הליכי בזיון בית המשפט, נועדו כדי להביא צד להידיינות משפטית לקיים את החלטות בית המשפט, על ידי כך שבית המשפט יאכוף על אותו צד במאסר או בקנס לקיים את ההחלטות. בפסק דינו של כבוד השופט סלטון נקבע: "אלא שאני קובע, כי בפני ראיות למכביר על החריגות הנטענות לרבות עדויות הנתבעים עצמם וגם עצם קיומם של המסמכים שהם מסמכים ציבוריים, תומך בכלל הראיות שבאו לעניין זה...משום כך יש לקבל את התביעה ולפסוק בהתאם לנדרש...על הנתבעים, ביחד ולחוד, להרוס את המרפסת על עמודים והסככה הגובלות במגרש התובעים, או להתאים אותן להיתר הבנייה הקיים ביחס לבית הנתבעים ובמרחק מבית התובעים, כמתחייב מהחוק ומהיתרי הבנייה...". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביזיון בית משפט: בפניי בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט.   כללי התובעים - בעלי זכות הבעלות והחזקה בבית המצוי ברחוב האפוד 24, חלקה 527 ביישוב שערי - תקווה. הנתבעים - בעלי זכות הבעלות והחזקה בבית המצוי ברחוב באפוד 22, בחלקה 524, הגובל בבית התובעים. טענות התובעים בתאריך 3/12/96, הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבעים ב - ת.א. 5853/96 לקבלת צו הריסה על מבנים, שבנו הנתבעים בניגוד להיתר. בתאריך 9/8/99, ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט סלטון, לפיו נקבע, כי על הנתבעים להרוס את המבנים נשוא כתב התביעה. התובעים טוענים, כי על אף התראות שונות שניתנו לנתבעים בנוגע לקיום הצו שהוצא נגדם, לא ביצעו אותו עד עצם היום הזה. למעט הריסת חלק קטן מהטעון הריסה. התובעים עותרים לבית המשפט, לאכוף על הנתבעים בקנס או במאסר לקיים את פסק הדין. טענות הנתבעים הנתבעים טוענים, כי הלכה למעשה, פעלו על פי האמור בפסק הדין ומילאו אחר הוראות בית המשפט. לטענתם, הרסו חלק מהמרפסת על העמודים, היא שביל הגישה, הסירו את הסככות הגובלות בבית התובעים והתאימו אותם להיתר הבנייה. הנתבעים טוענים, כי פעלו רבות לביצוע פסק הדין, תוך שהם נעזרים באנשי מקצוע רבים על מנת להביא לסיום העניין. על פי עצת אנשי המקצוע, ביצעו ניסור של מטר בשביל הגישה הוא המרפסת, אשר חדר למגרש התובעים ובכך הסירו החריגה לשמה ניתן פסק הדין. עוד טוענים הנתבעים כי על מנת שלא יהיה כל ספק כי הבנייה בשטח תואמת היתר בנייה, הגישו בקשה להיתר בנייה שתכשיר את המצב הנוכחי הקיים בשטח. בעקבות בקשה זו, קבלו בחודש יולי 01' היתר בנייה (לצורכי פיתוח בלבד) על ידי המועצה האזורית שומרון, היתר המאשר את המצב הקיים כיום. לטענתם, למעט הצורך בהקמת קיר מפריד בין שני המגרשים, העולה לגובה של 7 מטרים ואשר בכוונתם לפעול להקמתו בחודשים הקרובים, יש בידם את כל האישורים המתאימים למצב הקיים כיום בשטח. לפיכך טוענים הנתבעים, ביצעו את כל האמור בפסק הדין שהוצא נגדם (שכלל מרכיבים נוספים אותם ביצעו אף לדעת התובעים), ובהתחשב במצב הטופוגרפי הסבוך הקיים ביישוב, הרי שאין באפשרותם לפעול עוד לביצוע פסק הדין מעבר למה שפעלו ועל כן דין התביעה להידחות. דיון הליכי בזיון בית המשפט, נועדו כדי להביא צד להידיינות משפטית לקיים את החלטות בית המשפט, על ידי כך שבית המשפט יאכוף על אותו צד במאסר או בקנס לקיים את ההחלטות. בפסק דינו של כבוד השופט סלטון נקבע: "אלא שאני קובע, כי בפני ראיות למכביר על החריגות הנטענות לרבות עדויות הנתבעים עצמם וגם עצם קיומם של המסמכים שהם מסמכים ציבוריים, תומך בכלל הראיות שבאו לעניין זה...משום כך יש לקבל את התביעה ולפסוק בהתאם לנדרש...על הנתבעים, ביחד ולחוד, להרוס את המרפסת על עמודים והסככה הגובלות במגרש התובעים, או להתאים אותן להיתר הבנייה הקיים ביחס לבית הנתבעים ובמרחק מבית התובעים, כמתחייב מהחוק ומהיתרי הבנייה...". (ההדגשות שלי - ז.ב).   הנתבעים הגישו חוות דעת של מר שי שטרית, מומחה מטעמם (להלן: המומחה). בחוות דעת זו כותב המומחה כך: "לאחר שעיינתי בהיתר הבנייה הישן מספר 193, ולאחר שעיינתי בהיתר הבנייה החדש מספר 22/524/1/1, שהנו היתר לפיתוח בלבד, הנני סבור, כי ההיתר הישן מספר 193, איננו רלבנטי לעניין נשוא הליך זה. בחזית הצדדית המערבית של הבית קיים שביל גישה למשטח מרוצף...שביל גישה זה (הנקרא מרפסת בפסק הדין האזרחי) נמצא לאחר שניסרו חלק ממנו, על מנת להתאימו להיתר הבנייה הנ"ל וכעת הנו על פי ההיתר החדש...היתר הבנייה החדש מספר 22/524/1/1 מבוסס על מצב קיים ומכשיר אותו בשלמותו...במצב הנוכחי, הצד המערבי של הבית...הנו בהתאם להיתר החדש...".   הנתבע 1 בעדותו בבית המשפט בתאריך 23/6/02, מעיד כך: "ש. האם אתה יכול לומר לנו איפה להערכתך מתייחס השופט סלטון למרפסת? ת. המרפסת אליה מתייחס השופט סלטון נמצאת באזור הזה...אני לא יודע למה השופט סלטון קרא מרפסת כי הוא לא סימן אותה בשום תוכנית...". (עמוד 10 שורות 26-24).    בתצהירו כותב הנתבע 1 בסעיף 1.4 במפורש את הדברים הבאים: "...הרסנו חלק מהמרפסת על העמודים, היא שביל הגישה...". הנתבע 1 בעדותו, היתמם וטען כי אינו יודע במדויק לומר למה התכוון השופט סלטון כשכתב מרפסת, ואילו מתצהירו עולה כי אכן יודע הוא מהי אותה המרפסת. גם המומחה מטעמו בחוו"ד, בחלק שצוטט לעיל, מתייחס לשביל הגישה "הנקרא מרפסת בפסק הדין" ומציין כי משביל גישה זה (המרפסת) ניסרו רק חלק.   המומחה בעדותו בבית המשפט בתאריך 18/11/02 מעיד: "לשאלתך האם ההיתר הישן תואם את האמור בהפסק הדין, נתבקשתי להתייחס להיתר הקיים החדש, שהוא מבחינתי ההיתר שאני מתייחס אליו בתור מומחה. הסתכלתי גם בהיתר הישן אך ההיתר הרלבנטי הוא ההיתר החדש ואני הייתי צריך להסתכל אם מה שיש בשטח מתאים להיתר החדש...לשאלתך, האם המצב בשטח מתאים להיתר הישן, בחלקו, (ההדגשה שלי - ז.ב.) הוא לא מתאים במלואו אמנם, מתאים לחלקו...לבקשתך שאציין שההיתר החדש הקיים הוא זהה להיתר הישן הקיים ושהיתר הבנייה הישן זהה לחדש, הוא לא זהה. קראתי את פסק דינו של כבוד השופט סלטון, בשביל זה אני חושב שהוצג גם היתר חדש...זה גם מה שהתכוונתי כשאמרתי שההיתר מתאים בחלקו. בחלק הזה (החלק שנוסר - ז.ב.) הוא מתאים...לפי ההיתר הישן יש פה חלק של מסלעה שאמור להיות...בקטע שאמורה להיות מסלעה - אין כלום...". (עמוד 19 שורות 23-8; עמוד 20 שורות 6-1; עמוד 22 שורות 12-1; עמוד 23 שורות 16-5).   עדות המומחה מדברת בעד עצמה. הנתבעים עשו עצמם כלא מבינים את תוכן פסק הדין. הם לא ידעו להסביר מהי והיכן נמצאת אותה "המרפסת" אליה התכוון השופט סלטון בפסק דינו, אולם בתצהירם ידעו היטב לענות על שאלות אלו.   כבוד השופט סלטון בפסק דינו ציין במפורש שהנתבעים יתאימו את ביתם להיתר הבנייה הקיים, הוא ההיתר הישן. את קביעתו זו ביסס על שתי הנמקות. האחת, חריגות בנייה מההיתר שהיה מצוי בידי הנתבעים ומטרד (ראה סעיף 4.4 לפסק הדין). הנתבעים לא עשו זאת ומתעקשים שלא להודות בכך. במקום זאת, קיבלו היתר חדש (הנועד לצורכי פיתוח בלבד) המכשיר בדיעבד מצב קיים ובכך ניסו "לעקוף" את ביצוע פסק הדין. אפשרות התאמת הבניה להיתר חדש שיוצא לא ניתנה לנתבעים בפסק הדין.לא כך קבע השופט סלטון בפסק דינו.   בנסיבות אלה, לא נותר לי אלא להורות על אכיפת פסק הדין שניתן בתאריך 9/8/99, ב.א 5853/96 ע"י כבוד השופט סלטון. הנתבעים יתאימו ביתם להיתר הבנייה הישן מספר 193 תוך 60 יום מקבלת פסק הדין. היה והנתבעים לא ימלאו אחר הוראות פסק הדין, ישלמו לתובעים סך של 500 ₪, לכל יום החל מהיום ה - 60 ועד לקיום ההחלטה.   כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, אותם ישלמו לתובעים.ביזיון בית המשפט