קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי לידה לאם מאמצת / דמי לידה ילד מאומץ: .1ביום 2.1989- 19הגישה התובעת תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לתשלום "דמי לידה", כאם מאמצת לילדה שנולדה ב- .27.6.1987ההודעה לפקיד הסעד, על-פי סעיף 6לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א- 1961(להלן - חוק האימוץ), ניתנה ביום 21.10.1987, ובאותו יום קיבלה התובעת את הילדה לביתה בכוונה לאמצה. האימוץ אושר בפברואר .1989 .2במוסד דחה את התביעה בשל שיהוי (סעיף 128לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, להלן - החוק). .3טענת התובעת היא, כי זכאותה ל"דמי לידה" קמה לה ביום האימוץ, דהיינו בפברואר .1989כאשר קיבלה את הילדה באוקטובר 1987עדיין לא היתה ודאות שהילדה תתקבל לאימוץ. .4אין הדין עם התובעת, סעיף 103א לחוק הביטוח הלאומי קובע שהזכאות לקבלת "דמי לידה" לאם מאמצת היא מיום שבו ניתנה הודעה לפקיד הסעד כאמור בסעיף 6לחוק האימוץ, כלומר זה היום בו נוצרה עילת התביעה, ומיום זה יש למנות את שנים עשר החודשים (סעיף 128לחוק). התובעת הגישה את תביעתה למוסד בפברואר 1989, לאמור - כעבור שישה עשר חודשים. .5עם זאת אין אנו סבורים שיש לדחות את התביעה. בדב"ע לט/27- 0[1] קבע בית-הדין ואמר - "ההלכה היא, שאין המוסד לביטוח לאומי רשאי לדחות תביעה לגמלת כסף רק מהטעם שהתביעה הוגשה מעבר לזמן הנקוב ברישה של סעיף 128לחוק, אלא שחייב הוא ליתן דעתו לשיקול הדעת אשר לו מכוח הסיפה של אותו סעיף, ובית-הדין יפקח על הפעלת שיקול הדעת בהתאם לעקרונות של פיקוח שיפוטי על הפעלת שיקול דעת על-ידי גופים ציבוריים הפועלים מכוח החוק" (שם [1], בע' 418). בדב"ע מו/54- 0[2], בע' 440חזר בית-הדין הארצי ועמד על חובתו של המוסד להפעיל את שיקול דעתו לפי האמור בסיפה של סעיף 128לחוק, ולנמק מה היו השיקולים לדחית התביעה, זאת - כדי שבית-הדין יוכל להפעיל את פיקוחו וביקורתו השיפוטית. וכך אמר שם בית-הדין: "ומאחר שלא נימק את החלטתו - כיצד יפקח בית-הדין על סבירותה?" (שם [2], בע' 443). .6במכתב הדחיה שכתב המוסד לתובעת (ביום 27.2.1989) לא ניתן כל נימוק להחלטתו. גם בכתב ההגנה אין כל אזכור לשיקולי המוסד ולנימוקיו, ויש בו רק בקשה, בלשון טלגרפית - "לדחות את התביעה על הסף (? !) מחמת השיהוי" גם במהלך הדיון לא הביא המוסד כל ראיה אם הפעיל את שיקול דעתו, כפי שהיה עליו לעשות, ואם הפעיל - מה היו שיקוליו. .7לפיכך מוחזר העניין למוסד כדי שיעיין מחדש בתביעת התובעת, ויתן דעתו לשיקול הדעת שיש לו על-פי הסיפה של סעיף 128לחוק. אם יחליט המוסד לדחות תביעתה - עליו לפרט את שיקוליו ולנמקם. .8לבסוף הערה: התובעת נימקה את האיחור בהגשת התביעה למוסד בכך, שבמשרד העבודה והרווחה אמרו לה שזכאותה ל"דמי לידה" קמה לה רק ביום האימוץ. מעיון במכתב מיום 8.3.1989(ת/1) ניתן ללמוד שפקידת הסעד אכן סברה כך. ערים אנו לכך שאי-ידיעת החוק, כשהיא לעצמה, איננה יכולה להיות הצדקה לאיחור בהגשת התביעה, אך נראה לנו שאין מניעה שבמסגרת שיקוליו יקח המוסד בחשבון דבר זה. מה גם שמדובר בגמלה שלא כתוצאה מלידה טבעית, ששם אינן יכולות להתעורר בעיות דומות.לידהדמי לידה