קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עסקה לרכישת משאית בגלל תקלות: 1. בית-משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת י. שבח) קיבל את תביעתה של המשיבה וחייב את המערערת לשלם למשיבה סך של 192,108 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. המערערת לא השלימה עם פסק-הדין ומכאן ערעורה. 2. המערערת משווקת בארץ משאיות וטרקטורים אותם היא מייבאת מחו"ל. ביום 28.11.95 רכשה המשיבה מן המערערת משאית חדשה מתוצרת נביסטר אינטרנשיונל (להלן - המשאית). המשיבה שילמה למערערת עבור המשאית סך של 178,821 ש"ח בצירוף מע"מ. למשיבה היו הוצאות נוספות בעת רכישת המשאית, לשם התאמתה לצרכיה. המערערת נטלה על עצמה אחריות מסוימת לתקינותה של המשאית, כאמור במסמך המוכתר "כתב אחריות מיוחד". בכתב האחריות נקבע, כי המערערת מתחייבת במה שכונה "אחריות מלאה" בשנה הראשונה לרכישת המשאית. לגבי שנתיים נוספות נקבעה במסמך אחריות למנוע ולמכללים נוספים, הכל כאמור בכתב האחריות. אחריותה של המערערת על פי המסמך הוגבלה לשלוש שנים או ל- 240,000 ק"מ, לפי המוקדם מבין שתי חלופות אלה. בתקופה שבין אוקטובר 1996 לבין יולי 1997 אירעו שש תקלות דומות במשאית. בכל אחד מששת המקרים נעצרה המשאית במהלך נסיעה עקב הדממה בלתי מכוונת ובלתי צפויה של המנוע. בכל פעם שאירעה התקלה הנזכרת נגררה המשאית למוסך של המערערת לצורך תיקון. בכל אחד מן המקרים תוקנה המשאית והוחזרה לידי המשיבה. בשני המקרים האחרונים התרחשה התקלה קילומטרים אחדים בלבד לאחר שהמשאית יצאה מן המוסך בעקבות תיקונה. לאחר המקרה האחרון, ומשהמשאית הוחזרה למוסך, הודיעה המשיבה במכתב מיום 7.7.97 על ביטול עסקת הרכישה של המשאית ועל החזרת המשאית לידי המערערת. המשאית הושארה במוסך. 3. המשיבה הגישה את תביעתה הכספית לבית משפט קמא בחודש אוגוסט 1997 (התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בנתניה והועברה ממנו לבית משפט השלום בתל אביב). בתביעה דרשה המשיבה סך כולל של 234,640 ש"ח, אשר נכללו בו סכום הרכישה, הוצאות שהיו למשיבה לצורך הכשרת המשאית וכן הוצאות גרירה של המשאית למוסך של המערערת. במהלך הדיונים בבית משפט קמא הוסכם כי באי כוח הצדדים יתמנו ככונסי נכסים של המשאית לצורך מכירתה. המשאית אכן נמכרה לצד שלישי, באישור בית המשפט, בחודש דצמבר 1999. המשאית נמכרה תמורת סכום של 65,000 ש"ח (לא כולל מע"מ). בפועל נתקבל סכום נמוך יותר משום שהיה צורך לנכות הוצאות שונות. הסכום הועבר לידי ב"כ המשיבה. 4. בבית-משפט קמא העיד מטעם המשיבה מנהלה יעקב אשריאן. מטעם המערערת הובא לעדות מי שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל השירות למשאיות, אריה בן-דוד. כמו-כן הציג כל אחד מן הצדדים חוות-דעת מומחה לעניין הסיבות לתקלות החוזרות ונשנות במשאית. טענתה של המערערת הייתה כי הסיבה לתקלות במשאית נעוצה בזיהום של הסולר שבמיכל הדלק של המשאית. 5. מנהלה של המשיבה כתב בתצהירו, ששימש תחליף לחקירה ראשית, כי נאמר לו על-ידי המערערת שהסיבה לתקלות מקורה בסולר בו תודלקה המשאית. לאחר שלוש הפעמים הראשונות בהן נתגלתה התקלה, הוא התקין מנעול מיוחד לנעילת מיכלי הדלק, וזאת על-פי הצעתה של המערערת. יצויין, כי ברשות המשיבה היה מיכל סולר ממנו תודלקה המשאית, ואף כלי הרכב האחרים שברשות המשיבה. לדברי העד, רק במשאית נתגלתה התקלה. העד מטעם המערערת, הוא מנהל השירות, העיד על כך שראה במוסך שנמצאו זיהומים שונים במיכל הדלק של המשאית. עם זאת, בחקירתו הנגדית הסתבר, כי הוא לא ראה את הדברים במו עיניו בכל אחת מן הפעמים (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 2.6.99). 6. בחוות-דעת המומחה שהוגשה מטעם המשיבה כתב המהנדס, בן-עמי זגגי, כי התקלה שחזרה על עצמה מקורה באחת משתיים: תקלה במחשב המנוע, או חדירת אויר למערכת הדלק של המנוע. עמדתו של מומחה זה הייתה, כי אין מדובר בתקלה שמקורה בזיהום של הדלק או מיכל הדלק. דעתו של המומחה מטעם המערערת, עוזי רז, הייתה שונה. הוא תלה את התקלות בזיהומים במערכת הדלק של המשאית. 7. בית-משפט השלום ראה לנכון להעדיף עדותם של העדים מטעם המשיבה על פני עדי המערערת. מכאן הייתה הדרך קצרה לתוצאה של קבלת התביעה. בית המשפט חזר והדגיש את העובדה, כי מדובר בתקלות שחזרו על עצמן, חרף העובדה שהמשאית הוכנסה לתיקון במוסך של המערערת, ומה גם שבשני מקרים התקלה חזרה על עצמה זמן קצר ביותר לאחר יציאתה של המשאית מן המוסך. נציין, כי על פי עדותו של מנהל המשיבה, אשר לא נסתרה, הרי בפעם האחרונה שהוציא את המשאית מתיקון, הוא נסע מרחק של 3 ק"מ בלבד עד לחזרתה של התקלה המקורית. 8. דעתנו היא כי דין הערעור להידחות. 9. כפי שצויין, טענתה של המערערת הייתה שהתקלות במשאית נגרמו כתוצאה מזיהום בדלק. כל אחד מהצדדים הגיש ראיה בכל הנוגע לאיכות הדלק, אלא שבסופו של דבר, ראיות אלה לא נתקבלו. העדות הישירה היחידה מצידה של המערערת לגבי הזיהומים שנמצאו במיכל באה מפיו של העד בן דוד. כפי שראינו, עד זה אישר כי הוא אישית לא ראה במו עיניו את הסיבה לתקלה במשאית בכל המקרים. זאת ועוד, העד המומחה מטעם המערערת אישר כי בפלט המחשב הוא לא ראה ממצא לפיו הדממת המנוע נגרמה כתוצאה מתקלות במערכת הדלק (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 29.11.99). במצב דברים זה נראה לנו כי די היה לה למשיבה להוכיח, כפי שאכן הוכיחה, שבשש הזדמנויות שונות חזרה על עצמה אותה תקלה במשאית שנרכשה מן המערערת. הטענה כי הזיהום שבדלק, אם היה זיהום, נבע ממיכל הדלק שברשות המשיבה אינו מסביר כיצד אירע שבשני המקרים האחרונים קרה הדבר זמן קצר לאחר יציאתה של המשאית מתיקון במוסך של המערערת. אם מקור הזיהום היה בסולר שבמיכל שברשות המשיבה (ממנו תודלקה המשאית), כפי שטוענת המערערת, מדוע לא הוחלף הסולר בעת התיקון האחרון על מנת לוודא שזה המקור?! כנראה שבהזדמנות קודמת אכן תודלקה המשאית מחדש במוסך. מכל מקום, אין כל הוכחה שהתקלה האחרונה אירעה לאחר שמיכל הדלק במשאית מולא מחדש, לאחר יציאתה של המשאית מן התיקון (כזכור מדובר בנסיעה של 3 ק"מ בלבד מן המוסך עד לחזרתה של התקלה). במילים אחרות, אין למערערת אלא להלין על עצמה על שלא פעלה כהלכה, אם רצתה אכן להראות שהתקלה מקורה בדלק שהמשיבה הכניסה למיכל המשאית. מאחר ומדובר בתקלה חוזרת, שאירעה שש פעמים באותה משאית, עבר הנטל על המערערת להראות מה הסיבה לתקלה הנשנית. המערערת לא עמדה בנטל ומכאן התוצאה המוצדקת אליה הגיע בית-משפט קמא. 10. אין צורך להתייחס באריכות לשאלה מהו היסוד המשפטי לביטול חוזה הרכישה של המשאית על-ידי המשיבה. ניתן לבסס את זכות הביטול על ההתחייבות שנטלה על עצמה המערערת בכתב האחריות המיוחד למכללים שבמשאית, התחייבות אשר נמצא כי הופרה. נציין, כי לא הייתה מחלוקת שאותה התחייבות אכן עמדה בתוקף במועד הרלבנטי, שכן טרם חלפו שלוש שנים מיום רכישת המשאית וכמו-כן, המשאית טרם עברה 240 אלף ק"מ. אפשרות אחרת לביסוסה של זכות הביטול נעוצה בסעיף 15 לחוק המכר, תשכ"ח1968-, העוסק באי התאמה נסתרת. מדובר באי התאמה שאינה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, וזה אכן המצב במקרה הנוכחי. יוער, כי על פי הסיפא של סעיף 15 הנזכר, אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה, לגבי נכס נד, אלא אם נתן הודעה על אי ההתאמה לפני חלוף שנתיים מיום מסירת הממכר. ברור שבמקרה הנוכחי אומנם ניתנה יותר מהודעה אחת, שהרי בכל אחת מן הפעמים בהן אירעה התקלה במשאית היא הובאה למוסך של המערערת לצורך תיקונה. אף הודעת הביטול ניתנה לפני שחלפה תקופה של שנתיים מעת רכישת המשאית. 11. המשיבה עשתה שימוש במשאית מעת שרכשה אותה בסוף חודש נובמבר 1995 ועד שהשאירה אותה במוסך של המערערת, בתחילת חודש יולי 1997. המערערת לא טענה, ובוודאי לא הוכיחה, מהו שווי טובת ההנאה שצמחה למשיבה עקב השימוש במשאית במשך התקופה הנזכרת (ממנה יש לנכות בכל מקרה את הימים בהם שהתה המשאית בתיקון במוסך). אילו הועלתה הטענה, היה מקום לשקול האם אכן יש לנכות בעת ביצוע ההשבה את טובת ההנאה. המשיבה, מצידה היא, הסתפקה בהשבת הסכום ששילמה למערערת וכן תבעה סכומים נוספים שהוציאה בעת רכישת המשאית וסכום נוסף ששולם עבור גרירה למוסך. המשיבה לא תבעה נזק נוסף, למשל בגין העובדה שהמשאית שהתה זמן מה במוסך לצורך תיקון. בנסיבות אלה אין מקום להתערב בסכום שנפסק לזכות המשיבה, מה גם שהמחלוקת העיקרית בפנינו ואף בבית-משפט קמא הייתה בשאלה - מה מקור התקלה, והאם המערערת אחראית לה, ולא בכל הנוגע לסכומים המגיעים למשיבה. כמובן, שמן הסכום הפסוק יש להפחית את הסכום שהגיע לידי המשיבה בעקבות מכירתה של המשאית, כפי שהורה בית משפט קמא. 12. הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. שכר הטרחה האמור ייגבה באמצעות הערבות הבנקאית, ואילו היתרה תוחזר לידי המערערת באמצעות בא-כוחה. קניית משאיתמשאיתביטול עסקה (הגנת הצרכן)ביטול עסקה (רכב)קניית רכב