קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניית סככה ללא היתר / הריסת סככה שנבנתה ללא היתר: השופט ש. ברלינר: .1בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מקומיים בק. ביאליק (כב' השופט שאנן), בתיק ב"ש 32/96מיום 19.7.98, בו נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבה והורה על הריסת שתי סככות הבנויות בסמוך לבית מגוריו של המערער, ברח' הקישון 22נשר, מבלי להרשיעו בעבירה על פי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965(להלן - החוק). .2מדובר בשתי סככות, האחת מאסבסט בשטח של כ- 120מ"ר והשניה מפח ושטחה כ- 42מ"ר אשר נבנו ללא היתר בניה, לפני שנים רבות. על טיב הסככות ניתן ללמוד מן התמונות ת/ 2עד ת/4, והן משמשות כבית מלאכה. סעיף 212 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לצוות על הריסת מבנה שנבנה בלא היתר, גם אם לא ננקט הליך פלילי נגד הבונה, בין היתר שעה ש"מי שביצע את העבירה מת או איננו בר עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית". אין חולק כי התנאים הנדרשים לצורך הפעלת הסמכות למתן צו הריסה בלא הרשעה כאמור בסעיף 212הנ"ל התקיימו במקרה דנן. המחלוקת נוגעת לשיקול הדעת שלפיו יש להפעיל את הסמכות, והאם הופעלה סמכות זו, במקרה דנן, על פי שיקול דעת נאות. השופט קמא עמד על האסמכתאות שנפסקו בקשר לכך: בג"צ 28/50יוליוס מינצר נ' הועדה המקומית, פ"ד ד, 492; ע.פ. 874/78מוסטפא קאסם נ' הועדה המקומית, פ"ד לה(1), 678; ע.פ. 318/81ג'רסי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 679; בג"צ 2678/91צלאח עלי עוואד נ' היועץ המשפטי, פ"ד מו(3), 709; ע.פ. (חיפה) 594/93רובאח עלי סוג'וד נ' מדינת ישראל, דינים מחוזיים א', 721; ע.פ. (נצרת) 224/91מוחמד סאלח פלאח נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3), 332וכן ר"ע 279/84נטאף אגודה שיתופית נ' מדינת ישראל פ"ד לח(2), .558 השופט קמא ציין בפסק דינו המפורט כי "השאלה מהם השיקולים הרלוונטים להפעלת הסעיף, לא זכתה, למיטב ידיעתי, לתשובה ממצה בפסיקה", וציין את השיקולים שעמדו ביסוד החלטתו, לאור התקדימים הנ"ל. הוא לקח בחשבון שבמקרה דנן לא מדובר על מבנה המשמש למגורים אלא בסככה תעשייתית; לא הובא שיקול בעל משקל כנגד ביצוע הצו המבוקש; מדובר בסככות שההשקעה בבנייתן אינה מן הגבוהות; לא הוגשה בקשה ללגליזציה; לא הוכחה מניעה כלשהיא, לקבלת היתר בניה, אם תוגש בקשה כזאת; נלקח בחשבון לזכות המערער הזמן הארוך שעבר מאז הבניה; לא הוכחה מצוקה הצפויה למערער עקב ההריסה; ננטשה, וגם לא הוכחה, הטענה שהיו שיקולים זרים במתן הצו. לאחר ששקל את השיקולים דלעיל נעתר כאמור לבקשה וציוה על הריסת הסככות. .3בע.פ. 3490/97אליהו יצחק נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר-סבא, דינים עליון נג, 417, דן כב' השופט קדמי בהרחבה במהותו של שיקול הדעת שסעיף 212לחוק מעניק לבית המשפט ובדרך הנאותה ליישומו הלכה למעשה. בעוד שצו הריסה בעקבות הרשעה מטרתו "להחזיר את המצב לקדמותו ולסלק מבנה שהוקם תוך הפרת החוק לבל ימצא חוטא נשכר", הרי צו הריסה לפי סעיף 212הנ"ל מטרתו "שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי... סעיף 212האמור מדבר ב"הריסה ללא הרשעה", לאמור - שאין בה משום נקיטה באמצעים כנגד עבריין בניה, אלא בהסרת "מכשול" לרבים במובן הרחב של המושג. צו הריסה לפי סעיף 205לחוק התכנון מכוון כנגד העבריין; בעוד שצו הריסה לפי סעיף 212לחוק האמור מכוון כנגד ה"מבנה" שהוקם שלא כחוק". לצורך מתן צו הריסה על פי סעיף 212על המדינה להוכיח "כי בנסיבות הענין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של "ענין ציבורי חשוב"... צו הריסה יינתן רק במקום ששיקולי ה"ענין הציבורי" גוברים על השיקולים האחרים שמציג המתנגד... על בית המשפט לבחון אם בנסיבות הענין מחייב הענין הציבורי את הריסת המבנה". יש מקרים בהם מוצדק ליתן צו הריסה לפי סעיף 212"בשל כך, שבנסיבות המיוחדות למקרה, עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק "לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר"; יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצו למניעת ה"אנדרלמוסיה" שיוצרת בניה ללא היתר; ויהיו מקרים שבהם תמצא ההצדקה למתן הצו ב"מטרד" שיוצר המבנה שנבנה שלא כחוק". יחד עם זה אפשר שהשיקולים ה"ציבוריים" לא יגברו על השיקולים ה"אישיים" של המתנגד ואז המבנה שהוקם שלא כחוק לא ייהרס. בפרשת אליהו יצחק הנ"ל, ציינה הערכאה הראשונה כי היא לא שמעה "לא מצד זה ולא מצד זה כי קיומו של המבנה מפריע בשלב זה לענין תכנוני כלשהו". בסופו של דבר לא שוכנע בית המשפט העליון שהדברים לא נשקלו נכונה על ידי הערכאה הראשונה על אף שהדרך שבה באו הדברים לכלל ביטוי בהחלטתו, והערעור נדחה. .4השאלה היא איפוא, האם הוכח במקרה דנן "אינטרס ציבורי חשוב" המצדיק את ההריסה. בע.פ. (נצרת) 224/91הנ"ל הומחש טיבו של אינטרס זה כמוצדק "שעה שהבניה הנדונה גורמת לתקלה ציבורית, כגון, שהיא גורמת מטרד לרבים... מבנה שהוקם שלא כדין על מדרכה ציבורית, או שעה שהבניה הזו מסכלת או מפריעה למימושה ולביצועה של תוכנית חשובה או חיונית, שאושרה לגבי השטח בו מצוי המבנה". דבר לא צויין על כך בבקשה להוצאת צו ההריסה. הדו"ח ת/ 1והתמונות ת/ 2עד ת/ 4אינם מלמדים שהסככות מהוות מטרד לרבים. בסביבה ישנם מבנים שונים של מפעלי תעשיה ובתי מלאכה ומפעל נשר נמצא בסמוך. מפקח הבניה מר סנדו יעקב ציין כי "לא ידוע לי אם יש תוכנית עיר שחלה על האזור... אין תוכנית עיר נקודתית למבנה נשוא הבקשה. יש שם מבנים למגורים". עוד אמר כי "לא ידוע לי על כוונה של נשר לפנות את הסביבה". מפקח הועדה מר מיכאל קיסלר ציין כי הוא מכיר את האזור שבו נמצא המבנה ואמר כי "יש תוכנית מטהר (כנראה צ"ל מתאר) גלובלית אני לא בטוח. התוכנית אומרת כי חייבים לעשות תוכנית מקומית כדי לאפשר בניה... עכשיו לא ידוע לי שבונים באזור... אתה שואל אותי אם יש למקום תוכנית מטהר ואני חושב שתוכנית מטהר של נשר יש והאזור כלול בה. אבל יש הערה שלגבי בניה בשכונה יש להגיש תוכנית מפורטת. לא זכור לי מה קבעה התוכנית לגבי מבנים שכבר קיימים בעת אישורה. אתה מבקש שאני ייאשר לך שמפעל נשר מתכנן בניה באזור ומעוניין לפנות משם את האנשים לא ידוע לי אם מפעל נשר עושה זאת". המערער עצמו העיד: "לפני שנה וחצי קיבלנו הודעה אני וכל אלה שגרים שם איזה 10משפחות שאנו צריכים לפנות את המקום בגלל שנשר רוצה להרחיב את האזור שלו. אינני יודע כוונתם המדוייקת. אני לא הסכמתי להצעות של מפעל נשר. לאחר יומיים היו אצלי מהעיריה פקחים מהועדה המקומית מורדות הכרמל ואני סירבתי ביום שישי והם הגיעו ביום ראשון". ב"כ המשיבה בסיכומיו לא התייחס לשאלת האינטרס הציבורי המצדיק את ההריסה. עו"ד גולדהמר בסיכומיו הדגיש כי "לא רק שלא הוכחה לא תקלה ציבורית לא סיכול של תכנית, לא מטרד לרבים לא הפרעה - לא רק שכל זה לא הוכח אלא שאני מפנה לבקשה עצמה. כבר בבקשה אין טענות כאלה". .5כאמור, על מנת להצדיק הוצאת צו הריסה לפי סעיף 212לחוק, יש צורך להוכיח "אינטרס ציבורי חשוב" המצדיק נקיטת צעד כזה נגד מי שבנה מבנה ללא היתר, אף בלא שניתן להרשיעו בעבירה. את המונח "אינטרס ציבורי חשוב", יש לפרש, בהקשר דנן פירוש רחב. אין צורך שהמבנה יגרום למטרד או כי יימצא על קרקע ציבורית. אם הוא מפריע או מסכל באופן קונקרטי וממשי את ביצועה או יישומה של תוכנית שאושרה וההולכת ומתבצעת בשטח, די בכך כדי להצדיק את האינטרס האמור. כאשר שהוא גובר על השיקולים האישיים, הדבר מצדיק את ההריסה. .6במקרה דנן לא הוכח אינטרס ציבורי כאמור. כל שהוכח הוא אינטרס של מפעל נשר לביצוע ההריסה או בפינויו של המערער מן הנכס המוחזק על ידם. בכך אין כדי לצאת ידי חובת הוכחתו של "אינטרס ציבורי חשוב". האינטרס חייב להיות ציבורי, קרי אינטרס שענינו דרישות תכנון ויישומה של תוכנית. כך לא היה בעניננו. .7אני סבור על כן כי מוצדק לקבל את הערעור, ולבטל את החלטתו של השופט קמא ואת צו ההריסה. אין באמור כדי למנוע הגשת בקשה חדשה מתאימה על פי סעיף 212הנ"ל במסגרתה זכאית תהיה המשיבה להוכיח שהסככות מפריעות או מעכבות באופן קונקרטי וממשי את יישומה של תוכנית מאושרת שהוחל בביצועה, וכי האינטרס הציבורי הכרוך בכך גובר על השיקולים האישיים, שלטובת המערער. .8אני מציע על כן לחברי כי נחליט כדלקמן: לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינה של הערכאה הראשונה, לבטל את צו ההריסה ולחייב את המשיבה בהוצאות המערער בסך 000, 5ש"ח + מע"מ. לאחר ששקלתי מחדש את ענין ההוצאות, לאור הערתו של כב' השופט פיזם, קיבלתי את דעתו ואציע לפיכך כי הערעור יידחה ללא צו להוצאות. ש. ברלינר - שופט השופט ח. פיזם: אני מסכים לעיקר פסה"ד אך אינני סבור כי בנסיבות יהיה זה צודק לחייב המשיבה בהוצאות אף אם המבנה קיים ללא היתר. ח. פיזם - שופט השופטת ר. חוזה: אני מסכימה. ר. חוזה - שופטת הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט ש. ברלינר.סככה