בע"א תל-אביב-יפו 3356/00 בית ברח' אלנבי 9 בתל-אביב בע"מ ואח' נ' ורבה בלה (פורסם במאגרים) מצוטטת קביעת בית המשפט בע"א 50/77 אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו, פ"ד ל"א (3), 433; "...משיג גבול שמחזיק בקרקע תקופה ממושכת בידיעת הבעלים ובלי שהבעלים יפעלו לסילוקו, עלול להיהפך לבר רשות ללא תמורה או בר רשות חינם, ובעל המקרקעין רשאי לבטל רשות זו בכל עת". עוד קודם, צוטטה ההלכה הנוהגת בעניין זה ממאמר של פרופ' זלצמן "רשיון במקרקעין", הפרקליט מ"ב, חוברת א', 24, 57; "ההלכה בעניין זה הינה מן המושכלות שבדיני הקניין ולפיו: "רשות הנלמדת בדיעבד אינה מעניקה לבעליה זכות במקרקעין, אלא טענת הגנה בלבד מפני תביעה בגין השגת גבול. עקרונית, רשות שנלמדת מכללא אינה מונעת את בעל המקרקעין מלהביא לסיומה בכל עת, על ידי גילוי דעתו כלפי פלוני שאין הוא מוכן עוד להמשיכה. זו היא רשות חינם המתחדשת מרגע לרגע, כל עוד לא פעל בעל המקרקעין לסילוקו של פלוני". בהמשך קובע בית המשפט: "דהיינו - גם הנחת המוצא המדריכה את המשיבה על פיה שימושה בחלקי הבניין הנדונים נעשתה ברשותם של בעלי הבניין השונים, אינה מובילה כלל למסקנה כי זכות שימוש זו אינה ניתנת לביטול עם הבעת רצונם של הבעלים. ההיפך הוא הנכון - הכלל הינו, כי רשות שלא בתמורה לשימוש במקרקעין ניתנת לביטול ברגע שבו מעניקי הרשות חפצים לבטלה". בר רשותרשות חינם