קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מכירת בית של בני זוג שהתגרשו: בקשה למתן רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, בגדרן אושרה מכירתו של נכס מקרקעין משותף למערערת ולמשיב 2, בני-זוג שהתגרשו זה מזה, למשיבים 4-3 על-ידי משיב 1 במעמדו ככונס נכסים לנכס. המערערת חולקת על אישור המכר ומבקשת, בתמצית, לבטלו ולאפשר לה לרכוש את הנכס בעצמה. המשיבים מתנגדים לכך. א. העובדות ברקע ההליך הליך זה הוא חוליה נוספת בשרשרת התדיינויות ארוכת שנים בין המערערת לבין משיב 2, אגב חלוקת רכוש הנובעת מפירודם וגירושיהן. להלן תובא בתמצית השתלשלות העניינים הנדרשת להכרעה בהליך שלפני. 1. המערערת ומשיב 2 (להלן המשיב), לשעבר בני-זוג נשואים, היו בעלים במשותף של זכויות חכירה הרשומה בבעלות קרן קיימת לישראל. על המקרקעין נבנה בית מגורים צמוד קרקע (להלן הנכס). 2. בין המערערת למשיב (להלן יחדיו בני-הזוג) התנהל הליך בבית-המשפט לענייני משפחה בחדרה [ להלן תיק המשפחה]. בהליך זה הוגש לבית-המשפט הסכם שכותרתו 'הסכם גירושין - יחסי ממון' בחתימת בני-הזוג (להלן הסכם הגירושין), בו הוסדרו המחלוקות ביניהם אגב סיום חייהם המשותפים "לרבות ענייני רכוש וממון וכל זאת כרוך בגירושין" [כך לשון המבוא להסכם הגירושין]. ביום 5.7.2007, כתום דיון במעמד בני-הזוג, אושר הסכם הגירושין כחוק (כב' השופטת גליק) וניתן לו תוקף של פסק-דין בתיק המשפחה (להלן פסק-הדין). 3. בפסק-הדין נקבעו הוראות שתכליתן פירוק השיתוף בזכויות בני-הזוג בנכס [שם, בסע' 3.8-3.2]. בקליפת אגוז אימצו הצדדים הסדר שזה תוכנו: שווי הנכס הועמד בהסכמה על 258,000 דולר (להלן השווי המוסכם). למערערת ניתנה זכות לרכוש את זכויות המשיב בנכס על בסיס השווי המוסכם, כשהזכות תקפה למשך חודשיים מיום מתן תוקף להסכם הגירושין בפסק-דין. בחלוף התקופה, ככל שהמערערת לא תפעל למימוש זכות הרכישה בדרך שהותוותה בהסכם (או תודיע שאינה רוצה או אינה יכולה לרכוש את חלק המשיב בנכס) תוענק זכות רכישה מקבילה למשיב ביחס לחלק המערערת בנכס למשך תקופה בת 45 יום. היה ושני הצדדים לא יממשו את זכות הרכישה ביחס לחלק בן-הזוג האחר בנכס הוא יוצע למכירה בשוק החופשי למרבה במחיר לתקופה בת שלושה חודשים. אם לא ימכר הנכס בפרק זמן זה תמונה באת-כוח המשיב שייצגה אותו בתיק המשפחה ככונסת נכסים לשם מכירת הנכס בשוק החופשי למרבה במחיר, לבדה או ביחד עם בא-כוח מטעם המערערת. בדיון בו ניתן להסכם הגירושין תוקף של פסק-דין הצהירה המערערת: "אני הכתבתי את ההסכם, אני זו שרציתי את ההסכם". עוד אישרה שטרם חתימתה עליו בדק את ההסכם עורך-דין מטעמה. הנכס לא נמכר בין בני-הזוג בינם לבין עצמם, אף לא לצד שלישי, בדרך שנקבעה לכך בהסכם הגירושין. בתוך כך לא מימשה המערערת את זכות הקדימה שניתנה לה לרכוש את חלק המשיב בנכס. על כן התקיים בבית-המשפט לענייני משפחה הליך נוסף , בו תבע המשיב אכיפה של פירוק השיתוף בנכס על-פי הסכם הגירושין (להלן הליך פירוק השיתוף). 4. במסגרת הליך פירוק השיתוף ביקשו בני-הזוג לאשר וליתן תוקף של פסק-דין להסכם נוסף שערכו שכותרתו 'תוספת להסכם גירושין מיום 19.2.2009' (להלן התוספת להסכם); בפתחו הובהר שמדובר בתוספת להסכם הגירושין שאושר בפסק-דין ביום 5.7.2007. התוספת להסכם נוסחה בידי באי-כוח הצדדים, כפי שעולה מהצהרות בני-הזוג בדיון בו ביקשו לאשרה. התוספת להסכם הגירושין אושרה וקיבלה תוקף של פסק-דין ביום 19.2.2009 (כב' השופטת גולדקורן), באופן שהשלים את הוראותיו של פסק-הדין שניתן קודם לכן בתיק המשפחה. בתוספת להסכם נקבעו הוראות שמטרתן מכירת זכויות המשיב בנכס למערערת. המערערת התחייבה לשלם למשיב תמורת חלקו בנכס סך של 250,000 ₪ (להלן המחיר המוסכם) תוך 30 יום ממתן תוקף של פסק-דין לתוספת וכן לסלק את חוב המשיב לבנק אגוד בחשבון המשותף לבני-הזוג ובגין הלוואה מובטחת במשכנתא החלה על הזכויות בנכס [שם, בסע' 3 ו- 6-5]. עוד נקבע שאם לא תשלם המערערת את המחיר המוסכם במועד שנקצב לכך אזי ימונו באי-כוח הצדדים ככונסי נכסים למכירת הנכס. בתוספת להסכם ניתנו לכונסים הוראות לשם מילוי תפקידם באופן שנועד לייתר פנייה נוספת לבית-המשפט [שם, בסע' 19]. חוזה המכר שנכלל בתוספת להסכם הופר על-ידי המערערת והיא נמנעה מלממשו. אשר על כן, כמתחייב מהסכמת הצדדים כביטויה בתוספת להסכם ומפסק-הדין שאישר אותה, מונו באי-כוח בני-הזוג (עו"ד טליה לימור שקולניק מטעם האיש ועו"ד מוני ברכה מטעם האישה) ככונסי נכסים לנכס לשם מכירתו בשוק החופשי. 5. בתפקידם ככונסי נכסים לא עלה בידי באי-כוחם של בני-הזוג להביא לתוצאה של מכר הנכס ומינויים בוטל על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה. תחת זאת ועל-מנת להוציא לפועל את פירוק השיתוף בנכס ולמוכרו כמתחייב מפסקי-הדין שנתנו תוקף להסכמות בני-הזוג מונה עו"ד אשר בז'רנו ככונס נכסים חיצוני וניטראלי. בין השאר הורה בית-המשפט לכונס הנכסים החדש כך: "הכונס יזמין חוו"ד שמאי, יפרסם את הדירה למכירה בעתונות, בהתאם לשיקול דעתו, וידרוש מהציבור הרחב הצעות לרכישתה, יקיים התמחרות ויעשה כל הדרוש למכירת הדירה. בבקשתו לאישור מכירת הנכס שבכינוס, יצרף הכונס העתק המכרז לציבור בעיתון, כל ההצעות שהתקבלו, העתק חוות הדעת לגבי ערך הנכס, העתק רשימת עיקולים ושיעבודים וערכם, העתק פרוטוקול ממכירת תחרות אם אושרה, העתק הסכם עם הרוכש המוצע ועמדת הצדדים להסכם המוצע. עמדתם תומצא תוך 10 ימים מדרישת הכונס" [החלטה מיום 2.6.2010]. 6. בהליך פירוק השיתוף התקיים דיון נוסף ביום 26.1.2011 במעמד הכונס עו"ד בז'רנו, בני-הזוג ובאי-כוחם. כונס הנכסים ביקש להשתחרר מתפקידו ובתוך כך היפנה אצבע מאשימה אל המערערת והפועלים מכוחה כמי שמבקשים לסכל את מכירת הנכס ולמונעו בכל מחיר. כונס הנכסים הוסיף והטעים שהמערערת הכניסה לנכס דייר ממנו היא גובה דמי שכירות, ויש לפנותו לשם מכירת הנכס. המערערת לא כפרה בהשכרת הנכס לשוכרים המחזיקים בו ומשלמים לה דמי-שכירות בשל כך [פרוטוקול מיום 26.1.2011]. בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים בתום הדיון שחרר בית-המשפט את עו"ד בז'רנו מתפקידו והורה כך: לא מצאתי טעם להמשיך בהליכי הביצוע בתיק זה. הליכי ביצוע פסק דין נועדו להתבצע בלשכת ההוצאה לפועל, ולפיכך, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, אני מורה על ביצוע הליכי הכינוס באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. התובע יפתח תיק לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל, אשר תמנה כונס מטעמה לביצוע פסק הדין, ותפקח על ההליך. על-פי החלטה זו ובהמשך לה פתח המשיב נגד המערערת תיק הוצל"פ (חדרה) 12-02866-11-1 (להלן תיק ההוצל"פ) ועתר למינוי כונס נכסים שיפעל למכירת הנכס. 7. בדיון שהתקיים ביום 11.5.2011 לפני כב' הרשם אחטר ביקשה המערערת להעלות טענות חדשות באשר לבעלות בנכס ולסמכות הרשם למנות כונס נכסים וכן עתרה ליתן לילדי בני-הזוג זכות ראשונים לרכישת הנכס - לאחר שאישרה שהיא עצמה לא מימשה את הזכות שהוענקה לה לרכוש את חלקו של המשיב בנכס. בהחלטתו שניתנה במעמד הצדדים לאחר שמיעת טענותיהם קבע כב' הרשם כך, לאחר שהפנה להחלטת בית-המשפט לענייני משפחה מיום 26.1.2011: ביהמ"ש אף פירט את אופן הליך ביצוע ההחלטה בכך שאורה לתובע, הזוכה כאן, לפתוח תיק לביצוע פסק הדין בשלכת ההוצל"פ, במסגרתו ימונה כונס מטעם הלשכה לביצוע פסק הדין. הנה כי כן נמצא כי מונחת בפני לא רק החלטה של ביהמ"ש עם כי פסק דין אותו אמור רשם ההוצל"פ ליישם ולבצע הלכה למעשה. הפסיקה קבעה בעניין זה כי רשם ההוצל"פ מבצע את פסקי הדין של הערכאות המתאימות, אינו יוצק תוכן להחלטות אלו ואינו גם נדרש לדון בהבהרתם. [...] באשר לטענות ב"כ החייבת ביחס לקרקע, שוויה, זכויות צדדי ג' בקרקע, הרי שטענות אלו היו אמורות להתברר בפני הערכאה המוסמכת ולרשם ההוצל"פ לא מוקנית הסמכות לדון בהם במסגרת ביצוע ההחלטה. [כך במקור]. בהחלטה נוספת מיום 12.5.2011 מינה כב' הרשם את המשיב 1, עו"ד חזי חכם, ככונס נכסים על זכויות בני-הזוג בנכס (להלן הכונס) תוך מתן הוראות לכונס לשם ביצוע תפקידו. בין השאר הורה כב' הרשם כך: הכונס ינהג בביצוע פעולות המימוש והמכירה בדרך דומה לזו הנקוטה על פי חוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 [...] ותקנותיו ויגיש לתיק דו"ח ראשון על ביצוע פעולות בתוך 90 יום מהיום. הכונס יודיע לחייבת על ההצעה הגבוהה ביותר, ויאפשר לה להשתתף בהתמחרות. מעת מינויו פעל הכונס על-פי הוראות כב' הרשם והחלטותיו שניתנו מעת לעת, פינה מהנכס את הדיירים להם הושכר הנכס בידי המערערת על-פי הסכם פשרה שהושג עם הדיירים וקיבל תוקף של החלטת כב' הרשם, והכול חרף עמדת המערערת שהתנגדה לפינוי הדיירים ולהסכם שגובש עמם [החלטה מיום 9.8.2011]. עוד פונה מהנכס בנם של בני-הזוג, לאחר שהתחוור שהוא מחזיק בחלק ממנו, ואף בעניין זה הוגשו לכב' הרשם דו"חות, בקשות ותגובות. ביום 27.11.2011 תפס הכונס חזקה בנכס. 8. בחוות-דעת שמאי מיום 13.11.2011 שניתנה על-פי בקשת הכונס הוערך שווי הנכס בסך של 1,600,000 ₪ בהפחתת עד 15% למכירה בכינוס נכסים. הכונס פרסם את הנכס לשם מכירתו ואף הסתייע בשירותי תיווך. פעולות אלה הניבו הצעה יחידה על סך 1,500,000 ₪ שהוגשה בידי משיבים 4-3 (להלן הקונים). הכונס הזמין את הקונים למשרדו וניהל עימם משא ומתן בגדרו שופרה ההצעה והועמדה על סך של 1,625,000 ₪ (להלן המחיר העדכני). לא קוימה התמחרות. ביום 9.1.2012 הגיש הכונס לרשם דו"ח, ביקש לאשר את מכירת הנכס לקונים במחיר העדכני וליתן לו הוראות לשם כך. כב' הרשם אישר את המכר בהחלטה שניתנה בו ביום (להלן החלטת אישור המכר). הבקשה לאישור המכר הועברה על-ידי הכונס למערערת ולמשיב בפקס' ביום 8.1.2012; ביום 10.1.2012 הומצאה להם הבקשה פעם נוספת במסירה אישית. המערערת הייתה מיוצגת והבקשה נמסרה לבא-כוחה. חרף החלטת אישור המכר ביקש הכונס מבני-הזוג להעביר אליו את תגובתם לבקשה לאישור המכר תוך 7 ימים. המשיב הודיע על הסכמתו למכר הנכס לקונים. המערערת לא הגישה תגובה לכונס. ביום 18.1.2012 הודיע הכונס לקונים על אישור המכר וחתם על החוזה שערך עימם [מ/1], תוך מתן הודעה על כך גם למערערת ולמשיב. הקונים פרעו לידי הכונס תשלום בסך 234,750 ₪ על חשבון התמורה והכונס המשיך בהליכים לשם מימוש המכר להם, לרבות בכל הקשור להסרת המשכנתא שרבצה על זכויות בני-הזוג בנכס. בשום שלב עד למועד בו הוגש הליך זה, בתאריך 30.12.2012, לא פנתה המערערת לכונס ולא הודיעה לו על התנגדותה למכר. 9. ביום 16.1.2012 פנתה המערערת באמצעות בא-כוחה דאז, עו"ד ג'בארין (שאינו מי שייצג אותה בהגשת ההליך דנן ואף לא מי שהופיע בשמה לדיון בו), בבקשה לכב' הרשם להאריך את המועד להגשת תגובתה לבקשת הכונס לאישור המכר. בהחלטה מיום 22.1.2012 דחה הרשם את הבקשה בקובעו כך: בפניי בקשה מטעם החייבת לעיכוב אישור המכר. בהעדר הנמקה ראויה ולאחר שהתרשמתי שהחייבת מנסה בכל מאודה ובכל שלב משלבי ההליך לעכבו שלא לצורך, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתה ואני מורה על דחייתה. בקשת המערערת לרשם לעיין מחדש בהחלטות מיום 9.1.2012 ו- 22.1.2012, לבטלן ולעכב את הליכי המכר לקונים נדחתה בהחלטה נוספת שניתנה על-ידי הרשם ביום 26.1.2012. בין השאר נקבע באותה החלטה כך: [...] משאושר המכר הרי אין לרשם ההוצל"פ הסמכות להורות על ביטולו, אלא במקרים חריגים וקיצוניים בהם יימצא כי הייתה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, פגמים מהותיים בהליך המכר או במקרים של תרמית והונאה [...]. סבורני כי בענייננו לא חלים הסייגים, שכן החייבת, למרות הסתייגויותיה וניסיונותיה להכשיל את הליכי המכר ואת ביצועה של החלטת בית המשפט לענייני משפחה, לא הצליחה להוכיח, ולו לכאורה, את קיומם של הסייגים הנ"ל [...]. 10. על רקע זה הוגש ההליך דנן, בו עתרה המערערת ליתן לה רשות לערער על החלטת אישור המכר ועל שתי ההחלטות הנוספות מיום 22 ומיום 26 בינואר שנזכרו לעיל. לשיטתה ניתנו אותן החלטות בחוסר סמכות ותוך שלילת זכות הטיעון העומדת לה. המערערת גרסה שלא היה מקום לאשר את מכירת הנכס לקונים מבלי שניתנה לה הזדמנות ליטול חלק בהתמחרות אצל הכונס; משכך נעשה מדובר בפגם שמצדיק את ביטול המכר והשבת הגלגל לאחור, תוך שתוענק גם לה אפשרות להתמודד על רכישת הנכס. הכונס, המשיב והקונים שללו את ביטול המכר וגרסו שפעולות הכונס והחלטות הרשם שסללו את הדרך לאישורו - בדין יסודן ויש להותירן על מכונן. ב. על סוג ההליך ואופן בירורו תיק ההוצל"פ נפתח לשם ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה, הוא פסק-הדין שנתן תוקף להסכמות בני-הזוג בדבר האופן בו יפורק השיתוף בנכס. בהחלטה מיום 26.1.2011 הורה בית-המשפט על ביצוע פסק-הדין בהוצאה לפועל בדרך של מינוי כונס מכוח סמכותו על-פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה. החלטות כב' הרשם בתיק ההוצל"פ, ובתוכן החלטת אישור המכר ושתי ההחלטות האחרות שעליהן השיגה המערערת, ניתנו אגב ביצועו של פסק-דין בענייני משפחה. תקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל מורה כך: ערעור על החלטה או צו של רשם ההוצאה לפועל לגבי ביצוע פסק דין בעניני משפחה כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, יוגש לבית המשפט לעניני משפחה שנתן את פסק הדין שהוגש לביצוע [...]. על ערעור כאמור יחולו תקנות 258כח עד 258לג לתקנות סדר הדין האזרחי. נובע מכך שהיה על המערערת להגיש את ההליך דנן כערעור לבית-המשפט לענייני משפחה ולא כבקשת למתן רשות ערעור לבית-המשפט האזרחי [תמ"ש (ת"א) 15270/96 פלוני נ' אלמונים, פ"מ תשנ"ה(4) 309, 315-314 (1996)]. נובע מכך שההליך הובא לפני בחוסר סמכות. הלכה למעשה נשמעו טענות הצדדים לפני, באריכות ולגוף הערעור, בישיבת יום 5.6.2012. טענת הסמכות האמורה לעיל לא הועלתה בידי מי מהם. זאת ועוד, בשולי הדיון הועלתה שאלת הסמכות על-ידי בית-המשפט; הכונס גרס שהסמכות לדון בהליכי השגה על החלטות כב' הרשם נתונה לבית-המשפט האזרחי ואילו הצדדים האחרים לא טענו בעניין זה. מצאתי שיש להעביר את ההליך לבית-המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט; פסק-הדין בערעור יינתן בכובעי כשופטת בית-המשפט לענייני משפחה. כמה טעמים לכך. ראשית, כל הצדדים להליך תמימי דעים שיש להכריע בו ללא דיחוי נוסף. הדיון שנקבע לפני אף הוקדם לבקשת המערערת. לעת הזו שילמו הקונים לכונס את מלוא התמורה על-פי חוזה המכר וקיבלו חזקה בנכס, וההליך יוצר צל של אי-ודאות באשר לסופיות הרכישה של הזכויות בו. כל עוד לא הוכרע ההליך נמנע הכונס מלהעביר למשיב ולמערערת את חלקיהם בתמורה ומכאן שגם לבני-הזוג אינטרס מובהק בהכרעת הערעור בהקדם האפשרי. שנית, בירור הערעור דווקא בבית-המשפט שמלפניו יצא פסק-הדין שהועבר לביצוע בהוצאה לפועל נסמך על ההנחה שלמותב שנתן את פסק-הדין ידיעה והבנה מיטבית על-אודות תוכנו וטעמו. אלא שבענייננו אין פסק-הדין שעל-יסודו נפתח תיק ההוצל"פ מגלם הכרעה שיפוטית שניתנה לאחר בירור ראייתי, שמיעת טענות והפעלת שיקול-דעת שיפוטי לשם קביעת תוצאת ההתדיינות. פסק-הדין שהורה על פירוק השיתוף בנכס התמצה באישור ההסכמות שגיבשו בני-הזוג בעניין זה ובמתן תוקף של פסק-דין להן. לא-זו-אף-זו, אותן הסכמות הוגשו לבית-המשפט לענייני משפחה על-דרך של הצגת הסכם מוגמר וחתום בידי הצדדים ולא גובשו במהלך הדיון בסיוע בית-המשפט. על כן אין למותב שאישר את הסכמות הצדדים ונתן להן תוקף של פסק-דין יתרון בבירור הערעור על-פני מותב אחר שבסמכותו לדון בענייני משפחה. אף לא למותר לציין בהקשר זה שלמחלוקת בין בני-הזוג שנסבה על פירוק השיתוף בנכס נדרשו מותבים שונים בבית-המשפט לענייני משפחה: את פסק-הדין הראשון מיום 5.7.2007 נתנה כב' השופטת גליק ואילו פסק-הדין השני מיום 19.2.2009 ניתן על-ידי כב' השופטת גולדקורן. יש בכך כדי לתמוך באמור לעיל. לבסוף, לכול בעלי-הדין ניתנה הזדמנות להביא טענותיהם לפני לגוף הערעור והם מימשו זכות זו בהרחבה בישיבת יום 5.6.2012. בתוך כך טענה המערערת גם בסוגיות שלא נזכרו בבקשה ליתן רשות ערעור שהוגשה בכתב, בכפוף להתנגדות המשיבים להרחבת גדר המחלוקת. לא נגרעה אפוא זכות דיונית או מהותית שהייתה עומדת למי מהצדדים אילו היה ההליך מוגש מלכתחילה כמתחייב מתקנה 120(ב1) הנ"ל. נובע מכך שהעברת ההכרעה בערעור למותב שנתן את פסק-הדין עליו נסב תיק ההוצל"פ תהא כרוכה בפגיעה באינטרס הצדדים להשלים את הבירור בהקדם האפשרי, ומן הצד האחר לא יפגע עניינם ולא תגרענה זכויותיהם בשל כך שפסק-הדין בערעור יינתן בידי מותב אחר המוסמך לדון בענייני משפחה. אני מורה אפוא על העברת ההליך לבית-המשפט לענייני משפחה על-פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט. פסק-הדין יינתן על-ידי כשופטת בית-המשפט לענייני משפחה. ההליך יתברר כערעור, כמתחייב מתקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל. מכאן שהתייתר הצורך להכריע בשאלה אם יש ליתן למערערת רשות ערעור, אם לאו. למען הסר ספק, אפילו היה מדובר בבקשה למתן רשות ערעור אזי הייתה הרשות ניתנת ופסק-הדין דנן היה ניתן כאילו הוענקה הרשות והוגש ערעור על-פיה, זאת בגדרה של תקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל ולאחר שבדיון לפני ניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם בהרחבה לגוף הערעור. ג. דיון והכרעה דין הערעור להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך. המערערת ביקשה ליצור חיץ בין ההליכים שהתקיימו בינה לבין המשיב בבית-המשפט לענייני משפחה ואשר הולידו את פסק-הדין שהוגש לביצוע לבין הליכי ביצועו של פסק-הדין בתיק ההוצל"פ. ודוק: בהליך שהגישה המערערת (קרי, בבקשה למתן רשות ערעור ובתצהיר שנלווה אליה) אין זכר לפסקי-הדין שניתנו בבית-המשפט לענייני משפחה בשני ההליכים שהיא והמשיב היו צד להם ושבגדרם ניתן תוקף שיפוטי להסכמות שגובשו בין הצדדים בכל הקשור לפירוק השיתוף בנכס. אליבא דמערערת החלה השתלשלות האירועים הרלוונטית במינוי הכונס על-פי החלטת הרשם מיום 12.5.2011. המשיבים, בתגובתם בכתב לכתב-הטענות הפותח, השלימו את שהחסירה המערערת, הצביעו על ההליכים בבית-המשפט לענייני משפחה והפנו לפסקי-הדין שהניבה ההתדיינות שהתקיימה בהם. הצגה של הדברים כזו שנקטה המערערת היא חלקית, מטעה ומסלפת. היא עולה בקנה אחד עם טענותיו של עו"ד בז'רנו עת פעל ככונס נכסים מטעם בית-המשפט למכירת הנכס (כביטוין בדיון מיום 26.1.2011), כמו גם עם החלטות הרשם, מהן עלה שהמערערת עושה כל שבידה וביכולתה כדי לתקוע מקל בגלגלי הליך פירוק השיתוף [ראו החלטת כב' הרשם מיום 9.8.2011 בעניין פינוי הדיירים וכן החלטותיו מיום 22.1.2012 ומיום 26.1.2012]. כפי שיובהר להלן, שלושה הם הרבדים שמשליכים על בחינת זכויותיה של המערערת לרכוש את הנכס בגדרו של הליך מכר בידי כונס שהתנהל בתיק ההוצל"פ: ברובד הראשון ניצבים פסקי-הדין שנתן בית-המשפט לענייני משפחה בקשר עם פירוק השיתוף בנכס; ברובד השני מצויה החלטת בית-המשפט בה הורה על העברת פסק-הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה (להלן החלטת ההעברה); ברובד השלישי - טיבה והיקפה של סמכות הרשם בכל הקשור לביצוע פסקי-דין. רבדים אלה ידונו להלן. פסק-הדין בעניינם של בני-הזוג דנן ניתנו שני פסקי-דין שחולשים על פירוק השיתוף בנכס, האחד מיום 5.7.2007 והשני מיום 19.2.2009. פסקי-הדין נתנו תוקף להסכמות הצדדים שגובשו בכל הקשור לפירוק השיתוף בבית-מגוריהם (ובעניינים נוספים שאינם צריכים לדיון). היחס בין שני פסקי-הדין נקבע, אף זאת על-ידי בני-הזוג השותפים לזכויות בנכס, כיחס של השלמה; פסק-הדין משנת 2009 אישר ותיקף תוספת להסכם גירושין בחתימת בני-הזוג ובכך הצטרף לפסק-הדין המוקדם יותר משנת 2007, בו ניתן תוקף להסכם גירושין בחתימת בני-הזוג שנערך במאי 2007. הסדרים והוראות שעוגנו בשני פסקי-הדין הללו חולשים על פירוק השיתוף בנכס. זכויות הצדדים בהקשר זה מוכתבות על-ידי פסקי-הדין שהולידה ההתדיינות שקיימו, התדיינות שכוונה במישרין גם לתוצאה של פירוק השיתוף בנכס על רקע פירוק התא המשפחתי וגירושי בני-הזוג. הדברים אמורים בכל פסק-דין המכריע בזכויות הצדדים באשר הוא; הם יפים מקל וחומר שעה שתוכנו המהותי של פסק-הדין הוכתב בידי בעלי-הדין ותפקידו של בית-המשפט התמצה במתן תוקף שיפוטי להסכמותיהם. חזקה על בני-הזוג ששקלו ועיגנו בהסכמים ביניהם את ההסדר שהיה מיטבי עבורם בנסיבות העניין בכל הקשור לפירוק השיתוף בנכס. בעשותם כן הסתייעו שני הצדדים בעורכי-דין מטעמם. נובע מכך שפירוק השיתוף בנכס יוכתב על-ידי ההסדר הקבוע בפסקי-הדין. הסכמות בני-הזוג שאומצו בפסקי-הדין צופות את פני פירוק השיתוף בנכס ומניחות את קיומו תוך קביעת הסדרים ומנגנונים שיאפשרו את מימושו והשלמתו ללא התדיינות נוספת. בפסק-הדין הראשון נקבע לשם כך הסדר מדורג: תחילה הוענקה למערערת זכות לרכוש את חלקו של המשיב בנכס; היה ומכל סיבה שהיא לא תממש המערערת את זכות הרכישה שלה תוקנה זכות כזו למשיב; המנעות המשיב מרכישת חלקה של המערערת בנכס תוביל למכירתו בתנאי שוק פתוח לצד שלישי מרבה במחיר, תחילה באמצעות באי-כוחם של הצדדים וככל שהדבר לא יצלח - יבוצע המכר אגב מינוי כונס נכסים. בפסק-הדין השני ניתנה למערערת הזדמנות נוספת לרכוש את זכויות המשיב בנכס, הזדמנות שגם אותה היא נמנעה לממש. לפיכך חל ההסדר החלופי שנקבע באותו פסק-הדין, בגדרו ימכר הנכס בשוק החופשי על-ידי כונס נכסים. לשם מכירת הנכס על-ידי כונס נכסים כמתחייב מפסק-הדין מונו תחילה באי-כוחם של הצדדים ככונסים, אחריהם מונה עו"ד בז'רנו ולבסוף - לאחר שביצוע פסק-הדין הועבר בידי בית-המשפט לענייני משפחה להוצאה לפועל - מונה משיב 1 ככונס בידי כב' הרשם. פסק-דין שניתן בהסכמה, כמוהו כהחלטת בית-המשפט שנתנה תוקף להסכם בין הצדדים, ממזג תכונות של הסכם ופסק-דין גם יחד [בג"ץ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(4) 591, 605 וההפניות שם (1994)]. ככל שהמערערת סברה שיש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם שביסודו היה עליה לעשות כן בהליך נפרד ועצמאי ולא במסגרת ערעור על החלטות כב' הרשם שניתנו אגב ביצוע פסק-הדין [רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 344 וההפניות שם (1999); ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, פסקה 11 (טרם פורסם, 4.3.2012 )]. יתרה מכך, טענות המערערת לפני אינן מעידות על קיומה של עילה לביטול פסק-הדין באמתחתה. למערערת ניתנו כמה וכמה הזדמנויות לרכוש את חלקו של המשיב בנכס לעצמה, בין במימונה היא ובין במימון של אחר זולתה, אלא שהיא לא עשתה כן. אם תוצאת הדבר שנכס שהמערערת רואה בו 'נכס משפחתי' יצא משליטתה ונמכר לצד שלישי, הרי שהמערערת יצרה אותה במו ידיה ואין לה להלין אלא על עצמה. לא מדובר בטענה שמעמידה למערערת זכות רכישה נוספת, חיצונית להסדרים שנקבעו בפסקי-הדין. למערערת נתונה זכות קדימה על-פי דין לרכישת חלק המשיב בנכס מכוח הוראת סעיף 101 לחוק המקרקעין הקובעת כך: מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית עסק המתנהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן-זוגו. זכות הקדימה של המערערת בהתייחס לנכס כובדה וניתנה לה הזדמנות אמיתית לממשה, בפסק-הדין הראשון ופעם נוספת בפסק-הדין השני. המערערת לא מימשה את הזכות ולא רכשה את חלק המשיב בנכס. זכות הקדימה אינה זכות עומדת לעד אלא זכות שיש לאוכפה בהתחשב בתנאים ובמגבלות שלהם היא כפופה. בענייננו נקבעו התנאים להפעלת הזכות בהסכמים בין הצדדים שקיבלו תוקף של פסק-דין, תוך שבני-הזוג מתנים - במסגרת חופש החוזים הנתון להם - על ההסדר הדיספוזיטיבי הקבוע בסעיפים 103-102 לחוק המקרקעין. משלא פעלה המערערת על-פי תנאים אלה יש לראותה כמי שבחרה להימנע ממימוש זכות הקדימה תוך ויתור עליה, וזו מוצתה ועברה מן העולם. (ה) זכויות וחובות בני-הזוג בקשר עם פירוק השיתוף בנכס נקבעו אפוא בפסקי-הדין. מדובר בפסקי-דין שנתנו תוקף להסכמות הצדדים שגובשו על רקע פירוק התא המשפחתי בשני מועדים שונים, בשנת 2007 ולאחר מכן בשנת 2009. חזקה על בני-הזוג, שהיו מיוצגים על-ידי עורכי-הדין לצורך גיבוש אותם הסכמים וחתימתם, שהשכילו לכלול בהם את מלוא ההסדרים, התנאים והמנגנונים לפירוק השיתוף שהיו לרצונם ושתאמו את האינטרסים של כל אחד מהם. יש בכך כדי להשליך על מידת כוחה של המערערת לייבא אל תוך הסכם הגירושין והתוספת לו, ובהתאמה לתוך פסקי-הדין שאישרו אותם, זכויות חדשות לעצמה שזכרן לא בא באותם הסכמים. נקודת המוצא לדיון היא שאין למערערת ולמשיב זכויות בכול הקשור לפירוק השיתוף בנכס זולת אלה שבאו לידי ביטוי מפורש בפסקי-הדין; המערערת לא השכילה להראות אחרת. החלטת ההעברה פסק-הדין שחלש על פירוק השיתוף בנכס הועבר בידי בית-המשפט לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על-פי סעיף 7 לחוק בתי המשפט לעניני משפחה, אשר מורה כך: הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בענינו של קטין, למעט בעניני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין. על-פי החלטת ההעברה מיום 26.1.2011 ובהמשך לה פתח המשיב את תיק ההוצל"פ על-מנת שפסק-הדין יבוצע, ופירוק השיתוף בנכס יאכף וימומש, באמצעות כונס נכסים שימנה הרשם. בעניין זה נתן בית-המשפט הוראה קונקרטית ותחומה היטב, לאמור: "אני מורה על ביצוע הליכי הכינוס באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. התובע יפתח תיק לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל, אשר תמנה כונס מטעמה לביצוע פסק הדין, ותפקח על ההליך". אכן, זכויות בני-הזוג בכל הקשור לפירוק השיתוף בנכס הוכרעו באופן מלא ושלם בפסק-הדין. עם זאת, בעת שניתנה החלטת ההעברה שוב לא עמד פסק-הדין לביצוע במלוא היקפו שהרי כול אחד מהצדדים כבר מיצה את זכות הקדימה שלו ונמנע מלהוציאה אל הפועל. במצב דברים זה לא נותר לביצוע אלא אותו חלק של פסק-הדין שעניינו במכירת הנכס לצד שלישי מרבה במחיר באמצעות כונס נכסים שימונה למטרה זו. לשון אחר: פסק-הדין הגדיר את זכויות הצדדים בקשר עם פירוק השיתוף בנכס וקבע מדרג של מנגנונים חלופיים לביצוע הפירוק באמצעות מכר זכויות המשיב למערערת, מכר זכויות המערערת למשיב, או מכר זכויות שני בני-הזוג לצד שלישי באמצעות כונס נכסים. הימנעות מפירוק השיתוף על-פי המנגנון האחד הוליכה למימוש המנגנון האחר הבא בתור, וכן הלאה. ודוק: החלטת ההעברה ניתנה לאחר שגם בבית-המשפט לענייני משפחה ננקטו צעדים לשם מכירת הנכס לצד שלישי באמצעות כונס נכסים. לאחר שכונסי נכסים שפעלו מטעם בית-המשפט כשלו בביצוע המכר לצד שלישי כמתחייב מפסק-הדין - כך באשר לבאי-כוחם של בני-הזוג וכך באשר לכונס ניטראלי שאינו קשור אליהם - הורה בית-המשפט על ביצוע פסק-הדין באמצעות כונס נכסים שימונה על-ידי כב' הרשם. נובע מכך שהיקפן ותוכנן של זכויות המערערת שאותן נדרש כב' הרשם לכבד ולאכוף אגב פירוק השיתוף בנכס על-ידי כונס מטעמו היה צר בהשוואה לזכויות המערערת כביטוין בפסק-הדין. הדברים הללו משליכים במישרין על היקפו ותוכנו של 'המנדט' שנתן בית-המשפט לרשם בהחלטת ההעברה. הרשם הוסמך למנות כונס נכסים לשם מכירת הנכס לצד שלישי, הא ותו לא. הרשם נדרש לבצע את החלטת בית-המשפט לענייני משפחה ככתבה וכלשונה, וביטוי לכך ניתן בהחלטותיו. הרשם לא הוסמך להשיב את הגלגל לאחור ולתת למי מבני-הזוג זכות קדימה כזו שעוגנה בפסקי-הדין - ושבעת שניתנה החלטת ההעברה כבר עברה מן העולם. לו היה כב' הרשם מתיימר להעניק למי מבני-הזוג זכות קדימה לרכישת חלקו של בן-הזוג האחר בנכס כי אז היה חורג מסמכותו. בשלב שבו ניתנה החלטת ההעברה אפשר היה לשוב ולהפיח רוח חיים בזכות הקדימה של המערערת אך ורק בהסכמה גלויה ומפורשת של המשיב. לא נטען, וממילא גם לא הוכח, שהסכמה כזו ניתנה. מעמדת המשיב בדיון לפני עלה בבירור שאף לא הייתה כל כוונה לתתה. שיקולי מדיניות מצדדים אף הם בתוצאה זו, המשקיפה על המטרה שלשמה הועבר ביצוע פסק-הדין להוצאה לפועל כעל מטרה מוגדרת, צרה ותחומה היטב שלא הייתה כרוכה במתן מעמד מיוחד למערערת, אף לא זכות יתר, בהליך מכירת הנכס בידי הכונס. בין בני-זוג מתקיים קשר של שותפות שאחד מהיבטיו הוא שותפות בנכסים ורכוש. עמדתו העקרונית של המשפט היא שיחסי שותפות שאינם עולים יפה, יש לאפשר את הבאתם לידי סיום בדרך הקצרה והיעילה ביותר כדי שכל אחד מהצדדים לקשר יוכל לצאת לדרך חדשה. הדברים יפים בין שמדובר בשותפות שברקעם קשר משפחה ובין שמדובר בשותפות עסקית או אחרת. הם משליכים גם על פירוק שיתוף בנכס מקרקעין משותף של בני-זוג. הכלל הרחב מורה שכל שותף במקרקעין זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף; הסכם שיתוף המתנה על כלל זה, כוחו מוגבל [ראו סעיף 37 לחוק המקרקעין]. יש בכך כדי להשליך לא רק על עצם הזכות לתבוע פירוק שיתוף אלא גם על האופן בו יש לממש פסק-הדין שהורה על הפירוק וקבע את הדרך לבצעו. אותם שיקולים עצמם שעל-יסודם ניתנה הזכות לתבוע פירוק שיתוף בנכס משותף מלכתחילה מצדדים בכך שהפירוק יבוצע ויושלם בזמן-אמת באופן שיאפשר את ניתוק יחסי השיתוף וסיומם הלכה למעשה. הדברים יפים בענייננו. ההתדיינות בין בני-הזוג החלה בשנת 2007; פסק-הדין הראשון לפירוק השיתוף ניתן בשנת 2007 והשני שהשלימו - בשנת 2009. הן אינטרס הצדדים עצמם והן האינטרס הציבורי בפירוק מהיר ויעיל של שותפות שלא עלתה יפה מחייבים שביצוע פירוק השיתוף בהוצאה לפועל יהא הליך קצר וממוקד ככל האפשר ויעסוק באכיפת זכויות וחובות הצדדים לפי פסק-הדין מבלי לסטות לאפיקים חדשים שאינם נובעים מן ההכרעה השיפוטית שניתנה בעניינם. נובע מכך שתוכן פסק-הדין, תוכן החלטת ההעברה ושיקולים שבמדיניות משפטית חישקו את סמכות הרשם עת נדרש לבצע את פסק-הדין והשליכו על תוכנן והיקפן של ההוראות שהיה ביכולתו ליתן לכונס הנכסים שמינה לשם כך. סמכותו של רשם ההוצאה לפועל מושכלות יסוד הן שמחובתו של רשם ההוצאה לפועל למלא אחר הוראותיו של פסק-הדין העומד לביצוע ככתבן וכלשונן, כפי שניתנו. אין זה מתפקיד הרשם לברר אם התוצאה אליה הגיע בית-המשפט, כביטויה בפסק-הדין, נכונה. אם לא הוגש ערעור מוטלת על הרשם חובה לבצע את פסק-הדין, אפילו נפלה בו טעות [ע"א 429/71 שושן נ' גורביץ, פ"ד כו(1) 14, 17-16 (1971); המ' 218/69 איזנברג נ' איזנברג, פ"ד כג(2) 746, 748-747 (1969); דוד בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות כרך א 5-4 (2008)]. בתוך כך אין הרשם רשאי להוסיף על זכויות וחובות הצדדים כפי שהותוו בפסק-הדין. את היקף ותוכן הזכות או החובה קבע בית-המשפט בפסק-הדין; לרשם ההוצאה לפועל שמור התפקיד שבפיקוח על אכיפתן, מבלי שיחרוג אגב כך מן הגבולות והתכנים שנקבעו בפסק-הדין. הדברים הללו משליכים על פרשנות החלטותיו של הרשם שניתנו בקשר עם ביצועו של פסק-הדין. הרשם הוסמך, כך על-פי פסק-הדין וכך גם בהחלטת ההעברה, למנות כונס נכסים שימכור את הנכס לצד שלישי ולפקח על הליך המכר בידי הכונס. כך יש להבין אפוא את החלטותיו שניתנו במסגרת תפקידו האמור. כך אף הבין כב' הרשם עצמו את סמכותו; ביטוי מפורש לכך ניתן בהחלטתו מיום 11.5.2011 [שם, בעמ' 3]. בעלי-הדין נחלקו בשאלת המשמעות שיש לצקת להחלטת כב' הרשם מיום 12.5.2011 בה מינה את הכונס לתפקידו והורה לו לנהוג בביצוע פעולות המימוש והמכירה של הנכס בדרך דומה לזו הקבועה בחוק ההוצאה לפועל ותקנותיו, להודיע למערערת על ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל ולאפשר לה להשתתף בהתמחרות. לשיטתה של המערערת כוונת הדברים לכך שהוקנתה לה זכות להשוות את הצעת הרכישה הגבוהה ביותר ולרכוש את חלקו של המשיב בנכס בהתאם או למצער לקיים בחסות הכונס התמחרות בינה לבין המציע שכנגד. המשיבים חלקו על פרשנות זו וגרסו שזכות הקדימה של המערערת שעוגנה בפסקי-הדין פקעה ועברה מן העולם עוד בטרם נפתח תיק ההוצל"פ וכי למערערת אינה עומדת זכות נוספת ועצמאית לרכוש את הנכס מדיני ההוצאה לפועל. דברים שנאמרו לעיל באשר לתוכנם ובלעדיותם של פסקי-הדין בקביעת זכויות בני-הזוג בקשר עם פירוק השיתוף בנכס, באשר לתוכנה והיקפה של החלטת ההעברה ובאשר לגדר סמכותו של רשם ההוצאה לפועל בעת שהוא נדרש לביצוע פסק-דין מצדדים בדחיית עמדתה של המערערת. במה דברים אמורים? דיני ההוצאה לפועל אינם מקנים למערערת זכות נוספת, עצמאית וחיצונית לפסקי-הדין, למכור את הנכס לצד שלישי או לרוכשו בעצמה. הוראות החלות על מכירת נכס בידי כונס נכסים אגב הליכי מימוש שעבוד על מקרקעין אינן חלות על הליכי ביצועו של פסק-דין כזה שלפני, שהורה על פירוק השיתוף של בני-הזוג בנכס וקבע את הדרך והמנגנון לעשות כן. למערערת אינה עומדת זכות למכר עצמי של הנכס טרם מכירתו בידי הכונס, אף לא זכות לפדיון הנכס אל מול נושה הפועל למימושו על-פי משכון שניתן לו [השוו רע"א (חי') 14468-06-10 שטרית נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 5.10.2010); ע"א (ת"א) 390/72 נזים נ' רובין, פ"מ תשל"ד(1) 163 (1974)]. אילו ביקשו בני-הזוג להקנות למי מהם זכות למכר עצמי או לפדיון הנכס, כזכות שתיכנס לתוקפה לאחר שזכות כל אחד מהם לרכישת הנכס בדין קדימה מוצתה ואף לאחר שכבר מונה על-פי הסכמותיהם כונס נכסים לשם מכירת הנכס לצד שלישי מרבה במחיר, אזי היה עליהם ליתן ביטוי גלוי ומפורש להסכמה זו בהסכם שעל-יסודו ניתן פסק-הדין. זכות כזו לא ניתנה למערערת בהסכם הגירושין או בתוספת לו. מכאן שאין לה קיום ואין להידרש אליה אגב מכירת הנכס בידי הכונס. את הוראות הרשם לכונס יש לפרש באופן שהן תעלנה בקנה אחד עם תוכנו והיקפו של פסק-הדין שעמד לביצוע בעת שניתנה החלטת ההעברה, כמו גם עם תוכנה של החלטת ההעברה עצמה, ועם טיבה של סמכות הרשם עת הוא נדרש לבצע פסק-דין כגון דא. על הכונס הוטל למכור את הנכס לצד שלישי מרבה במחיר. המערערת מיצתה זה מכבר את זכותה לרכוש את חלקו של המשיב בנכס בדין קדימה, באופן שזכות כזו שוב לא עמדה לה בעת שמונה הכונס דנן. עם זאת הייתה המערערת רשאית להגיש לכונס הצעה משלה לרכישת הנכס ועל בסיס הצעה כזו להתמודד עם מציע זר דוגמת משיבים 4-3 בהליך התמחרות. פשיטא שאין לך הליך התמחרות אלא בין שני מציעים או יותר. במצב דברים כזה, בו מוגשת הצעת מכר על-ידי צד שלישי והצעת מכר נוספת מטעם המערערת, מתקיים טעם ענייני לאפשר לה ליטול חלק בהתמחרות. זו המשמעות הנודעת להחלטת כב' הרשם, שהרי אין לראות מה טעם יורה על זימון המערערת להליך ההתמחרות במעמד של משקיף פסיבי גרידא; ודאי כך לאחר שנוכח הרשם שהמערערת אינה ששה לקדם את הליך פירוק השיתוף ולהביאו לידי סיום. זאת ועוד, לו סבר כב' הרשם שיש להעניק למערערת מעמד של משקיפה בהתמחרות, מכוח היותה שותפה בנכס, כי אז חזקה עליו שהיה מעניק זכות שווה גם למשיב. נובע מכך שכב' הרשם לא סגר בפני המערערת את הדלת ולא חסם דרכה לרכוש את הנכס בתורת מציע שווה מעמד וזכויות לכל מציע זר אחר. בכך נהג כב' הרשם כדין; פסק-הדין רחב דיו על-מנת לאפשר לכונס למכור את הנכס למי מבני-הזוג, ובלבד שהלה יגיש לכונס הצעת רכישה במעמד שווה למעמדו של כל צד שלישי אחר המעוניין בכך והצעתו תתמודד בהצלחה עם הצעה שהגיש צד שלישי כזה. בה בעת לא ביקש הרשם ליתן למערערת יתרון או זכות יתר בהשוואה למציע זר, ולו נהג כך היה חורג מסמכותו. בפסק-הדין לא נקבע מנגנון שאיפשר למי מבני-הזוג להשוות את הצעת המכר של צד שלישי מרבה במחיר ובכך לרכוש את מלוא הנכס לעצמו. כשלעצמי אני סבורה שהסכמות הצדדים שעל-יסודן ניתן פסק-הדין מיצו את זכויותיהם בכל הקשור לפירוק השיתוף, באופן שיצר הסדר שלילי ביחס לכל זכות ומנגנון שלא עוגנו בפסק-הדין באופן מפורש. אפילו סברתי שמדובר בחסר, לא היה הרשם מוסמך להשלימו בדרך של יצירת זכות חדשה למערערת יש מאין - זכות שזכרה לא בא בהסכם בין הצדדים ואף לא בפסק-הדין שהקנה להסכם תוקף של פסק-דין. יש בכך כדי ללמד על טיבה והיקפה של אותה זכות 'להשתתף בהתמחרות' שנזכרה בהחלטת הרשם. מעתה אמור: למערערת ניתנה זכות להגיש לכונס הנכסים הצעה לרכישת הנכס ככל מציע אחר; לו עשתה כן הייתה זכאית לטול חלק בהתמחרות אל-מול מציעים אחרים דוגמת הקונים. עם זאת למערערת לא ניתנה זכות להטיל וטו על מכר הנכס למציע צד שלישי, אף לא לרכוש את הנכס לעצמה בדרך של השוואת הצעתו או כניסה להתמחרות עמו בשלב מאוחר, לאחר שיונחו לפני הכונס הצעותיהם של אחרים זולתה. פרשנות כזו, בה מצדדת המערערת, פורצת את גבולותיהם של ההסכמים שנערכו בינה לבין המשיב, כמו גם את גבולות פסקי-הדין שאישרו את אותם הסכמים ונתנו להם תוקף שיפוטי. המערערת, אף שקיבלה מהכונס את השמאות שנערכה ביחס לנכס ושעל בסיסה הוגשה הצעת הקונים, בחרה שלא להגיש הצעת רכישה. בכך נשלל מעמדה ליטול חלק בהתמחרות עם מציעים אחרים. בדין לא זימן אותה הכונס להתמחרות כזו אלא ניהל עם הקונים משא ומתן לשיפור הצעתם בטרם פנה לכב' הרשם בבקשה לאשר את המכר. האופן בו אושר המכר בידי כב' הרשם תומך בפרשנות זו. ביום 9.1.2012 הגיש הכונס לרשם דו"ח ובקשה לאישור מכר הנכס לקונים; צויין בהם ברחל-בתך-הקטנה שלכונס הוגשה הצעה יחידה, היא הצעת הקונים, וכי בשל כך זומנו הקונים לפגישה עם הכונס שבמהלכה נוהל עימם משא ומתן ושופרה הצעת הרכישה שהגישו. אין בדו"ח זכר לקיום התמחרות או להזמנת המערערת להתמחרות כזו. בתוך כך ביקש הכונס מכב' הרשם להורות למערערת ולמשיב להגיש תוך 7 ימים תגובה לדו"ח ולבקשה שלצדו. דא-עקא, כב' הרשם מצא שאין כל צורך בקבלת תגובה מאת המערערת והמשיב ואישר את מכירת הנכס לקונים על-אתר. מכאן ששקל ומצא שזכויות בני-הזוג בקשר עם מציאת קונה לנכס ומכירתו לשם פירוק השיתוף בו מוצו עד תום, זאת להבדיל מזכויות בני-הזוג לקבל את תמורת המכר. בכל הקשור למתן זכות טיעון למערערת ביחס לאישור המכר יש להבחין בין מעמדה כבעלת זכויות בנכס הזכאית לקבל את חלקה בתמורה שתניב מכירתו לבין מעמדה כקונה פוטנציאלית לנכס. מאחר שהמערערת לא הגישה הצעה משלה לרכישת הנכס לא עמדה לה זכות לטעון בהקשר זה נגד מכירתו לקונים בטרם תינתן החלטת אישור המכר. דא עקא, כל טענות המערערת בהליך זה נסבו על מעמדה כקונה פוטנציאלית. ככל שהיה מקום ליתן למערערת אפשרות להישמע טרם אישור המכר, הרי שהדבר נסב רק על זכות טיעון הנובעת מהיותה בעלת זכויות בנכס ומי שזכאית לחלקה בתמורה שישלמו הקונים עבורו. כך, למשל, אילו הייתה הצעת הקונים נמוכה משוויו של הנכס עמדה למערערת זכות להתנגד למכירתו להם ולדרוש שהכונס יפרסם את הנכס לפרק זמן נוסף. אלא שטענות כאלה לא הועלו בידי המערערת כלל ועיקר. מאחר שזכות הטיעון שלפגיעה בה טענה המערערת לא נסבה אלא על זכות ומעמד כקונה שלא עמדו לה כדין אין מקום לבטל את המכר לקונים ולהשיב את הגלגל לאחור; פגיעה כזו בזכות הטיעון נושאת אופי פורמאלי גרידא ולא נודעת לה נפקות ממשית שתשליך על תוקפה וכשרותה של החלטת אישור המכר. אפילו ניתנה החלטה אגב פגיעה בזכות הטיעון של צד מעוניין, לא נגרמת בשל כך בטלות מוחלטת של ההחלטה אלא רק בטלות יחסית ויש להוסיף ולבחון את נפקות הפגם והשפעתו על ההחלטה [רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637 (2000)]. החלטה לא תבוטל אם ברור וגלוי שבהענקת זכות טיעון לא היה כדי לשנותה ולהוביל לתוצאה אחרת שאליה מכוון המבקש. המערערת העלתה בהליך זה כל טענה שלטעמה הייתה עשויה לגרום לביטול המכר לקונים. לא עלה בידה להראות שביטול החלטת אישור המכר וקיום דיון מחודש בבקשת הכונס תוך מתן זכות טיעון היו מובילים לתוצאה שאליה כיוונה, קרי להכרה בהיותה בעלת מעמד לרכוש את הנכס בתשלום הסכום שהציעו הקונים או לקיים התמחרות עימם. זאת ועוד. בד-בבד עם פנייתו לרשם המציא הכונס למערערת את הבקשה לאישור המכר וביקש לקבל את תגובתה תוך 7 ימים. בפרק זמן זה לא פעל הכונס לביצוע החלטת אישור המכר אף שזו כבר ניתנה. המערערת נמנעה מליתן תגובתה לבקשה, בין לכונס ובין לרשם, ובכך גילתה דעתה שלא היה באמתחתה טיעון שביקשה להעלות נגד אישור המכר. פנייתה לרשם בבקשה להאריך את המועד הנתון לה למתן תגובה הוגשה בחלוף שבעת הימים. אף בכך יש כדי ללמד על טיבן ומטרתן של טענות המערערת בהליך זה. כדי להצליח בערעור היה על המערערת להרים את הנטל ולהראות שעמדה לה זכות כדין שהופרה בידי הכונס או הרשם אגב אישור המכר בהוצאה לפועל, וכי מתן תוקף לזכות היה מוליך לתוצאה שונה שבגדרה היה מתאפשר למערערת לרכוש את הנכס. בסופו של יום אין מנוס מלקבוע שהנטל לא הורם. תוכנם של פסקי-הדין שניתנו באשר לפירוק השיתוף בנכס על-יסוד הסכמת בני-הזוג, המועד בו ניתנה החלטת ההעברה ותוכנה, כמו גם טיבן והיקפן של סמכויות רשם ההוצאה לפועל, מלמדים שלעת העברת פסק-הדין לביצוע בהוצאה לפועל ומינוי הכונס דנן לא עמדה למערערת זכות שקופחה באישור המכר לקונים, ודאי לא זכות כזו שתצדיק את השבת הגלגל לאחור. בהוראותיהם של פרק ח' לחוק ההוצאה לפועל ופרק ו' לתקנותיו העוסקות במינוי כונס אין כדי לשנות מתוצאה זו. טעמים נוספים לדחיית הערעור די באמור לעיל כדי לגרום לדחיית הערעור באופן שהחלטת הרשם שאישרה את מכר הנכס לקונים תעמוד על מכונה. למעשה משיגה המערערת על אישור המכר. ככל שהחלטה זו עומדת בעינה אין בערעור על שתי ההחלטות המאוחרות יותר כדי לסייע למערערת ולשנות מן התוצאה של מכר הנכס לקונים. טעמים נוספים מצדדים בהותרת המכר לקונים בעינו. ראשית, החלטת רשם המאשרת מכר נכס למציע בהליכי הוצאה לפועל הוכרה בפסיקתם של בתי-המשפט כ'נקודת אל-חזור'; ביטול המכר למפרע לאחר שאושר, בין על-ידי הרשם ובין בהליכי ערעור לבית-המשפט, ייעשה במשורה ובמקרים חריגים שבהם הוכחו קנוניה בין כונס הנכסים לבין הקונה, מעשה תרמית, או אם ארעה פגיעה מהותית בכללי ההגינות והצדק הטבעי או שהנכס נמכר בפחות משוויו הממשי [בר"ע (י-ם) 338/83 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' עו"ד גפני, פ"ד מא(3) 449 (1984); ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ברכה, פ"ד נה(4) 410 (2001)]. עילות כאלה לביטול המכר אינן מתקיימות כאן. אכן, המערערת טענה לפגיעה בזכותה להישמע טרם אישור המכר. זכות הטיעון נמנית על הזכויות הנגזרות מכללי הצדק הטבעי. עם זאת נמצא שאין מדובר בפגיעה מהותית שכן במתן אפשרות למערערת לטעון טענותיה לפני כב' הרשם טרם החלטת אישור המכר לא היה כדי לשנותה. אין מדובר בפגיעה שמהותה ועוצמתה מצדיקות את ביטול החלטות כב' הרשם שעל-יסודן נמכר הנכס לקונים. שנית, הקונים שילמו את מלוא תמורתו של הנכס לידי הכונס וקיבלו חזקה בו. בקשתה של המערערת לעכב פעולות אלה בצו מניעה זמני נדחתה [החלטת כב' השופטת ארגמן מיום 22.2.2012). במעמד הדיון הודיעה באת-כוח הקונים כי הם החלו בביצוע שיפוצים בנכס כדי להכשירו למגוריהם. המערערת עצמה לא התגוררה בנכס כאשר מונה הכונס לתפקידו; דיירים אחרים מטעמה תפסו חזקה בו בעוד היא עצמה לא השתמשה בו למגוריה. טעמים אלה מתווספים לטעמים שנזכרו לעיל ותומכים אף הם בהותרת המכר לקונים על מכונו. במכלול הנסיבות והנתונים גובר אינטרס הקונים בסופיות המכר על פני אינטרס המערערת לבטלו - לאחר שהיא נמנעה מלממש את זכות הקדימה שניתנה לה בשתי הזדמנויות שונות, עוד בטרם מונה כונס למכירת הנכס, וכן נמנעה מלהתמודד על רכישת הנכס לאחר מינוי הכונס כשמעמדה כמעמד כל מציע אחר. לא רק אינטרס הקונים תומך בכך אלא גם האינטרס הציבורי: מטרת חוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1967, והתקנות שהותקנו לפיו - להחיש ולפשט את הליכי ההוצל"פ. סחבת בהליכים אלה מעודדת אי קיום התחייבויות ופוגעת ללא צדק בנושים [...] טובת החייבים שנכסיהם מוצעים למכירה פומבית דורשת שמציעים רבים ישתתפו במכירה, כדי שיציעו מחירים שאינם נופלים מהשווי של הנכס, דבר כזה לא יושג אלא אם המציע ידע, שתוך זמן קצר יוברר אם הוא זכה בנכס והוא לא יהיה צפוי לאחר מכן לסכנה שהמכירה תבוטל. דברים אלה [שנאמרו בע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ', פ"ד כו(1) 793, 800 (1972)] יפים בענייננו. הם עולים בקנה אחד עם ההלכה לפיה מכירת נכס שאושרה בהוצאה לפועל תבוטל רק במקרים נדירים ומטעמים חריגים שכאמור אינם מתקיימים כאן. בנסותה לבטל את המכר העלתה המערערת טענות נוספות מן הגורן ומן היקב; איני רואה מקום להידרש להן. הדברים יפים גם באשר לטענת המערערת לפיה הפרו הקונים את חוזה המכר ולא שילמו את התמורה במועד המוסכם. מדובר בטענה חדשה שלא נזכרה בבקשה למתן רשות ערעור. לא הוגשה בקשה לתקן את בקשת רשות הערעור כדי לכלול בה טענה נוספת כזו או אחרת. ממילא אין מחלוקת על כך שלעת הזו שולמה מלוא התמורה והקונים קיבלו חזקה בנכס. לו ביקשה המערערת לתקוף את חוזה המכר בטענה להפרתו, כי אז היה עליה לנקוט לשם כך הליך מתאים במועדו; ההליך דנן אינו עשוי לשמש לכך. לבסוף, אף לא נמצא פגם בהתנהלותו של כונס הנכסים, קל וחומר פגם כזה שיצדיק את ביטול המכר לקונים. משכך גם אין צורך להידרש לטענת המשיב כי יומרתה של המערערת לרכוש את חלקו בנכס אינה עולה בקנה אחד עם יכולתה הכלכלית נוכח מצבה וריבוי חובותיה וכי היא משמשת לאמיתו של דבר מסווה לאחר זולתה שמבקש לרכוש את הנכס באמצעותה מבלי שטרח להגיש לכונס הצעה מטעמו ולהתמודד בגלוי עם הצעת הקונים. ד. סיכומם של דברים אני דוחה את הערעור; החלטות כב' הרשם תעמודנה בעינן. המערערת תשלם לכל אחד מהמשיבים (קרי לכונס הנכסים, למשיב 2 ולמשיבים 4-3 יחדיו) את הוצאות ההליך בסך של 12,000 ₪ (ובסך הכול 36,000 ₪). המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותעבירנו לעיונו של כב' הרשם בתיק ההוצל"פ. פסק-הדין ניתן על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות. ניתן לפרסם את פסק-הדין בהשמטת שמות הצדדים ופרטיהם.גירושיןבני זוג