דלדול שרירים עקב תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דלדול שרירים עקב תאונת דרכים: התביעה שבנדון מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). 1. התובע, יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 4.9.98. אין חולק על החבות המחלוקת היא בשאלת הנזק. 2. בית המשפט מינה את ד"ר אהוד שרצר כמומחה בתחום האורטופדי, ובסיכום חוות דעתו הוא כותב: "נותרה נכות צמיתה הקשורה לפציעה שעבר בשוק שמאל ומתבטאת בצליעה קלה ודלדול שרירים קל. נכותו מקבילה לנכות של 7% בדרגת ביניים בין סעיף 35(1) א' - ב' (שכן דרגה של 10% מקבל אדם שהשבר גרם להפרעה בסימטריות של השוקיים). ביחס לגב אין כיום נכות ולדעתי גם אין קשר בין התלונה בגב והתאונה ". בתשובות לשאלות הבהרה מיום 7.1.01 כותב ד"ר שרצר: "מוסכם עליי כי במצב נכותו זה, אינו יכול לשמש נהג של רכב כבד גם במשמעויות הנוספות של נהג משאית, כגון הצורך בהעמסת סחורה, הצורך בטיפוס וקפיצה מארגז המשאית וכו', אבל לעצם היותו נהג מקצועי אין מניעה יכול לנהוג רכב מסחרי, יכול לנהוג רכב קל, יכול לעסוק בעבודות אחרות שלא מחייבות מאמץ מירבי של הרגל". ד"ר שרצר גם קבע לתובע נכות זמנית של 70% לשלושה חודשים וחצי ו - 30% לעוד שלושה חודשים. ד"ר שרצר זומן להיחקר על חוות דעתו ובחקירתו אמר שיש לייחס חלק קטן מאחוזי הנכות שקבע לפציעות קודמות (עמ' 1 לפרוטוקול), אך אמר גם שהצליעה הקלה של התובע היא עקב התאונה דנן (עמ' 2 לפרוטוקול). על סמך עדות זו נראה לי שיש להפחית מעט ממידת הנכות ולקבוע שלתובע % 6-5 נכות עקב התאונה. 3. מעדות התובע ואחיו ומהמסמכים שהוגשו עלו העובדות הבאות: 3.1 התובע בוגר 10 שנות לימוד, מאז שהפסיק ללמוד ועד לגיוסו לצה"ל עבד בעבודות ייצור במפעל וכסבל. 3.2 התובע שוחרר מהצבא שחרור מוקדם, הוא לא רצה לפרט את הסיבה לכך (עמ' 3 לפרוטוקול). 3.3 לאחר שחרורו, החל לעבוד בעסק משפחתי שהיה שייך לאחיו, התובע הוא הצעיר מבין עשרה אחים, המדובר בעסק להובלות בטון. בעסק היו שתי משאיות בטון וטרנזיט, לדברי התובע הוא נהג על משאית והיה אחראי על העובדים (עמ' 2 לפרוטוקול). 3.4 סמוך לאחר התאונה נגנבה אחת המשאיות וכחצי שנה לאחר התאונה נסגר העסק. 3.5 זמן מה לאחר התאונה פנה התובע לשיקום במוסד לביטוח לאומי, הוא היה בשיקום בין ה- 17.1.01 - 2.7.01 ומהדו"ח נ/1 עולה שהוא ביקש לעבור הכשרה מקצועית בתחום "קציני בטיחות בתעבורה" "הוראת נהיגה" "בוחן רכב" וכד'. ההמלצות לאחר האבחון הציעו לו על קשת מקצועות כפי שביקש ועוד מקצועות אך התנאי לכל אלו היה השלמה ל- 12 שנות לימוד, וזאת לאחר שמסקנות המאבחנים היו שיש לתובע "יכולת למידה גבוהה ומהירה במגוון סגנונות". בפועל התובע לא עשה דבר ולאחר תקופת בטלה, נסע לאריזונה שבארה"ב לאחותו וגם שם לטענתו, לא עבד בכל עבודה שהיא, לדבריו הוא חי על חשבון אחותו שיכולה להרשות זאת לעצמה. לדבריו הוא גם לא חיפש ולא מחפש שם עבודה כיוון שאין לו אישור עבודה בארה"ב. התובע הגיע לארץ לצורכי המשפט ומתעתד לשוב לארה"ב. 3.6 שכרו של התובע מהעסק היה 3,000 ₪, לדבריו הוא השתכר למעשה 4,500 או 5,000 ₪ (לדברי אחיו) ו- 1,500 ₪ נוכו מהשכר ע"ח הלוואה שנטל לרכישת מכונית וולוו שרכש לאחר התאונה. גרסה זו אינה מסתדרת עם העובדות שכן על פי תלושי השכר, שכרו של התובע עמד על 3,000 ₪ כל העת, עוד לפני רכישת הוולוו שנרכשה לאחר התאונה. אחיו של התובע זריהן שלמה שניהל את העסק לא ידע להשיב על תמיהה זו ואמר שיבדוק וימציא מסמכים - כאלה לא הומצאו (עמ' 6 לפרוטוקול). אני קובעת אפוא ששכרו של התובע עובר לתאונה היה כפי שרשום בתלושי השכר - 3,000 ₪. 4. אובדן השתכרות התובע היה בתקופת אי כושר שלושה חודשים וחצי ולתקופה של שלושה חודשים נוספים נקבעו לו 30% נכות, בהתחשב בכך שהתובע לא יכול היה לחזור ולנהוג במשאית ונדרש לתקופת שיקום יש לדעתי לפסוק אבדן שכר מלא לתקופה של ששה חודשים, דע עקא שהתובע העיד שקיבל שכר למשך ארבעה חודשים (עמ' 13 לפרוטוקול). הפסד שלו הוא אפוא לתקופה של חודשיים - 6,000 ₪ ויש לפסוק לו סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.99. 5. התובע טוען שהתאונה גרמה לקריסת העסק וסגירתו, טענה זו לא הוכחה ואינני מקבלת אותה, ראוי להדגיש גם שמשאית אחת נגנבה סמוך לאחר התאונה וממילא לא היה לתובע על מה שינהג. התובע העיד גם שהוא היה "אחראי על העובדים, הייתי מנהל ונתתי הוראות" (עמ' 2 לפרוטוקול) אם כך היו הדברים, לא הייתה מניעה שהתובע ישוב לעבודתו. התובע אישר בחקירה נגדית שלא חיפש עבודה ולא ניסה לעבוד בכל עבודה שהיא, לדבריו איננו מסוגל (עמ' 2 לפרוטוקול). המומחה קבע לתובע נכות בשיעור % 6-5, לפי סעיף "הסל" - סעיף 35 לתקנות המל"ל, בין סעיפים 1-2, סעיף קטן 2 המקנה 10% מדבר על השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות והמומחה בחר לתן חלק מהסעיף, משמע, מדובר בהפרעה קלה מאוד, ותלונותיו של התובע על מגבלותיו אינן מתיישבות עם הממצאים הרפואיים וקשה לקבלן. יחד עם זאת לתובע מגבלה ברגל, המומחה אישר שהתובע מוגבל בביצוע פעולות מסוימות כמו נהיגה במשאית, העמסת סחורה ועוד ונראה לי שלגבי התובע שיש לו השכלה של 10 שנות לימוד, יש לקבוע שנכות זו תפקודית ויש לפסוק לו פיצוי לעתיד על בסיס אחוזי הנכות ושכר שיפחת במידת מה מהשכר הממוצע במשק, בהתחשב שבחמש השנים האחרונות, לא הוכיח התובע כל רצון ויכולת השתכרות. הייתי פוסקת לתובע בגין אובדן כושר השתכרות פיצוי בסך 80,000 ₪. בגין העבר - למן תום תקופת אי הכושר ועד היום הייתי פוסק לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪ כערכם היום. 6. הוצאות התובע טוען שהחליף רכב עקב התאונה, גם אם עשה כן, לא הייתה לכך כל הצדקה רפואית. התובע הגיש קבלות על הוצאות, רובם בגין דלק בסך 4,000 ₪. איני סבורה שיש הצדקה לפסוק סכום זה במלואו, אני פוסקת לתובע בגין הוצאות 3,000 ₪ כערכם היום. 7. מכל הנאמר לעיל אני פוסקת לתובע כדלקמן: 7.1 פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בגין הנכות ו- 12 ימי אשפוז - 13,000 ₪ 7.2 בגין אובדן השתכרות בעבר כמפורט בסעיפים 4 ו-5 לעיל. 7.3 בגין אבדן השתכרות לעתיד - 80,000 ₪ 7.4 בגין הוצאות - 3,000 ₪. מהסכומים הנ"ל ינוכו התשלומים התכופים כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין ומתוך תקבולי המל"ל ינוכה סכום של 10,000 ₪ כערכם כיום (הואיל וחלק מהפיצויים שנפסקו בגין העבר חופפים לתקבולים) בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ בשיעור 13% מהסכום שיתקבל לאחר הניכויים.שריריםתאונת דרכים