קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת בקשה לתיקון טעות בפסק דין לאחר שנים רבות: א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז במסגרת תמ"ש 310200/96 (כב' השופט ש' בוקובסקי) בבש"א 13609/01 מיום 4.10.01, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון טעות בפסק דין מיום 9.8.98 לאור הזמן הרב שחלף. לאחר עיון בבקשה ובתגובה החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור מכח סמכותי על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. ב. המערערת והמשיב נשואים זל"ז מיום 29.11.70. מנישואים אלה נולדו לצדדים שלושה ילדים, מ' יליד 19.5.72, י' יליד 3.7.74 וב' ילידת 20.2.78. בשנת 1987 התערערו היחסים בין הצדדים והם נפרדו. כיום חיים הצדדים בנפרד. ביום 22.12.87 נחתם ביניהם הסכם. ביום 27.12.87 ההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בת"א. ההסכם אושר בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973, ניתן לו תוקף של פסק דין בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962 והחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959. בהסכם נקבע בסעיף 4 א - כי "הבעל ישלם לאישה למזונותיה ולמזונות הילדים וכל צרכיהם סך 1200 (אלף ומאתיים) ₪ בכל 3 בחודש החל ב - 3.1.88...". בסעיף 4 ב נקבע כי "הסך של 1,200 ₪ הנ"ל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן (כולל פירות וירקות) המתפרסם ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה..." בסעיף 4 ג נקבע - "הסכום לתשלום יעודכן מידי חודש בחודש לפי המדד שהתפרסם ב-15 או בסמוך לו בחודש הקודם לתשלום." בסעיף 4 ה - "העדכון הראשון יעשה בחודש פברואר 1988 ביחס למדד שיתפרסם ב 15.1.88". ביום 28.3.96 הגיש המשיב תביעה להקטנת סכום המזונות בטענה שהמערערת עובדת ומתפרנסת, הילדים בגרו והמשיב נושא בפרנסתם של שני ילדים קטנים שנולדו לו מיחסיו עם אישה אחרת. ביום 9.8.98 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא לפיו סעיף 14 - "שיעור המזונות": "א. נכון למועד הגשת התביעה עמד סכום המזונות על סך של כ 2,700 ₪ לחודש. (הצדדים ציינו כי במועד הגשת התביעה עמדו המזונות על סך של 2,150 ₪ לחודש, אולם על פי חשבון שערכתי סכום המזונות שנקבע בהסכם בתוספת הפרשי הצמדה עמד במועד הגשת התביעה על סך של כ - 2,700 ₪ לחודש - ש.ב.). מסכום זה יש להפחית את מזונות שני הבנים וזאת החל ממועד הגשת התביעה. החל מתאריך 1.8.96 יש להפחית גם את מזונות הבת, ב'. ב. הצעתו של ב"כ התובע לחשב את מזונות האישה והילדים על פי שיטת הידות מקובלת עלי. ג. על פי חישוב זה החל ממועד הגשת התביעה ועד ליום 31.7.96, (כולל) סכום המזונות יעמוד על סך של 1,620 ₪ לחודש. סכום המזונות הנ"ל הינו עבור הנתבעת והבת, ב' (60% מסכום המזונות במועד הגשת התביעה). הסכום צמוד למדד כמתחייב מההסכם שבין הצדדים. ד. החל מתאריך 1.8.96, יפחת סכום המזונות בשיעור של 20% מסכום המזונות נכון למועד הנ"ל, (מזונותיה של ב') וסכום זה ישמש למזונות הנתבעת כמתחייב מההסכם." לדעת המערערת נפלה טעות חשבונית בהצמדת סכום המזונות למדד, עד למועד הגשת התביעה. משכך הגישה המבקשת ביום 9.12.98 בקשה לתיקון טעות בפסק דין. המערערת טענה בבקשה כי טעה ביהמ"ש קמא כשהפחית את מזונות הבנים מיום הגשת התביעה 28.3.96 ואת מזונות הבת הפחית מיום 1.8.96, בעוד שתביעת המערערת עמדה על סכום של 2,150 ₪ לאחר הפחתת מזונות שני הבנים מראש. לפיכך היה על בית המשפט קמא, לטענת המערערת, להפחית מסכום זה מיום 1.8.96 רק 20% בגין מזונות הבת שבגרה, דהיינו סכום של 1,720 ₪. משכך, טוענת המערערת, כי טעה ביהמ"ש קמא כשקבע כי נכון ליום 1.8.96 מגיע לאישה סך של 1,620 ₪ לחודש, בעוד שלמעשה יש לשלם לאישה 1,720 ₪ לחודש, כאמור. ביום 9.12.98 הורה בית המשפט קמא כי המשיב יגיב לבקשה תוך 20 יום. ביום 6.1.99 הגיב המשיב לבקשה. בתגובתו טען כי קיבל את ההחלטה בפקס ביום 17.12.98 והוא מתנגד לבקשה הואיל ולפי חישובו: "א. הצמדת 1,200 ₪ מיום 15.1.88 ועד 31.7.96 הם 3,782 ₪ שתי ידות מתוכם הם 1,513 ₪. ב. הצמדת 1,200 ₪ מיום 15.1.88 ועד 9.8.98 הם 4,256 ₪ שתי ידות מתוכם הם 1,702 ₪". ביום 25.1.99 הורה בית המשפט למערערת להתייחס ולהגיב לתגובת המשיב בתוך 20 יום. המערערת לא פעלה בהתאם להחלטה זו. ביום 30.7.01 הגישה המערערת שנית בקשה לתיקון טעות בפסק דין בטענה כי "מאז ועד היום לא נעשה דבר". בבקשתה טענה המערערת כי טעה בית המשפט קמא טעות חשבונית. לטענת המערערת הצמדת סך של 1,200 ₪ החל מהמדד שהתפרסם ביום 15.1.88 ועד ליום הגשת התביעה ביום 28.3.96 הינו סכום של 3,689 ₪. על פי סעיף 14 ג בפסק הדין של בית משפט קמא מיום הגשת תביעה ועד ליום 31.7.96 על המשיב לשלם 60%, דהיינו 2,213 ₪ ולא 1,620 ₪ כפי שקבע בית המשפט קמא. בנוסף, על פי סעיף 14 ד החל מיום 1.8.96 יפחת סכום המזונות ב 20% וזאת עפ"י שיטת הידות, כלומר, המזונות ישולמו בגין 2 הידות של האישה שהם 40% מדמי המזונות. לטענת המערערת הצמדת 1,200 ₪ מן המדד שהתפרסם ביום 15.1.88 ועד ליום 1.8.96 היא סכום של 3,879 ₪. 40% מהסכום הזה שווה ל 1,552 נכון ליום 1.8.96. ביום 5.8.01 ניתנה החלטת השופט קמא לפיה "לתגובת המשיב תוך 20 יום, יש להמציא הבקשה וההחלטה הן למשיב אישית והן לעו"ד אייל, תמוהה שהבקשה מוגשת 3 שנים לאחר מתן פסה"ד". ביום 4.9.01 הגישה המערערת בקשה למתן החלטה ובה טענה כי הבקשה השניה הומצאה למשיב ובא כוחו ובברור טלפוני שערכה נאמר לה כי ב"כ המשיב הגיב לבקשה הקודמת שהוגשה בעניין ואין בכוונתו להגיב שוב. ביום 4.10.01 ניתנה החלטת השופט קמא לפיה "לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי שלא להעתר לה לאור הזמן הרב שחלף ממועד מתן פס"ד". שניתן, כאמור, ביום 9.8.98. על כך הערעור שבפני. ג. המערערת טוענת כי לאחר בקשתה הראשונה לתיקון טעות בפסה"ד ותגובת המשיב נתבקשה תגובתה. המערערת טוענת כי מאז לא עשה דבר בא כוחה הקודם. המערערת פנתה לטענתה לבא כוחה הקודם מספר פעמים על מנת לברר מה עלה בגורל הבקשה, אך לא נענתה. המערערת פנתה לבא כוחה הנוכחי. והוא לאחר בדיקת התיק הגיש בקשה שניה לתיקון הטעות וזו הסיבה שהבקשה השניה לתיקון הטעות הוגשה באיחור ניכר. כן טוענת המערערת כי אם הנימוק לדחיית הבקשה הוא הזמן הרב שחלף ממתן פסק הדין, הרי שלא היה מקום לבקש תגובתו של המשיב. בנוסף לטענת המערערת פסק דין במזונות עוסק בתשלומים חודשים למשך שנים רבות. ומשכך אין במשך הזמן הרב שחלף כדי לשלול מהמערערת את הזכות לקבל מזונות בגובה 40% מן הסכום המקורי כאשר זה צמוד למדד. לטענת המערערת לא היה מקום מלכתחילה לבקש את תגובת המבקשת לתגובת המשיב, באשר בתגובתו מודה המשיב כי טעה בית המשפט קמא בחישוב ההצמדה ומשכך יכול היה בית המשפט קמא לתקן טעותו על סמך בקשתה המקורית בלבד. המערערת טוענת כי החלטת המשיב שלא להגיב לבקשתה השניה מהווה שוב הודאה בנכונות טענותיה. ובהעדר תגובה מצד המשיב היתה זכאית המערערת לכך שבית משפט קמא יתקן טעותו. בנוסף, המערערת חוזרת על טענותיה בדבר הטעות החשבונית שנפלה בפסק דינו של בית משפט קמא. לפיכך, מבקשת המערערת להורות למשיב לשלם 40% מ 1,200 ₪ כאשר סכום זה צמוד למדד מיום 3.1.88 ועומד היום, לטענת המערערת, על סכום של 1,896 ₪. ד. מנגד טוען ב"כ המשיב כי הבקשה הראשונה לתיקון טעות שהוגשה ע"י המערערת ביום 9.12.98, הוגשה לאחר 21 הימים הקבועים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984. לטענת המשיב הגיב לבקשה ואילו המערערת היא שלא פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט כאמור, שקבע כי עליה להגיב לתגובת המשיב. אף הבקשה השניה לתיקון הוגשה בשיהוי ניכר. בבקשתה הראשונה של המערערת לתיקון טעות נאמר בסעיף ו ' : "על פי חישוב כב' ביהמ"ש יוצא כי נכון ליום 1/8/96 הגיע לאישה סך של - 1,620 ₪ לחודש ולא היא - נכון ליום זה הגיע לאישה סך של - 1,720 ₪ לחודש וזה גם הסכום שהועבר לאישה ע"י הבעל מידי חודש בחודשו לאחר הפחתת 20% של מזונות הבת שבגרה". מכאן עולה, לטענת המשיב, כי המערערת מודה שהמשיב מעביר לה מידי חודש את הסכום שהיא מבקשת מביהמ"ש. לפיכך מקבלת המערערת בפועל את שביקשה, ללא התערבות ביהמ"ש, ואין ממש בטענת המערערת כי מאז בקשתה לתיקון הטעות לא נעשה דבר. לטענת המשיב, המערערת בבקשתה השניה לתיקון טעות אינה עותרת למתן החלטה בבקשתה המקורית, שהיא הדרך הראויה לפעול במקרה זה, במקום זאת מגישה המערערת בקשה חדשה משופרת ומוגדלת תוך הסתמכות על הנתונים הישנים. לטענת המשיב הערעור אינו על תיקון טעות אלא על פירוש כוונותיו של ביהמ"ש קמא. ה. סבורה אני, כי דין הערעור להדחות. פסק הדין ניתן על ידי בית משפט קמא ביום 9.8.98 בהעדר הצדדים. בקשתה הראשונה של המערערת לתיקון טעות הוגשה ביום 9.12.98, כארבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין. מכאן שנכונה טענתו של המשיב, לפיה הבקשה הוגשה באיחור, דהיינו לאחר 21 הימים הקבועים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, כפרק הזמן בו ניתן להגיש בקשה לתיקון טעות בפס"ד, אלא אם תיקון הטעות מוסכם על שני הצדדים. וכאמור, אין כך בענייננו, שהרי המשיב התנגד לבקשת התיקון הראשונה. דין הערעור להדחות אף מהטעם כי מבקשת רשות הערעור עולה כי המערערת לא הגיבה כפי שנדרשה על ידי בית המשפט קמא לבקשת התיקון הראשונה שהגישה. לטענתה, כאמור, בא כוחה הקודם הוא שלא הגיב למרות שפנתה אליו פעמים מספר לבירור מצב הבקשה. משלא הגיבה המערערת כפי שנתבקשה, לא מובנת לי הטרוניה של המערערת כי מאז "לא נעשה דבר". באם היתה מגיבה המערערת לתגובה, וודאי היתה ניתנת על ידי בית המשפט קמא החלטה עוד בחודש פברואר 99, ואין בטענת המערערת כלפי בא כוחה הקודם כדי להושיעה, באשר, היא זו "שלא עשתה דבר" במשך תקופה ארוכה. סבורה אני, כי הגשת בקשה שניה לתיקון טעות ביום 30.7.01, כמעט שלוש שנים לאחר מכן, אין בה כדי לרפא את פגם השיהוי בתגובת המערערת לבקשה הראשונה. למעלה מן הצורך אומר, שאף לגופם של דברים, סבורה אני, כי דין הערעור להדחות. ו. הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיב בסכום של 3,500 ₪ שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד תשלומם. תיקון פסק דין