קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניית יחידות דיור מעבר לקו הירוק: המבקשת התקשרה ב-18.4.99 עם המשיבה בחוזה לבניית 48 יחידות דיור, בשני שלבים, בישוב עלי זהב שמעבר לקו הירוק. בעוד העבודה בעיצומה (בניית שלב א'), הפסיקה המבקשת את פעילותה של המשיבה ולא שילמה למשיבה כספים אף בגין חשבונות מאושרים. נוצר צורך דחוף להגיע לסיום ההתחשבנות. המחלוקת שנתגלעה בעניין זה הועברה לבוררות, בפני בורר שהוצע על ידי המבקשת, המהנדס דוד סרנה. במכתב ההפניה מה-28.11.00 הודיעו שני הצדדים לבורר באמצעות בא כוחם, עו"ד דורון כהן, ממשרד דנקנר-לוסקי ושות', כי לא יהיו מיוצגים בבוררות: "אך אתה תהיה רשאי, אם תמצא לנכון, למנות מומחים ועוזרים שונים בתחומים בהם ידיעתך מוגבלת". הבורר הופטר מחובת ההנמקה. עיון במסמך (נספח א' לבקשה) מלמד על שאיפת הצדדים להגיע לסיום מהיר של המשבר אשר נוצר בעקבות ההפסקה החד צדדית של הפרוייקט, על ידי המבקשת. בפסק בוררות בהיר, הכולל הנמקה עניינית קצרה, קבע הבורר כי עבודותיה של המשיבה הופסקו מסיבות "שאינן תלויות באל הר" (המשיבה). הבורר ציין כי הצדדים לא כללו בחוזה תניה המתייחסת למקרה של הפסקת עבודות חד צדדית וקיבל את דרך החישוב של המשיבה, בהיותה סבירה והגיונית, למעט התאמות ושינויים שערך לפי שיקול דעתו.   בסופו של יום חוייבה המבקשת לשלם למשיבה 1,610,730 ₪ וכן ריבית חודשית חוזית בשיעור 2% ושכר טרחה, בחלקים שווים עם המשיבה. המבקשת עתרה לביטול פסק הבוררות עקב חריגה מסמכות של הבורר באמצו חוות דעת משפטית של עו"ד דורון כהן ממשרד דנקנר-לוסקי ושות'. הכוונה למזכר (נספח א' לבקשה) שנערך ב-23.8.00 והממוען אל מנהלי המבקשת והמשיבה. המסמך פותח במילים: "לבקשתכם ביררתי את המחלוקת הקיימת ביניכם לגבי גמר חשבון הפרוייקט. לאחר ששמעתי את דעותיכם, בנפרד, ואת דעתו של מר משה בן סירה - הצגתי את הסוגיות השנויות במחלוקת בפני שותפי עו"ד משה לוסקי ובפני הקבלן - יזם מר יצחק פריצקר. הדיון נערך כדיון "אקדמאי" - ללא התייחסות לשמות הצדדים ומבלי שהוצגו נתונים מספריים וזאת תוך שאיפה להגיע לעמדה הצודקת ביותר".   לאחר דברי הפתיחה הוצעו דרכי חישוב הפיצוי המגיע בגין 26 יחידות שלא נבנו לפי 12,000 ₪ ליחידה וכן תשלום בגין העבודות שבוצעו, מחושב לפי מחירון "דקל". תכלית המסמך כפי שעולה מהסיפא קידום הסדר של פשרה וחסכון בזמן ובהוצאות. המסמך הוגש לבורר על ידי מנהל המשיבה במעמד המהנדס הלל מררי, אשר ייצג את המבקשת בבוררות. לטענת המבקשת, התנגד מר מררי לקבלת המסמך (נספח א' לבקשה), אולם הדבר לא בא לכלל ביטוי בפרוטוקול. בפסק הבוררות הסתמך הבורר על המזכר של עו"ד כהן בנוגע לפיצוי בגין אי ביצוע שלב ב': "לפי חו"ד היועץ המשפטי במזכרו מיום 23.8.00 - הפיצוי מגיע עבור 26 יח"ד שלא ניבנו ... סה"כ לסעיף ג' - 26 X 12,000 = 312,000 ₪".   יתר סעיפי פסק הבוררות כוללים חישוב עצמאי של הבורר, שהוא מהנדס בעל ותק רב ואינם קשורים כלל למזכר, בניגוד לטענת המבקשת הבונה עילת ביטול מבוססת על קבלת "חוות דעת" של עו"ד כהן. יודגש כי המזכר לא נערך ולא נועד על פניו, לשמש חוות דעת בבוררות.   הטענות לטענת המבקשת חרג הבורר מסמכותו כאשר פסק על פי המזכר של עו"ד כהן ולא עשה שימוש בשיקול דעתו העצמאי. עו"ד כהן נמנה על משרד עורכי דין שהם בעלי עניין במשיבה ודי היה בכך כדי לפסול את חוות דעתו. כמו כן הצהירה המבקשת, כי עבודות הבנייה הופסקו בשל התדרדרות המצב הבטחוני ואירועי "האינתיפאדה", אשר התרחשו בשטחי יהודה ושומרון בשנה שעברה, ולא הושלמה בניית ולו יחידת דיור אחת (תצהירו של הלל מררי, סעיף 5). עוד נטען על ידי המבקשת כי עורכי הדין אשר ניסחו את חוזה ההתקשרות התרשלו באשר לא קבעו כיצד לחשב פיצויים או תשלומים במקרה של הפסקה חד צדדית של העבודות, כנהוג במוסדות ציבור ובחוזה הממשלתי. לטענת המשיבה, מקוממת הטענה בדבר השימוש במזכר של עו"ד דורון כ"בחוות דעת" שבגינה יש לבטל את פסק הבוררות. כמו כן היא טוענת כי המצהיר אינו דובר אמת. בתצהירו של מנהלה נאמר כי היה ידוע היטב למבקשת ולהלל מררי בפרט, שמשרד עורכי הדין המכובד, הוא בעל עניין במשיבה. עובדה זו הוצגה בהבלטה, בפני המבקשת בעת המו"מ לקבלת העבודה, והיוותה, לדברי מררי עצמו, אחד השיקולים כבדי המשקל למסירת העבודות למשיבה. לא זו בלבד, אלא שהמבקשת הסכימה כי משרד עורכי הדין דנקנר - לוסקי ושות', ייצג אף אותה והסכם הבוררות נוסח על ידי עו"ד' כהן. לגוף העניין טוענת המשיבה, כי הפיצוי עבור יחידות שלא נבנו, בסך 12,000 ₪ ליחידה, הוא פיצוי חוזי, ולא היה צורך בשיקול דעת משפטי כדי לפסוק פיצוי על פי האמור בחוזה. זאת ועוד, בהסכם הבוררות ניתנה לבורר רשות להיעזר בחוות דעת לפי שיקול דעתו ואין כל פסול בקבלת האמור במזכר שהוגש לכבוד הבורר.   דיון שני המצהירים נחקרו. מר הלל מררי הודה כי העבודות הופסקו לפני פרוץ האינתיפאדה ועל כן האמור בתצהירו בעניין זה: "נכון שהחוזה הופסק לפני האינתיפאדה", אינו אמת. מעדיפה אנכי את עדותו המהימנה של מר אריאל, אשר הסביר כי היה ידוע למבקשת העניין של משרד עורכי הדין במשיבה וכי המבקשת נתנה אמון מלא במשרד עורכי הדין ונהנתה משירותיו. תוכן המסמך היה ידוע למבקשת שהייתה רשאית להגיש דרך חישוב משלה, אילו מצאה זאת לנכון. משיקולים שעימה, בחרה שלא לעשות כן: "היתה הצעה של הקבלן ללכת לפי כמויות ולא לפי אבני דרך, שמייצגות רעיון בלבד. לא הסכמתי כי לא ידעתי לאיזה "ברוח" אני מגיע. בדיעבד, טעיתי כי לפי הכמויות הייתי יכול לשלם עוד 100,000-150,000 ₪ ובזאת לגמור את העניין."   זאת ועוד, עיון בפסק הבוררות מלמד כי האמור במזכר אומץ חלקית בלבד על ידי הבורר, אשר ערך את חישוביו באופן עצמאי. בל נשכח כי הבורר נבחר לתפקידו דווקא עקב היותו איש מקצוע אשר ערך את ההתחשבנות בין הצדדים ביעילות ובמהירות. לסיכום, המבקשת לא הוכיחה את הבסיס העובדתי לטענת החריגה מסמכות (סעיף 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968). התיזה שמעלה המבקשת כי הבורר הוא היחיד שלא ידע על העניין שיש למשרדו של עו"ד כהן במשיבה, לא הוכחה ואף אם אלה פני הדברים, אין בכך כדי להטיל דופי בפסק הבוררות שאינו גורם עיוות דין (סעיף 26 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968). לשאלת בית משפט מסר מנהל המשיבה כי ההוצאה שנגרמה למשיבה בפועל מהביטול החד צדדי של החוזה מתקרבת ל- 900,000 ₪.   התוצאה הינה כי הבקשה נדחית. פסק הבוררות מאושר. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 7,000 ₪, צמוד כדין.בניההקו הירוקיחידת דיור