קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ לילדים:   1. המבקש עותר להרשות לו לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה בוטל צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בנם של הצדדים, קטין יליד 1994. הותר לקטין לצאת מהארץ עם אמו, המשיבה, לשבדיה לתקופה של 24 חודש. המבקש הורשה לבקר את בנו בתיאום מראש עם האם וכן הורשה לארח את בנו בישראל פעם בשנה, בחופשת הקיץ, לתקופה של שבועיים ימים, כשהוצאות הטיסה והאירוח יהיו על חשבון המבקש.   בבקשה זו מעלה המבקש ארבע נקודות.   א. בית משפט קמא לא קבע ערבויות- בטחוניות. בהחלטה נשוא הבקשה כתוב שאם בחלוף 24 החודשים, האם לא תפעל בהתאם להצהרתה ותחזור לארץ יחד עם בנה, יהא המבקש זכאי לממש את הסדרי הראייה, כפי שנקבעו בדיון קודם, על פי הקבוע בכללי אמנת האג.   ב. הסדרי ראייה וביקור- נטען על ידי המבקש כי הסדרי הראייה אינם מספקים, ונקבעו בניגוד להמלצתו המפורטת של הפסיכולוג אשר חיווה דעתו בעניין.   ג. תוכנית שהייה בחו"ל- המשיבה לא חוייבה להציג תוכנית כלשהי עבור בנה לתקופה שישהה עמה בשבדיה.   ד. מימון עלויות הביקורים- לטענת המבקש, היה מקום להטיל עול זה על שכמה של המבקשת, הואיל והיא זו אשר יוצאת את הארץ.   2. לאחר עיון בתגובת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה.   ההחלטה הנידונה ניתנה, בהסכמת הצדדים, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. זכות הערעור על החלטה שניתנה בדרך זו מצומצמת למדי. על אף האמור, נראה לי כי יש מקום להורות על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, לדיון מחודש, כפי שיפורט להלן.   שני טעמים עיקריים לדבר. הראשון, ממועד נתינת ההחלטה חל שינוי מהותי בנסיבות. לנוכח כוונת המבקש להגיש בקשה למתן רשות ערעור, עיכב בית משפט קמא את יציאת המשיבה ובנה מהארץ. חרף האמור, יצאו המשיבה ובנה את הארץ. השני, עיון בפרוטוקול מלמד כי המבקש עמד על זכותו לטעון בעניין היקף הבטחונות. איני סבור כי ניתן היה להסתפק בהפנייה לאמנת האג, אלא היה מקום להפעיל שיקול דעת שיפוטי במקרה המסויים. יתרה מזו, טעמים אלה- הא בהא תליא, שכן אם יצאה המשיבה את הארץ בניגוד לצו בית המשפט- ויש לברר אם הודע לה עליו- הצורך בבטחונות מתעצם.   כן, נראה שזכותו של אב לדעת את פרטי תוכנית שהות בנו, בן ה- 7, בחו"ל עם אמו. אינטרס הקטין הוא ששני הוריו יהיו מעורבים בחייו. טוב וחשוב שאביו יידע למשל, באיזה בית ספר מתעתד בנו ללמוד. איני תוחם את היקף הפירוט. מלאכה זו תעשה על ידי בית משפט קמא, לאחר קיומו של דיון, אך ניתן לקוות כי הצדדים יגיעו להסכמה בנדון.   באשר למימון עלויות הביקורים, נושא זה לא הועלה בבית משפט קמא. הואיל והצדדים השאירו את ההכרעה בדבר ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ואת נושא הבטחונות לפסיקת בית המשפט על דרך הפשרה, קרי על פי שיקול דעתו, ואיני סבור כי יש מקום להדרש לעניין המימון במסגרת בקשה זו. מדובר בתקופה מוגבלת, חד פעמית, ואין בהסכמת המבקש בפעם זו כדי להוות תקדים אם יתעורר העניין מחדש, ואז תועלה על ידו סוגיית המימון.   נושא אחרון הוא הסדרי הראייה והביקור. בתגובתו, הודיע ב"כ המשיבה כי מרשתו תשמח להידוק הקשר בין הקטין לאביו. בהחלטתו, קבע בית משפט קמא כי האב יורשה לבקר את בנו, בתיאום מראש עם האם. לכן, לא הייתי שולל עיון מחדש בנושא זה, אך אין טעם בניהול דיון מופשט. לקראת הדיון, אשר יקבע על ידי בית משפט קמא, המבקש יהא רשאי להציג את בקשתו הקונקרטית ואם המשיבה, באמצעות בא כוחה, תתנגד לכך, יוכרע העניין על ידי בית המשפט. כמובן, אין המבקש חייב להעלות נושא זה רק במסגרת הדיון אשר יקבע, אלא רשאי הוא, בהתאם לתוכניותיו, לפנות לב"כ המשיבה בשלב מאוחר יותר, ושוב, אם לא יגיעו להסכמה, ניתן לפנות אל בית המשפט לענייני משפחה על מנת שידון בעניין.   3. סוף דבר, הערעור מתקבל.   הדיון יוחזר לבית משפט קמא לשם קיום דיון בהתאם לאמור בהחלטה זו.   המשיבה תשא בהוצאות המבקש בבקשה זו בסך של 1,250 ₪ להיום. קטיניםעיכוב יציאה מהארץצווים