קבע הבורר כי ניתן יהיה למנוע חלק ניכר מהפגמים בייצור, בניהול ובפיקוח טובים יותר מצד מר ריפס, שהוא מנהלה של ארמא, חלק מהמוצרים הפגומים תוקן על-ידי הרפז דווקא, ולכן לא היה מקום לפסוק כל פיצוי לארמא בגין עבודה לקויה. הבורר הוסיף והדגיש כי מצבה הכספי של ארמא לא היה טוב עוד לפני כניסתה להסכם עם הרפז. ההתרשמות של הבורר הייתה, שההרעה הנוספת ממצב העסקים מוטלת אף היא על ריפס, שהוא הבעלים, המנהל ובעל זכות החתימה של חברת ארמא. בנוסף לכך, הצטברו גם סיבות אובייקטיביות נוספות, כמו מצב כלכלי של המשק בכללותו, השוק הספציפי שבו פועל סוג עסקים כגון זה, ועל בסיס כל אלה קבע הבורר באופן חד משמעי וברור, שאין להטיל את האחריות לירידה במחזור המכירות ותוצאות הפגמים בייצור על הרפז. יש, אפוא, בפסק הבוררות התייחסות מפורטת, לרבות קביעה בנושא זה. 10. אותה מסקנה מתבקשת לגבי שאלת זכות העיכבון. כפי שפורט בפרק הנסיבות הצריכות לעניין, הגיעו הצדדים להסדר בנושא זה, במסגרת הליך שהיה בפני בית המשפט המחוזי. מעיון בפרוטוקול של אותה ישיבה (נספח א' לתגובת הנתבעים), עולה כי הצעת עו"ד נשר, ב"כ הנתבעים, הייתה לקיים בוררות קצרה ויעילה, לצורך התחשבנות מהירה, כדי לוודא שאכן קיים חוב. ברור הוא, כי יש לקרוא לתוך אותה הבנה הסכמה של הצדדים, שאם אכן יתברר שקיים חוב שחייבת בו ארמא, ועד שתישא בו במסגרת המועד שנקבע, תעמוד להרפז זכות העיכבון, אלא אם כן תמציא ארמא ערובה טובה אחרת להבטחת סכום החוב. ואכן, במסגרת אותו הליך, הציע בית המשפט מתן ערבות של צד ג' להנחת דעתו של הרשם, על סכום של 50,000$, ואולם הצעה זו לא נתקבלה על-ידי התובעים, וביוזמתם הוצע להמשיך ולעבוד במכונה, כאשר ברור היה, כפי שנרשם גם בהמשך, כי העבודה תתבצע בחצרים של הרפז. משפסק הבורר כי אכן קיים חוב, אשר על ארמא לשאת בו, ומשדחה הבורר כל אפשרות להסדר אחר, שמחוץ להסדר שקיבל תוקף של החלטת בית המשפט במסגרת תיק בש"א 5084/01, הרי שהמשיכה לעמוד בתקפה זכות העיכבון של הרפז על המכונה, אלא אם כן תמציא ארמא בטוחות חלופיות אחרות, לכיסוי החוב, ובטוחות כאלה אף לא הוצעו. לשאלת בית המשפט, במהלך הדיון בפניי, מדוע זכות העיכבון אינה עוד כדין, במיוחד לאחר שניתן פסק הבוררות, טענו התובעים, כי החיוב הוא עתידי, ואילו עיכבון אמור להיות לחיוב קיים (ראה עמ' 3, ש' 11-9). טענה זו דינה להידחות. החיוב הכספי הוא קיים ומוטל על חברת ארמא. משניתן פסק הבוררות ונקבע כי חיוב זה חל עוד קודם למועד מתן הפסק, הרי שלא מדובר עוד בחיוב עתידי. דחיית מועד התשלום אינה מבטלת את החיוב שכבר נוצר. הזכות המהותית של הרפז כנושה קיימת, ובוודאי שקיבלה תוקף משפטי עם מתן פסק הבוררות. זכות העיכבון מאפשרת להרפז כנושה לעכב פיסית נכס שהוא של ארמא, בענייננו, המכונה, בגין תשלום המגיע להרפז, מבלי שתסתכן בכך באחריות נזיקית, בעילה של עיכוב נכס שלא כדין, ומבלי שתצטרך לפנות לבית המשפט. יתרון נוסף הוא, שבעל העיכבון הינו נושה מבוטח, לפחות עד לסכום ערכו של הנכס המעוכב (ראה ע"א 790/85, רשות שדות התעופה ואח' נ' גרוס, כונס הנכסים ואח', פ"ד מנ(3) 186, 192-191). שני יתרונות אלה, שהסכימה ארמא לתת להרפז בהליכי ביניים, על-פי גרסתה, בטרם הוכרעה השאלה המהותית בדבר קיומו של החוב, בוודאי שאין לשלול מהרפז, לאחר שנקבע פוזיטיבית קיומה של זכות מהותית כזו. יתר על כן, עיון בטענות ארמא, כפי שנוסחו על-ידה ב"תקציר טענות ארמא", מלמד כי אלא מוקדו ב"נזקים נטענים - עבודה לקויה"; "נזקים נטענים עקב פגיעה בפעולת ארמא"; וחובות כספיים". לא נמצאת כל טענה בקשר להעדר זכותה של הרפז להמשיך ולעכב את המכונה, אם אכן יתברר שקיים חוב שהיא חבה בו. בסעיף 8 לאותו תקציר טענות, ההתייחסות לנושא העיכבון, היא לנזקים שנגרמו, כביכול, לארמא לטענתה, כפיצוי עקב העיכבון. כלומר, הטענות התמקדו בפיצוי ולא בהיעדר הזכות להמשיך ולעכב את המכונה, אם אכן יתברר שהיא זו החבה כספים לנתבעים. זכות העיכבון הנזכרת בסעיף 19 לחוק התרופות מקנה זכות בידי הנפגע עד כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה. על-פי פסק הבוררות, חבה ארמא בסכומים שפורטו, ועד למועד תשלומם, זכאית הרפז לעכב את המכונה בחצריה. התוצאה: 11. אשר על כן, מכל הטעמים המפורטים לעיל, דינה של הבקשה לביטול פסק הבורר ו/או להשלמתו, נדחית. התוצאה מן האמור, שעל פי סעיף 28 סיפא של חוק הבוררות, יש לאשר את פסק הבוררות. לפיכך, ניתן בזה פסק דין המורה על אישור פסק הבוררות, שניתן על ידי הבורר נ' פריד, רו"ח ביום 09/05/01. לנתבעים קיימת זכות עיכבון על המכונה, כדי תשלום הסכומים המגיעים להם על ידי פסק הבוררות שאושר. התובעים ישלמו הוצאות הליך זה, בסך של 2,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. במועדים שצוינו בפסק דין זה, תימנה הפגרה.חוזהיישוב סכסוכיםהסכם שיתוףבוררות