ביטוח רכב שנשרף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח רכב שנשרף: 1. בתביעתה עותרת התובעת לבית המשפט שיחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 550, 41 ש"ח. 2. העובדות שאינן במחלוקת א. בזמנים הרלבנטיים לתביעה היתה התובעת בעליה של מכונית מסוג מרצדס בנץ שנת ייצור 1993מס' רשוי 00-042- 25 (להלן: המכונית). ב. הנתבעת ביטחה את המכונית בפוליסה מס' 7-5007960-167- 10 (להלן: הפוליסה). ג. בעת שהיתה מהכונית מבוטחת כנ"ל, באוגוסט 1997, היא נשרפה ליד בית התובעת ונגרם לה אובדן מוחלט. ד. הנתבעת שילמה לתובעת תגמולי ביטוח בגין המכונית שנשרפה, בסך 783,187 ש"ח. ה. לתובעת חב בגין הפרשי פרמיה בסך 067, 7ש"ח אותו יש לנכות מהסכום המגיע לה עפ"י הפוליסה (להלן: הפרשי הפרמיה). 3. המחלוקת המחלוקת היחידה בתיק זה, היא מה שווי המכונית שבגינו היה על הנתבעת לפצות את התובעת. התובעת טוענת כי שווי המכונית היה 000, 235 ש"ח, ועל כן בניכוי הפרשי הפרמיה מגיע לה סכום של 150, 40 ש"ח כפיצוי על אובדן המכונית. הנתבעת טוענת כי שווי המכונית כתקינה הוא 500, 216 ש"ח נכון ליום האירוע. מסכום זה יש לנכות לטענה את הפרשי הפרמיה, וכן % 10 "בגין מצבה הלא תקין של המכונית", ועל כן התשלום בסך 783, 187 ש"ח הינו פיצוי מלא בגין שווי המכונית. 4. ראיות התביעה א. מטעם התובעת העיד סוכן הביטוח מר ויקי שמעוני. הסוכן העיד כי במסגרת עבודתו מול הנתבעת "המחירון היחיד שאנו עושים בו שימוש לצורך עבודתינו לקביעת שווי כלי רכב, הוא המחירון של השמאי יצחק לוי המתפרסם מידי חדש בחדשו" (ר' ת/ 3ס' 1). בעדותו העיד העד, כי הוא עובד מול הנתבעת ארבע שנים, וכי אינו מכיר כל מחירון זולת זה של יצחק לוי. העד העיד, כי שווי רכב נקבע בתקופה הרלבנטית לפי מחיר מחירון "והיו סעיפים שפרטו כמה פרמטרים שמורידים משווי הרכב" (ר' פר' עמ' 6 ש' 21-23). העד הוסיף "מה שמוריד את ערך הרכב בין היתר, זה מספר ידיים יחסית לשנות הייצור, קילומטרז', יחסית לשנים וסוג הבעלים אם זה היה מוסד. גם פגיעות בשילדה שאתה מציין יש בהן כדי להוריד משווי הרכב" (ר' פר' עמ' 6 ש' 26-28). העד העיד, כי בפוליסה לא נקוב שווי הרכב המבוטח, וכי "נכון שהפוליסה שהוצעה לתובעת היא פוליסה כזו שערך הרכב נקבע לפי קוד דגם" (פר' עמ' 7 ש' 7). קוד דגם פירושו "זה במחירון של יצחק לוי או בספר תעריפים של חברת אריה, לכל רכב יש קוד דגם שמזהה אותו, הקוד דגם במחירון, ובתעריף של אריה זה אותו רכב, כדי שנדבר תמיד על אותו רכב" (פר' עמ' 7 ש' 8-10). העד הוסיף כי "כל המחירון של חברות הביטוח ושל יצחק לוי זה אותו קוד דגם" (פר' עמ' 7 ש' 11). העד פירט עוד, כי תחת אותו קוד דגם לא יופיעו סוגי מכונית מייצור שונה אלא "תחת אותו קוד דגם יכול להיות ערך שונה לשני רכבים מאותו ייצור כאשר אחד הוא עם תוספות ואחד בלי. במקרה כזה אנשים בעלי רכב מהסוג הנ"ל שנופלים תחת אותו קוד דגם ישלמו את אותה פרמיה ויקבלו פיצוי בהתאם לסוג הרכב שיש להם" (פר' עמ' 7 ש' 20-21). העד מעיד עוד כי "ערך הרכב תלוי ומושפע ממצבו הספציפי. נכון שפגיעות חמורות ברכב יכולות להוריד את ערכו. קוד הדגם הוא הנחיה כללית. ברור שהפצוי הוא לא לפי קוד הדגם וכי יש פרמטרים כמו שאמרתי קודם שמשפיעים על ערכו. דמי הפוליסה נגבים לפי קוד דגם. דמי הפוליסה נגבים בלי קשר לפרמטרים שיש בהם כדי להוריד מערך הרכב. נכון שבמקרה של רכב שיש בו פגיעה קשה אנו גובים את דמי הפוליסה לפי קוד דגם כאילו זה רכב ללא פגיעה ואילו את הפיצוי אנו משלמים לפי קוד הדגם בניכוי הפרמטרים" (ר' פר' עמ' 7 ש' 30-26, ועמ' 8 ש' 1-6). ב. בעלה של התובעת, מר בוחבוט פיני (להלן: בוחבוט) העיד, כי רכש את המכונית ב-000, 260 ש"ח. עוד העיד, כי עובר לרכישה בדק את המכונית במכון הדרום ונאמר לו שם שיש נזילת שמן בגלל אטם שגומייתו יבשה. טופס הבדיקה סומן נ/ 1. סה"כ תיקונים וטיפולים שבוצעו ברכב לאחר רכישתו, עפ"י ת/ 4- 000, 3 ש"ח. המכונית בידי התובעת היתה יד שניה, לא היתה פגיעה במרכב (ר' עמ' 9 ש' 12, 20). במכונית היו תוספות מיוחדות, וערכה לפי המחירון היה 000, 255 ש"ח בעת רכישתה. ג. מטעם התובעת הוגשה חוו"ד מומחה, של משרדו של לוי יצחק, שנערכה ע"י השמאי משה אקרמן. לפי חווה"ד, ערך המכונית ללא תוספות 000, 235 ש"ח, ובצירוף התוספות 000, 255 ש"ח. המומחה העיד, כי לפי נסיונו "הבדיקה נ/ 1 היא מעבר לסבירה" (ר' עמ' 14 ש' 23). בחקירתו הנגדית העיד המומחה, כי נתן חווה"ד בהתאם לרכב סביר מסוגו, שכן לא בדק המכונית. הוא אישר כי בהערכתו לקח בחשבון שהרכב יד שניה. מספר ק"מ לא נלקח על ידו בחשבון. לעניין קלומטרז' העיד העד כי ממוצע קילומטרז' שנתי לרכב פרטי הוא בין 15 ל- 20 ק"מ (פר' עמ' 15ש' 10), וכי ההמלצה היא להוריד אחוז אחד ממחיר המחירון בגין כל 000, 3 ק"מ מעל לממוצע (פר' עמ' 15 ש' 14, 23). לשאלת ב"כ הנתבעת - אם המכונית היא שנת ייצור 93, הארוע קרה ב-1997, והקילומטרז' היה 000, 98 ק"מ השיב המומחה: "אם נצא בהנחה שמדובר ב- 4 שנים, הרכב עשה מעל לממוצע ולפי הטבלאות שיוצאות ממשרדנו יש להוריד 3 אחוז מערך הרכב. אם הוא בן 5 אז זה מתאים" (פר' עמ' 15 ש' 19-20). המומחה הסכים לאחר מכן כי אם מדובר ב- 4 שנים יש להוריד 3.5 אחוז מערך הרכב. למרות כל שאלות ב"כ הנתבעת, חזר המומחה והעיד, כי לפי נ/ 1 אין ירידת ערך למכונית (עמ' 17 ש' 3), וכי "אני הייתי קונה רכב עם בדיקה כזו" (פר' עמ' 17 ש' 15). העד העיד, כי לפי חשבונית התיקון ת/4, סה"כ תיקונים שבוצעו הוא בסך 700 ש"ח בלבד. המומחה הצהיר, כי שווי המכונית לפי מחירון לפי חוברת יצחק לוי ספטמבר 1997 עמד על סך 000, 235 ש"ח (פר' עמ' 18ש' 13). 5. ראיות הגנה א. מטעם הנתבעת העיד מר אפרים מוהר שהגיש חו"ד מומחה מיום .6.12.98 המומחה קבע כי ערך המכונית נכון לאוגוסט 97, 000, 195 ש"ח. המומחה אישר, כי נתן חוו"ד קודמת בגין רכב מסוג המכונית שם העריך ערכה ב-500, 216 ש"ח (ת/8). בעדותו מסר מר מוהר כדלקמן: הוא אינו חבר באגוד השמאים. הוא אינו חולק על השמאי לוי בשום דבר (ר' עמ' 20 ש' 13). לטענתו "יש לי מחירונים שאני עורך. אני מקבל את של לוי, אני לא צריך לצרף מחירון שלי. אצלי במחירון זה 230 אלף ואצלו .235 בגלל אחוז וחצי לא כדאי לצרף מחירון שלי" (עמ' 20 ש' 14-18). לאחר מכן אישר המומחה, כי העריך המכונית ב-000, 235 ש"ח (פר' עמ' 21ש' 7) ומזה הוריד את הליקויים לפי טופס הבדיקה (עמ' 21 ש' 4). ב. הבוחן ממכון הדרום שחתם על הבדיקה נ/ 1אישר את נ/1, ובחקירתו הנגדית אישר כי לפי נ/ 1 אין שום פגיעה בשילדה, וכי "הרכב הזה באופן כללי, אם עשה 100אלף קילומטרים הוא במצב סביר בהחלט" (ר' עמ' 21 ש' 18). 6. דיון א. חוות הדעת של מומחה הנתבעת אינה מהימנה עלי כלל, ומוטב שלא היתה מובאת כלל. ה"מומחה" נתן חוו"ד אחת ת/ 8 בספטמבר 97 ושם קבע כי ערך המכונית 600, 216 ש"ח. בדצמבר 98 נתן המומחה חוו"ד נוספת, ובה קבע כי "לאחר קבלת תוצאות בדיקת הרכב המחיר המעודכן הוא 000, 195 ש"ח ב-% 10 פחות מהערכתי ללא בדיקה". בחקירתו בביהמ"ש הודה, כי הוא אינו חולק על המחירון של השמאי לוי, וכי העריך את המכונית ב-000, 235 ש"ח ומזה הוריד הליקויים (פר' עמ' 21 ש' 4,7). ה"מומחה" בחוות דעתו לא הסביר כיצד קבע את שווי הרכב בסך 500, 216 ש"ח, וכן מדוע ניכה דווקא % 10מהמחיר בגין הליקויים שפירט בחווה"ד, ולא פחות או יותר. מכל האמור עולה, כי אין לסמוך כלל על חוות דעתו, ואין לייחס לה משקל כלשהו. ב. ברור עתה, כי אין מחלוקת בין המומחים, כי שווי המכונית במועד הקובע היה 000, 235 ש"ח, והשאלה היחידה שנותרה היא אם יש מקום לנכות מסכום זה, סכום כלשהו בגין ליקויים במכונית או בגין הקילומטרז' שעברה. כאמור, חווה"ד של מומחה הנתבעת סתמית ומחוסרת בסיס, ועל כן הניכוי הנטען של % 10 ע"י מומחה הנתבעת - נדחה. לעומת זאת התרשמתי ממומחיותו ומקצועיותו של המומחה אקרמן. מומחה זה קבע, כי אין לייחס למכונית ירידת ערך כלשהי בגין התיקונים שצויינו בנ/ 1 (פר' עמ' 17 ש' 3), גם הבוחן ממכון הדרום קבע כי מצב המכונית היה סביר ביותר. בנסיבות אלה אני קובעת כי לא הוכחה כל ירידת ערך בגין ליקויים. אשר לקילומטרז' - המכונית נשרפה באוגוסט 1997, והיתה מודל .93אם עלתה המכונית על הכביש בתחילת 93 מדובר בכ- 5 שנים על כביש. אני סבורה, כי בהיעדר ראייה לסתור, הרי שלפי עדותו של מר אקרמן אין מקום לניכוי כלשהו בגין קילומטרז' ברכב שהוא כמעט חמש שנים על הכביש. 7. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 550, 41 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת אותה בהוצאות התובעת. בהתחשב בנסיבות המקרה, כאשר לא נמצא בסיס כלשהו לטענות הנתבעת, ולאור חוו"ד המומחה שהוגשה מטעמה, ואשר הוכחה כבלתי מבוססת ובלתי מהימנה לחלוטין, אני מחייבת את הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 000, 12 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק.שריפהרכבביטוח רכב