גניבת כסף מזומן מדירה בשכירות

נתבע 1 הגיש תביעה שכנגד לתשלום בגין פריטים וכסף מזומן שנגנבו מהדירה דנן ועל עֹגמת נפש, סה"כ 10,000 ₪. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת גניבת כסף מזומן מדירה בשכירות: התביעה היא לתשלום שכר דירה, חשבונות ותיקונים עבור דירה שהשכירה התובעת לנתבע 1. הנתבעת 2 הינה ערבה לחובות הנתבע 1 על פי חוזה השכירות. נתבע 1 הגיש תביעה שכנגד לתשלום בגין פריטים וכסף מזומן שנגנבו מהדירה דנן ועל עֹגמת נפש, סה"כ 10,000 ₪. ביום 17.8.2000 נחתם חוזה שכירות (בלתי מוגנת) בין הנתבע 1 לתובעת לשכירת דירה הנמצאת בחצר ביתה של התובעת. תשלום דמי השכירות נקבע ל- 560 דולר לחודש (בהתאם לרשום ב-נ/1 ובעמוד 3 לפרוטוקול שורה 10). הנתבע 1 החזיק בנכס, לגירסתו, מיום 1.9.2000 ועד ליום 2.2.2001 (עמוד 3 שורה 9). לגירסת התובעת, לא שילם הנתבע 1 שכר דירה מלא על שלושת החודשים הראשונים וכן לא שילם כלל על שלושת החודשים האחרונים. הנתבע 1 טוען ששילם שכר דירה "עד דצמבר כולל" (עמוד 2, שורה 18). מכאן, אין חילוקי דעות שעבור חודש ינואר לא שולם שכר דירה. להוכחת טענתו הגיש הנתבע 1 מסמך נ/3 הכתוב בכתב ידו ועליו חתומה התובעת, לפיו שילם שכר דירה במלואו עד חודש דצמבר (כולל), וכן שילם חשמל, מים, ארנונה וכבלים עבור חודשים אלה. לטענת התובעת חתמה לנתבע 1 על מסמך נ/3 לאחר שאילץ אותה לעשות כן, אך שעה שחתמה עליו לא היו בו שתי השורות האחרונות. נראה כי יש לקבל את טענות התובעת. ממראה עיניים נראה כי במסמך נ/3 ישנה הפרדה של שורה בין השורות הכתובות, אולם בסוף המסמך נראה כי הוכנסו שתי שורות, הצמודות זו לזו, לאחר שנחתם. הנתבע 1 עצמו טוען כי הוסכם שישלם רק מים, כיוון שהדירה נמצאת בחצר התובעת ולא יהא חב בתשלום ארנונה (עמוד 2 שורות 23-24), ואף התובעת אינה מבקשת תשלום זה (עמוד 2 שורה 5). אם כך, תמוה מדוע צוין ב-נ/3 ששולם אף חשבון הארנונה ? ! מכל האמור לעיל, אין אלא לקבוע שהנתבע 1 הוסיף את שתי השורות האחרונות לאחר חתימת התובעת על המסמך נ/3. זאת ועוד, מעיון בהסכם נ/1 אותו המציא הנתבע 1 עולה כי, הצדדים הסכימו כביכול על תשלום כולל של ארנונה, מים וכבלים בסך של 200 ₪. אך גם סכום זה אין לקבלו - שכן נראה כי הסך של 200 ₪ תוקן על גבי סכום של 300 ₪, ואין לי ספק שתיקון זה נעשה על ידי הנתבע 1 ללא הסכמת התובעת. לאור העובדה שהתובעת עצמה טענה כי סוכם על סך של 100 ₪ עבור המים ו- 150 ₪ עבור הכבלים (עמוד 2, שורה 6), נראה כי הסכום הנכון לתשלום החודשי עבור חשבונות אלו הוא - 250 ₪. כאמור, הנתבע 1 לא הציג כל ראיה מהימנה על תשלומים אלו, ולכן עבור תקופת שהותו במושכר (5 חודשים) אמור הוא לשלם סך של 1,250 ₪. לציין, כי העותק המקורי של ההסכם מצוי בידי הנתבע 1. התובעת המציאה חשבון חשמל בגין התקופה 14/12/2000 - 15/2/2001, בסך של 1,253 ₪, מתוך סכום זה יש לנכות סך של 115.05 ₪ שהוא הערכה לתקופה של 9/2/2001 - 15/2/2001 ובצירוף מע"מ, סה"כ סך של 135 ₪ כך שיש לחייב את הנתבע 1, בסכום של הוא 1,118 ₪, עבור חשבון החשמל. כן המציאה התובעת חשבונות לשירותי בזק. חשבון אחד עבור תקופה ה- 10/00-11/00 סך של 989 ₪ (ת/10), וכן חשבון בסך של 627.59 ₪ + 32 ₪ דמי חיבור קו לתקופה של 8/00 - 9/00 (ת/11). כאשר נטען שהנתבע 1 החזיק בדירה מיום 1/9/2000, הרי החשבון האחרון, ת/11, אינו מתייחס לתקופה בו החזיק הנתבע 1 בדירה. יחד עם זאת, החשבון המתייחס לתקופה 10/00 - 11/00 בשל קו מספר 03-9580491, חב בו הנתבע 1 והוא עולה לסך של 597.30 ₪ (ת/12). סה"כ בגין חשבונות הטלפון ת/10 + ת/12 חב הנתבע 1 סך של 1,586.30 ₪. התובעת אף הגישה חשבונית עבור עבודות תיקון שנאלצה לבצע בדירה לאחר עזיבתו של הנתבע 1, בסך של 5,200 ₪. עובדה זו לא נסתרה. בתביעה שכנגד טוען התובע שכנגד לנזקים שנגרמו לו על ידי התובעת/הנתבעת שכנגד בפריצה לדירתו, בהחלפת צילינדר המנעול ללא תיאום עימו ובגניבה בסך של 10,000 ש"ח, שוויים של מחשב פנטיום, כסף מזומן ושלושה דיסקים. נראה כי הנתבע 1 הגיש את תביעת הסרק שלו כתביעה שכנגד, לנטרל את תביעת התובעת. למותר לציין, שלא האמנתי לעדות הנתבע 1 שעשה עלי רושם של אדם שאינו מהסס להפיל בפח אנשים תמימים, לזייף מסמכים ולהשתמט מתשלום חובותיו, ואפילו במסירת כתובת לא מסר אמת. לבית המשפט נתן את כתובת הוריו למשלוח דואר ברחוב רוטשילד 76, בעוד שעל חוזה השכירות, אשר נרשם בכתב ידו, כתוב רח' רוטשילד 70 ואין בספרה 0 ולו מעט מן הדומה לספרה 6. נראה כי רצה הנתבע 1 למנוע אפשרות לאתרו כשתכנן עם החתימה להפר את ההסכם. הנתבעת 2, אישרה כי חתמה על כתב הערבות להתחייבויות הנתבע 1, אך זה הוחזר לה על ידי הנתבע 1, והיא קרעה אותו. נראה כי הנתבע 1 הצליח בדרכי כפיה ועורמה להוציא מהתובעת את כתב הערבות למרות חובותיו במושכר. מכל מקום - כאשר אישרה הנתבעת 2 כי אכן חתמה על ערבות לנתבע 1, והעתק ממנו הומצא, היא חייבת לשאת בהתחייבויות הנתבע 1. לנוכח כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים לתובעת את הסכומים שהוכחו דהיינו: סך של 560 דולר שוויים בש"ח ליום הגשת התביעה, וכן סך של 9154 ₪. סכומים אלה צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק מיום 1.2.01 ועד יום התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד יום התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. שכירותגניבה