האם ניתן להגיש תביעה לביטול החלטה על הפסקת לימודי רפואה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטה על הפסקת לימודים לתואר דוקטור לרפואה באוניברסיטת תל אביב: 1. זוהי תובענה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו המשיבה הפסיקה את לימודי המבקש בפקולטה לרפואה על-שם סאקלר (להלן: "הפקולטה") שלא כדין, וחובה עליה ליתן לו אפשרות להשלים לימודיו לתואר דוקטור לרפואה.   טענות הצדדים   2. (א) על פי הנטען בתובענה ובתצהיר התומך בה, נרשם המבקש ללימודי הרפואה האמורים להתקיים משך 6 שנים ושנה של עבודה מעשית (סטאז') ולכלול שני שלבים: שלב הלימודים הקדם קליניים, שהשלמתו בציון משוקלל של 60% לפחות, מקנה תואר בוגר ברפואה (B.MED. SC) וגם זכאות לעבור לשלב הלימודים הקליניים. המבקש השלים בשנת 1993 את שלב הלימודים הקדם-קליניים והיה זכאי לעבור לשלב הלימודים הקליניים. המבקש המשיך לימודיו, השלים את שנה ד', השלים את שנה ה', למעט בחינה בע"פ ברפואת-ילדים והמשיך את שנה ו' ללא קלרקשיפ בגנקולוגיה. בשנה זו - היה על המבקש לגשת לבחינות ארציות ב-3 מקצועות ובכולן נכשל. המבקש פנה בבקשה לבחינות חוזרות, וקלרקשיפ חוזר ברפואת ילדים- אלא שעל-פי הנטען על-ידיו, עקב נסיבות כלכליות קשות במיוחד ועקב נסיבות אישיות קשות, לא ניגש לבחינות במועד (בשנת 1997), לא תיאם מועדים לביצוע השלמות, והמשיך לשלם שכר-לימוד ללא כל פעילות לימודית. בשנת 1998 פנה המבקש, לטענתו, שוב בבקשה לתאם קלרקשיפ בגנקולוגיה, אך האישור הותנה בהשלמת מקצועות הרפואה הפנימית והכירורגיה. לאחר פגישה עם פרופ' קרן פנה המבקש בכתב ונענה שועדת התלמידים בישיבתה מ- 12.4.00 החליטה לדחות את בקשתו ולהורות על הפסקת לימודיו. (נספח "10" לתצהירו). המבקש ערער על ההחלטה וזומן לישיבה. ביום 28.6.00 החליטה ועדת התלמידים, לאחר הופעתו בפניה, שלא לשנות את החלטתה (נספח "14" לתצהיר המבקש).   על החלטות אלו הוגשה התובענה.   לאחר שהוגשה התובענה ב- 14.9.00 ובמסגרתה התבקש גם סעד זמני בבש"א 25030/00, ניתנה החלטה על ידי כב' השופט זפט בבש"א ביום 30.10.00 ואז פנה שוב המבקש לועדה לענייני תלמידים בבקשה לאשר לו להשלים לימודיו לתואר (נספח "20" לבקשה) תוך הבעת הסכמה לחזור על כל הלימודים הקליניים ע"פ המתכונת הנוהגת כיום בפקולטה. המבקש זומן לדיון בפני ועדת התלמידים, וביום 24.12.00 ניתנה החלטה של הועדה לענייני תלמידים, בה נכללה המלצה לועדת ההוראה להפסיק את לימודי המבקש בפקולטה. ועדת ההוראה החליטה, בהמשך, לאמץ את המלצות הועדה לענייני תלמידים. המבקש טוען שאינו תוקף את התוצאות שקיבל בבחינות, אלא את אי ההתחשבות של המשיבה בנסיבותיו הכלכליות - אישיות הקשות שהיה מצוי בהן. המבקש גורס שהנימוק שניתן ע"י ועדת ההוראה לגבי מספר הכשלונות בבחינות - לאו נימוק הוא, כך גם לגבי הנימוק של התחדשות חומר הלימודים והנימוק המתייחס להתנהגותו.   טענותיו המשפטיות של המבקש, כפי שהן מופיעות בתובענה, הן חוסר חוקיות של החלטת ועדת ההוראה, בשל חוסר סבירות קיצוני, חוסר מידתיות, מניעות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבע, שיהוי ושרירותיות. עד כאן התובענה והתצהיר התומך בה; עוד טרם התייחסות לראיות ההגנה ולתמונה שהצטיירה בעת חקירתו הנגדית של המבקש. תמונה זו היא תמונה עגומה ביותר; ואביאה אך בקליפת אגוז. (ב) מסתבר שכבר לימודיו הקדם-קליניים של המבקש נמשכו שנה יותר מהמתוכנן לנוכח כשלונותיו במהלכם. בלימודים הקליניים, הנלמדים במסגרת מחלקות בבתי-חולים ("קלרקשיפ") ובהם מורכב הציון מהערכת התלמיד בביצוע מטלותיו, מבחינה בע"פ בפני צוות רופאים ומבחינה בכתב - שאת כולם עליו לעבור בציון עובר, הפליג המבקש במספר כשלונותיו: - הוא חזר על שנה ד' ונכשל בה בפרמקולוגיה ובמבוא לרפואה קלינית, כשחזר על מקצועות אלה - נכשל בהם שוב במועד א' בשנה השניה ללימודיו הקליניים (היא השנה החמישית) - נכשל בנוירולוגיה ואורטופדיה, בקלרקשיפ בכירורגיה ובקלרקשיפ ברפואת ילדים. בבחינות הארציות - נכשל בשני המועדים של הקלרקשיפ בכירורגיה וגם במועד א' של הבחינה בע"פ. נכשל בשני מועדי הבחינה בע"פ ובשני מועדי הבחינה בכתב בקלרקשיפ ברפואת ילדים. בנוסף, לא בצע קלרקשיפ בגינקולוגיה בשנה השישית ללימודיו; נכשל בבחינות הארציות ברפואת ילדים, נכשל בשני מועדים של הבחינות הארציות ברפואה פנימית, ולא חזר על לימודי הקלרקשיפ בכירורגיה ורפואת ילדים. בנוסף - נכשל גם בסלקטיב. התוצאה היתה שבסיומה של השנה השישית ללימודיו (תשנ"ד) לא היה המבקש רשאי לגשת לבחינות ברפואת ילדים, כירורגיה ורפואה פנימית שכן מיצה את המותר מבחינת המועדים - והועדה לענייני תלמידים היתה רשאית לדון בהפסקת לימודיו בפקולטה כבר אז, אך לא עשתה כן, ועל סמך התחייבותו להשלים לימודיו בשנת 1995, איפשרה לו להמשיך ללמוד. אלא שהמבקש חזר בשנת 1995 רק על קלרקשיפ ברפואת-ילדים (ולא כירורגיה ורפואה פנימית) ונכשל אף כאן. לבחינות בע"פ לא נגש ולבחינות בכתב - פעם נכשל ופעמיים לא ניגש. מיוני 1995 חדל המבקש ללמוד בפקולטה. ג. בנקודה זו אעיר שבין הצדדים ניטשה מחלוקת קשה בשאלה אם המבקש ניגש בחודש ינואר 1996 לבחינה ארצית ברפואה פנימית ובפברואר 1996 לבחינה ארצית בכירורגיה. המשיבה טוענת שניגש ונכשל. המבקש טוען שלא ניגש. המשיבה צירפה גליון ציונים, והמבקש הכחיש. הגם שאין חשיבות מכרעת להכרעה בנקודה זו, עלי לציין שמעדיפה אני את עמדת המשיבה, וסבורה אני שאין כל סיכוי שהמשיבה תמציא ציון בבחינה עבור המבקש, אם המבקש לא ניגש לבחינה כזו. במיוחד כשעצם האישור לגשת לבחינה, נוגד במידה מסויימת את האינטרסים שלה. כאמור, משנת 1995 ועד שנת 2000 לא ביקש המבקש חידוש לימודיו. ובשנת 2000 פנה (נספח "9" לבקשה) וציין שאמנם אושר לו ב- 1995. 10.5 להשלים מקצועות ואף תואם לו קלרקשיפ ונקבעו לו מועדי בחינות - לא ניגש לבחינות ולא בצע ההשלמות. לכן, עותר המבקש בפנייתו זו לאשר לו ביצוע ההשלמות. להשלמת התמונה אציין שהמבקש טוען שבשנת 1998 פנה בבקשה לתיאום מועד להשלמת קלרקשיפ בגניקולוגיה - אלא שלא צורף כל מסמך בכתב כתימוכין לטענה זו, ואיני מקבלת אותה. כאמור, בקשתו נדחתה. דיון והכרעה   3. א. מתיאור כל השתלשלות העניינים הארוכה והמורכבת עולה תמונה בהירה וברורה: המבקש נכשל בלימודיו פעמים רבות, נאלץ לחזור פעם אחר פעם על לימודיו במקצועות השונים ועל הבחינות, באופן שהיה חריג ביותר בפקולטה. ובנוסף, הפסיק לימודיו, ללא מתן כל הודעה לפקולטה, וזאת משנת 1995 עד שנת 2000. גם הפניה שפנה לפקולטה בשנת 2000 היתה פניה לקונית, ללא כל ביסוס וללא כל תימוכין לטענותיו בדבר משברים אישיים וכלכליים (עד כמה שיש נפקות לטענות אלו), ופניה זו נעשתה בדיעבד, לאחר שנים של הפסקה דה-פקטו, חד-צדדית.   המשיבה, לעומת זאת, נהגה במבקש, עד שלב מסויים, לפנים משורת הדין, באורך רוח ותוך התחשבות רבה.   ב. ההחלטה שעומדת למבחן בפסק-דין זה היא ההחלטה של ועדת ההוראה מיום 29.12.00, החלטה שהתקבלה לאחר הגשת התובענה ומתן ההחלטה ע"י כב' השופט זפט. בהחלטה זו אומצה המלצה של ועדת התלמידים. ועדת ההוראה ציינה בהחלטתה שאמנם לא היתה הפסקת לימודים פורמלית של המבקש, אולם "יש לראות בהתנהגותו, במעשיו ובמחדליו כמי שהפסיק את לימודיו בפקולטה". הועדה ציינה שלמספר כשלונותיו של המבקש "אין אח ורע בפקולטה לרפואה. מספר כשלונותיו הוא חריג באופן קיצוני". הועדה ביססה את החלטתה - על הפסקת הלימודים, על אי קיום החלטות הועדה לענייני תלמידים, ועל כשלונותיו. כשכל הנ"ל נעשים על רקע העובדה שעסקינן במקצוע הרפואה, המתחדש כל העת, ואשר מי שאינו מתעדכן בו באופן שוטף ורצוף - אינו דורך במקום כי אם צועד לאחור. לא מצאתי כל פסול בהחלטה זו.   4. המשיבה היא מוסד להשכלה גבוהה שיחסיו עם תלמידים הם יחסים חוזיים. סע' 33 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 קובע: "חוזה שלפיו ינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית-משפט." (ההדגשה שלי, ה.ג).   בע"א 838/87 רחל שני נ. אוניברסיטת תל-אביב (פד"י מב(2) 380, 382), הבהיר השופט (כתוארו אז) ברק ש: "כל שבא סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) לקבוע הוא שבית המשפט לא יתערב בשיקול דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר ופרסים. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול דעת מקצועי.... סע' 33 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המינהלי, כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות, בשיקול הדעת שלו".   כפופה לגישה זו, המבוטאת כחוט השני לאורך הפסיקה, סבורה אני שאין לקיים כאן בחינה של נכונות ההחלטה של המשיבה, אלא עלי לבחון אם קיים פגם בשיקול דעתה, אם שיקולים עניינים הנחוה או אולי שיקולים זרים, או שמא נהגה בשרירות לב, תוך הפלייה או בחוסר סמכות.   בחינה מדוקדקת של העובדות שנפרשו בפני, מעלה שאין כל פגם בשיקול דעתה של המשיבה, והמבקש לא הצליח להצביע על פגם שכזה. אומר אף יותר מכך, אם היה בסמכותי לבחון את נכונות ההחלטה כערכאת ערעור, למשל, הייתי סומכת שתי ידי עליה, שכן סבורה אני שההחלטה, בנסיבות בהן ניתנה, הינה החלטה נכונה לגופה, ולא רק דרך הפעלת שיקול דעת.   5. בסיכומי ב"כ המבקש מוצאת אני תקיפה של נכונות ההחלטות ורק למעלה מן הצורך אתייחס אליהן (להבדיל מבחינת שיקול הדעת).   עיון בתקנון הפקולטה מעלה שקיימות מספר אפשרויות להפסקת לימודיו של תלמיד ביוזמת הפקולטה; ב"כ המבקש טוען בסיכומיו שהשגים גרועים, המהווים את אחת האפשרויות, נמדדים לפי התקנון (סע' 1.3 לפרק "הפסקה וחידוש לימודים") עמ' 154, והתקנון מתיר לגשת למבחנים שוב ושוב ולהכשל בהם, לכן, אין אפשרות לבסס הפסקת לימודים על סעיף זה, אלא שנעלם מעיניו הסעיף הקובע - "תלמיד שלא חזר ללימודים לאחר תקופת ההפסקה המאושרת, או שהפסיק לימודיו ללא אישור, לא יורשה לחזור ללימודי הרפואה" (סע' 2.5 לאותו פרק). במקרה דנן, נקבע על-ידי שהמבקש הפסיק לימודיו ללא אישור ואף ללא הודעה, ולכן, מוצדקת מניעתו מלחזור ללימודים.   באשר לבחינת שיקול הדעת של המשיבה - מפרט ב"כ המבקש בסיכומיו טענות שמוטב היה לו לא הועלו. טוען הוא (טענות שלא בא זכרן בתובענה) לדעות קדומות אצל חברי הועדה (סע' 61, 62 לסיכומים) ובהתעסקות במלחמה במבקש ובנצחון עליו - במקום בדיון בענינו בלב פתוח. התרשמותי מהמשיבה היתה הפוכה. כפי שציינתי לעיל, המשיבה הלכה כברת דרך ארוכה עם המבקש, תוך התחשבות בו לפנים משורת הדין, ורק כשהוגדשה הסאה - נקטה את הצעד המתבקש.   טענת ב"כ המבקש בדבר פגיעה בחופש העיסוק - נדחית על- ידי. כב' השופט זפט בבש"א 25030/00 ציין שמקצוע הרפואה נמנה עם המקצועות שהעיסוק בהם טעון רישוי ע"פ דין, והסדרת הלימודים, תוך קביעת תנאים והגבלות ע"י המוסד המתאים, לא יכולה להחשב כהגבלת חופש העיסוק. מקובלים עלי דברים אלה, כפי שמקובל עלי גם שחובת המשיבה להקפיד שרק מי שראוי לכך באמת יזכה ברשיון לעיסוק ברפואה וקביעת רף גבוה, אך סביר והגיוני, למתן הרשיון - כשהיא באה להבטיח התכלית האמורה - לא יכולה להחשב כפגיעה לא מידתית בחופש העיסוק.   הפסקת לימודיו של המבקש נעשתה כדין- הן במישור של שיקול הדעת והן לגופו של עניין.   6. לפני סיום - חייבת אני לציין את התרשמותי מהמבקש. המבקש כלל בתצהירו נתונים חלקיים ביותר על דרך התנהלות לימודיו בפקולטה. למרות שתצהירו השתרע על פני 22 עמודים, נשמטו ממנו נתונים עובדתיים חשובים ביותר על מספר הכשלונות שלו במהלך שנות לימודיו. יתכן שהייתי מוכנה לקבל שחסר זה - בתום לב נעשה, אלא שעדותו בפני הבהירה באופן ברור וחד משמעי שהמבקש אינו דבק בעובדות. גם לשאלת טריביליות, ברורות וחד משמעיות לא ניתן היה לחלץ מפיו תשובה ברורה וחד-משמעית. נראה שמרוב בחינות אליהן ניגש המבקש ומרוב כשלונות - אף לו לא נהירות העובדות לאשורן, ואת אלו שנהירות לו הוא מעדיף לטשטש.   7. מכל האמור לעיל, לא מצאתי בסיס להתערבות בהחלטת המשיבה.   אני דוחה את התובענה.   המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. השכלה גבוההרפואהביטול קורס / החזר שכר לימוד